חידושי רבנו חיים הלוי/מעשה הקרבנות/יח

חידושי רבנו חיים הלוי ‏ מעשה הקרבנות יח

פי"ח ה"י

אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק שהקריבן בחוץ פטור שהרי לא נקבע האיסור. עכ"ל. ובהשגות שם ז"ל א"א לא ידעתי מאין הוציא זה, ואני מצאתי בתוספתא דזבחים חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי, אשם תלוי הבא על הספק והקריבו בחוץ חייב עליו חטאת, ובחיי ראשי אעפ"י שנראית זרה בעיני היא מתוקנת, בחטאת העוף הבאה על הספק אינה ראויה למזבח אלא דמה אבל בשרה לא שאם עלתה נמי תרד הילכך אשם תלוי הוא דמיחייב שמא לא ילדה אבל אשם תלוי יש ממנו למזבח דמו ואימוריו ובשרו נאכל ככל אשמות שבתורה הילכך הוי ככל הקרבנות הראויים בפנים ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת. עכ"ל.

והכ"מ כתב על דברי הראב"ד ז"ל ויש לתמוה עליו שכתב שלא ידע מאין הוציא זה דהא תניא בפ"ד דכריתות (דף י"ח.) השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרין, ופירש"י שם משום דלא אקבע איסורא וכו'. והנה שלא תקשי על הראב"ד ז"ל מסוגיא זו כבר תירצו האחרונים דהראב"ד סובר כשיטת התוס' שם ד"ה וחכמים דסוגיא זו אזלא לשיטת ר"מ לקמן דס"ל אם נודע ספיקו יצא לחולין, אבל לדידן דפסקינן דאף אם נודע לו ה"ה בקדושתו וירעה עד שיסתאב אה"נ דאם שחטו בחוץ קודם שנודע לו חייב חטאת, אולם מה שתירץ הכ"מ שם דעת הרמב"ם דס"ל דהתוספתא אתיא כר"מ דלא בעי קביעותא לאיסורא ולא קי"ל כוותי' אלא כחכמים, זהו תמוה מאד, דהרי השגת הראב"ד אינה אלא מהאי דינא דאשם תלוי, דבחטאת העוף אה"נ דלדידן דבעינן קביעותא לאיסורא פטור השוחטה בחוץ, אבל באשם תלוי כיון דהתורה צותה להביא קרבן זה על ספיקו הרי הוא קרבן ודאי, ומה שיאטי' דקביעותא לאיסורא הכא, והדרא השגת הראב"ד לדוכתה, דבתוספתא הא מבואר דחייב חטאת השוחטו בחוץ, והטעם בזה משום דהקרבן הוא קרבן ודאי, ואיסור שחיטתו בחוץ הוא ג"כ ודאי, וע"כ חייב חטאת השוחטו בחוץ, כמו על כל חייבי כריתות בשגגה, ולא שייך הכא הך דקביעותא לאיסורא כיון דהוי קרבן ודאי ואיסור ודאי. ובאמת דמזה מוכח דהסוגיא דמבואר דרבנן פטרי משום דבעינן קביעותא לאיסורא הוא משום דאתיא כר"מ דלא אמרינן דגמר ומקדיש, וכדהבאנו מהתוס' שם, וקשה על הרמב"ם שפסק דפטור על שחיטתו בחוץ, וצ"ע.

ואשר יראה לומר בדעת הרמב"ם, דגם הוא סובר דאשם תלוי הוא קרבן ודאי, אלא דס"ל דאעפ"י שהוא קרבן ודאי, מ"מ איסור שחיטתו לא קאי בחטאת, דהנה זה פשוט דבכל חטאת בעינן שני דברים לחייבו ולקובעו בקרבן, מעשה החטא בשגגה, כגון אכילת איסור וכדומה, דע"ז הוא עיקר חיוב קרבן, על שעבר על חייבי כריתות בשגגה, ועוד בעינן שיהא לו ידיעה לבסוף, דהוי גזה"כ דבלא ידיעה לא מיחייב בקרבן, וכ"ה באשם תלוי איכא שני הדברים, זה שעבר על ספק חייבי כריתות בשגגה, דזהו עיקר חטא המחייבו באשם תלוי, וגם בעינן ידיעת ספק לבסוף, והרי יכול להיות שבאמת חטא ויכול להיות שבאמת לא היה כאן איסור כלל במעשיו ולא חטא כלל, אלא דכך הוא גזה"כ דעל ספיקו קאי באשם תלוי, אולם כיון דעיקר חיובו שחייב אש"ת הוא משום הספק דשמא חטא, א"כ נמצא דאם באמת חטא אז איכא שגגת המעשה במה שעבר על חייבי כריתות בשגגה, ועם הידיעת ספק אקבע חיובו באש"ת, משא"כ אם באמת לא חטא, אז ספיקו אם עבר על חייבי כריתות הוא העומד במקום שגגת המעשה ובמקום ידיעה לחייבו באש"ת, ומגזה"כ דעל ספק חייבי כריתות חייב אש"ת. ואשר ע"כ נראה, דאיכא נפקותא בקביעת הכשר הקרבן וחיובו, דאם באמת חטא, א"כ מעשה העבירה שלו דהיינו שגגת המעשה ותחלת הידיעת ספק בשעה שנודע לו כבר חייבוהו בקרבן אשם תלוי, והוכשר ליקרב, ומשום דכן הוא עיקר דינו דידיעת ספק מחייבו אש"ת, משא"כ אם באמת לא חטא, וכל חיובו והכשרו של הקרבן הוא משום ספיקו של חטא, וספיקו זה עומד במקום החטא והידיעה, א"כ נראה, דאע"ג דכבר נגמר חיובו והכשרו של קרבן מתחלת הידיעה, מ"מ בעינן מצורף לזה גם מה שהספק קיים ועומד בשעת הבאת הקרבן והקרבתו, דכיון דזהו עיקר חטאו המחייבו בהקרבן, א"כ ודאי דצריך להיות קיים גם בשעת הבאת הקרבן והקרבתו. ולפ"ז נראה דאע"ג דאש"ת הוי קרבן ודאי, מ"מ לענין אם חייבין על שחיטתו בחוץ ספיקא הוי, דאם האמת הוא שחטא, א"כ הרי כבר נגמר הכשרו של קרבן זה משעת ידיעת ספק שהיה לו, ופשיטא דחייב על שחיטתו בחוץ, משא"כ אם באמת לא חטא, דנתבאר דהספק שבשעת הקרבתו וסליחתו הוא שגומר חיובו והכשרו, וא"כ היכא דנשחט בחוץ ולא נעשה עוד הקרבה וסליחה כלל, א"כ ממילא דלא נגמר עוד גם דין קרבן שלו, וחסר עוד הכשר הקרבתו, וע"כ ליכא עוד חיובא על שחיטתו בחוץ, וכיון דהוי ספק אם חטא אם לא, נמצא דהוי ספיקא אם חייבין על שחיטתו בחוץ אם לא, והוי ככל ספק חייבי כריתות דחיובי' באש"ת ולא בחטאת, וע"כ זהו דאפלגי ר"מ ורבנן, דר"מ סבר דלא בעינן איקבע איסורא, וע"כ חייבין על שחיטתו בחוץ אש"ת, משום דשמא חטא והוי כבר קרבן גמור, ורבנן ס"ל דבעינן איקבע איסורא, וע"כ ס"ל דפטור מאש"ת, משום ספיקא דשמא לא חטא, ואינו עוד קרבן גמור, וליכא חיובא על שחיטתו בחוץ. ולפ"ז התוספתא ותלמודין לא פליגי, דבתוספתא הא תניא והקריבו, דהיינו הקטרת אימורים, דהיא לאחר זריקה, ובזה הרי תנן במתניתין דאם משנזרק הדם נודע לו שלא חטא הבשר יאכל, ובזה ודאי דחייב חטאת על הקטרתו בחוץ, דלא שאני משאר קרבנות, כיון דכבר הוכשר בכל גווני, משא"כ הסוגיא דכריתות, דקיימא בשחטו בחוץ, ובזה שפיר הוי ספיקא, ומשום דלא נגמר עוד הכשרו, ולא אכפת לן מה דהוי קרבן ודאי, כיון דמ"מ עוד לא נגמר הכשר הקרבתו, וכש"נ,. האומנם דאכתי יש לדקדק, דבתוספתא הא תניא דחטאת העוף שהקריבה בחוץ חייב אש"ת, וא"ת שהקריבו בחוץ חייב חטאת, והרי בחטאת העוף ליכא הקטרה כלל, ובע"כ דקיימא אזריקה, ודומיא דהכי תניא דבא"ת חייב חטאת, הרי דגם אזריקה חייב חטאת ואע"ג דעוד לא נגמר הכשירא דקרבן. אכן הרי נחלקו בכריתות דף כ"ג במשנה שם, בנודע לו שלא חטא לפני זריקה, דחכמים סברי הדם ישפך, ור"י סבר דאם נתקבל הדם בכוס יזרק, וא"כ לר"י כבר נגמר הכשרו ליקרב מקבלה ואילך, ורק לרבנן דס"ל דהדם ישפך הוא דנגמר הכשירא דקרבן רק מזריקה ואילך, וא"כ נימא דהתוספתא אתיא כר"י, וע"כ חייב חטאת גם על זריקה בחוץ, ולרבנן באמת לא חייב על זריקה בחוץ, כי אם מזריקה ואילך. ולפ"ז הרי מתישב פסק הרמב"ם שפסק דהמקריב א"ת וחטאת העוף הבאה על הספק בחוץ פטור, דהרי ודאי דקאי על שחיטה וזריקה ולא על הקטרה, דבהקטרה הרי אף אם נודע לו שלא חטא הרי דינו ג"כ שיקרב וליכא הכא ספיקא כלל], ובשחיטה וזריקה הרי עוד לא נגמר הכשירא דקרבן וקביעותי' להקרב, משום ספיקא דשמא לא חטא וכש"נ, וע"כ פטור מחטאת, וגם מאש"ת פטור משום דלא איקבע איסורא, וכמש"כ.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· הבא >מעבר לתחילת הדף