הר המוריה/מעשה הקרבנות/יט

הר המוריה ‏ מעשה הקרבנות יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

עד

שיעלה וכו'. עי' זבחים ק"ח א' במשנה ושם ב' ושם ק"י א' ובתוספתא פי"ב אי' שם וז"ל ואין חייב אלא עד שיבנה את המזבח ויסדר המערכה עכ"ל ועי' תו"כ אחרי פ"ט ופ"י יעו"ש היטיב. וכתב רבינו בפי' המשניות וז"ל ור' יוסי אומר ג"כ שלא יקרא לו שם המעלה אפילו בחוץ אלא במזבח ומביא ראיה ממנוח שנאמר בו ויעל על הצור לה' עכ"ל ועל כרחך הוא ט"ס דמוכח דהא זה ראיית ר"ש ור' יוסי ס"ל דהוראת שעה היתה יעו"ש בש"ס.

שיעלה

לשם וכו'. עי' זבחים ק"ח א' ושם ב' ובתו"כ אחרי פ"ט ופ"י.

ב

הראוי

לאישים וכו'. עיי"ש ק"ט א' קי"ב ב' קט"ו ב' תו"כ שם פ"י.

ג

הזורק

את וכו'. סנהדרין ל"ד ב' זבחים ד' ב' ל"ח ב' ק"ז א' ב' ק"י א' קי"א ב' ועי' תו"כ שם פ"י.

המקטיר

איברי וכו'. שם ק"ט א' ובתו"כ שם פ"י. ובאיברים דווקא של עולה ולא בשאר קרבן משא"כ באימורים בכל קרבן חייב.

קומץ

או וכו'. שם ק"ט ב' ובתו"כ שם.

מנחת

כהנים וכו'. דע כי במשנה איתא שם מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים וכ"ה בתו"כ פ"י שם אמנם שם ק"ט א' מייתי בברייתא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים לא מייתי ועיי"ש תוס' ד"ה ומנחת כהנים וכו' שתמהו ע"ז דהשמיט מנחת נסכים יעו"ש ואי לא מסתפינא אמינא כי ט"ס הוא בש"ס וצ"ל ומנחת נסכים כי כן הוא בתו"כ אשר היא מקור הנאמן להברייתא זו יעו"ש ועיי"ש בתוס' למה נקט מנחת כהן משיח בפ"ע ורבינו כלל מנחת כהן משיח בכלל מנחת כהנים.

מים

בחוץ וכו'. עיין במרן דהיינו דווקא כי ניסך מים בחג ורבינו קיצר במובן ועיין בתוס' ק"י ב' ד"ה אי מה להלן וכו' יעו"ש היטיב.

לא

יביאנו וכו'. עי' ק"ט א' ובתו"כ שם פ"י. ועי' לח"מ.

ד

הדם

בחוץ וכו'. הפנימים וכו'. עי' זבחים ק"י ב' קי"א א' ועיי"ש ל"ט א' תוס' ד"ה הא מני וכו' ועי' תוס' יומא ס' ב' ד"ה תנא וכו' יעו"ש היטיב.

שירי

מצוה וכו'. יומא ס' ב' זבחים ל"ט א' מ"ז א' ב' נ"ב א' ב' קי"א א' מנחות ט"ז ב' תו"כ אחרי פ"ד פרשה ד' ירושלמי יומא פ"ה ה"ו יעו"ש ועי' לעיל פ"ח ה"ז.

פחות

מג' וכו'. עי' זבחים ק"ט ב' ק"י ב' ותו"כ פ"י יעו"ש ועי' תוס' יו"ט שם ד"ה ר"א אומר וכו' יעו"ש היטיב והנה יותר משלשה לוגין לא כתב רבינו איך הדין ועיי"ש בש"ס היטיב ועי' בתוס' שם קי"א א' ד"ה בקרבו וכו' יעו"ש היטיב ועי' סוכה נ' א' ולכאורה משמע קצת מדברי רבינו דיותר ג"כ אין חייבין עליו ועי' לקמן בפ"ב מהל' מעילה ה"ט וצע"ק ושם יבואר אי"ה מזה.

מבשר

חטאת וכו'. עיין זבחים קי"ב ב' וקט"ו ב' ובתו"כ פרשת אחרי פ"י יעו"ש.

ה

אין

בשר וכו'. זבחים ק"י א' וכמימרא דרב ועי' סוכה ל"ז ב' ובכורות ט' ב' ועי' מש"כ בפ"י מהל' כלי המקדש ה"ז יעו"ש.

פטור

שאין וכו'. שם ק"י א' במשנה שם. ומש"כ הטעם לפי שאין הקומץ ברור ומובדל וכו' כ"כ שם בפי' המשניות לרבינו יעו"ש.

חייב. שם במשנה ובמנחות כ"ג א'.

ו

היוצק

והבולל וכו'. עי' שם קי"ב ב' קט"ו ב' תו"כ אחרי פ"י ועי' סנהדרין פ"ב ב' תוס' ד"ה היוצק וכו' יעו"ש ובדבור שלאחריו.

והקומץ

וכו'. עי' במגיה שתמה למה לא שנה הקומץ אצל עבודות של מנחות יעו"ש ועי' תוס' זבחים ק"ז ב' ד"ה להכי כתביה וכו' שגירסתם הוא כך. הקומץ והמקבל דמים והיוצק וכו' יעו"ש היטיב. ודע כי הג"ה זו היא מהתוס' יו"ט ועיי"ש בתוס' חדשים שתירץ זה יעו"ש.

ז

ששרפה

חוץ וכו'. עי' בזבחים רפי"ד קי"ב א' ברש"י שם ובתוס' שם יעו"ש היטיב.

אחר

שהתודה וכו'. עי' לעיל פי"ח הי"א יעו"ש ובמש"כ שם יעו"ש.

הלן

והיוצא וכו'. שם ק"ט א' ובתו"כ אחרי פ"י ועיי"ש בתוס' ק"ח א' ד"ה שחיטת וכו'.

לעשות

אותו וכו'. עיין לעיל בלח"מ הלכה ג' יעו"ש.

אמר הצעיר טרם שאכנוס לאלו ההלכות מהלכה ח' ולהלאה אמרתי להעיר באיזה הערות על מה שקיהו בזה גדולי האחרונים.

דע שבסוגיא דזבחים ק"ח ב' כתב הצאן קדשים באוקימתא דר' יוחנן דר"י ס"ל כר' ישמעאל דמחוסרי פנים שהקטירן בחוץ פטור וכתב ע"ז הצ"ק וז"ל אבל לפ"ז קשה מ"ט דר' יוחנן דמחייב אחת לא ליחייב כלל כיון דס"ל כר' ישמעאל וצ"ע עכ"ל וצ"ע על תמיהתו כיון דהקטיר אבר שלם לחצאין לר"י דפטור מחוסר מוקטרי פנים הוי הכל הקטרה אחת ולא חייב על כל הקטרה והקטרה אבל מיהת כי גמר לכולי אבר הוי הקטרה אחת מיהת כיון דאותו דקרא קאי על אבר אחד ועי' בקרבן אהרן פ"י אות י"א יעו"ש ובמל"מ הלכה י"א וזה פשוט. אך דלכאורה צע"ק אם כן לר"ל דסבירא ליה דר"ש מחייב אכל אבר ואבר וא"כ איך ס"ל דאם הקריב אבר אחד לחצאין דאינו חייב אלא אחת ופירש"י דהקריבו לחצאין לאחר שהקריב שאר האיברים יעו"ש והא מ"מ יש כאן שתים אכולה בהמה חייב אחת ואחת חייב על האבר ובשלמא לפי' האי נמי שפירש"י דמיירי שפקע מעל האש וחזר והחזירה י"ל דמיירי שפקע חצי אבר אבל בפי' הראשון משמע שנטל אבר שלם והקריבו לחצאין א"כ ליחייב תרתי. וראיתי לחי' בעל פנים מאירות שכתב וז"ל אבל אבר אחד ד"ה אינו חייב אלא אחד ופירש"י הקריבו לחצאין לאחר שהקריבו שאר האיברים ר"ל שהקריב בפנים דהא איתא לקמן (ק"ט ב') וכולן שהקריבן בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ דחייב אבל אם הקריבו בחוץ ואח"כ הקריב אבר לחצאין למ"ד אכל אבר כתיב היה לחייב שתים ולי נראה הא דקאמר אבל באבר אחד לאו דוקא אבר אחד אלא שהקריב כל הבהמה בחוץ אבר אבר לחצאין אינו חייב אליבא דכו"ע אלא אחת עכ"ל הרי לפניך כמו שכתבתי ולקמן יבואר עוד מזה אי"ה.

עיין במל"מ שהקשה על הא דקאמר הש"ס בשם אבוה דשמואל כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח דלא כר' יוסי והקשה דמהיכן הכריח לומר כן דאי משום דאית ליה דמוקטרי פנים שחסרו פטור שאני הכא דבפירוש מיעט הכתוב דכתיבי תרי מיעוטי אותו ויביאנו והגדיל התימה בדברי התוס' שם ק"ז א' ד"ה חד וכו' יעו"ש היטיב ובאמת גם רש"י כ"כ שם בד"ה חד למקוטרי וכו' יעו"ש היטיב והנה בקושיא זו כבר הקדימו הלח"מ בסעי' בהלכה וכתב באמת דתרין סוגיות פליגי אהדדי וסוגייא דף ק"ח ב' ס"ל דליכא אלא חד מיעוטא יעו"ש היטיב וע"ע בצאן קדשים ובחי' פנים מאירות שכתבו דהכי הוי קים ליה לאבוה דשמואל דלר' יוסי אין מחזירין פוקעין יעו"ש ולקמן ידובר עוד מזה אי"ה ובזה מיושב עוד מה שהקשה המל"מ אמאי לא קאמר כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח דלא כר' ישמעאל יעו"ש היטיב שנדחק בזה אמנם לפי הנ"ל ניחא בעזר ה' (שוב ראיתי כי המל"מ בעצמו כ"כ בד"ה ודע וכו').

ועיין בחי' פנים מאירות על תוס' ד"ה לא נחלקו וכו' וז"ל וי"ל דשמא כיון דמהדרין פוקעין פחות מכזית הו"א דמחייב בחוץ אי לאו דכתיב אותו עכ"ל ובמקוטרי פנים נראה ממשנה דלקמן דקתני המעלה כזית מן העולה משמע פחות מכזית פטור ש"מ אף במקוטרי פנים פטור ועל כרחך ס"ל דמהדרין פוקעין דא"כ ל"ל מיעוטי וא"כ מנ"ל למעט מקוטרי פנים וע"כ צ"ל או דסברי כר' ישמעאל דאית ליה תרי מיעוטי או דצ"ל דלמוקטרי חוץ ל"צ קרא כיון דלא מצינו הקטרה פחות מכזית ולא איצטריך קרא אלא למקוטרי פנים אף דמהדרין פוקעין מ"מ פטור פחות מכזית עכ"ל הבעל פנים מאירות. ולכאורה אין ממשנתינו דלקמן שום קושיא די"ל דהמשנה דשם ס"ל כר' יוסי דמוקטרי חוץ שחסרו פטור וע"ז קאי אותו והא דפטור בפחות מכזית ע"ז א"צ שום קרא דזהו פשוט מסברא וכקושית התוס' דכאן ובפרט לפי מש"כ התוס' בד"ה אכל בהמה וכו' דהא דפליגי אי בעינן כולה בהמה שלימה או כל האבר שלם היינו ר"ל בשעת ההקטרה יהיה שלמים יעו"ש אבל בשיעור העלאה לא פליגי כלל א"כ פשיטא דלק"מ ממשנה דלקמן דכו"ע בעינן בשיעור העלאה כזית דווקא ורק לאוקימתא דעולא בלישנא קמא לר"ש י"ל דבמוקטרי פנים לא בעינן כזית רק י"ל דמתניתין אתיא כר' יוסי. ופשוט לדעתי העניה.

והנה המל"מ מעיקרא האריך לבאר אליבא דאוקימתא דעולא אה"נ לר"ש דחייב על מוקטרי חוץ שחסרו בחוץ ואותו קאי דליפטור בפחות מכזית אה"נ דבמוקטרי פנים חייב אף בפחות מכזית כיון דליכא אלא מיעוטא אחת יעו"ש במה שביאר שיטת רש"י ושוב אח"כ כשביאר שיטת התוס' כתב וז"ל ומדברי התוס' נראה דהא דמהדרינן פוקעין מהני אף למקוטרי חוץ דהא אליבא דעולא במקוטרי חוץ עסקינן והנראה דדווקא היכא דכתיב אותו למעט או אבר חסר למ"ד או בהמה חסרה למ"ד והוא גזיה"כ אז אמרינן שדין זה הוא דווקא במוקטרי חוץ אבל במקוטרי פנים לא משום דמהדרינן פוקעין אבל היכא דקרא לא מיעט שום דבר מחודש ואדרבה קשיא לן למאי איצטריך קרא למעוטי מוקטרי חוץ פחות מכזית כיון דלא אשכחן בשום דוכתא שתהא הקטרה פחותה מכזית חשובה הקטרה לזה אפ"ל דכיון דבחד דוכתא אשכחן דחשובה הקטרה אף שהיא במוקטרי פנים סד"א דאף במוקטרי חוץ (יחשב הקטרה. כצ"ל) קמ"ל דלא.

ודע שאף שכתבתי לעיל דלפי סברא זו דעולא דאותו איצטריך למעט פחות מכזית למאן דלא דרש יביאנו מוקטרי פנים חייב עליהם אף על פחות מכזית מ"מ חוזרני בי ונראה דלכו"ע ליכא חיובא בפחות מכזית אף במוקטרי פנים והטעם כיון דלא אשכחן בשום דוכתא הקטרה בפחות מכזית אלא משום דסד"א כיון דמהדרינן פוקעין בפחות מכזית אף הכא תהיה חשובה אף בפחות מכזית קמ"ל קרא שדין זה הוא ככל ההקטרות דבעלמא דלא חשיבי הקטרה בפחות מכזית וא"כ אין לחלק בדין זה בין מוקטרי פנים למקוטרי חוץ אלא בשניהם אינו חייב בפחות מכזית עכ"ל הזהב של המל"מ. ובענ"ד לא ירדתי לסוף דעתו הרחבה לומר דלעולא ס"ל לר' שמעון דאותו קאי אמוקטרי חוץ ולפטור בפחות מכזית דמאן מפיס ודילמא לא בעי קרא רק אמוקטרי פנים ומשום דמהדרינן פוקעין אבל במקוטרי חוץ אה"נ דלא בעי קרא וכמש"כ בעל פנים מאירות בתירוץ השני ועל כרחך דלא אמרינן דיותר מסתברא לאוקמי מיעוט דחד קרא על מוקטרי חוץ היינו דווקא היכא דאתי מיעוטא דקרא לגלויי שום חידוש דלא נדע זאת מסברא החיצונה מסתברא יותר לומר דקאי על מוקטרי חוץ אבל כאן דלא בא כי אם לומר דלא נטעה לחדש בה סברא מחודשת לחיובא ומטעם דמהדרינן פוקעין א"כ על כרחך ל"צ קרא רק למוקטרי פנים אבל במוקטרי חוץ ל"צ שום קרא. דוק והבן. ואולי ס"ל להמל"מ דיותר יש סברא לומר דאותו קאי אמקוטרי חוץ מלומר דקאי אמקוטרי פנים וכדמשמע שם ק"ז א' א"כ כיון דאמרינן דאותו קאי אשיעור הקטרה ע"כ צ"ל דקאי אמקוטרי חוץ ולכן כתב מה שכתב.

וע"ע במל"מ מה שתמה על רש"י דהא בדף ק"ט א' ב' פירש"י בעצמו דשיעור חסר היינו מהקטרה דהיינו בכזית יעו"ש היטיב ולכאורה הייתי אומר דהמשניות דף ק"ט דמיירי במוקטרי פנים ס"ל דהלכה כר' ישמעאל דיש תרי מיעוטי והנה המיעוט דמוקטרי חוץ על כרחך לא אתי לפחות מכזית דלהא לא איצטריך למיעוטא דמה"ת סד"א דליחייב דהא שם לא מהדרינן פוקעין וכסברת בעל הפנים מאירות ועל כרחך דאתי למעט או חסרון בהמה כולה או חסרון אבר אבל במוקטרי פנים י"ל דאתי מיעוטא רק על פחות מכזית אבל כל שיש בו כזית מיחייב ולפ"ז אתי שפיר הכל דר"ל מיירי במקוטרי חוץ אבל התם מיירי במקוטרי פנים ואלהכי אתי מיעוטא דאינו חייב על פחות מכזית וכל קושיות המל"מ לק"מ לכאורה ואף דהמל"מ כתב שבפחות מכזית דאם נימא דחייב בפנים ה"ה דחייב בחוץ וכיון דגלי קרא דאינו חייב בחוץ ה"ה בפנים וכנ"ל יעו"ש היטיב והנה א"כ כיון דבמוקטרי חוץ דבעינן בהמה שלמה או אבר שלם א"כ בפחות מכזית דפטור בחוץ ה"ה בפנים וא"כ למה לי מיעוטא על פנים זה אינו דעד כאן לא קאמרינן כן אלא לעולא דס"ל דקרא דאותו לא בא רק על מוקטרי חוץ ופחות מכזית וא"כ לא אתי קרא לשום חידוש אלא להשמיענו דהכא לא שאני משאר הקטרות דבכזית ממילא אמרינן כן דה"ה במוקטרי פנים אבל לר"ל דבמוקטרי חוץ גילה לנו הכתוב חידושא דבעינן בהמה שלימה או אבר שלם והוא חידוש וממילא אמרינן דהאי חידושא לא הוי רק במוקטרי חוץ ולא במקוטרי פנים א"כ סד"א דבמוקטרי פנים כיון דמהדרינן פוקעין הו"א דעל פחות מכזית נמי חייב קמ"ל מיעוטא דלא. ודו"ק והבן כי חילוק הזה ברור ונכון מאד.

והכי נפרש נמי אליבא דר' יוחנן דסבר דמוקטרי חוץ כו"ע לא פליגי דבעינן אבר שלם דעל כרחך אותו דקאי אמקוטרי חוץ אליבא דכו"ע לכל הפחות קאי אאבר שלם דאילו אפחות מכזית ל"צ קרא דהא לא מהדרינן פוקעין ועל כרחך דקאי אאבר שלם ולא פליגי רק במקוטרי פנים דאליבא מאן דמחייב מחייב נמי בפחות מכזית דהא מהדרינן פוקעין וס"ל כר"ע ומאן דפטר ס"ל כר' ישמעאל אבל בכזית לכו"ע מיחייב במקוטרי פנים (וכ"ז שייך לסברת בעל הפנים מאירות דס"ל דהא דמהדרין פוקעין בפנים לא מהני מידי למקוטרי חוץ אבל לסברת המל"מ דמהני שפיר ג"כ למקוטרי חוץ נפרש הכין דכו"ע ס"ל דיש מיעוט ג"כ אמקוטרי פנים והנה במקוטרי פנים קאי למעוטי פחות מכזית אבל במקוטרי חוץ לכו"ע בעינן אבר שלם דאפחות מכזית כבר נדע זה ממקוטרי פנים רק דפליגי במוקטרי פנים אי בעינן אבר שלם או לא דמאן דמחייב ס"ל דלמקוטרי פנים לא אתי למעוטי רק פחות מכזית ולא לחצי אבר ומאן דפטר ס"ל דאתי למעוטי במקוטרי פנים נמי מחוסר אבר) ולעולא נפרש הכי במקוטרי פנים כו"ע לא פליגי דאפילו חצי אבר מיחייב ופליגי במחוסר במקוטרי חוץ ומאן דמחייב ס"ל דאתי למעוטי פחות מכזית ולמאן דפטר אתי למעוטי מחוסר אבר (רק דלפ"ז א"כ למאן דמפרש דאותו אשיעור הקטרה קאי ואתי למעוטי פחות מכזית יסבור דמקוטרי פנים בעינן נמי כזית ולמאן דס"ל דבמקוטרי חוץ בעינן אבר שלם א"כ יהיה במקוטרי פנים חייב אף בפחות מכזית וזהו תימה לכאורה. ונוכל לפרש ג"כ כך דד"ה במחוסרי פנים שחייב והיינו במחוסר אבר ולא פליגי רק במחוסר אבר מבחוץ דמאן דס"ל חייב ס"ל דליכא רק חד מיעוטא ותלינן בפחות מכזית ולפ"ז מוקטרי חוץ ופנים שוין וכסברת המל"מ אבל מחוסר אבר ויש בו כזית חייב בחוץ ג"כ ומאן דפטר ס"ל דיש תרי מיעוטי ובמוקטרי פנים אתי על פחות מכזית ובמקוטרי חוץ אתי על אבר חסר).

ונרויח בזה עוד דלא יקשה קושית המל"מ דהקשה על עולא שכתב וז"ל אך בסברת עולא דאמר דהכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ דחייב כלומר דכולהו ס"ל כר"ע דלא דרש יביאנו כ"א מיעוטא דאותו אלא דחד אמר דמיעוטא דאותו הוא למעט פחות מכזית ואידך ס"ל שהוא למעט אבר חסר לא ידעתי מי דחקו לזה לומר דמתניתין ר"ע היא ולא ר' ישמעאל ולא הו"ל לומר אלא כדברי ריש לקיש מחלוקת באבר אחד דמר סבר כי כתיב אותו למעט פחות מכזית הוא ומשו"ה חייב על כל העלאה והעלאה ומר סבר כי כתיב אותו למעט אבר חסר אתא ומשו"ה אינו חייב כי אם אחת ומתניתין אליבא דר' ישמעאל מיירי אף במקוטרי פנים ולר"ע לא מיירי כ"א במוקטרי חוץ אבל לומר דלא מיירי כ"א במוקטרי חוץ לא ידעתי מי הביאו לזה עכ"ל והנה לפי מש"כ מוכרח הוא לומר דבפנים לכו"ע חייב אמחוסר אבר דהיינו שלא היה אבר שלם ולא פליגי רק במקוטרי חוץ אי בעינן אבר שלם או לא. גם מש"כ דלעולא לכו"ע ס"ל כר"ע ולפי מש"כ פליגי בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע (ובחי' פנים מאירות עדיפא מיניה קאמר דאפילו מאן דס"ל דאותו קאי אפחות מכזית מ"מ ס"ל כר' ישמעאל דתרי מיעוטי יש וכמש"כ בשמו לעיל הן אמת דלסברת המל"מ דעל פחות מכזית לא בעינן תרי מיעוטי וכנ"ל. והבן). ובהכי נרויח נמי להבין דברי רש"י ק"ז א' בד"ה ואינו חייב על החסר לקמן פליגי בה איכא למ"ד על אבר חסר ואיכא למ"ד על בהמה חסרה עד שיעלה כל הבהמה ואיכא למ"ד על הקטרה חסירה כגון פחות מכזית עכ"ל והיינו ר' יוסי אליבא דר' יוחנן ואליבא דר"ל דאליבא דר"ל ס"ל דבעי בהמה שלימה ואליבא דר' יוחנן ס"ל דבעי אבר שלם והא דכתב ואיכא למ"ד על הקטרה חסירה היינו ר"ש אליבא לישנא קמא דעולא ולפי שמיירי הכא במוקטרי חוץ לכן כתב דיש שלשה דיעות בזה.

אבל באמת לא יתכן שיטה זו לפירש"י דהא מבואר ברש"י דלר' יוחנן פליגי בהכי מאן דס"ל דמקוטרי פנים חייב בחסר ס"ל כר"ע ומאן דפטר ס"ל כר' ישמעאל וכ"כ התוס' ולא מיבעיא לשיטתם דכתבו דפלוגתתם תלי אי מהדרין פוקעין אי לא א"כ למ"ד דלא מהדרינן פוקעין א"כ שוה מקוטרי פנים למקוטרי חוץ וכמו דבמקוטרי חוץ בעינן אבר שלם כן בעינן במקוטרי פנים ג"כ כך אלא אפילו לרש"י ז"ל דס"ל דמאן דפטר ס"ל כר' ישמעאל דיש תרי מיעוטי וס"ל דמהדרינן פוקעין מ"מ מדפירש דלמאן דמחייב ס"ל דליכא אלא חד מיעוטא וכר"ע אלמא דלא ניחא ליה לפרש כמו שפירשתי וע"כ ס"ל דלר' ישמעאל דתרי מיעוטי יש א"כ כל דממעט מיעוט הראשון לגבי מוקטרי חוץ ה"נ ממעט מיעוט השני לגבי מוקטרי פנים והא דכתב המל"מ בתחלת קושייתו די"ל דר"ל מיירי במקוטרי חוץ אבל במוקטרי פנים מודה דחייב בכזית יעו"ש י"ל דהיינו דאם נימא דהמיעוט לא קאי על מוקטרי פנים והיינו כר"ע ומ"מ בעינן כזית במקוטרי פנים י"ל דהיינו מהסברא כיון דבכל דוכתי בעינן הקטרה בכזית אבל למאן דס"ל דיש שני מיעוטי א"כ דין מוקטרי פנים כדין מוקטרי חוץ.

אבל לכאורה י"ל עוד דהא על כרחך הך מתניתין דף ק"ט אתיא כר"ע וכן משמע מרש"י שכתב דנפקא ליה הכל ממיעוט דאותו יעו"ש ולא מייתי כלל הך מיעוטא דלא יביאנו ולר"ע י"ל שפיר כיון דליכא אלא חד מיעוטא י"ל דאתי לשיעור הקטרה ובכזית אבל למאן דס"ל דיש שני מיעוטי א"כ י"ל שפיר דבעי או אבר שלם או בהמה שלימה ויותר ניחא לן למימר דסתם משנה אתיא כר"ע (עי' מגילה ב' א' ושבועות ד' א' יעו"ש היטיב וצע"ק) ועיי"ש ק"ז א' דמייתי לר' ישמעאל דפטור על מוקטרי פנים בחסרון מקרא דאותו יעו"ש אבל באמת גם זה דוחק לומר דר"ש ור' יוסי ס"ל תרוייהו כר' ישמעאל ולבסוף יהיה סתם משנה כר"ע. והנה לא רציתי להאריך עוד בזה. את זה ראיתי להקדים קצת מה שיש לעיין בסוגיא טרם אבא לבאר דברי רבינו ומכאן ואילך אבא לבאר דברי רבינו.

ח

כזית

בחוץ וכו'. שם ק"ט א' וב'.

ושייר

ממנו וכו'. שם ק"ט ב' וד"ה מודים בזה ואפילו לר' אליעזר נמי חייב יעו"ש.

כזית

והעלהו וכו'. שם כת"ק ועי' בפי' המשניות לרבינו שכתב וז"ל ואין הלכה כר' יהושע עכ"ל ולא ידעתי אמאי קאי והיכן נזכר כאן ר' יהושע ואין לומר דקאי על הא דאיתא שם ק"ט א' דעולה ואימורין מצטרפין לכזית וע"ז כתב דלא קי"ל כר' יהושע דזה אינו דמלבד שזה אין להאמר כיון שלא נזכר מחלוקת דר' אליעזר ור"י בזו המשנה א"כ איך ירמוז לנו רבינו פסק הלכה בדבר שלא העלה על שפתיו מחלוקתם ודבריהם ולא עוד דלקמן הלכה י' ולקמן פ"א מהל' פסולי המוקדשין ה"ל פסק כר' יהושע לכן נ"ל ברור כי ט"ס הוא וצ"ל ואין הלכה כר"א וכוונתו על ר"א דהכא.

ט

הקומץ. מנחות ט' ב' כ"ז א' ועי' לעיל פי"ג הי"ד.

הלבונה. עי' לקמן פי"א מהל' פסולי המוקדשין דכשר אם נשתייר בו שני קורטין יעו"ש ובאמת רש"י כתב כאן דמיירי שחסר מכשיעור הכשרה וכ"ה כוונת רבינו או י"ל דמיירי בקומץ הבא בפ"ע דמבואר שם סעיף י"ז דחסר כל שהוא פסול יעו"ש וע"ע במל"מ שכתב דהכא דפטור מטעם דכתיב אותו כשהוא שלם וכו'. יעו"ש היטיב.

והאימורין

והעולה וכו'. דבר זה לא נזכר במשנה וכתב רש"י דבעולה אף ר' אליעזר מודה דחייב דלא נפסלים בחסרון יעו"ש וע"ע תוס' שם ק"ח ב' ד"ה כמאן וכו' יעו"ש היטיב וצ"ל דהכא מיירי שנחסר מאבר אחד דס"ל דבמקוטרי פנים בעינן אבר אחד וכמש"כ בהלכה י"א דחייב על כל אבר ואבר וכ"כ המל"מ וכתב עוד דבאמת אם העלה אבר שלם חייב אבל אם לא העלה אבר שלם רק העלה כזית מבשר שאינו אבר אז בעינן דיהא כל הבהמה שלימה יעו"ש היטיב ולפנינו אי"ה יבואר עוד מזה.

ומנחה

הנשרפת וכו'. בזה כלל מנחת כהנים ומנחת נסכים דלעיל בהלכה ג' אבל מנחה הנקמצת שחסרו שיריה בין קמיצה להקטרה כבר חרוץ דינו לקמן בפי"א מהל' פסולי המוקדשין ה"כ דמקטירין עליהן קומץ יעו"ש ולכן הכא חייבין עליה וק"ל.

ואינו

חייב וכו'. עי' רש"י שכתב הטעם שם ק"ט ב' בד"ה והקריבו בחוץ וכו' הואיל ואין מתקבלין בפנים עכ"ל א"כ יש לעיין לכאורה על רבינו למה לו לטעם דכתיב אותו. והנה ראיתי בלח"מ שכתב להעיר בזה וכתב שרבינו נתן טעם אחד לכולן וכלל בזה ג"כ עולה ולבונה יעו"ש ולזה הטעם אין טעם אמנם נראה לענ"ד ליישבו על פי מש"כ התוס' ק"ט א' (בד"ה ק"ח ב' כמאן וכו') וז"ל וקצת תימה אמאי לא מיחייב אקומץ ולבונה שחסרו אם הקטירן בחוץ נהי דמיפסל לכתחלה מ"מ מתקבלין הן בפנים דאם עלו לא ירדו דהו"ל פסולו בקדש כשחסר בין קמיצה להקטרה ולמאן דחשיב במנחות ט' ב' חסרון כבע"מ ניחא וי"ל דאפילו את"ל דאם עלה לא ירד מ"מ סברא הוא למעוטי מדכתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר כיון דלכתחלה לא יעלה עכ"ל וא"כ זהו הטעם של רבינו ג"כ דלהכי אייתי הך טעמא לכולהו. ודע דאיתא שם ק"ט ב' ברייתא וז"ל דתניא יכול המעלה פחות מכזית קומץ ופחות מכזית אימורין והמנסך פחות משלשת לוגין יין פחות משלשה לוגין מים יהא חייב ת"ל לעשות על השלם חייב ואינו חייב על החסר עכ"ל ולכאורה צ"ע אמאי בעי קרא הא אין הקטרה פחות מכזית וכמוהו אין מתקבל בפנים עי' מנחות כ"ו ב' וגם בניסוך אין פחות משלשה לוגין עיין לעיל פ"ב ה"ה יעו"ש ואין לומר משום דמהדרין פוקעין הו"א דאפילו על פחות מכזית יהא חייב הא לכאורה לא מצינו שמהדרין פוקעין רק באיברי עולה ולא בשאר אינך. אולם שוב ראיתי דגם בזה מהדרין פוקעין להרבה מרבוותא עי' בתוס' זבחים פ"ג ב' ד"ה ואי אתה וכו' ושם ק"ח ב' ד"ה כמאן וכו' ועי' תוס' מנחות כ"ו ב' ד"ה ואי אתה וכו' (וע"ע בתו"כ אחרי פ"י) ושם כתבו התוס' דלר"ע מודה בחסר המנחה או הקומץ דפטור יעו"ש היטיב ואע"ג דס"ל לר"ע דאין ממועט מוקטרי פנים שחסרו היינו דווקא במחוסרי עולה או אימורין דלא נפסלים בחסרון אבל במנחה שחסרה מודה ר"ע דאין חייבין עליו יעו"ש היטיב ועיין במל"מ מש"כ בזה יעו"ש היטיב ועיי"ש מה שהקשה על תוס' הנ"ל על ראייתם קושיא חמורה יעו"ש היטיב דהא י"ל דהמשנה ס"ל דה"ה בעולה שחסרה נמי פטור ובברייתא דמבואר שם דעולה שחסרה חייב י"ל דס"ל דה"ה באינך דברים שחסרו נמי חייב יעו"ש היטיב ובדוחק י"ל דהתוס' משמע להו דהברייתא לא פליג אמתניתין מדקאמר תנינא להא דת"ר וכו' ומשמע דהמשנה ס"ל כל מה דאיתא בברייתא ואף לענין זה ע"כ נמי דבעולה שחסרה נמי ע"כ המשנה ס"ל כהברייתא וצ"ע בזה.

ה"ז

ספק וכו'. שם ק"י א' ומשמע ליה לרבינו דאף דנפקא ליה מאותו דבעינן כשהוא שלם ולא כשהוא חסר היינו דווקא לאפוקי כשהיה חסר מבפנים דנפסל בהכי אבל כשהיה שלם בפנים ולא נפסל כלום והחסרון היה בחוץ כיון דלא נפסל כבר דהא דפטור בחסרו מבפנים היינו ג"כ מטעם דאותו נגעו בה וכמש"כ לעיל בס"ק ל' וכיון די"ל דבחסר בחוץ לא נפסל א"כ גם מאותו לא נתמעט רק בחסר מבפנים אבל בחסר מבחוץ כיון דלא נפסל מטעם חסרון א"כ י"ל דלא איתמעיט ג"כ מאותו. ועי' במל"מ מש"כ בזה אבל לא ידעתי מה החרדה הזאת אשר חרד עלינו בזה.

י

חייב

מפני וכו'. עי' זבחים ק"ז ב' מנחות כ"ג א'.

ה"ז

ספק וכו'. שם ושם יעו"ש היטיב.

מצטרפין

לכזית. עי' זבחים ק"ט א' מעילה ט"ו ב' כריתות ט"ז א'.

יא

חייב

על וכו'. עי' זבחים ק"ח א' פלוגתא. דר"ש סבר דהעלה וחזר והעלה חייב על כל עליה ור' יוסי ס"ל דאינו חייב אלא אחת ועיי"ש ב' דפליגי אמוראי בזה ור"ל ס"ל דפליגי בד' וה' איברים ור' יוחנן ס"ל דבד' וה' איברים כו"ע לא פליגי דחייב על כל אבר ואבר וכי פליגי באבר אחד יעו"ש היטיב וכתב מרן דפסק כר' יוחנן ואליבא דר' יוסי יעו"ש היטיב ועי' בפי' המשניות לרבינו שכתב וז"ל ונאמר עוד במעלה בחוץ לעשות אותו לה' על כן אמר ר"ש שזה הענין נופל על כל אבר ואבר ולפיכך אם העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ר' יוסי אומר שהוא נופל על הקרבן כולו ועל כן אומר על השלם חייב ולא על החסר עכ"ל ופסק שם הלכה כר' יוסי יעו"ש והיינו כאוקימתא דר"ל. אבל בתוס' יו"ט ד"ה חייב וכו' הביא נוסחת א"י וז"ל נאמר רק מעלה חוץ לעשות אותו לה' על כן אמר ר"ש אותו על כל אבר ואבר ולפיכך העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ואפילו היה חסר ור' יוסי אומר שהוא נופל על האבר כולו וע"כ אומר על השלם חייב ולא על החסר עכ"ל וכתב ע"ז התוס' יו"ט שהן דברי ר' יוחנן בגמרא יעו"ש היטיב ובאמת אין לדברים האלו הבנה כלל. חדא דמה שמסיק בדברי ר"ש ואפילו היה חסר והא כיון דכתיב אותו על כל אבר א"כ בעינן אבר שלם דווקא. ואף אם נימא דמאי דקאמר ואפילו היה חסר היינו שהבהמה היה חסר א"כ היינו ר' יוסי ומאי פליגי בזה. וצריך לדחוק ולפרש דכו"ע ס"ל דאותו על כל אבר קאי וס"ל לר"ש דזה קאי על מוקטרי חוץ דווקא וא"כ ממילא דבמוקטרי פנים אף על אבר חסר חייב ור' יוסי ס"ל דאותו קאי ג"כ על אבר וס"ל דגם במקוטרי פנים בעינן שלם דווקא והיינו ממש דברי ר' יוחנן בגמרא. ואף דאיהו דחוק טפי מ"מ שבקיה דאיהו דחיק ומוקמא אנפשיה ועי' מל"מ בד"ה ודע שעדיין וכו' שרמז לדברי התוס' יו"ט הללו יעו"ש ותמה עליהם יעו"ש אבל לענ"ד כוונתו כמש"כ והטעם שפסק כן הוא פשוט משום דר"י ור"ש הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו ור' יוחנן ור"ל הלכה כר"י עי' בלח"מ ומל"מ יעו"ש היטיב.

חייב

שתים שהרי וכו'. כתב ע"ז הראב"ד וז"ל א"א הספרים שלנו אינם משוים לזה הגירסא בוודאי היא משובשת אבל הגי' שלנו אף לדברי ר"ע חייב שתים להכי פלגינהו רחמנא שם תעלה ושם תעשה אבל שחט וזרק לד"ה אינו חייב אלא אחת דכתיב שם תעשה כלל כל העשיות עכ"ל והנה לא פירש היטיב על מה השיג. ומרן כתב דלפניו היה הנוסחא בדברי רבינו שחט וזרק חייב שתים וע"ז השיג וכתב דלפנינו ליתא רק בהעלה וזרק חייב שתים אבל לפי הנוסחא שלנו בדברי רבינו א"כ אין מקום להשגה יעו"ש היטיב וכתב עוד וז"ל ומ"מ מש"כ בדברי הראב"ד אף לדברי ר"ע חייב שתים איני יכול ליישבו דא"כ צ"ל דלר' אבוה לר' ישמעאל חייב שתים ולר"ע אינו חייב אלא אחת והם דברים הפוכים כמו שנתבאר עכ"ל והם דברים תמוהים מאד דוודאי הכי הוא דלר' אבוה בזרק והעלה לר"י חייב שתים ולר"ע אינו אלא אחת כמו שמבואר בש"ס ק"ז ב' בהדיא והטעם פשוט דלר"י דנפקא ליה זריקה מדם יחשב דכתיב גבי שחיטה א"כ בזריקה והעלאה חייב שתים ולר"ע דנפקא ליה זריקה מאו זבח דכתיב גבי העלאה א"כ זרק והעלה חייב אחת. והן אמת כי במה שהביא מרן לשון הש"ס הביא כך אביי אמר אפילו לר"י חייב שתים להכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה וכו' ואם נימא שהיה גורס כגי' שלנו בוודאי אין הבנה לדברים הללו דאדרבה איפכא הוא דהא לר' אבוה לר"י חייב שתים ולר"ע אינו חייב אלא אחת.

ואם נימא דמרן גורס כגירסת הש"ס דפוס ווינציאה דה"ג אמר ר' אבוה שחט וזרק לדברי ר"י חייב שתים אביי אמר אפילו לדברי ר"י חייב שתים דאמר קרא שם תעלה ושם תעשה וכו' אבל הוא תמוה מאד דהא הך דחילק הכתוב היינו בין העלאה לזריקה או שחיטה אבל בין שחיטה לזריקה לא חילק הכתב דאדרבה כלל כלם בחד ועוד דהא בסנהדרין ל"ד ב' איתא בהדיא דבשחט וזרק ר' אבוה ס"ל דלר"י חייב אחת ולר"ע שתים ואביי קאמר דאף לר"י אינו חייב אלא אחת יעו"ש היטיב ועוד דהא מרן גופיה כתב וז"ל א"ר אבוה שחט וזרק לדברי ר"י חייב אחת לדברי ר"ע חייב שתים וכו' אביי אמר אפילו לר"י חייב שתים להכי פלגינהו קרא וכו' ואם נימא שהוא גורס כגי' המשובשת בדפוס הנ"ל א"כ מאי תיבת וכו' שכתב מרן בתר לדברי ר"ע חייב שתים סוף דבר דדבריו סתורין מיניה וביה ואין להם פתר כל עיקר גם הלח"מ תמה עליו יעו"ש היטיב והעולה מדברי' דהראב"ד לא השיג רק לפי גירסתו שגורס בדברי רבינו שחט וזרק חייב שתים אמנם לפי גירסתינו בדברי רבינו א"כ לק"מ כלל (ויש שם ט"ס וכצ"ל ומה שתמה הר"א על רבינו הוא מפני שהיה לו נוסחא משובשת ברבינו דשחט וזרק חייב ב' וכו' כצ"ל) סוף דבר דברי מרן תמוהים לי מאד ולא ידעתי להם פתר (ודע דכעין סוגיא זו איתא ג"כ בחולין ק"ב ב' יעו"ש).

ואי לא מסתפינא אמינא דהראב"ד היה לו הנוסחא בדברי רבינו כמו שהיא לפנינו ולא השיג אדינא כלל רק דעל מאי דכתב רבינו דמדכתיב אשר יעלה עולה ומדכתיב לעשות אותו אלמא דחלק הכתוב בין עליה לעשיה ע"ז כתב דאינו כן דבש"ס שלפנינו יליף לה מדכתיב שם תעלה ושם תעשה וכבר הרגיש ג"כ המל"מ פי"ח ה"ד שדברי רבינו שלא כמש"כ בש"ס וכתב דאולי הו"ל גי' אחרת יעו"ש היטיב ובזה תבין מה שסיים הראב"ד וכתב אבל שחט וזרק ד"ה אינו חייב אלא אחת דכתיב שם תעשה כלל כל העשיות עכ"ל והיינו דלא נפקא ליה מלעשות רק מדכתיב שם תעשה ועי' במל"מ והבן היטיב.

אבל מה שיש לעי' עוד על רבינו דהא בהעלה וזרק לר"י בלאו ה"ט חייב תרתי משום דזריקה מרבינן ליה מדכתיב דם שפך ורק לר"ע דס"ל דזריקה מרבינן לה מדכתיב או זבח והו"א דחייב על העלאה וזריקה חדא כסברת ר' אבוה ולכן קאמר אביי דלר"ע נמי חייב תרתי דחלק הכתוב בין העלאה לעשיה כמבואר בש"ס כאן והנה רבינו דפסק כר' ישמעאל דמוקטרי פנים פטור נמי בחסר וה"ט דס"ל כר"י דלא יביאנו אתי להורות דמוקטרי פנים נמי בעינן שלם דווקא ולחלק נפקא ליה מדכתיב או זבח וא"כ זריקה נפקא ליה מדכתיב דם יחשב וא"כ ל"ל לטעמא דאביי ואין לומר דלא ס"ל כאותה סוגיא רק כסוגיא דשם ק"ח ב' דטעמא דר"י דבעי במוקטרי פנים נמי שלא יהא חסר משום דס"ל דלא מהדרינן פוקעין ולפ"ז מלעשות אותו ידעינן בין מוקטרי פנים ובין מוקטרי חוץ ואייתר לא יביאנו לחלק ומאו זבח ילפינן לזורק. זה ליתא דהא רבינו פסק דמהדרינן פוקעין והנה זאת הקושיא כבר הקשו הלח"מ והמל"מ עי' לעיל פי"א ה"ד יעו"ש היטיב שתירץ דנפק"מ לטעם זה באם העלה והקטיר דחייב שתים אף דזה וודאי ידעינן מקרא דהעלאה מ"מ הך שם תעלה ושם תעשה אתי להורות דכל היכי דעביד שום עבודה עם העלאה דחייב שתים כיון דהעלאה פרט הכתוב בפני עצמו יעו"ש היטיב שהאריך המל"מ בפלפול ארוך ועמוק בזה.

פטור

שנאמר וכו'. היינו ר"ל שנחסר המקצת ממנו קודם שהקטירו בחוץ ולא היה אבר שלם פטור וכמש"כ התוס' בזבחים ק"ח ב' ד"ה אכל בהמה וכו' יעו"ש וכתב הראב"ד וז"ל א"א לא האיר דבריו שהרי שנינו המעלה כזית ומאימוריה בחוץ חייב אלמא לא קפדינן אאבר שלם וכי איתאמרא שמעתא במקוטרי פנים שיחסרו בהקטרתן והוציאן והקטירן בחוץ דהלכה כר' יוסי דפטור עכ"ל והנה מרן כתב דהמשנה מיירי בהיה האבר כזית א"נ כשהוא ממקום שאינו אבר כגון בשר או חלב יעו"ש והנה מש"כ בהקטיר בשר שאינו אבר חייב בכזית הנה מהמל"מ מבואר דאם העלה בשר שאינו אבר אז בעינן שיהא כל הקרבן בשלימות עי' לעיל ה"ט ד"ה והאימורין ואין לומר דמרן מיירי דהקטיר כזית מבשר והיה כל העולה שלימה דבכגון זה חייב בכזית וכסברת התוס' הנ"ל א"כ דמרן יסבור הכי א"כ מה לו לדחוק בזה הא לפ"ז בלאו הכי לק"מ קושיית הראב"ד דמיירי דהיה כל האבר שלם והקטיר כזית ממנו דלפי' התוס' כה"ג מיקרי שלם וכמו שהאריך המל"מ יעו"ש היטיב. והנה מלבד כ"ז לא ידעתי מה קשיא ליה להראב"ד ז"ל מזו המשנה הא י"ל דהמשנה מיירי בהקטיר כולה בפנים והשאיר כזית ממנה ומאימורי' והקטיר בחוץ דבכה"ג לכו"ע חייב כמבואר ק"ט ב' במשנה והמשנה קמ"ל דהבשר מיצטרפי לאימורין בעולה אבל מיירי בגוונא דכו"ע מודו בה דחייב בכזית וזה פשוט בעיני וברור. אך סוף דברי הראב"ד מש"כ וכי איתמרא שמעתא במוקטרי פנים שיחסרו וכו' הם מחוסרי הבנה כל עיקר ועיין מרן מש"כ בזה וגם דבריו נפלאו ממני וגם המל"מ תמה בזה עליו והגיה דצ"ל שיחסרו קודם הקטרתן והוציאן והקטירן בחוץ וכו' יעו"ש היטיב אבל לענ"ד נראה כי גם הראב"ד לא השיג ארבינו לענין דינא רק דלישנא דרבינו קשיתיה שכתב דהעלה אבר חסר פטור דמשמע בכל ענין ע"ז כתב דהא במשנה שנינו דהמעלה כזית חייב וע"כ צ"ל דמיירי שהקטיר בתחלה בפנים ושוב נשאר כזית והקטירו בחוץ וכמש"כ מתחלה. אבל רבינו י"ל דסמך על מש"כ מתחלה בהלכה ח' יעו"ש היטיב. אבל גם זה דחוק לבד שלפ"ז הו"ל למינקט לישנא וכי איתנייא מתניתין במוקטרי פנים וכו' אבל יותר נראין דברי המל"מ שהראב"ד הבין שרבינו ס"ל דבעי דווקא אבר שלם אבל אם הקטיר חצי אבר פטור ודעת הראב"ד כשהעלה חצי אבר עדיין היה האבר בשלימות ולא חסר ממנו כלום חייב וכדעת התוס' הנ"ל ואינו פטור אלא כשחסר קודם הקטרה ושוב הקטיר דפטור ובאמת גם דברי רבינו כן הוא כוונתו וכמש"כ כל זה המל"מ. אמנם דברי נכונים להשיב השגת הראב"ד מהמשנה הנ"ל.

יב

פטורין. עי' לעיל פי"א הט"ז יעו"ש ולא ידעתי למה חזר וכתבו כאן.

שהעלו

וכו'. לעיל פי"א הט"ז בד"ה כדם הנשפך העירותי בזה יעו"ש היטיב.

יג

חייב. שם ק"ז א' ק"י א' וכ' שם רש"י דאפילו מעכב בחטאות הפנימיות שמתנה אחת מהן מ"מ חייב יעו"ש ועי' בזבחים ל"ח ב' דה"ה בחטאת החיצונה נמי כן אם נתן יתר המתנות בחוץ חייב אע"ג דלא מעכבי יעו"ש היטיב וזה שכתב רבינו בסתם דהזורק מקצת מתנות בחוץ חייב.

חייב

על וכו'. שם קי"א ב' במשנה.

פטור

מפני וכו'. שם במשנה מבואר דחייב אבל בש"ס מפרש דאתי כר' נחמיה דס"ל דחייב על שירים ועיי"ש ק"י א' ושם ל"ט א' ובתוס' שם אבל לדידן פטור. ופשוט.

ה"ז

חייב. כתב ע"ז הראב"ד וז"ל א"א זה אינו כלום דהא אחד בפנים ואחד בחוץ בין למ"ד עושה את חבירו דחוי בין למ"ד עושה אותו שירים שני לא חזי בפנים עכ"ל והנה שם במשנה איתא קבל דמה בשתי כוסות נתן שתיהם בפנים פטור שניהם בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ פטור אחד בחוץ ואחד בפנים חייב על החיצון והפנימי מכפר יעו"ש ואיתא שם בש"ס דהא דאחד בפנים ואחד בחוץ פטור אתי אפילו כר' נחמיה דס"ל כוס עושה חבירו דחוי לכן אף דס"ל דשיריים שהקריבן בחוץ חייב אבל בכה"ג גם ר' נחמיה מודה דפטור יעו"ש היטיב והנה לדידן דס"ל בשיריים שהקריבן בחוץ פטור אפילו אי נימא דהלכה כר"ש בן אלעזר דכוס עושה את חבירו שיריים כדאיתא שם ושם ל"ד ב' וביומא נ"ז ב' ובכריתות כ"ב ב' יעו"ש מ"מ פטור הכא וזה שכתב הראב"ד בין למ"ד עושה את חבירו דחוי בין למ"ד עושה אותו שיריים שני לא חזי בפנים והיינו כוונתו לדידן דלא ס"ל כר' נחמיה וע"ע בתוספתא שם. והנה באמת דדברי רבינו צע"ג וכמש"כ מרן ועי' מש"כ בשם ר"י קורקו"ס יעו"ש היטיב.

ודע דבפי' המשנה שם איתא וז"ל אם נתן בחוץ בראשונה וחזר ונתן בפנים חייב על שזרק בחוץ לפי שכולו ראוי לבא בפנים אבל אם נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ הרי הוא כשר ופטור לפי שהוא שירים ומה שאמר בכאן חייב הוא דעת ר' נחמיה שאמר שירי הדם שהקריבו בחוץ חייב ודבריו נראה עכ"ל והלשון מגומגם חדא דכאן פסק דלא כוותיה ועוד כיון דסתם משנה כוותיה וא"כ ל"ל לרבינו לכתוב מתחלה בסתם דלא כוותיה ולכתוב אח"כ דהמשנה אתי כוותיה דר' נחמיה לכן מכל הלין טעמי ברור בעיני דצ"ל ודבריו נדחה והבן. (וע"ע שם במשנת הזורק מקצת דם וכו' יעו"ש היטיב).

יד

אחד

מהן וכו'. כת"ק דשם ק"י א'.

והשני

בחוץ וכו'. בזה גם ר' אליעזר מודה שם ולפי"ז יש לעיין קצת דא"כ לא הו"ל לרבינו לכתוב בדרך זו ואצ"ל זו והו"ל להשמיענו הא ברישא. ודע אע"ג דלקמן פט"ז מהל' פסולי המוקדשין ה"ז פסק רבינו דאין מפגלין בחצי מתיר וכ"כ שם בפי"ז הי"ד יעו"ש מ"מ לענין הקטרה חייב דלא תלי הא בהא עיי"ש בסוגיין ולעיל ל"ח ב' ופשוט וק"ל.

טו

חייב

מפני וכו'. עיין זבחים ק"ז ב' וכר' יוחנן דס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל יעו"ש היטיב ובתוס' נ"ט א' ד"ה עד שלא וכו' שהקשו הא ליכא מזבח ותירצו דמיירי במעלה מנחה או קטרת ולכן נקט בש"ס המעלה ולא נקט השוחט ושוב כתבו דמיירי בבנה מזבח יעו"ש היטיב וכ"כ ג"כ ביומא ס"ג א' ד"ה שלמים וכו' יעו"ש היטיב וצ"ל דרבינו ס"ל כתירוץ השני וע"ע בתוס' שם ק"ז ב' ד"ה המעלה וכו' ועיין במל"מ שכתב דדעת רבינו דאינו חייב רק עד שישחוט ויעלה וע"ע בתוס' ע"ז י"ג ב' ד"ה ונישחטיה וכו' יעו"ש היטיב וצ"ע בזה לכאורה ל"ל שחט והעלה הא בחד נמי ליחייב ויש לעיין בזה.

והנה לפי דעת תוס' ע"ז הנ"ל דפטור בזה"ז אשחוטי חוץ שפיר מיושב דלא נקט בזבחים שם רק המעלה אבל על השחיטה לבד פטור להכי נקט רבינו השוחט והמעלה והא דנקט השוחט ג"כ ולא נקט המעלה לחוד אולי להורות דלא חייב במעלה רק בשחט במקומן בעזרה אבל אי שחט חוץ לעזרה והעלה שם פטור א"נ לרבותא נקט דאף דשחט ג"כ חוץ לעזרה אינו חייב רק על העליה לחוד. ויש לעיין היטיב בזה.

טז

חייב. עיין זבחים מ"ה א' ועיין תוס' זבחים קט"ז ב' ד"ה אסור וכו'. שכתבו דאפילו בעבודות שאינם חייבים עליהם אסור לסייען וכו' יעו"ש היטיב.

מותרין

להקריב וכו'. עיין זבחים קט"ו ב' קט"ז ב' ובתו"כ אחרי פ"ח פרשה ו' יעו"ש ובירושלמי פ"ק דמגילה הי"ג יעו"ש.

בבמה

שיבנו וכו'. שם ושם. וע"ע שם ק"ח ב'.

ואסור

לסייען וכו'. זבחים קט"ז ב' ובירושלמי מגילה שם.

ומותר

להורות וכו'. זבחים שם ובירושלמי מגילה שם.

ובצאתי מן הפרק זה אמרתי להעיר עוד במש"כ המל"מ לתמוה בהלכה י"א ד"ה ומש"כ רבינו כל דבר וכו' על מש"כ רש"י ק"ט ב' בד"ה מלא חפניו דווקא ובבת אחת וכו' ותמה המל"מ אפילו אם לא בעי בת אחת מ"מ פטור לר"א מידי דהוה אקומץ שהקטיר פעמים דכשר דמשמע דגם ר"א מודה בה ואפי"ה פוטר יעו"ש. והנה לענ"ד דאף אם נתפוס במוחלט דר"א מודה בקומץ שהקטיר פעמים כשרה מ"מ שפיר כתב רש"י דהכא בעינן בת אחת ואהכי הוכרח הש"ס לומר דרבנן סברי מלא חפניו לאו דווקא ואביי פריך עלה והא כי כתיבא חוקה בקטרת פנים הוא דכתיב ואי נימא דמלא חפניו לא בעינן בת אחת א"כ מאי קושייא נימא דאע"ג דמלא חפניו דווקא מ"מ ס"ל לרבנן כיון דכשר בשני פעמים א"כ חייב בכזית כמו בקומץ וג"כ לא הוכרח הש"ס לומר דרבנן ס"ל דמלא חפניו לאו דוקא אלא היה יכול לומר דדווקא ודווקא הוא ומ"מ חייב דלא בעינן בת אחת אלא ודאי מכל הלין טעמי הוכרח רש"י ז"ל לומר דהכא בעינן בת אחת (ובהכי אזלא ג"כ מה שהקשו התוס' ד"ה ומ"ס וכו' ועיין בצ"ק שם מש"כ ונדחק בזה ולרש"י ז"ל לק"מ. והבן).

וע"ע במה שהביא דברי הירושלמי פ"ד דיומא ה"ה וביאר שם דט"ס הוא בירושלמי וכצ"ל הקטיר כזית בחוץ חייב כזית בפנים פטור ור' זעירא בשם רב ירמיה וכו' ר' יוסי בר ר' בון בשם ר' ירמיה מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ חייב מינה את שמע כזית בפנים פטור וכתב וז"ל ומאי דקאמר ר' יוסי מן מה דתני וכו' בא ללמדינו דשני דינים אלו תלויים זה בזה דהיינו חיוב חוץ ופטור ציבור ולאפוקי מסברת רב שכתבנו לעיל דקאמר על ברייתא זו דפטור ציבור בהא אפילו ר"א מודה עכ"ל והנה לא זכיתי להבין דבריו וכי פליג רב ע"ז דתלי הא בהא והוא נמי מודה דתלי הא בהא והא דקאמר רב דר"א מודה בה שהוא פטור הציבור ע"כ מוקים לה או כרבה דס"ל דבהקטרה דהיכל כו"ע לא פליגי דחייב בהקטרת כזית בחוץ ולא פליגי רק בהקטרת פנים ולאביי בהקטרה בפנים כו"ע לא פליגי ולא פליגי רק בהקטרת קטורת דפנים בחוץ אבל בהקטרת קטורת דהיכל כו"ע ס"ל דנפטרים הציבור בכזית וחייבים עלה בחוץ בכזית ולא פליגי במתניתין ר"א ורבנן רק בקבעינהו לשני חצאי פרס במנא יעו"ש הנה מכל הלין מוכח דפטור ציבור תלי בחיוב חוץ ויש לעיין בזה. והנה ביותר נראה לפרש דה"ק ר' יוסי הא מן מה דתני הקטיר כזית בחוץ ממילא ידעינן מינה דציבור שהקריבו כזית בפנים פטור דאל"כ לא חשיבא הקטרה בחוץ וכסברת התוס' לעיל א"כ אמאי איצטריך תנא למינקט נמי דפטור ציבור הא ממילא ידעינן דכן הוא אלא ודאי ה"ק אם זר הקטיר קטורת של פנים בכזית פטור דמלא חפניו בעינן ואע"ג דלענין הקטרת חוץ חייב בכזית אף על הקטרת דלפני ולפנים מ"מ לענין זר שהקריב פטור על הקטורת דלפני ולפנים עד שיקטיר מלא חפניו ומכאן יצא לו לרבינו דפסק לענין הקטיר קטרת בחוץ חייב בכזית אף על הקטורת דלפני ולפנים ולענין זר שהקטיר בעינן מלא חפניו דווקא והבן ולא רציתי להאריך עוד בזה (ועיין בדברי הקרבן העדה שם מה שפי' וקיים גי' שלפנינו אבל הוא בדוחק גדול יעו"ש) ועיין מש"כ מזה לעיל פ"ב מהל' כלי המקדש ה"ח יעו"ש היטיב (א"ה בסי' זה לא עיינתי כל הצורך מפני כי הפסיקני טרדות שונות. ואם יהיה ה' בעזרי אשנה עוד פרק זה בלי נדר).

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.