חידושי רבנו חיים הלוי/מעשה הקרבנות/יט

חידושי רבנו חיים הלוי ‏ מעשה הקרבנות יט

פי"ט הי"ג

הזורק מקצת מתנות בחוץ חייב, המקבל דם חטאת בכוס אחד נתן ממנו בחוץ וחזר ונתן בפנים חייב על הניתן בחוץ שהרי כולו ראוי ליקרב בפנים, ואם נתן ממנו בפנים וחזר ונתן בחוץ פטור מפני שהן שירים, אבל אם קבל בשני כוסות בין שנתן שניהן בחוץ או אחד בחוץ ואחד בפנים או אחד בפנים ואחד בחוץ ה"ז חייב. עכ"ל. ובהשגות ז"ל א"א זה אינו כלום דאחד בפנים ואחד בחוץ בין למ"ד עושה את חבירו דחוי ובין למ"ד עושה אותו שירים שני לא חזי בפנים. עכ"ל. ועיין בזבחים דקי"א ע"ב דתנן שם חטאת שקבל דמה בכוס אחד נתן וכו' בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב וכו' קבל דמה בשתי כוסות נתן וכו' אחד בפנים ואחד בחוץ פטור, ושם בסוגיא דרישא דכוס אחד רבי נחמי' היא דאמר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב, וסיפא דבשתי כוסות פטור אתיא לת"ק דראב"ש דאמר כוס עושה את חבירו דיחוי, הרי להדיא כדעת הראב"ד דבדחוי לכו"ע פטור על זריקתו בחוץ, וצ"ע דברי הרמב"ם.

והנראה לומר בדעת הרמב"ם, דהך נ"מ יש בין שירים ובין דחויין, דבשירים הא איכא דין שירים שחלה עליהן, והזריקה היא שעושה אותן לשירים, דהרי יש עליהן דין שפיכה ליסוד, מה שמתחלה לא היו ראויין ליסוד, ורק הזריקה היא שהכשירתן ליסוד, אכן בדחויין אין שום דין חל עליהן, אלא מכיון שנעשה כל דין הדם שבקרבן מבלעדן ממילא נעשין דחויין, אבל אין בהם שום חלות דין דנימא דהזריקה רמיא עליהו דין זה. ונ"מ בזה, דהנה קי"ל בפ' בית שמאי דכל הזבחים שנתן מהם מתנה אחת כיפר והשאר אינן אלא למצוה, ולפי"ז נראה דהיכא דנתן מתנה אחת נהי דעדיין רמיא עלייהו מצות זריקה משאר מתנות, מ"מ חייל על הדם שם שירים ג"כ, ואית בהו גם דין שפיכה ליסוד ג"כ, ומשום דכיון דשלמה זריקה המעכבת חיילא עלייהו שם שירים ג"כ, אכן כ"ז הוא בשירים דהוי חלות דין ושם על הדם, וע"כ שפיר חייל הך דינא גם קודם שנתן שאר המתנות, משא"כ בדין דחוי, דעיקר טעמא הוא משום דכבר שלמה עבודת הקרבן ונשארו בלא דבר ממילא נעשין דחויין, א"כ כל זמן שיש עדיין חובת זריקה עוד לא נדחו, ואין עליהן שום דין דחוי בשום צד. והנה בזבחים דל"ח ע"ב שם אר"י שלש מתנות שבחטאות וכו' והמעלה מהן בחוץ חייב, והיינו משום דעדיין ראויין הן לפנים, ולפמש"נ דבהדם הנשאר לאחר מתנה הראשונה חייל עלייהו שני הדינים, דין שירים ודין זריקה, אפשר דמאחר דחייל על גוף הדם דין שירים, ואיכא עלייהו חלות דין שפיכה ליסוד, ממילא אינו חייב על זריקתן בחוץ, דחלות שם שירים שבהדם זהו גופא מפקיע מהם חיוב חוץ, והא דקאמר הגמ' דהמתנות האחרונות הן כתחלתן וחייב על זריקתן בחוץ, הוא דוקא בשני כוסות או בדם שבצואר דלית בהו דין שירים, ומעשה הזריקה לא חלה עליהן, ורק דין דחויין הוא דאית בהו, במה דנדחין ממילא, בזה הוא דאמרינן דכיון דיש עדיין עליהן חובת ודין מתנות האחרונות ע"כ חייב על זריקתן בחוץ. ולפי"ז הרי מתישבים היטב דברי הרמב"ם, דהרמב"ם קאי על מה שהקדים מתחלה דהזורק מקצת מתנות בחוץ חייב, ובזה הוא דמחלק שפיר, דבשני כוסות דהויין דחויין, וע"כ כל זמן שלא נשלמו כל המתנות כולן עוד לא נדחו, וחייב על זריקתן בחוץ, משא"כ בכוס אחד, דחייל על גוף הדם שם שירים ודין שפיכה ליסוד, ע"כ פטור על מתנות האחרונות בחוץ, וכש"נ. ולפי"ז הרי לא קשה מהסוגיא דזבחים לדעת הרמב"ם, דשם הא מיירי בגמר כל המתנות בפנים, ופשיטא דפטור בשני כוסות, כיון דהויין דחויין ואין בהם עוד דין זריקה כלל. ועיין ברמב"ם פ"ב מה' פסוהמ"ק שפסק בסתמא דחייב על יתר המתנות בחוץ, ולא הזכיר לפטור בכוס אחד, ונראה דזהו משום דשם פסק עיקר הדין דמתנות האחרונות יש בהן דין זריקה להתחייב עליהן בחוץ, משא"כ הכא דמיירי בדין הדם, בזה הוא שחילק דהדם שבכוס אחד פטור על זריקתו בחוץ, משום דין שירים שבו.

והנה בזבחים דל"ב תנן נתנו ע"ג הכבש וכו' אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל, משום דפסול אינו עושה דחוי, וכן במעילה דף ה' מבואר דכל הפסולין חוץ מטמא שזרקו יחזור הכשר ויקבל דאין פסול עושה שירים, ובטמא גופי' אם אך נתנו גם במחשבת פסול או שלא במקומו, אף למ"ד דכמקומו דמי, מבואר בזבחים דכ"ו דאינו עושה שירים, וכ"ה ברמב"ם פי"ד מה' פסוהמ"ק ה"ב עיי"ש, ובזבחים דל"ד מבואר עוד דגם כוס פסול דינו כזריקת פסול ואינו עושה שירים, ועיין ברמב"ם פי"ד מה' פסוהמ"ק שם דמבואר דדחוי הוא דאינן עושין אבל דם שבכוס זה מיהא פסול, ובע"כ הוא משום דס"ל לחלק, דנהי דאינן עושין דחוי, אבל מ"מ עושין שירים, ולפי"ז הרי משכחינן גוונא דבכוס אחד פטור בנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ ובשני כוסות חייב, והוא בזריקת פסולים, דדם שבכוס זה אידחי מזריקה, ופטורין על זריקתו בחוץ, ושבכוס השני חייבין עליו, כיון דאין בו דין שירים א"כ הרי הוא כדם שבצואר דיחזור הכשר ויקבלנו, וכן בכוס פסול, דג"כ דינו כמו זריקת פסולין, דהכוס השני הכשר אינו דחוי, ובכוס אחד גם הכשר נדחה משום שירים, ומשכחת בכוס אחד מקצתו כשר ומקצתו פסול, כגון שנתקבל בכוס אחד ואח"כ נתחלק בשני כוסות, ויצא האחד, דלענין דין שירים דינו ככוס אחד, כיון דנתקבל בכלי אחד, דהכל הולך אחר הקבלה והקידוש, ולפי"ז אולי יש לדחוק בדעת הרמב"ם דכוונתו על הנך גווני שהזכרנו, דהקרבן עוד יש בו דין זריקה, ורק דבכוס אחד מיהא מיפטר, משום דנדחה מזריקה כיון דהוי שירים, ודינו דישפך לאמה.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף