ישועות יעקב/אורח חיים/כח

ישועות יעקב ‏ אורח חיים כח

סעיף ב

א

טעם לחליצת תפילין בשמאלו
(א) צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד. האחרונים ומכללן בעל מגן אברהם (סק"ג) הביאו בשם של"ה (מסכת חולין נר מצוה אות לד) שראה רבו חלץ תפילין ביד שמאל והטעם שיהיה נראה כמתעצל בחליצת התפילין וכמו דקיימא לן לומר שילך מבית הכנסת בנחת. וזה טעם קלוש.

ואני אמרתי טעם הגון לזה, דבש"ס דיומא דף ל"ג ע"א אהא דקאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות וקאמר שם שמע מינה מדריש לקיש עבורי דרעא אטוטפתא אסור. ופירש רש"י שם דלכך מניחין תחילה של יד משום דכשעובר להניח תפילין על הראש פגע ביד קודם ומעביר על המצוה, לכך מניח של יד קודם ואחרי זה כשמניח על הראש כבר יש תפילין בזרוע. והתוספות (ד"ה עבורי) הקשו על זה, דבלאו הכי תפילין של יד קודמין להנחה משום דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים. עיין שם בתוס' מה שפירשו בזה.

והנה לכאורה נראה דבחולץ התפילין בערב שבת סמוך לבין השמשות, או למאי דקיימא לן לילה לאו זמן תפילין וחולץ אותם קודם הלילה, דחליצה זו הוא מצוה. ולדעת בני מערבא (בברכות מד:) מברכין על מצוה זו לשמור חוקיו, דמצוה חשובה היא עד שטעונה ברכה, אבל על כל פנים מצוה היא אף למאן דלא מברך עליה. ואם כן לכאורה מהראוי שיחלוץ תחילה תפילין של יד ואחר כך תפילין של ראש, דהרי פגע בשל־יד ברישא וכיון דחליצה זו חשובה מצוה, אין מעבירין על המצות. ואמנם אף שהיה ראוי לחלוץ תפילין של יד קודם, אי אפשר, דהרי קיימא לן כשמניח מניח של־יד קודם וכשחולץ חולץ של ראש קודם מטעם דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים. ודחינן להך דאין מעבירין על המצות מטעם כל זמן שבין עיניך יהיו שתים.

ואמנם כשחולץ ביד שמאל, שהתפילין מונחים על יד זה וביד זה אי אפשר לחלוץ התפילין של יד רק ביד ימין, אז לא שייך בזה חשש מעבירין על המצות קודם, דהרי אי אפשר ביד שמאל חליצת תפילין של די ואין זה מעביר על המצוה. ומעתה נתקיים חליצת תפילין של ראש קודם וגם אינו כמעביר על המצוה. ומעתה אף בחולץ ביום באופן שאין מצוה בחליצתן לא נשתנה המנהג משום חולץ ערב שבת דעל כרחו חולץ ביד שמאל משום דאין מעבירין על המצות. ובתשובה הארכתי בזה. על כל פנים זהו טעם הגון לקיום מנהגן של ישראל, נחמד ונעים:

ב

כריכת הרצועות על הבתים
(ב) יניח בתיק. בספר מגן אברהם (סק"ד) פלפל בענין כריכות התפילין שנהגו לכורכן ככנפי יונה. וקצת נוהגין לכרוך הרצועות על הבתים ופקפק הרב בדבר, שהרצועות מונחים על הבתים שהוא קצת זילזול לבתי התפילין. ואחרי זה צידד להתיר דאדרבה הרצועות המה כשומר לבתים. ולמען יתברר הדבר על מכונו צריך אני לבאר הדבר.

הנה בש"ס בבא בתרא דף י"ג ע"ב תנינן דמותר לדבק תורה נביאים וכתובים בכרך אחד [דברי רבי מאיר], רבי יהודה אומר תורה לעצמה נביאים לעצמן כתובים לעצמן וכתבו התוס' שם בד"ה מדביק אף על גב דאי אפשר שלא יהיו מונחים נביאים וכתובים על התורה ואנן קיימא לן דאין מניחין נביאים על התורה הני מילי בשני כריכות אבל בכרך אחד אין גנאי.

וקשה לי דבריהם, דבש"ס דמגילה כ"ז ע"א אהך דאין מוכרין תורה בשביל קניית נביאים מבעיא להש"ס מהו למכור ספר תורה אחת כדי לקנות אחר ופשיט הש"ס מהא דתניא אין מניחין נביאים על גבי תורה, הא תורה על תורה שפיר דמי, שמע מינה דתורה בתורה מותר. ודחי ליה, שאני התם דלא אפשר דאי לא תימא הכי מיכרך היכי כרכינן הא יתיב דפא אחבריה, אלא ודאי משום דלא אפשר. ולדברי התוס' קשה, מה ראיה מכרך אחד דיתיב דפא אחבריה, הא אף תורה־נביאים־כתובים כאחד מותר, משום דבכרך אחד אין גנאי. אבל מהא דמניחין תורה על גבי תורה בשני כריכות מוכח דתורה בתורה שפיר דמי.

ולכאורה עלה על לבי ליישב דבריהם ולומר דהוכחת הש"ס הוא מהא דחזינן דסבירא ליה לרבי יהודה דאין מדבקין תורה־נביאים־כתובים וסבירא ליה דאף בכרך אחד יש גנאי ואף על פי כן מותר לכרוך ספר תורה אף דיתיב דפא אחבריה, שמע מינה משום דלא אפשר שרי. ומעתה אף לדידן אין ראיה, כיון דיש חילוק בין אפשר ללא אפשר. אמנם גם לרבי יהודה אין ראיה, דהתוספות בעצמם [בבבא בתרא] שם (ד"ה רבי) כתבו דאין הטעם משום דאין מניחין זה על זה, דלא מצינו בשום מקום דאסור להניח נביאים על גבי כתובים או להיפך, אלא דעיקר הטעם דאין מדביקין שלא יהיה נראה ככרך אחד, עיין שם. וזה לא שייך בתורה לחוד דהרי באמת הוא כרך אחד ומותר אף לרבי יהודה והוא קושיא גדולה.

ונראה לי דבאמת הא דדפא יתיב אחבריה הוא משום חשש שומר ואמנם השומר הוא דף האחרון שהספר מונח בתוכו והיינו שומר הספר, והא דמותר לכרוך תורה־נביאים־כתובים בכרך אחד, היינו דלא מבעיא אם הנביאים וכתובים מונחים למעלה שהתורה מכורך בנביאים וכתובים, פשיטא דאין חשש שהנביאים נעשו שומר לתורה. ואף שהתורה מונח למעלה, כיון דאנן קיימא לן דתורה בתורה שפיר דמי ויש חלק למעלה מן התורה דעיקר השומר הוא דף האחרון שמונח למעלה והרי עיקר הכריכה הוא תורה בתורה והנביאים מונחים באמצע ואין בזה חשש שומר. והיינו אי תורה בתורה שפיר דמי, אבל אי נימא דתורה בתורה אסור, אם כן האיך כרכינן, הא הדף האחרון נעשה שומר לשאר תורה. אלא ודאי דתורה בתורה מותר משום דלא אפשר וממילא אף תורה נביאים כתובים מותר, משום דדף האחרון לא נעשה שומר רק לתורה. ודו"ק:

ומעתה תראה דמה שכתב בספר מגן אברהם דיש גנאי מה שהרצועות מונחים על הבתים כמו דאין מניחין נביאים וכתובים על גבי תורה, הרי התוספות כתבו דבכרך אחד אין גנאי. ומה שכתב דמשמע מלשון הש"ס דמגילה מיכרך היכי כרכינן דהאיסור הוא לכרוך משום דמונח דף אחד על חבירו, זה סותר דברי התוספות שהבאתי, דבכריכה אין איסור אף אם נביאים וכתובים מונחים על גבי תורה וכמו שנתבאר לעיל. גלל כן נראה לי דאין איסור בדבר ומנהגן של ישראל תורה:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף