ישועות יעקב/אורח חיים/כז

ישועות יעקב ‏ אורח חיים כז

סעיף א

א

גידם
(א) גידם [שאין לו יד, רק זרוע, יניח בלא ברכה]. האחרונים האריכו בזה מאד ואני אבאר בקצרה מה שנראה לי לדינא.

הנה בש"ס מסכת מנחות (דף ל"ז ע"א) ידך זו שמאל רבי יוסי החורם אומר מצינו ימין שנקרא יד רבי נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומדקשירה בימין הנחה בשמאל ורבי יוסי החורם הנחה בשמאל מנא ליה אי בעית אימא מהיכא דנפקא לרבי נתן ואי בעית אימא ידכה כתיב יד כהה. כתנאי ידך זה שמאל אחרים אומרים ידך לרבות הגדם תניא אידך אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומרים ידך לרבות הגדם. עכ"ל הש"ס. וכתבו התוס' (ד"ה אין) דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. והיינו דאין לו זרוע כלל פטור וגדם היינו שנקטעה ידו והזרוע קיימת ומניח בזרוע.

ולכאורה קשה הא (הא) דאמר רבי נתן אינו צריך כיון דקשירה בימין הנחה בשמאל, הא יש נפקא־מינה בנקטעה יד ימין דאז בלאו הכי אי אפשר לקשור ביד הימין והוי אמינא דיניח על ידו הימנית ויקשור בשמאל דבלאו הכי אי אפשר לקיים וקשרתם וכתבתם, אבל מהאי טעמא דידך זו שמאל, אף בנקטעה יד ימין מניח בשמאל דכן מצותו. ולכאורה עלה על לבי, דהוכחת רבי נתן דסתם ידך כאן זו שמאל, כיון דסתמא דמילתא קשירה בימין והנחה בשמאל על כרחך דידך זו שמאל. ואף בנקטעה יד ימין מניח בשמאל, דידך דקרא היינו שמאל בכל מקום.

ואמנם, המעיין בדברי הפוסקים בענין איטר יד שכותב בשמאל ושאר מעשיו בימין שכתבו דלרבי נתן העיקר תלוי בכתיבה. ואם כן הדרא קושיא לדוכתה, כיון דלרבי נתן עיקר הטעם דהנחה בשמאל משום דקשירה בימין, באופן זה שנקטעה יד ימין ואי אפשר לקשור בה, יוכל להניח בימין ויקשור בשמאל. ולהטעם משום ידך זו שמאל, אף באופן זה צריך להניח בשמאל, ואמאי קאמר רבי נתן אינו צריך, משמע דאין שום נפקא־מינה בין הטעמים, ולפי מה שנתבאר יש נפקא־מינה רבתי, באופן שכתבתי. ואף דהיכי דיש מכה בימין מילתא דפשיטא דמניח בשמאל, היינו משום דעתידה לחזור, אבל בנקטעה לגמרי יש נפקא־מינה כמו שכתבתי.

ונראה לי דמכאן יצא להם להפוסקים דהא דקיימא לן גדם שאין לו יד חייב בתפילין היינו מצד השני דאם נקטעה יד שמאל אף שהזרוע קיים מניח ביד ימין ולא ביד המקולקלת. ומעתה אף אי נימא דידך זו ימין היינו כשלא נקטעה ידו הימנית, אבל בנקטעה הימנית פשיטא דמניח בשמאל, דלא עדיף מנקטעה ידו השמאלית לפי האמת אף דהנחה בשמאל ביד מקולקלת מניח בימין כל שכן לפי ההוה־אמינא דידך זו ימין דלאו דוקא ימין דכשנקטעה הימנית מניח בשמאל ועל־כן שפיר קאמר רבי נתן אינו צריך דבלא נקטע דקושר בימין על־כרחך הנחה בשמאל ובנקטעה הימין על־כרחך מניח בשמאל ולא ביד המקולקלת. וזהו ראיה לדעת אלו הפוסקים שאינו מניח ביד המקולקלת וכמו שכתב בספר מגן אברהם (סק"ג).

אמנם אחר העיון אין זה ראיה, דמילתא דפשיטא דכשיכול להניח על איזה יד שירצה ואין קפידא להניח בשמאל או בימין, אם היד הימנית מקולקלת צריך להניח בשמאל. דבעינן קרא כדכתיב ידך דהיינו יד שלמה. וכמו דקיימא לן (סנהדרין מה:) נקטעה יד העדים פטור, אף שנשאר הזרוע דאין זה יד כלל. ועיין שו"ת בית יעקב (סימן קמט) ובשו"ת חוות יאיר (סימן קסז). אבל לפי המסקנא דהתורה הקפידה שיניח בשמאל ולא בימין סבירא להו להפוסקים דדחינן הך דקרא כדכתיב ומניחין בזרוע אף שנקטעה יד שמאל. ואין ראיה מהא דקאמר רבי נתן אינו צריך, דבאמת כיון דעל כל פנים ביש לו שתי ידים מניח בשמאל, אף באין לו יד ימין מניח בשמאל, דבעינן קרא כדכתיב היכי דאין לנו טעם לדחות הך קרא כדכתיב. ומעתה הא דקאמר הש"ס ידך לרבות גדם היינו שיניח בזרוע השמאלי.

והנה נראה בעיני דלרב נחמן דיליף מן וקשרתם וכתבתם דכיון דאי אפשר לקשור בשמאל על כרחך מניח בשמאל, אם כן כשאי אפשר להניח בשמאל משום דלא אפשר כגון שנקטעה השמאלית מיקרי לא אפשר לקשור בימין, דהרי צריך להניח בימין וקשירה והנחה בחד ידא לא אפשר. והיכי דאי אפשר לו לקשור בימין קיימא לן דקושר על ידי אחר, אבל לדידן דמניח בשמאל משום יד כהה, אם כן כשנקטעה השמאלית ואי אפשר להניח תפילין בשמאל בשום אופן, מיקרי לא אפשר להניח תפילין כלל. והיכי דאי אפשר לו להניח תפילין בעצמו מצד מניעות הנחה, אי אפשר לעשותו על ידי אחר דהוא מצוה שבגוף האדם ופטור לגמרי.

ובזה מיושב קושית המגן אברהם (שם סק"ג) מדברי הספרי (פ' ואתחנן ריא) [דהספרי] הוא לפי שיטה זו דרבי יוסי החורם כרבי נתן סבירא ליה דיליף הנחה בשמאל מזה דקשירה בימין והיכי שנקטעה יד שמאל מניח בימין וקושר על ידי אחר, אבל לדידן דהנחה בשמאל מחמת קרא דידך יד כהה או דידך זו שמאל, זה שנקטעה ידו השמאלית מיקרי לא אפשר להניח תפילין דאין לו מקום הראוי לתפילין. וזה נכון מאוד.

ומה שכתב הרב בספר חוות יאיר (סימן קסז) דזה תלוי בענין אי בעינן קרא כדכתיב, אין זה נכון, דאי אמרינן ידך זו שמאל הוי פסול בעיקר הנחה שיהיה בשמאל. ואין זה עניין להך דבעינן קרא כדכתיב, דשם גוף הדבר יוכל להעשות וכאן יש פסול בגוף המצוה. וזה ברור מאד:

סעיף ה

ב

הנחת תפילין על כתונת וכובע
(ב) [יש להתיר לו להניח תפלה של ראש] על הכובע [דק]. עיין בספר מגן אברהם (סק"ו) כתב להלכה דמי שיש לו מכה בידו יוכל להניח תפילין של יד על הסמרטוטין והא דכהנים אינן מניחין תפילין של יד על הכתונת היינו משום יתור בגדים. ולהיות כי לבבי לא כן ידמה וגם יש כאן כמה דברים בדברי הקדמונים שצריכין ביאור צריך אני להאריך קצת.

הנה הרשב"א כתב דחציצה בתפילין הוא ג"כ בשל ראש והר"ן כתב דמדברי רש"י במסכת מגילה דף כ"ד ציפן זהב ונתן על בית אונקלי שלו (היינו הכתונת מבחוץ ע"ש) הרי זה דרך החיצונים ופירש"י דלא דרשי קרא והי' לך לאות ולא לאחרים לאות משמע דס"ל לרש"י דעיקר הטעם שאינו יכול להניח תפילין של יד על הכתונת משום לך לאות אבל תפילין של ראש דלא בעינן דווקא לך לאות אדרבה כתיב בהו וראו כל עמי הארץ מוסר להניחן על כובע דק שבראשו. והנה קשה לי ע"ז דבש"ס דזבחים דף י"ט קבעי לענין בגדי כהונה דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו אי תפילין חוצצין וקאמר הש"ס מיתיבי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדם פטורים מן התפלה ומן התפילין ומדלא קתני אסורין בתפילין משום חציצה ש"מ דאם הניחו אין חוצצין ומשני משום לוים וישראלים נקט לשון פטורים ולמה לא קאמר משום תפילין של ראש נקט לשון פטורים אף בכהנים דהרי יכולים להניח תפילין של ראש אף על המצנפת אלא ודאי דאין חילוק. ולראיה זו כיון הרשב"א ז"ל כמו שיבואר. והנה נראה ליישב הדבר לשיטת רש"י כפי מה שהבין בדבריו הר"ן דבאמת רש"י ז"ל פירש הבעיא משום יתור בגדים ואמנם לפי המסקנא שם גם רש"י מודה דמשום חציצה קאתינן עלה והתוס' פירשו גם דעת בעל הבעיא משום חציצה.

והנה בש"ס שם קאמר למאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא פשיטא כיון דבלילה חוצץ ביום נמי חוצץ כי מבעיא ליה למאן דאמר לילה זמן תפילין הוא מצוה שבגופיה חוצץ או אינו חוצץ. והנה לכאורה קשה כיון דקיי"ל כהנים בעבודתן פטורים מן התפילין אמאי לא הוי חציצה כיון שאין כאן מצוה שבגופיה. ודמיא כמו לילה למ"ד לאו זמן תפילין הוא. ואין לומר כיון דזמן תפילין הוא לשאר אינשי לא הוי חציצה אף לכהן דהרי לכל ענין חציצה הדבר תלוי במצב האדם כמו שיבואר.

אמנם לדעתי הא דתליא בענין אם חייב בתפילין היינו דבאמת מלבד ענין חציצה יש כאן חשש יתור בגדים כמו שפירש"י אמנם תפילין כשלובש אותם לכוונת המצוה ולא לתכשיט אין עליהם שם בגד אבל אי לילה לאו זמן תפילין אף אי נימא דלא שייך בזה חציצה כיון דאין כוונתו לקיום מצות תפילין רק לתכשיט הדר שייך בזה חשש יתור בגדים. ולפ"ז קשה כיון דפטור מן התפילין בעת עבודה וע"כ דאין כוונתו לקיום המצוה רק לתכשיט וכדומה הדר הוי ליה יתור בגדים וליתני אוסרין. ואמנם הדבר נכון מאד דבאמת אף דפטורים היינו באי אפשר לקיים שתיהם אבל באפשר לקיים חייבים בתפילין וכמ"ש הפוסקים לקמן סי' ל"ח וא"כ לא יוכל למיתני אסורים דמשמע מלבד הפטור יש איסור להניחן וא"כ אף באפשר לקיים שניהם אסורים משום חציצה וכיון דתפילין אי חוצצין רק משום יתור בגדים קאתינן עלה א"כ כיון דאפשר לקיים שניהם לובשים התפילין לשם מצוה אין כאן יתור בגדים ואתי שפיר:

והנה בהך דפטורים מן התפלה פירש"י משום דבעי כוונה וכתבו הפוסקים דנפקא־מינה בזה דכיון דאי אפשר לכוון אף בנוכל לקיים שניהם פטורים ובתפילין דאינו פטור רק משום עוסק במצוה באפשר לקיים שניהם כאחד חייבים. והנה הא דלא כתב רש"י גם בתפילין הטעם משום דהיסח הדעת פוסל ובעינן כוונה וכמ"ש רבינו באמ' הטעם בתפילין ותפלה משום דא"א לכוין והוי היסח הדעת. ונראה לי דהנה בהא דהיסח הדעת פוסל בתפילין יליף הש"ס במסכת יומא דף ז' מציץ שאין בו רק אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה לא כ"ש והקשו התוס' דמה ראיה מציץ דהשם מגולה ובתפילין השם מכוסה וכתבו דבשל ראש הש' הוי בקמטים ומגולה ע"ש שכתבו כן בשם י"מ והתוס' בעצמן כתבו דהיסח הדעת בתפילין הוא רק מדרבנן וכתבתי בתשובה אחת שע"פ הדין באמת יש חילוק בין ש"י לש"ר דבשל ראש פוסל היסח הדעת דבר תורה ובש"י אינו רק מדרבנן. וגם כתבתי שם לחלק לדעת קצת פוסקים דאינו חשוב היסח הדעת רק שחוק וקלות ראש דיש חילוק בזה בין של יד לשל ראש ויבואר לקמן.

א"כ נראה לי בזה דאין לפטור כהנים מתפילין של יד משום חשש היסח הדעת כיון דאינו רק מדרבנן והיכי דיש ביטול מצוה לגמרי לא גזרו רבנן אבל מחמת עוסק במצוה פטור ובשל ראש אף לולי הטעם דעוסק במצוה פטורים משום היסח הדעת כמו בתפילה ומעתה בש"ר כיון דאין להניחן משום היסח הדעת אף באפשר לקיים שניהם פטורים ואפילו איסור יש להניחן והוי כמו בלילה דיש חשש יתור בגדים ולכך לא מצינן לאוקמי הך ברייתא דתני פטורים ולא תני אסורים להניח דאיירי בש"ר ויוכל להניח על המצנפת דאף דליכא חציצה מ"מ יש חשש יתור בגדים כיון דאין כאן מצוה להניחן ואדרבה אסור משום היסח הדעת וכיון דלאו לצורך מצוה מנח להו חשוב יתור בגדים.

ואמנם לפי מה דמסיק דאיירי בשל ראש ומנח להו בשערו שהיה נראה בי ציץ למצנפת לא שייך לומר משום יתור בגדים דיתור בגדים אינו פוסל רק בגדים וכאן לא הוי במקום בגדים ודו"ק היטב. ואמנם עדיין יש ראיה דאסור להניח תפילין של ראש על המצנפת מש"ס דעירוכין דף ג' דשם תני הכל חייבים בתפילין כהנים וכו'. פשיטא מ"ד הואיל ובשל יד פטורי דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא חוצץ בין בשרו לבגדי כהונה בשל ראש נמי פטורי קמ"ל תפילין של יד איכה מעכבת של ראש ואקשינן עליה ומ"ש בשל יד דכתיב על בשרו בש"ר נמי כתיב המצנפת על ראשו ומשני תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת. והנה הני ברייתות פליגי דהך ברייתא דזבחים סובר דכהנים בעת עבודה פטורים מן התפילין וברייתא דעירוכין סוברת דחייבים בתפילין וכמו שיבואר לקמן סימן ל"ח. אמנם בהך ברייתא דעירוכין לכאורה אין הכרח לומר דמונח במקום שערו ואמאי לא נימא דש"ר היה מניח על המצנפת שבראשו כיון דש"ר אינו חוצץ ואי משום יתור בגדים הא כיון דחייבים בתפילין אינו חשוב בגד כיון דלצורך מצוה היה מניחן אין כאן יתור בגד כמש"ל. ואמנם באמת גם מזה אין ראיה דהש"ס בעי לאוקמי להך ברייתא אף למ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא ולדידיה הוי יתור בגדים בלילה וכיון דבלילה אינו מניח אף ביום כן כמבואר וא"כ א"א לומר דחייבים בש"ר להניחן על המצנפת ולכך קאמר דאף למ"ד דס"ל לילה לאו זמן תפילין מ"מ אין כאן יתור בגדים דמניח ליה במקום שערו ושלא במקום בגדים לא חשוב יתור ובשל יד דקאמר הש"ס משום חציצה היינו אף למ"ד דקיי"ל זמן תפילין הוא ולא חשוב יתור בגדים מ"מ אסור משום חציצה.

ובזה אמתי ליישב מה שהקשתי זה רבות בשנים בהא דקאמר הש"ס במסכת זבחים תפילין מהו שיחוצו ודייק מברייתא דקתני כהנים בעבודתן וכו' פטורים מן התפילין מה לאו אם הניחן אינן חוצצין ומשני משום לוים וישראלים לא קתני אוסרים וקשה לפי דעת המקשה דלא ידע מחילוק זה שבין תפילין ש"י לש"ר מטעם דשערו נראה בין ציץ למצנפת א"כ אמאי לא הקשה הש"ס מהך ברייתא דעירוכין דקתני הכל חייבים בתפילין כהנים והיינו כהנים בעבודתן דאל"ה פשיטא וקשה הא הוי חציצה ובזה אתי שפיר דכיון דשם תני חייבים בתפילין שפיר נוכל לומר דמניח על המצנפת דלא הוי חציצה בשל ראש ומשום יתור בגדים ליכא כיון דחייב בתפילין והוי אמינא באמת דהך ברייתות סובר לילה זמן תפילין הוא ובמסכת עירוכין כיון דידע הש"ס האמת דיכול להניח תפילין במקום שערו הנראה בין ציץ למצנפת נקט הש"ס הטעם דשייך אף למ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא והדברים נכונים וברורים מאד:

והנה לכאורה נראה לי דיש ראיה דאין חילוק בין ש"י לש"ר לענין חציצה דאי נימא דיש חילוק הא דהקשה הש"ס במסכת זבחים הני שתי ברייתות דבחדא קתני דתפילין אין חוצצין ותלמוד ערוך דחוצצין ומשני הש"ס דהך דאין חוצצין איירי בשל ראש ומשום דשערו נראה בין ציץ למצנפת והוא דוחק באמת דאם אין בגדי כהונה מלובשים על התפילין מה חציצה שייך עד שיאמר שאין חוצצין ועיין בתוס' שם. ואמאי לא קאמר להיפך דתפילין של יד דהם צריכין להיות מונחים על היד ממש ואם יש דבר אחר מונח בין היד ובין התפילין חשיב חציצה א"כ התפילין אינן חשובים חציצה דבטלים הם לגבי היד ומצוה שבגוף הוא. אבל תפילין ש"ר כיון דיכולין להניח על דבר אחר למה לא יהיה חציצה בין היד לבגדי (עבודה) [כהונה] ואיך שייך לומר מצוה שבגופיה אינו חוצץ דהרי אין התפילין צריכין להיות על הגוף. וא"כ נימא להיפך דהך ברייתות דתפילין אין חוצצין איירי בש"י והך דחוצצין איירי בש"ר והאמת כי בגוף הדבר שהבין הר"ן דברי רש"י דלא שייך חציצה בש"ר ועיקר הטעם דאסור להניח תפילין ש"י על הבגד משום דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים, לולא דמסתפינא להרים ראש נגד גדולת הר"ן היה נראה לי שהדבר בלתי אפשרי שמצד זה יהיה הפסול מטעם והיה לך לאות דהרי בש"ס דמנחות דף ל"ז שם רב אשי יתיב קמיה דאמימר והיה לו מכה בזרוע ולא היה יכול לדחוק הכתונת על התפילין של יד והיה הכתונת קרוע ומתחזי התפילין וקאמר ליה רב אשי והא כתיב והיה לך לאות ולא לאחרים וקאמר ליה אנא במקום לך לאות קאמינא והיינו דרבי ס"ל דהא דלא אמרינן שיניח התפילין בגב היד משום דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים דהיינו במקום זה שדרך להיות מכוסה דהיינו על הקיבורת ודרך גב היד להיות מגולה אבל אם הניחו על הקיבורת במקום המכוסה אצל בני אדם אף שהוא מגולה אלא מחמת שהכתונת קרוע או שאין לו כתונת כלל כיון שמונח על הקיבורת שפיר דמי אף שהוא מגולה לא ידעתי מה חילוק יש בין אם הוא מגולה מחמת שהכתונת קרוע או מחמת שהניחן על הכתונת אמנם הדבר ברור דחציצה פוסלת בתפילין משום דכתיב על ידך ובין עיניך שלא יהיה דבר חוצץ ביניהם ואמנם הא דקאמר נתנן על בית אונקלי הרי זה דרך החיצונים היינו משום דכיון דכתיב בקרא על ידך ובין עיניך ע"כ דחציצה פוסל והוא נותן על הכתונת משום דדעתו דזה לא חשוב חציצה כיון דאי אפשר בענין אחר דכתיב והיה לאות ואם יהיה מכוסה בבגדים אין זה אות ובוודאי שלא היה כוונת התורה שנקרע הבגד וכיון דהתורה הקפידה שיהיה לאות וסתם אות שיהיה נראה לרבים ואמנם הוא לא דרש כדרשת חז"ל דהאות הוא לעצמו ולא לאחרים וממילא כיון דמה שהוא אצלו לחוד לאות חשוב ג"כ אות שוב ממילא פסול וחשוב חציצה ע"כ קאמר הרי זה מדרך החיצונים ולא קאמר פסול כנ"ל נכון בפירוש רש"י. ולשיטת הר"ן דעיקר הפסול במה שמניחו על הכתונת משום דהוא לאחרים לאות, קשה מה חילוק יש בין נקרע הכתונת ובין מניחו על הכתונת כיון דמונחים במקום לך לאות ולא לאחרים לאות דהיינו במקום שדרך להיות לך לאות ולמעט גב היד כמבואר בש"ס מנחות בדברי רבי הרי הוא אומר והיה לך לאות ומאי קושיא דילמא באמת יכסם בבגד על גב היד אלא ודאי דלא על ענין הנעשה כעת הדברים אמורים רק על איזה מקום שבגוף קאי.

ובענין הרצועות אם יש היתר שיהיו כרוכים על הבגד נ"ל מש"ס דזבחים הנ"ל דקאמר שערו היה מונח בין ציץ למצנפת והיינו שיש בזה שיעור מקום הנחת תפילין ש"ר. ואמנם המעיין היטב בלשונות הקדמונים יראה בעין שהרצועות היו מונחים על המצנפת בפתילי' של החושן עיין בתוס' דזבחים ואמנם לפמ"ש בש"ר אין קפידא ואף גוף התפילין יוכל להניחם על המצנפת אלא דיש חשש יתור בגדים והיינו גוף התפילין אבל לא הרצועות ואין ראיה לרצועות של יד ובזה דברי הפוסקים בענין זה נכונים מאד ובתשובה הארכתי:

ג

(ג) כובע דק. היינו אף לשיטות הפוסקים דס"ל דבש"ר לא שייך חציצה ומותר להניחן על הכובע היינו כובע דק אבל על מצנפת גדולה אין להניח דאינו מונח במקום שמוחו של תינוק רופס והביאו ראיה לזה מהא דקאמר הש"ס במסכת ע"ז דף מ"ד גבי עטרת של רבת בני עמון דהיה מניחה דוד במקום תפילין ואקשינן עלה ותפילין היכי מנח ומשני מקום יש בראש להניח שני תפילין ולמה לא קאמר דמנח להם על עטרת הזה אלא ודאי דבמצנפת גדולה אין להניחה תחת התפילין ובאמת אין מזה ראיה כ"כ דבוודאי דבר שאינו צורך התפילין ולא מבטל לה הוה חציצה דמודה הרשב"א לזה דבעינן ולטטפת בין עיניך אלא דכובע דצריך להיות על ראשו מפני הצינה וכדומה ס"ל דלא הוי חציצה אלא בש"י משום והיה לך לאות כמש"ל אבל כאן עטרת מלכים של דוד לא בטל לגבי ראשו ואמנם מדברי הירושלמי ברכות דמבואר דר"י לא היה מניח תפילין מפני הצינה אף דמה דצריך מפני הצינה לא הוי חציצה בש"ר ש"מ דמצנפת גדולה אסור:

סעיף ו

ד

(ד) איטר. בשו"ת שבות יעקב הביא במי שאיטר ידו ושאינו איטר ידו שמהלכין בדרך ואין להם רק תפילין אחד האיך יתנהגו וכתב דאם האיטר מניח תפילין של יד של מי שאינו איטר מניח הקציצה ביד ימין כדרכו ומניח הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד וכן להיפך אם התפילין של האיטר ומניחן מי שאינו איטר מניחן בשמאל בדרך הזה הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד כי בלא"ה כתב מהרי"ן חביב הובא בב"י דיש נוהג להניח המעברתא לצד היד אלא שאין מנהגנו כן. וכאן ע"כ צריך לעשות כן ושו"ת נחלת שבעה כתב לשנות הרצועה מצד זה לצד השני בתוך המעברתא ואינו מוכרח כמ"ש בס' שבות יעקב הנ"ל והארכתי בזה בתשובה בטעם מנהגינו שנוהגין להניח המעברתא לצד הכתף והקציצה למטה לצד היד ואכ"מ:

ה

(ה) איטר. האחרונים פלפלו בזה ואנחנו בקצרה נעלה.

בש"ס דמנחות דף ל"ז ת"ר איטר מניח בימינו שהוא שמאלו והא תנן מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם ומשני כי תניא ההוא בשולט בשתי ידיו ולכאורה קשה לדעת הרבה פוסקים דס"ל דלא מיקרי איטר רק בנולד ממעי אמו כך אבל בהרגיל עצמו לעשות מלאכתו בשמאל לא חשוב איטר קשה דה"ל לאוקמי הך ברייתות דאיטר מניח בשמאלו היינו שהרגיל עצמו להיות איטר יד ולכך מניח בשמאלו אבל באיטר ממעי אמו מניח בימינו שהוא שמאלו ונראה לי כיון דעיקר הטעם דלא חשוב איטר בהרגיל עצמו משום דהרגל לאו כלום הוא ועדיין חשוב ימין דידיה ימין ושמאל דידיה שמאל וא"כ הא דנקט בברייתות מניח בשמאלו שהוא שמאל של כל אדם משמע דבאמת לדידיה אינו חשוב שמאל אלא דלא אזלינן בתר ימין ושמאל דידיה אלא בתר ימין ושמאל דעלמא ובהרגיל לעשות מלאכתו בשמאל טעם אותן הפוסקים דמניח בשמאלו משום דעדיין הוא שמאלו וימינו ולא הוי ליה למינקט דאזלינן בתר שמאל דעלמא וע"כ קאמר הש"ס דאיירי בשולט בשתי ידיו וה"א דיניח באיזה מהן שירצה קמ"ל דמניח בשמאלו לבד וע"כ משום דבשולט בשתי ידיו אזלינן בתר שמאל דעלמא וזה פשוט ועיין ס"ק הסמוך:

ו

(ו) וי"א שהיד שכותב. הב"ח כתב לחלק בדבר דבאמת יש שני טעמים דמניח בשמאל או משום דיד כהה או משום כיון דקושר בימין צריך להניח בשמאל ומעתה באיטר דיש סברא דניזיל בתר ימין ושמאל דידיה או בתר ימין ושמאל דעלמא ואנן קיי"ל דאזלינן בתר ימין ושמאל דידיה בזה בעינן שיכתוב בשמאל וגם יעשה כל מלאכתו בשמאל דאז נעקר ממנו שם ימין וחשיב שמאל אבל בכותב בימין או עושה שאר מלאכות בימין אזלינן בתר ימין ושמאל של כל אדם ועיין במגן אברהם שכתב דבהרגיל עצמו יש לסמוך על הב"ח ולפמ"ש קשה א"כ אמאי לא מוקי הך דאיטר מניח בשמאלו היינו בהרגיל עצמו והא דקאמר הש"ס מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם דכיון דהוא שמאל כל אדם בעינן תרתי לריעותא שתהיה יד כהה בעצם וגם יקשור בהשנייה שכנגדה והך דהרגיל עצמו באמת לענין הך טעמא דוקשרתם וכתבתם חשוב ימין ושמאל דידיה אף בהרגיל אבל יד כהה לא חשובה וע"ז קאמר שהיא שמאל של כל אדם ובעינן תרתי לריעותא א"ו דלא כדעתו ובזה דחיתי דברי המ"א לענין הרגיל ודו"ק:

סעיף יא

ז

(ז) צריך שיהיה השחור שברצועות וכו'. בין בשל יד וכו'. בש"ס דף כ"ה ר"ה זימנא חדא איתהפך ליה רצועה דתפילין ויתיב עלה ארבעים תעניתא וכתב עלה הרא"ש בהלכות קטנות תשובת הגאון וכתב עלה וז"ל אי הך דר"ה איירי בש"י או בש"ר כך קבלנו מרבוותא דש"ר היתה ור"ה דעביד הכי לאו חיובא הוא אלא מחסידות קעביד הכי והרב"י הביא זה ודקדק מזה דס"ל להגאון דהא דאסור להניח ברצועה מהופכת הוא דוקא בתפילין ש"ר.

ולי נראה הדברים כפשטן בכוונת הגאון דהנה באמת המרדכי כתב דהא דהתענה ר"ה על שנתהפכו לו רצועות היינו משום חשש ברכה לבטלה שהיה לו להזהר שלא יברך ברכה לבטלה. והנה לדעת רוב הפוסקים דבלא שהה בין תפילין של יד לש"ר אינו מברך רק ברכה אחת ומעתה צריך לומר דהך דר"ה איירי בתש"י דבש"ר ליכא חשש ברכה לבטלה כיון דאינו מברך רק ברכת להניח וברכה זו מברך על ש"י לחוד ג"כ אף באין לו של ראש כלל וביש לו של ראש ג"כ אינו מברך יותר ולכן כתב הגאון דהך דר"ה באמת איירי בש"ר ולא הוי ברכה לבטלה רק חשש ביטול מצוה לפי שעה זו שהרצועה מהופכת ור"ה דעביד הכי הוא באמת חסידות כיון דאין כאן חשש ברכה לבטלה הזהירות שלא יתהפך הוא רק חסידות.

ובאמת שקשה לי על שיטת המרדכי דכתב דמחשש ברכה לבטלה קאתנן עליה כיון דברכת להניח קאי על ש"י ועל ש"ר ג"כ אף אם נתהפך של יד לחוד ושל ראש הניח בהכשר אין כאן ברכה לבטלה כיון דהניח ש"ר ויוצא בברכה זו ואף דבש"י נתהפכה הרצועה לא הוי הברכה לבטלה דלא גרע מהא דמבואר לעיל דמי שנפסק לו רצועה ש"י דמ"מ לא הוי הפסק בין הברכה להנחת תש"ר ועיין מה שכתבתי לעיל באריכות וה"ה בזה דאף דתש"י מהופכין מ"מ ברכת להניח דקאי על ש"ר ג"כ לא נתבטלה וא"כ אין כאן חשש ברכה לבטלה וא"כ בין אם נתהפך בתש"י וכ"ש אם נתהפך בתש"ר אין כאן חשש ברכה לבטלה רק אם נתהפכו שניהם וזה אינו במשמע בלשון הש"ס דקאמר נתהפכה לו רצועה דתפילין.

גלל כן נראה דמכאן ראיה לשיטת ר"ת דס"ל אף בלא שח מברך על ש"ר על מצות ועל של יד להניח, לכך בנתהפך לו רצועה יש כאן חשש ברכה לבטלה. והנה לעיל סימן כ"ו מבואר דלדעת רוב הפוסקים באין לו רק תש"י לחוד מברך ברכת להניח לחוד ובאין לו רק תפילין של ראש לחוד מברך שתי ברכות דברכת להניח קאי על ש"ר ג"כ וברכת על מצות תפילין לא קאי רק על ש"ר לבד וטעם הדבר כתבתי לעיל סי' כ"ה עש"ה. לכך כתב הגאון דעובדא הוי בש"ר דבש"י אין כאן חשש ברכה לבטלה כיון דברכת להניח קאי גם על ש"ר וש"ר מונח כדרכו בהכשר וש"י אינו מפסיק בין הברכה לש"ר כמ"ש אבל בש"ר אם מונחים ומהופך הרצועה הוי ברכת על מצות לבטלה כיון דברכה זו לא קאי רק על ש"ר לחוד כמ"ש וא"ש והבן זה:

ח

(ח) אם פיחת משיעור אורך. בש"ס מנחות דף ל"ה מבואר עד אצבע צרדא ונחלקו הפוסקים אם קאי על ש"ר או על ש"י ואף דמילתא דרבנן הוא צריך להחמיר בשתיהם כיון דא"א להקל בשניהם כמבואר בר"ן גבי הסיבת הכוסות דקאמר הש"ס פסחים דף ק"ח כיון די"א תרי כסי קמאי בעי הסיבה וי"א שתי כסי בתראי בעי הסיבה פסקינן דכל הד' כוסות בעי הסיבה אף דמילתא דרבנן מחמירין דתרתי דסתרי אהדדי. ותימה על הש"ע דמיקל בזה ופשיטא דיניח בלא ברכה אם אין בהם שיעור אצבע צרדא ובשיעור אצבע צרדא כתב המרדכי דהסומך על דעת רש"י שהשיעור מה שיש בין אצבע לאמה לא הפסיד. שוב ראיתי בעולת תמיד הרגיש בזה:

ט

(ט) תלמיד לפני רבו אינו ראוי לגלות. בס' מ"א הקשה מהא דמבואר ביו"ד סי' רמ"ב דתלמיד יכול להתיר מנעל לרבו ולא חיישינן שיאמרו עבד הוא דתפילין שבראשו מוכיחין. ואצלי אין כאן קושיא כלל דבעת שנועל מנעל לרבו יוכל לגלות התפילין שבראשו דעיקר הטעם שלא ישוה עצמו לרבו אבל כשעושה שלא יאמרו עליו עבד הוא אין כאן חשש עזות של רבו ועושה מעשים שמורים הכנעה נגד רבו, גלל כן אין חשש בזה וזה נכון:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף