מעשי למלך/מעשה הקרבנות/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשי למלך מעשה הקרבנות יט

ב

אינו

חייב אלא על העלאה דבר שהוא ראוי לאישים ולמזבח וכו'. והנה במשל"מ תמה שלא הביא רבינו דבקדשי בדה"ב דפטור והנה לכאורה אפשר לומר דתוס' הוק' אמאי גרע קדשי בדה"ב משני שעירים כיון דא"י מידי מזבח והנה לרבינו דפסק דהוה מה"ת בפ"ה מערכין הי' אפשר לומר דתנא דידן סובר דהוה דרבנן ולכן שפיר ממעט אבל לדידן דהוה דאורייתא אין למעט קדבדה"ב כקו' תוס' באמת אבל א"א לומר כן דהרי בתמורה דף י' פליגי רבנן בהא דקדבה"ב עושה תמורה ופליגי אי מיקרי קרבן ד' אבל לא קרבן לד' ור"ש סובר איקרי קרבן לד' ורק ממעט ממעשר דאין מימר כך בדה"ב ולכאורה במה פליגי ונראה דרבנן סברי דהא דא"י מידי מזבח רק מדרבנן לכן לא מיקרי קרבן לד' אבל ר"ש סובר דמיקרי קרבן לד' דא"י מידי מזבח מה"ת ושם מוקי הך ברייתא דפטור קדבדה"ב יען דא"ר לבוא כר"ש דאף דמיקרי קרבן לד' נתמעט יען דאין ראוי לבוא לפנים וע"כ כתי' התוס' יען דל"ה עדיין עכ"פ קדשי מזבח וא"כ רבינו פסק בפ"א דתמורה כר"ש דרק אין מימר יען דאיתקש למעשר ול"א דלא איקרי לד' והיינו ג"כ יען דסובר דא"י מידי מזבח הוא מה"ת וא"כ ע"כ הא דמממעט רק דאפ"ה אין נקרא ראוי לבוא לאוה"מ וא"כ קשה אמאי לא הביאו רבינו.
וליישב י"ל דכ"כ לעיל בפי"ח דהך ברייתא לא דריש הא דאין עולה לאישים וא"כ שפיר הו"א דנרבה מלד' וצריך למעט דא"ר לבוא אבל תנא דמשנה לא תנא כלל בדה"ב יען דתנא סובר אף קדשי מזבח כיון דאין עולה לאישים פטור א"כ נהי דא"י מידי מזבח ונקרא קרבן לד' אפ"ה הלא א"ר לאישים כל זמן שלא הקדישו לקדשי מזבח דהרי אם הקדיש קדשי בדה"ב למזבח אין קדוש כמבואר בפ"ו מערכין ה"ט א"כ ל"צ רבינו להביאו כלל דא"א לרבות מקרבן לד' והבן.
אח"ז רב ראיתי בטה"ק מנחות דף ס"ב דהא דלרבינו הקדיש תמימין לבה"ב א"י מידי מזבח לעולם אין הכונה דקדיש מאליו לבדה"ב אלא דחייב לפדותו ולהקדישו למזבח וכדאיתא בירושלמי פ"ד דשקלים דין ח' וא"כ אי לא יצא לחולין הא אין קדשי מזבח חל על קדשי בדה"ב ומהא"ט מטיל מום בדה"ב פטור ועיי"ש וא"כ פשיטא דפטור בשחט בחוץ דהא צריך תחילה להוציאו לחולין ואח"כ להקדישו למזבח.
בקדשי בדה"ב אי עובר בחוץ עיי' בפנים ובמשל"מ נראה הוכחה מש"ס בכורות ל"ג דפריך ור"מ האי תמים יהי' לרצון מאי עביד בי' וקשה אמאי לא מוקי לי' למעט בדה"ב דהא לא מחייב אמטיל מום כמוש"כ תוס' ע"ז דף י"ג אמנם אי אמרינן כיון דא"י מידי מזבח מה"ת באמת חייב המטיל בהן מום א"כ יש לומר דס"ל דמה"ת א"י מידי מזבח לכן לא מצי לאוקמא למעט קדשי בדה"ב א"כ לפי"ז שפיר חייב.
ומה שהבאתי בפנים אי קדשי בדה"ב א"י מידי מזבח מה"ת או דרבנן הנה כן העלו נמי בתוס' בב"ק ל"ג שהקשו הא הקדש מפקיע מידי שיעבוד ותי' בבע"מ דהו' קדושתו דמים שאין מפקיע מידי שיעבוד א"כ בתם והקדישו דתנן המתפיס תמימים לבדה"ב מה שעשוי עשוי והיינו דסבירא להו דל"ה אלא מדרבנן ולרבינו דהו' דאורייתא ע"כ איירא בהקדיש בע"מ דאי בתם דהו' דאורייתא וא"י מידי מזבח הו' כקדוה"ג אך בשעה"מ העלה דזה תלוי בפלוגתא בהך דמנחות דף ק"א במנחות ונסכים עד שלא קידש בכלי יש להם פדיון ואמר שמואל אפי' טהורין נפדין ואמר ר"פ אי הו' שמיע לי' לשמואל הא דתניא המתפיס תמימין לבדה"ב א"י מידי מזבח הו' הדר בי' ור"א אמר טמאין נפדין טהורין אין נפדין וכ' דלשמואל הא ראי' דא"י מידי מזבח הו' רק דרבנן ולר"א הו' מה"ת מעתה יש לומר דר"י סובר דא"י מידי מזבח הו' מה"ת ואפי' הקדישו לבדה"ב נמי חל עלה קדוה"ג ויפקיע מידי שיעבוד ושפיר יכול להקדישו ושיטת הגמרא הו' דל"ה רק דרבנן ואין חל ההקדש רק מדר"א ואמנם יש לומר דאפי' א"א דא"י מידי מזבח מה"ת מ"מ אין מפקיע מידי שיעבוד דהא דקדוה"ג מפקיע מידי שיעבוד ולא קדושת דמים משום דקדושת דמים ג"כ הו' רק קנין שויו ואין לו קנין חפץ כמוש"כ בפ"א מאמ"ז לכן אין מפקיע השיעבוד דהו' על גוף החפץ אבל קדוה"ג דיש לו קנין חפץ שפיר מפקיע השיעבוד ממילא הה"ד נמי במקדיש תמימין לבדה"ב אף דהו' קדוה"ג כיון דצריך לפדותה מקודם שתצא לחולין ע"כ לא אלים הקדישו שיהא להקדש קנין חפץ לכן אין מפקיע מידי שיעבוד א"כ גם לשיטת רבינו יש לומר כשיטת התוס' דאף תם שהקדיש לבדה"ב דא"י מידי מזבח א"י להפקיע השיעבוד דעדיין לא זכה ההקדש בה קנין של חפץ.

ג

מכאן

אמרו הזורק את הדם או המקטיר אברי עולה או אימורים או קומץ או קטורת וכו'. הנה רבינו בפ"ט מביאת מקדש הל' ד' כתב אם הקטיר קטורת על המזבח הזהב משהקטיר כזית חייב אבל המקטיר קטורת ביוהכ"פ בקה"ק אין חייב מיתה עד שהקטיר מלא חפניו כשיעור המפורש בתורה והנה בכ"מ שם תמה ע"ז וכן במשל"מ בפרקין דכאן בה' מעה"ק סתם לענין קטורת בחוץ ולא חילק בין קטורת דלפני ולפנים ובין קטורת דכל השנה שכאן עיקר מקומו הי' לו לבאר זאת כי מקור הדין הוא מזבחים דף ק"ט לענין חוץ ועוד קשה לי כי בפ"ט מביהמ"ק לענין זרות כתב המקריב ביוהכ"פ משמע בכל השנה אם הקטיר זר ל"ב מלא חפניו וכעין שכ' רבינו שם דניסך המים בחג משמע דוקא בחג וא"כ למה לא מחלק גם לענין קטורת בין יוהכ"פ ואף דלענין חייב בחוץ ג"כ לא כתב רבינו בפרקין דחייב בחג דוקא כבר כתב הכ"מ דקיצר כמובן אבל בקטורת דפנים הוה לי' לחלק כמו שמחלק כאן לענין חיוב זרות. [וראיתי במשל"מ שכ' דהא דקאמר בירושלמי מן מה דנאמר בחוץ חייב נשמע דציבור פטור והוא פליאה נשגבה דהרי זה הי' קו' ר"ז כמש"כ במשל"מ שם אבל גמ' דמוקי או בלא קבע בכלי או דר"א איירי רק מהקטרה דפנים וא"כ בהך ברייתא בלא קבעה מודה ר"א דחייב בחוץ בכזית וכן פירש"י להדיא וצ"ע] [אך קו' זו יש ליישב דהרי בגמ' לחד מ"ד דאיירי משנה דוקא בקטורת דיוהכ"פ דבהא פליג ר"א הוה לי' למיתני בקטורת דיוהכ"פ כמו דתני במשנה דלקמן ניסך מים דחג בחג אך לק"מ כי שם תני בחג לאשמעינן דלא תימא בכל השנה אם הקדיש מים לנסך יש עליו קדושות מי חג וחייב אבל כאן בקטורת הרי באמת חייב עליו בכל ימי השנה דאף דאשתנו דינו אבל עכ"פ שייך חיוב בחוץ בקטורת דכל השנה].
והנה במשל"מ כתב לתרץ דרבינו סובר כרב אשי בשמעתין דסובר אידי ואידי בכזית ולכן אין לחלק בין קטורת פנים לקטורת חוץ והכונה בודאי לרבא דמוקי דוקא בהקטורת היכל ובקבעה במנא דלרבנן ל"ה קביעותא אבל בהקטורת דיוהכ"פ גם לרבנן פטור דלא ילפינן מקטורת דהיכל א"כ אז הוה קשיא דהו"ל לרבינו לאשמעינן בקטורת דפנים צריך להקטיר מלא חפניו אבל רבינו פסק כר"א דיליף פנים מחוץ ע"כ גם בקטורת דיוהכ"פ חייב בחוץ בכזית א"כ ל"צ לאשמעינן את"ד ואני תמה דהרי גם לרב אשי ל"ד להדדי דלר"א בקטורת דחוץ דהיכל אם נחסר מן הפרס ולא נשאר רק כזית חייב בחוץ ובקטורת דפנים אם נחסר פשיטא דפטור כמו במנחה שחסרה דאף לרבנן פטור וא"כ אכתי הוה לי' לרבינו לחלק בין פנים לדחוץ ודוחק לומר כיון דבשל היכל חייב אפי' בחסר יליפנן הקטורת דפנים ג"כ שחייב בחוץ אף שחסרה ולכאורה אפשר לומר דרבינו סובר להלכה בכל קטורת בעינן שיהא שיור קיים עכ"פ די"ל דלרב אשי קבעותא דמנא הוה קבעותא ולכאורה נראה כך מדברי רבינו שכ' אם חסר מלבונה ומנחה פטור משמע אף דנשאר בכזית דהרי כתב לעיל דאין חייב אלא אכזית וא"כ יקשה הרי רבינו סובר בפי"ב מפהמ"ק דאם נשאר ב' קורטוב כשר א"כ ליכא כזית וכבר הקשה כן בפירש"י.
ואולם תוס' כתב דלמסקנא א"ש דאיירא בקבעה במנא וא"כ משמע גם לדעת רבינו דסובר כך ולכן נקט שפיר אם חיסר מלבונה אף שנשאר בכזית כמש"כ לעיל מיני' אפ"ה פטור כיון שנחסר ממה שקבעה במנא וא"כ לפי"ז אין חילוק לענין אם נחסר בין קטורת דפנים אידי ואידי בנחסר פטור ואם לא נחסר חייב אידי ואידי בכזית.
אלא דאכתי קשה כיון דרבינו כתב סתם קטורת ולא כתב בשקידשו במנא איירא משום דסתמא כך הוא א"כ אכתי קשה למה בפ"ט לענין זר כתב דחייב בכזית בקטורת דהיכל דהרי בקבעה במנא גם בקטורת דחוץ בעי להקריב הכל כמו בקומץ דנהי דחייב בחוץ בכזית אפ"ה זר חייב רק בקרב כל הקומץ א"כ גם בקטורת שקבעה במנא צריך להקטיר הכל אבל בלא"ה אין חייב דל"ה עבודה שלימה וא"כ אכתי הוא לי' לחלק בין קטורת דפנים ודחוץ לענין אם נחסר בפנים.
ונראה לבאר שיטת רבינו ע"נ דכן איתא בזבחים דף ק"ט המקטיר כזית בחוץ חייב חצי פרס בפנים פטור קס"ד מאי פטור פטור זר שהקטיר בפנים אמאי הקטרה הוא א"כ מאי פטור פטור ציבור דיצאו והיינו דאיירא בהקטרה דהיכל א"כ פטור ציבור וגם חייב בחוץ וכן זר בפנים חייב דהוא הקטר' שלימה בכזית והקשה ר"ג הא דאמר רב דמודה ר"א הא ר"א לאו הקטרה הוא דקאמר מדפטור בחוץ והקשה במל"מ גם בלא דרב יקשה דהרי קומץ חייב בחוץ ואפ"ה ציבור ל"י בכזית א"כ אף דכאן חייב בחוץ ציבור לא נפטור וא"כ קשה אמאי פטור ציבור ולדעתי לק"מ דהקוש' להיפך כיון דרב קאמר דמודה ר"א בציבור א"כ כש"כ דהו"ל לחייב בחוץ וכן מוכח בפירש"י בד"ה אלא אמר רבא.
ועוד נראה לי דהקו' על כל הברייתא דרב קאמר דמודה ר"א בבריית' דחייב בחוץ ופטור בפנים וע"ז הקשה הא ר"א לאו הקטרה קאמר במשנה ואיך קאמר כאן דחייב בחוץ ובציבור יצאו.
ועוד נראה לי דהנה לס"ד סבור דלכו"ע קביעותא דמנא מילתא הוא דאל"ה א"כ לא דמי' הך דקטורת למנחה דמנחה שחסרה גם לרבנן פטור ובקטורת כשר וע"כ דלס"ד סבר דאיירא בקבעה במנא ואז א"ש דקתני גם לבונה ואיירא בקבע במנא ופטור בחסר וכמש"כ תוס' למסקנא ומעתה אי אמרינן דידע דאיירא בקבעה בכלי ואפ"ה קתני דמקטיר בחוץ חייב ובפנים פטור ופריך הגמ' אמאי זר פטור וקשה ע"ז כיון דאיירי בקבעה במנא ואפ"ה חייב בכזית ע"כ דהקטרה הוא דאל"ה אמאי חייב כיון דקבעה במנא וא"כ אמאי זר פטור ומסיק מאי פטור ציבור באמת וזר חייב ומוכח כתוס' וכמש"כ המשל"מ.
[או דס"ד דלא קאי אקטורת כמו דלא קאי אלבונה א"א דלא ידע דאיירא בקבע בכלי והנה א"א דאיירא בלא קבע בכלי שפיר פריך אמאי זר פטור כיון דלא קבעה בכלי כמה שמקטיר הקטרה הוא ול"ד לקומץ דבקומץ נקבע כשקמצו וע"ז מסיק באמת פטור ציבור וזר חייב וא"כ לא מוכח מכאן סברת תוס' דלא כמשל"מ].
והנה חקר עוד במשל"מ אי חייב זר בהקריב כזית מקומץ וכ' דלכאורה מוכח מדקאמר אמאי זר פטור מוכח אי חייב בחוץ גם זר פטור והנה אי אמרינן דאיירי בקבע בכלי גם לס"ד ואפי"ה קאמר אי חייב בחוץ זר פטור והנה אי אמרינן דאיירי בקבע כלי גם לס"ד ואפ"ה אי חייב בחוץ זר ג"כ חייב א"כ מוכח גם בקומץ כן אי חייב בחוץ זר ג"כ חייב אבל אי נאמר דכאן איירי בלא קבע בכלי שפיר י"ל כיון דחייב בחוץ גם זר חייב דמ"ש אבל בקומץ אף דחייב בחוץ זר פטור כיון דקומץ נוקבע ושוב דחי במשל"מ די"ל דאין ראי' דבוודאי בקטורת אם יש לה שיעור לא חייב בחוץ מדקאמר דמ"ד דחייב סובר לאו קביעותא הוא וחפינה לאו דוקא הא אי דוקא הוה פטור אכזית כמש"כ תוס' יען דליכא פיגול בקטורת וא"כ מדחייב ע"כ בליכא שיעורא כלל דלאו דוקא ומנא לאו קביעותא הוא וא"כ פשיטא דזר ג"כ חייב וציבור יצאו אבל בקומץ י"ל אף דחוץ חייב היינו יען דמצינו מחשבת פיגול בכזית אבל זר פטור דליכא עבודה שלימה כיון דציבור לא נפטרו.
והנה מה שהקשה תוס' מקטורת דפנים דצריך לומר לאו דוקא י"ל פשוט לכאורה דמהא"ט גופי' צריך לומר לאו דוקא כיון דמשמע דלרבנן דמי לקטורת דהיכל דציבור יצאו וזר חייב כמו בברייתא לכן צריך לומר לאו דוקא דאי דוקא בודאי ציבורא לא יצאו וזר פטור אבל בקומץ דזר חייב בכזית לכן דם בחוץ חייב בכזית ובקטורת דזר פטור בכזית אי הוה חפנים דוקא א"כ גם בחוץ יפטור וע"כ קאמר דלאו דוקא א"כ יהא מוכח אדרבא זר חייב בקומץ אלא דתוס' הוק' מקביעותא דמנא וקאי אקטורת היכל ושם ליכא למימר דפשיטא לי' אי קביעותא מנא זר פטור וממילא גם חוץ פטור ובקומץ זר חייב לכן גם חוץ חייב דז"א דמה פשיטות יותר יש בקטורת דהיכל דזר פטור ובקומץ חייב בכזית [ועמש"כ לקמן ליישב קו' תוס'].

ו

המקבל דמים בחוץ פטור. והנה לכאו' קשה שחט בחוץ אמאי חייב כיון דמקבל בחוץ פטור הא כל עיקר דבעינן שחיטה בפנים כתבו תוס' מנחות ט' ד"ה מדכהונה לא בעי הוא משום דבעינן קבלה בפנים דקבלה צריך כהונה ואיך יתחייב אשוחט בחוץ כיון דקבלה גופי' בחוץ פטור ונראה דלא קשה מידי דלכאו' דברי תוס' תמוהין איך שייך להקשות דלא ליבעי פנים הא תורה חייבה אש"ח וכן תמה בשו"מ אך נראה דכונתם דהנה שחט בחוץ קודם פתיחות דלתות ההיכל קייל"ן דפטור משום ש"ח א"כ נאמר אם שחט קרבן בחוץ והכניסה ונפתחו דלתות ההיכל וקבל הדם וזרקו דהקרבן כשר [דא"ל הא שחט קודם דלתות ההיכל פסול היינו בנשחט בפנים אבל בשחט בחוץ יהא כשר וע"ז תי' דבאמת רק משום קבלה בעי פנים ולכן אף דהכניסו וקבלו בפנים כשנפתחו דלתות ההיכל פסול דבעינן שחיטה במקום קבלה כדאיתא בזבחים דף כ"ו גם יש לומר דכונתם באמת להאי דאיתא בזבחים שם דבעינן כל הבהמה בפנים בשעת שחיטה ואמאי הא לא בעי כהונה לא בעי פנים אבל השחיטה גופי' בפנים] וא"כ ניחא דשחט בחוץ אחר שנפתחו דלתות ההיכל חייב אף דמקבל בחוץ פטור.

יא

העלה

וחזר והעלה וכו' העלה אבר חסר פטור שנאמר לעשות אותו על השלם הוא חייב. והראב"ד השיג לא האיר דבריו שהרי שנינו המעלה כזית מעולה ומאימרי' בחוץ חייב אלמא לא קפדינן אאבר שלם וכי איתמרא שמעתתא במקטורי פנים שחסרו בהקטרתן והוציאן והקטירן בחוץ דהלכה כר"י דפטור וכ"מ דחיה דברי הראב"ד והנה אבאר כי אף שדברי רבינו נכונים דברי הראב"ד יש לו ג"כ פנים בהלכה דלא ככ"מ שדחי דבריו ועמשל"מ שתמה הרבה על הכ"מ והגי' בראב"ד ויתבאר כי אין צריך לכל זה ותחלה אבאר שמעתתא דא כי עמוקה היא והמחברים לא עמדו לבארה על נכון איתא בזבחים דף ק"ח במשנה העלה וחזר והעלה וחזר והעלה חייב על כל עלי' דברי ר"ש רבי יוסי אומר אינו חייב אלא אחת אר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמר סבר כי כתיב לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתוב ומר סובר אכל אבר ואבר כתיב אבל אבר אחת ד"ה אינו חייב אלא אחת ופירש"י דלר"י אפי' אחת אין חייב באבר אחד אלא בהקריב כבר שאר האברים או שפקע מעל האישים והקשה במשל"מ דלקמן קתני המשנה המעלה כזית מאימורים ועולה חייב הרי דחייב בכזית ותי' לזה דהנה ר"ל קאי אר"ע ור"י דלעיל דף ק"ז דלר"ע רק חייב במקטורי חוץ אבל במקטורי פנים לכו"ע חייב אאבר אחד שפיר קתני דחייב אכזית והיינו במקטורי פנים אלא שהוקשה ממשנה דהקומץ ולבונה דחייב ג"כ אכזית והנה גם זה יש לאוקים כר"ל יען דאיירא במקטורי פנים אלא דהוקשה אפירש"י שכ' דר"א מודה בעולה יען דאותו למעוטי רק הקטרה פחותה מכזית וזה דלא כמאן ומה דחקו לר"ל דלכו"ע באבר אחד אין חייב אלא אחת דליכא מ"ד דחייב אאבר חסר והלא המשניות דעולה וקומץ מוכח דחייב אכזית א"כ אחצי אבר ג"כ חייב וכונתו דבשלמא בלא פירש"י י"ל דאיירא במקטורי פנים וא"צ מיעוט כלל והיינו כר"ע אבל רש"י דפירש דהטעם דדריש אותו אשיעור הקטרה דהיינו כזית א"כ קשה אר"ל ול"נ ליישב דהנה זה שכ' דר"ל קאי אר"ע ור"י ג"כ לענין מקטורי פנים לא נהירא לי כי לא הזכיר זאת בדברי ר"ל רק רי"ו תלי בפלוגתא דמקטורי פנים רק נראה דהנה ר"ל איירא אף במקטורי פנים דהיינו בשחט בפנים רק אח"כ הוציאו כל הבהמה לחוץ בזה סובר ר"ל דלר"י אותו אכולה בהמה קאי כיון דא"ר להקריב בפנים שכבר יצא צריך להקריבו כולו בחוץ ור"ש סובר דחייב אאבר אחת ג"כ אבל אכזית מאבר לא חייב ג"כ כיון דכל האבר בחוץ אבל פלוגתא דר"ע ור"י הוא במקטורי פנים שחסרי בפנים והוציאו אבר חסר או בהמה חסרה לר"ע חייב והך דמעלה בכזית מן האימורים דחייב איירא דאין חסר רק לקח מבהמה [שהוא שלימה בפנים] עולה כזית והוציא לחוץ א"כ כיון דהשאר נשאר בפנים וראוי להקרבה ל"ש לפטור מטעם אותו דשלם בעינן כיון דאין כולה בהמה לחוץ וכן הך דהקומץ ולבונה איירא כהא"ג כברישא דלקח כזית מן קומץ והוציאו לחוץ והשאר הוא בפנים אבל פשיטא אם הוציאו הקומץ לחוץ אין חייב עד שהקריב כל הקומץ אבל אם השאר בפנים והוציא כזית שפיר חייב [וכ"כ רבינו להדיא] אבל פחות מכזית אף דהשאר בפנים פטור דאותו שלם בעינן שיעור הקטרה שלימה בעינן ובהא ניחא מה דקשיא לכאורה דמוכח דעכ"פ חייב אכזית ולקמן דף ק"י בהקריב קומץ לחודי' קבעי בגמ' הטעם דחייב משום דמשרי שרי והוה מתירין והרי כזית קומץ הוה רק חצי קומץ אין מתיר כלל וע"כ יען דהשאר בפנים וחזי להקרבה לענין אם עלו לא ירדו חייב לת"ק ולר"א פטור אבל בהקריב ונשאר כזית גם לר"א פטור ולת"ק בנשאר חצי בפנים הוה כמו הקריב כבר חצי בפנים לר"א דחייב.
ובזה א"ש גם מה דמוכח בגמ' דהך מעלה מאימורים איירא בניתותרו דליכא כלל אלא כזית [כמוש"כ התוס' דלא כמשל"מ כאשר יבואר] א"כ בוודאי קשה לר"ל אלא וודאי כמש"כ רק אם כל בהמה בחוץ שם סובר ר"ל דצריך להקריב כולה אבל בניתותרו דליכא מה להקריב להכשיר הקרבן וכר"י אז חייב שפיר אכזית.
והנה נראה לי גם לתת טעם וסברא לזה דהנה בוודאי אם הוציא אבר חסר או בהמה חסירה מפנים או פליגי כיון דהוה החיסור בפנים אבל בהוציא כל הבהמה אז כל אבר דחסר בחוץ פטור דלא קרינן בי' אותו מן השלם וכן אם לא נחסר עדיין אלא שהוא שלם לפנינו בחוץ צריך ג"כ להקריב כולו ומהא"ט סובר בהעלה אבר וחזר והעלה פטור דזה הוה חסר בחוץ ולכן צריך רק להקריב כולו אבל בניתותרו דהיינו נחסר בפנים אז תלוי בפלוגתא דר"ע דלר"ע חייב בכל זה אכזית דעכ"פ איכא הקטרה שלימה ובמקטורי חוץ בוודאי רק חייב אכולו או אאבר שלם.
והנה ר"י אמר מחלוקת באבר אחד דמר סבר מקטורי פנים שחסרו והעלה בחוץ חייב ומ"ס פטור לר"י הוא דתליא בוודאי בפלוגתא דר"י ור"ע והיינו במקטורי פנים שהוציא וחסרו בחוץ חייב לכן העלה חצי אבר וחצי אבר חייב אכל חצי אף דהוה נחסר מבחוץ כיון דהוה מקטורי פנים אבל במקטורי חוץ וחסרו מבחוץ פטור א"כ ממילא חזר והעלה פטור כיון דכבר מבפנים וכש"כ במקטורי פנים שנחסרו בפנים והוציאו לחוץ דחייב כיון דהרי ראוי לפנים דמחזירין פוקעין.
ומשנה דמעלה אימורים הנה אי איירא בלא הוציאו לחוץ רק כזית נשאר בפנים אתיא לכ"ע אבל אי איירא בניתותרו א"כ הוה נחסר מבפנים הנה י"ל ג"כ דאיתא לכ"ע כיון דנחסר מבפנים עדיף אך בזה יש לצדד דלמ"ד מקטורי פנים שחסרו פטור בין אם חסרו מבפנים בין אם חסרו מבחוץ פטור א"כ ע"כ אתיא כר"ש ומהך דקומץ פשיטא דל"ק דשם איירא בנשאר השאר בפנים שפיר חייב אכזית לכו"ע לא כמש"כ המשל"מ דלר"י אוקי משנה כר"ש כיון דלא קיימ"ל כוותי' אמנם במקטורי חוץ דהיינו ששחטו בחוץ הנה לכו"ע בעי' אבר שלם בין חי חסרו או עדיין לפנינו צריך להקריב כולו ולכן העלה וחזר והעלה במקטורי חוץ פטור.
והנה ממש"כ יצא לנו לקרב דעת רש"י ותוס' זא"ז במקצת דתוס' סברי דפליגי אי בעינן בהמה שלמה לפנינו אי אבר שלם לפנינו ואז חייב אאבר קמא אבל אאבר שני פטור דכבר נחסר הנה זה הוה נחסר מבחוץ ולפי"ז לר"ל שפיר ג"כ י"ל במקטורי פנים וחסרו בפנים חייב ונראה לי הוכחה לזה דהרי לתוס' ג"כ קשה ממשנה דמעלה כזית מאימורים דהרי כתבו להלן דאיירא משנה דניתותרו ואפ"ה חייב אכזית וקשיא לר"ל אף לשיטת תוס' אך לפמש"כ א"ש דס"ל רק נחסר בחוץ חייב אבל לא נחסר בפנים והוציאו ודו"ק.
ולר"י פליגי באבר אחד והיינו ג"כ בנחסר מבחוץ ולכן פטור אשני דהוה נחסר בחוץ אבל בנחסר בפנים י"ל דלכו"ע חייב וא"כ משנה דהמעלה אף אי איירא בניתותרו א"ש כיון דנחסר בפנים מצי איתיא ככו"ע וזהו ג"כ דלא כמשל"מ דכ' דלתוס' אתיא ככו"ע והיינו דמוקי דבשלם איירא אבל תוס' בעצמם כתבו דמשנה איירא בניתותרו וע"כ כמש"כ.
והנה בגמ' קאמר ופליגא דעולא הך דרי"ו אדעולא דמוקי ללשנא קמא דפליגי רק במקטורי חוץ אבל במקטורי פנים לכו"ע פטור ורק במקטורי חוץ פליגא למ"ד חייב אתי אותו רק למעט פחות מכזית דבעינן הקטרה שלימה ולאידך לישנא פליגי רק במקטורי פנים אבל בהקטרה חוץ חייב ואבוהו דשמואל פליגי אל"ק דעולא והנה הקשה במשל"מ בזה טובא כיון דעולא קאי דאותו למעוטי הקטרה מכזית למה הכניס עצמו בפלוגתא דר"י ור"ש דקאי כר"ע הא מצי לאוקים דפליגי לר"י אותו למעט אבר שלם בין פנים בין חוץ והיינו כר"י מטעם דיביאנו אתי למעט מקטורי חוץ ולר"ש ממעט ג"כ מתרי מיעוטי בין דפנים בין דחוץ אלא דרק ממעט פחות מכזית א"כ חייב אאבר אחד שפיר בהעלה וחזר והעלה והנה קו' זו רק שייך אי אמרינן דלר"ש במקטורי פנים חייב באמת אפי' בפחות מכזית כמש"כ המשל"מ א"כ שפיר קשה דמוקי דסברי כר"ש אלא דמ"ד דחייב ממעט מתרי מיעוטי כזית אחד שיהא כזית עכ"פ אבל בכזית חייב ואידך מ"ד סובר דממעט רק אבר אחד שיהא שלם והיינו כר"ש אבל לפמש"כ במשל"מ בעצמו לבסוף דאין סברא לחייב אפחות מכזית אלא כיון דממעט במקטורי חוץ ה"ה במקטורי פנים יען דל"מ לחייב אפחות מכזית א"כ מיושב הקושיא דא"א לאוקמי דפליגי בהא וסברי כרי"ש דהרי אכתי בשלמא למ"ד דצריך אבר שלם עכ"פ צריך תרי מיעוטי אאבר אבל למ"ד דחייב באבר חסר רק כזית בעי א"כ ל"צ רק מיעוט אחד לא מצי אתיא כר"ש ולכן ע"כ אידך מ"ד סובר במקטורי פנים חייב אף שחסר ורק במקטורי חוץ פליגי ומ"ד דחייב במקטורי חוץ באבר חסר א"כ רק ממעט מאותו פחות מכזית שפיר י"ל דממעט שוב אף מקטורי פנים מפחות מכזית אך לכאורה א"כ אכתי גם כר"ע לא אתיא תרווייהו דלר"ע חייב במקטורי פנים וע"כ דאיירי דממעט רק דלא בעינן אבר שלם אבל במקטורי פנים חייב אחצי אבר אבל כזית בעינן ולא צריך אפי' למעוטי א"כ לא אתיא גם כר"ע או דנאמר דלר"ע חייב במקטורי פנים אחצי כזית ג"כ א"כ לא אתיא ג"כ כר"ע ואי סובר דחייב באמת אמקטורי פנים אפחות מכזית יען דליכא קרא למעט פנים א"כ שוב הדרה קו' משל"מ לדוכתי' דמוקי כר"ש רק סובר דממעטי מתרי מיעוטי רק אפחות מכזית ולאידך מ"ד אפחות מאבר ונראה דלק"מ כיון דבאמת לא מצינו דלר"ע חייב במקטורי פנים שפיר י"ל דבהא פליגי ר"ש ור"י לר' יוסי דלכו"ע במקטורי פנים חייב ורק פליגי דלר"י ממעט מקטורי חוץ דבעינן אבר שלם ומקטורי חוץ חייב ולר"ש ל"ב אבר שלם אבל כזית בעינן בין בפנים בין בחוץ ולדידי' לר"ע בין בפנים בין בחוץ פטור מפחות מכזית ואאבר חסר חייב אפי' מקטורי חוץ.
אלא דבאמת הוה דוחק דאין קאמר דלכו"ע מקטורי פנים חייב רק פליגי במקטורי חוץ משמע דלכולהו יש קולא במקטורי חוץ מבמקטורי פנים ועוד קשה למש"כ המשל"מ דפחות מכזית מסתבר דפטור א"כ הא דמוקי לעיל לר"ע דחייב במקטורי פנים דליכא רק חד מיעוטי מוקי דלר"ע רק ממעט כזית חסר ול"צ רק מיעוט אחד וכמו שהקשה במשל"מ מעצמו ג"כ וא"כ איך חזר מדבריו לבסוף וכתב דבאמת פטור גם מקטורי פנים בפחות מכזית ואיך לא שת לבו לתרץ הקו' שהקשה בראשית דבריו דא"כ מנה לן כלל דלכו"ע חייב במקטורי פנים.
והנה במשל"מ הקשה עוד הא דקאמר שמואל פליג אל"ק דעולא מנ"ל דלר' יוסי הטעם דפטור יען דאין מחזירין פוקעין דילמא מגזה"כ דתרי אותו כתוב פוטר ר"י ועוד נתקשה למה לא קאמר כמאן דלא כר"ש דלא מחזירין פוקעין לדידי'.
ולי נראה ליישב הכל דהנה במשל"מ כתב דלתוס' א"ש דתוס' פי' דלר"י פליגי באמת אי מחזירין פוקעין לדעתי קשה להבין כיון דהקשה אשמואל מנ"ל טעמא דר"י דלא מחזירין פוקעין דילמא מגזה"כ דתרי מיעוטי כתוב א"כ כך יקשה ארי"ו לשיטת התוס' מנ"ל דפליגי במחזירין פוקעין דילמא פליגי אי דרשינן חד מיעוטי או תרי מיעוטי והנה במשל"מ כתב דל"ב דעולא הוא כרי"ו וקשה א"כ איך קאמר פליגי דעולא הול"ל פליגי אל"ק כמו דאמר שמואל פליגי אל"ק ועוד יש לדקדק כיון דעולא היינו רי"ו אמאי לא נקט בלשון זה עצמו דפליגי באבר אחד ותליא במקטורי פנים אי חייב במקטורי חוץ ובאבר אחד ונקט סתם דפליגי במקטורי פנים אי מקטורי חוץ ולא הזכיר תחת לשונו השיעור אי אאבר אחד קאי או אכזית.
ועוד יש ליישב בחדא מחתא הכל די"ל אי פלוגתתם במקטורי פנים אפי' באבר חסר א"כ ע"כ דלית לי' כלל מחזירין פוקעין דאל"כ אמאי פטור דא"ל מקרא הא יש לאוקמי לקרא ממעט בכזית חסר וע"כ דלית לי' כלל פוקעין מחזירין אבל אי פליגי בכזית חסר ע"כ בקראי פליגי דא"ל דלית לי' מחזירין פוקעין א"כ גם באבר חסר אמאי מודה ובזה א"ש הכל מה דהקשה המשל"מ מנ"ל דאין מחזירין דילמא מקראי וכמש"כ תוס' לעיל יען דמהדרין לכן צריכין בי' קראי לפמש"כ ניחא דלר"ש רק ממעט פחות מכזית א"כ שפיר ע"כ מהדרין דאל"כ באבר חסר ג"כ פטור אבל רי"ו ור"ש סובר אבוהו דפליגי אפי' באבר אחד א"כ ע"כ דמאן דפוטר יען דאין מהדרין ולכן ל"ק דלא כרי"ש דלר"ש שפיר מהדרין פוקעין וא"ש דעולא מוקי דפליגי דוקא דמוקטורי חוץ דא"כ למ"ד דפטור יסבור אליבא דרי"ש בין במוקטורי פנים בין במוקטרי חוץ פטור אבל באבר חסר א"כ יהא זה כמ"ד אין מהדרין פוקעין לכן לא רצה לאוקמי כך כן נראה לי ביישוב קו' המשל"מ אך מרש"י משמע כדרך הראשון שכתבנו.
והנה לפמש"כ לאבוה ולעולא בל"ב פליגי בפוקעין א"כ סברי דנחסר ע"י הקרבה א"כ לכאורה קשיא הרי לקמן במשנה דהקומץ מבואר אף לר"א דהקריב בפנים ושייר להקריבו לחוץ דחייב ולק"מ דשם איירי בנשתייר ומצות הקרבה עליו כמש"כ תוס' ד"ה אבל משא"כ כאן דאיירי בפוקעין דאין מצות חזרה עליו וכן לא יקשה ממשנה דמעלה מאימורים כזית דזה לא איירי בפוקעין כלל ועדיין מצות הקרבה עליו שפיר חייב אף אכזית.
ונראה להוכיח כשיטת רש"י שכתבנו למעלה דהא דמעלה כזית מאימורים וקומץ דאתיא ככו"ע דאי כמש"כ המשל"מ דאתיא רק כמ"ד מקטורי פנים חייב א"כ הא דאיתא בת"כ דרשא פשיטא תחלה דחייב אכזית מאימורים וקומץ וקאמר דיכול דיהא חייב אפחות מכזית ת"ל אותו על השלם הוא חייב ולא על החסר ואח"כ מייתא בת"כ פלוגתא דר"ש ורי"ו בהעלה וחזר והעלה א"כ משמע דכולהו מודה בדרשא דלעיל דממעט כזית אבל אכזית חייב וא"כ אך פליגי אח"כ אי חייב בחזר והעלה דנמצא למ"ד מקטורי פנים חייב חולק אהא דדרוש אכזית דמיקרי הקטרה שלימה וע"כ כמש"כ דמודו דכהא"ג דהנשאר בפנים חייב אכזית דזה ג"כ מיקרי הקטרה שלימה אם יש כזית ובלבד שלא יהא חסר בפנים ורק בהוציא הכל אז פליגי ר"י ור"ל.
משא"כ לפי תוס' דמשנה איירי רק דבעי הקטרת כזית ולא מדרשא דאותו שלם בעינן דבזה פליגי ר"ש ור"י אי בעי בהמה שלימה או אבר שלם ורק אם יש כאן בהמה שלמה או אבר שלם והקטיר מזה כזית חייב וכן בקומץ אם הקומץ שלם חייב עליו אם הקטיר ממנו כזית ולא מדרשא דאותו שלם דזה לגוף מנחה דיהא שלם בעינן אלא וודאי כפירש"י שפי' דקומץ שלם בעינן דאל"כ הוה מנחה חסרה והא דחייב בכזית היינו מאותו דקרא הקטרה שלמה א"כ יפה פירש"י במשנה מטעם אותו שלם דכן הוא בת"כ וזה ברור.

העלה

וחזר והעלה וכו'. רבינו פסק כר"י דא"ח אלא על השלם אפי' במוקטרי פנים ופוסק דמהדרינן פוקעין והא פוקעין ג"כ כבר אינו שלם וראיתי בספר תפארת ישראל על המשניות שכתב ליישב וביאר הענין יפה בשנחקורה על עיקר הדברים והנה נראה שכל המקודש ביותר חיובי' דידי' על העלאתן בחוץ שהרי מתפיס תמימין בדה"ב א"ח עליהן בחוץ למסקנת רש"י ותוס' כיון דאכתי לא נתקדשו בקדוה"ג ואפי' כשנתקדשו בקדוה"ג פטרינן לי' על העלאתן בחוץ לריוה"ג כששחטן בחוץ כיון שעודנה לא נתקדשה בכ"ש בפנים ואפי' לרבנן דמחייבי אפי' כששחט והעלה בחוץ הוא משום ריבוי דקרא אבל מן הסברא אין לחייבו משום דשאני כששחט בפנים שכבר נתקדשה בכ"ש בפנים ולא עוד שכל המקודש מחבירו מחשב שם הקטרה דידי' בהדרגה אחת יתירה ומה שלמטה ממנו שהרי במוקטרי חוץ לא מחשבת שם הקטרה דידי' רק באבר שלם ובמוקטרי פנים שכבר נתקדשה בכ"ש אפי' בחסר וכשנתקדש עוד ביותר שכבר עלה על המזבח עוד נתעלה בהדרגה אחת יתירה דאפי' בפחות מכזית שם הקטרה עליו ולכן מהדרינן פוקעין רק למאן דאית לי' מיעוטא אפי' למוקטרי פנים יפטור על הקטרה שבחוץ על אבר חסר אע"ג שנתקדש בכ"ש מ"מ כשנתקדש ביותר כשהי' ע"ג המזבח מעלינן לי' בהדרגה אחת יתירה ומיחשב שמא דהקטרה דידי' אפי' באבר חסר ומהדרינן פוקעין דידי' משום דשם הקטרה עליו ע"י עילוי מעשה דידי' אפי' באבר חסר אבל לא בפחות מכזית דאינו מן ההכרח להעלותו עוד בשתי מדרגות איברא לרע"ק דלית לי' מיעוט רק למוקטרי חוץ אבל מוקטרי פנים שכבר נתקדשה בכ"ש לבד חייב על אבר חסר לכן כשנתקדש עוד ביותר שכבר עלה ע"ג המזבח מעלינן לי' בהדרגה אחת ומחשבינן שמא דהקטרה דידי' אפי' בפחות מכזית וז"ש כמאן מהדרינן פוקעין הכונה אפי' כ"ש דלא כר' יוסי דס"ל כר"ש והא דפירש"י לעיל דאפי' לרי"ש מהדרינן פוקעין היינו באבר חסר וכ"מ מלישנא דרש"י שם ולפי"ז נכונים פסק רבינו וצדקו יחדיו דפסק כר' יוסי דפטור על אבר חסר אפי' במוקטרי פנים ואפ"ה מהדרינן פוקעין באבר חסר משום עילוי יתירה דידי' בהדרגה זו אבל בפחות מכזית לא מחייבינן לי' לאהדורי'.

יב

שנים

ששחטו פטורים שנים שהעלו אבר בחוץ חייבין שנאמר איש איש. והנה באמרי בינה קידושין דף מ"ג דזהו כסתם משנה ודלא כר' יוסי דדריש הוא ההוא למעט שנים שהעלו היינו כר"ש דסובר הוא ההוא לא דריש וא"כ קשה דבקידושין שם כתב המהרי"ט דשחי' וטביחה ל"ה מטעם שליחות ול"ה ב"כ וא"כ רק צריך קרא לילף מהוא ההוא למעט שליח כדאיתא התם וא"כ רבינו דלא דריש הוא ההוא מנ"ל דאישל"ע ויליף ממעילה דישל"ע ואפי' בש"ח גופי' מנ"ל דאישל"ע ותירץ דרבינו לשיטתו לעיל בפי"ח דממעט שנים שחטו מאשר ישחט לא מההוא וא"כ אייתר ההוא למעט בש"ח דאישל"ע וא"כ בכל התור' יליף מש"ח וא"ל אדרבא נילף ממעילה ז"א דמסברא דברי הרב וכו' דברי מי שומעין א"כ אית לן למילף מש"ח לא ממעילה לבד והא דאמרו בשמעתין אדרבא נילף ממעילה וטביחה היינו דעדיפ' נילף מב"כ ועיי"ש.
ולי נראה עפ"י דרכו באופן אחר דגמרא הוה סבור דמש"ח מסברא אין לילף דאישל"ע רק היכא דשליח בר חיובא שעושה עתה איסור א"כ ע"ז קשה נילף מטביחה ומעילה בגונא שאין עושה איסור וישל"ע דיש לדמותו יותר לטביחה ומעילה ומשני דדריש הוא ההוא למעט בכהת"כ אפי' כהא"ג דאין עושה איסור עתה דבר חיובא במק"א אישל"ע או דסוג' כר"ס דאי בעי עבוד אי בעי לא עבוד וזהו מסברא אין לילף מש"ח וז"נ יותר אבל רבינו יסבור דאישל"ע היינו במידי שיעשה עתה איסור דוקא וכשיטת הרמב"ן בב"מ שחולק אתוס' דסברי דדוקא כהן שאמר לישראל אלא אפי' כהן שאמר לכהן ג"כ פטור דהוא אין עושה איסור וזה שפיר מסברא ידעינן לילף מש"ח דאישל"ע משנילף ממעילה.
ומלבד זה י"ל דא"א לילף ממעילה דהוה זה נהנה וזה מתחייב לשיטת רבינו פ"ז ממעילה וחידוש הוא ושפיר ילפינן מש"ח דאישל"ע וגמ' הי' סבור מדאגבה כבר מעל כסברת תוס' ועמש"כ בפ"ז ממעילה:

שנים

שהעלו. הנה הריטב"א פ"ב דקידושין כתב דהא דבעי קרא בזבחים דשנים שהעלו קדשים בחוץ שחייבין הוא דלא נילוף משנים ששחטו שפטורים ובת"ש סי' ב' כתב דהא"ט דבעי קרא דלא נילוף משבת דמיעוטא קרא דבעשותה דפטורין ואמנם כתב עוד טעם אחר דמסברא שנים שעשאו איסור ביחד שפטורין דלא עביד לבדו כולי' איסור והא דבעינן קרא בשבת לפטור משום דהו' במשכן כהא"ג כמוש"כ תוס' שבת דף ג' ד"ה בעשותה וא"כ בהעלאת חוץ מסברא הו' פטור וצריך קרא דחייב ואמנם לי קשה דמאי שייך למילף יען דהו' במשכן חייב בשבת דבוודאי לענין עשיית משכן דהו' מצוה הו' כאיש אחד עשאו ע"ד דאמרינן לצאת אצ"כ לעבור צריך כונה ה"נ לענין לעבור קשר ל"ה קשר ואין לחייב מסברא שנים שעשאו ולמה צריך קרא בשבת לפטור שנים שעשאו ויש לעיי' בזה בתוס' בב"ק דף מ' גבי כופר אחד אמר רחמנא ולא שנים, ונראה דהא"ט דאין מביאין חטאת בשותפות דלעבור אין מצטרף לי' לא משכחת חטאת בשותפות אך נראה דהנכון כריטב"א ולא כתב"ש לפמש"כ המק"ח דבשאר איסורין הו' עכ"פ איסורא דלא ילפינן משבת ע"כ הא דצריך קרא בהעלאה דלא נילף משחיטה.

יג

הזורק

מקצת מתנות בחוץ חייב וכו'. עיין השגת הראב"ד ובאמת דברי רבינו צריך עיון גדול אך נראה ליישב דהנה לכאורה יש להבין נהי דעושה שירים עכ"פ קודש מקבלו בדיעבד וצריך לומר שיורי מצוה הן לאו עבודה הוא כלל לכן פטור ואך יקשה א"כ למ"ד עושה דיחוי עכ"פ בדיעבד מתקבל בפנים וכאן ל"ש דשיורי מצוה דהרי סובר דיש דיחוי אך הדבר ניחא לר"נ דשירים מעכבין א"כ אף אי עושה דיחוי עכ"פ שירים הם ולאו תחלת עבודה הוא אבל למ"ד אין מעכבין וכן סובר רבינו בפ"ג מפהמ"ק א"כ אי עושה דיחוי אין כאן שירים שפיר חייב בפנים אף דנעשה דיחוי כיון דהוה תחלת עבודה [ועתו"ס יומא דף ס' ובטה"ק בשמעתין] והא דבחטאות המתות פטור היינו דל"ח בפנים.
אך יש לעיין שלא כתב רבינו שבחטאות מתות ג"כ כיון ששחט האחד בפנים פטור על השני כדנקט במשנה וא"ל דלרבנן עכ"פ יש חילוק בין אם שחטה אבודה או אין אבודה ורבינו הא פסק דלא כרבי אלא כרבנן ושם הובא בפ"ה מפהמ"ק ז"א דהרי רבינו בפ"ג ממעילה כ' בסתמא אם שחט אחד תחלה ואח"כ השני אין זריקה מועלת דכהא"ג ששחט הראשון כבר נדחה השני ואין יכול לזרוק ממנו ול"ש או בעי האי זרוק או בעי האי זריק וכן א"ל דבשחוטה הפנים לא אידחי עדיין זה שבחוץ בלא זריקה דז"א כדמוכח ג"כ מהך דמעילה שכתבנו וצריך לומר שזה בכלל חטאות המתות שכ' דפי"ח מ"ה אלו.

אבל

אם קיבל הדם בשני כוסות וכו'. עיין השגת הראב"ד וברי"ק פי' דרבינו למד זה מתוספתא דמה זה דומה לחטאת דאם הפריש לאחריות וכתב דזה דוחק ולי נראה לבאר באופן שאין כאן דוחק כלל דרישא ע"כ מילתא חדא וסיפא ממילתא אחריתא איירא ואביא ראי' שכך פירשו גם בתוס' ואולם אקדים דלכאורה קשה לי על רבינו דלעיל דף ל"ט הביאו ברייתא דם טעונים יסוד טעונים כיבוס וחייב בחוץ ונשפכין לאמה פטור בחוץ ומוקי' הגמ' בדמים הפנימים לכן אשירים חייב אבל הנשפכים פטורים והנה דמים שקבלו בב' כוסות ונתן מאחת שני הוה דיחוי כמש"כ רבינו בפ"ב מפהמ"ק א"כ הרי מפורש יוצא דפטור בנשפכים לאמה והן אמת שרש"י פי' נשפכים לאמה היינו שנפסלו באמת יפלא אפירש"י שלא פי' נשפכים לאמה כגון שנפלו בב' כוסות דהרי רש"י בדף קי"ז גריס דמאן תנא דפליג אדראב"ש ר"נ דעושה כוס שני דיחוי א"כ הוה מצי לפרש כרנ"ח דנשפכים לאמה היינו כוס שני ואמנם י"ל רש"י פירש כך משום דזה עדיף יותר ליפלוג בדמים הפנימים בין שירים לכוס דיחוי מלחלק בין חיצונים לפנימים וע"כ דגמ' סובר נשפכים לאמה היינו רק דפסולת אבל כוס שני ל"ה דיחוי כראב"ש ע"כ בוודאי עדיף לי' לחלק בשירים עצמן בין חיצון לפנימים מלחלק בין שירים לפסולין דעלמא אמנם זה למ"ד דל"ה דחוי אבל למ"ד דהוה דחוי באמת ע"כ זה ג"כ בכלל נשפכים לאמה דהיינו כוס שני א"כ מוכח מברייתא דנשפכים לאמה דהיינו כוס שני פטור בחוץ וא"כ קשה על רבינו דסובר דחיי' [ובזה אמרתי לפרש דברי תוס' שהוק' לרי"ו דסובר לרנ"ח חיצונים מעכב נשאר קו' הגמ' לפלוג ולתני בדידה ותי' משום דכולה בפנימים קמיירא ולכאורה יפלא למה הגמ' לא רצה לומר כן שכולה בפנימים איירא ולפמש"כ ניחא דרי"ו יסבור שפיר דהוה כוס שני דחוי א"כ מצי לאוקים האי דנשפכים לאמה בשירים עצמן דהיינו כוס שני ובוודאי עדיף לפלוגי בפנימים עצמן בין שירים לשירים].
ולכן נראה ליישב דהנה בדמים הפנימים דכולן מעכבין אם לא נתן המתנות מכוס אחד עדיין והלך ונתן השני בחוץ פשיטא דחייב על השני דלא כיפר עדיין וא"כ הא דקאמר דפטור על השני בנתן כל המתנות מכוס א' א"כ שני הוה דחוי אולם נחזו אנן בדמים חיצונים דקיימ"ל במתנה אחת כיפר א"כ אי נתן מכוס אחד מתנה אחת או ב' הנה השני עדיין אין דחוי עד שנתן כל המתנות [דאל"כ אם קיבל בד' כוסות ונתן מאחת מתנה א' מהא הג' פסולין והלא רבינו פ"ב מפהמ"ק כתב בנתן מד' כוסות כל הד' דחוים וע"כ כמש"כ].
ואמנם כיון דאין שירים מעכבין אף דכוס שני ל"ה דחוי כל זמן שלא נגמר הכפרה ד' מתנות אבל אחוץ לא מצי לכאורה לחייבו דהרי הוה שירים דאין מעכבין אולם הנה מבואר בדברי רבינו בפ"ב מפהמ"ק דחייב אג' מתנות בחוץ אך י"ל זה בקיבל בכוס אחר אבל בנתן מכוס א' מתנה אחת זה נעשה שירים [והיינו בחיצונים אבל בפנימים אף בכהא"ג ל"ש דנעשה שירים דלא נגמרה הכפרה עדיין] כיון דיש כוסות אחרות שלא נתן מהם כלל עדיין ע"כ עדיפא מאותו כוס שנתן א' מהן ומעתה יש לפרש המשל כך דהנה בזבחים דף ל"ט הוק' תוס' לרי"ו דסובר דלרנ"ח לכן חייב בחוץ יען דמעכבין הלא בחיצונים חייב לרנ"ח בחוץ אף שאין מעכבין דהרי בדף קי"ז גבי חטאת שקיבל דמה בב' כוסות דמוקי לה כרנ"ח אמרינן משל למה הדבר דומה ומוקי לה בשעיר נשיא אלמא רנ"ח בחיצונים איירא דומיא דשעיר נשיא ותי' דאע"ג דהמשל איירא בשעיר נשיא מ"מ רישא ל"ה בשעיר נשיא וביאור דבריהם כך הוא דרישא בקיבל משני כוסות מצי איירא בפנימים וסיפא דמייתיא המשל איירא בדמים חיצונים והכונה כך דרישא דקאמר דקיבל בב' כוסות הוה שני דחוי שפיר בפנימים איירא ואחר שנתן המתנה מכוס א' א"כ שפיר השני דחוי ונשפכין לאמה לכן פטור אבל סיפא דרצה לילף מחטאת דוקא אבודה אבל הפריש ב"ה לאחריות חייב אשתיהן דאיירא בשעיר נשיא שהוא מחטאת חיצונים איירא מדמים חיצונים דזה שפיר אתיא במשל דב"ח לאחריות דחייב אשניהם ה"ה בדמים חיצונים בקיבל בב' כוסות חייב אשני ג"כ והיכא דמי בנתן מראשון כפרה אחת ועדיין לא נתן האחרים מכוס השני ע"כ השני ל"ה דחוי דאף דיכול לגמור כל הכפרות מכוס ראשון כיון דיש כאן כוס שני שלא נתן כלל ממנו עדיין חזו כמו כן ליתן השאר ממנו ושפיר דמי לב"ח שהפריש לאחריות דחייב בשחט ראשון בפנים ושני בחוץ ה"ה אף שנתן מראשון חייב אשני א"כ עכ"פ יצא לנו גם מדברי תוס' הנ"ל דסיפא דמייתא המשל איירא בחיצונים ורישא בפנימים יהא מטעם שכ' או מטעם אחר הנה כן מפורש יוצא בדבריהם א"כ לא יפלא שגם דעת רבינו כך דהא דמבואר בעושה כוס שני דחוי ופטור היינו ברישא דאיירא מפנימים אבל חיצונים חייב דמדמי לש"ח שהפריש לאחריות ושפיר חייב אשני ויצא לנו מש"כ הרי"ק שהוא דוחק שהדרך מירווח מאד.
ומיושב נמי מה שהקשיתי מברייתא דנשפכין לאמה פטור בחוץ דכאן איירא שלא גמר המתנות עדיין ובחטאת חיצונים או מטעם אחר מוכח מסיפא דמדמי לשני חטאות לאחריות מוכח ע"כ בדמים חיצונים אף היכא דנעשה כוס שני דחוי בחוץ חייב א"כ ניחא דהרי ברייתא דלעיל איירא בדמים פנימים לכן נשפכין לאמה דכוס שני דחוי הוה ופטור בחוץ ורבינו איירא מדמים חיצונים לכן חייב.

טו

מי

ששחט קדשים בזה"ז והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי להקריב בפנים וכו'. הנה מדבריו משמע דאיתי' למלתא דר"י אף בזבחים לא לבד בקטורת לא כדברי תוס' בכמה דוכתי' דסברו דרק בקטורת כן הדין ומשמע נמי מדבריו אפי' בשלא בנה מזבח במקומו מחייב וזהו ג"כ דלא כתוס' בתי' השני וא"כ לדבריו יקשה קושי' תוס' מ"ש משלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות דפסולים משום דמחוסר מעשה כמו שפסק שם פי"ח וכן ממח"ז שפסק שם דפטור מטעם דא"ר לבוא עתה בפנים והרי הוא ז"ל ג"כ פסק לההוא דמזבח שנפגם כל הקדשים שהיו שם פסולין בפ"ג מהמ"ק ובשי"צ ליומא תי' כיון דר"ש דקאמר בסוף עדיות שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית פשוט הדברים משמע וודאי דהיינו דוקא בשבנה שם מזבח דאפי' בחוץ אינו חייב אלא בשבנה מזבח כמש"כ שם והיינו שכת' ז"ל ברפ"ב מבהב"ח וג' נביאים וכו' ואחד העיד להם שמקריבין על המזב' הזה כל הקרבנות אע"פ שאין בית שם הרי דהוסיף על לישנא דגמ' דזבחים דאחד שהעיד להם שמקריבין אעפ"י שאין בית ע"כ להודיענו דוקא בשבנה מזבח מעתה מ"ש כאן חייב מפני שהוא ראוי להקרבה בפנים סתמא כפירושו משמע בשבנה מזבח במקומו כהך דבהב"ח וכן משמע בכפתור ופרח שאחר שהעתיק פלוגתא דרי"ו ור"ל כתב שרבינו בסהמ"צ פסק כרי"ו דחייב אח"ז כתב שבעהת"ר כתב דשוחט בחוץ מיירא כגון שבנה מזבח במקומו בפנים דאל"ה א"ח בחוץ ונשמע מדבריו דגם רבינו ל"פ אהא:

מי

ששחט קדשים בזה"ז וכו'. הנה המשל"מ כתב דבזה"ז א"ח אלא בשחט והעלה בחוץ וקשה לי א"כ אף בהעלה ג"כ יפטור דהא נעשה מומר למפרע משעת שחיטה כיון דכשהעלה נעשה מומר דהא עבר שני פעמים א"כ איגלאי מילתא למפרע שכבר הי' מומר בשעת שחיטה דכהא"ג לרבנן דלית להו הוכיח סופו על תחילתו עכ"פ שייך למימר חסר ואתאי דברגע אחד לא נעשה רשע כמוש"כ תב"ש סי' ופמ"ג שם א"כ בשעת שחיטה כבר הי' מומר ואיך יתחייב אש"ח והעלה אח"כ אך באמת מבואר בדברי רבינו ה' בכורות פ"ח וז"ל ותקנו שאין מעשרין אלא בפני הבית גזירה שמא יאכלו תמים עובר אש"ח הרי דש"ח בלי העלאה חייב.
והנה רבינו שם כתב שמא יאכלוהו תמים ופלא עיקר הטעם משום דשחט בחוץ שהוא בכרת א"כ למה נקט שמא יאכלוהו הא איסור אכילה אין אלא איסור לאו ונראה שרבינו רמז בזה עיקר טעמא דש"ח לפמש"כ המקנה בקידושין נ"ח דאיסור אכילת שחוטי חוץ הוא משום בשר תאוה דהי' אסור להם ואח"כ הותרה אבל בקדשים נשאר איסור בשר תאוה שלא יאכל בשר כאשר תאוה נפשו רק באהל אל פתח אוה"מ ה"נ במעשר איכא איסור אכילת בשר תאוה ואין מותר אלא לכשישחוט בפנים וא"כ איכא חששא שמא מפני תאות אכילת בשר יבוא לאכלו בעודו תמים וישחוט בחוץ.
רבינו מסיים שם בפ"ו מה' בכורות דאם עבר ועשר בזה"ז הרי זה מעשר ויאכל במומו ותמה בנוב"י תנינא סי' קפ"ט מסוף בכורות דקתני דבזה"ז ימות משום תקלה ונראה שטעמו של רבינו הוא מתוספתא בבכורות בהמה שנתערב בה מעשר בזה"ז ירעו אחד עשר ימותו וטעמא דמילתא כיון דמעשר נאכל במומו בלא פדיון אין צריך להכניסו לכיפה משום הפסד קדשים כמוש"כ לחלק בתוס' בכורות נ"ג ד"ה ואיזהו וכ"כ הרא"ש בה' פדיון בכור דמשו"ה המקדיש בזה"ז כונסין אותו לכיפה משום דחששו לתקלה ובבכור בזה"ז אסור להכניסו לכיפה אלא צריך להמתין עד שיפול בו מום ולא נאכל במום לבעלים משום דבבכור שרי בלא פדי' איכא הפסד קדשים אם הי' כונסו לכיפה אבל מקדיש דאפי' אם נפל בו מום לא שרי לי' בלא פדיון ואי פריק לי' משליך הדמים לאיבוד הלכך כשכנסו עכשיו לכיפה אין בו הפסד קדשים והיינו דמסיק בתמורה דף כ"א אר"ש מה טעם שהבכור והמעשר יש להם פרנסה ממקומו עיי"ש א"כ בנתערב באחד עשר דצריך ג"כ פדיון כולן ימותו וא"כ ממילא לא קשה מבכורות דשם מיירא דיצאו שנים בעשירי די' ואחד עשר מעורבין זב"ז וכיון דהי"א צריך פדיון לכן ימותו ונפ"מ בהניח דבילה על אזנו ניכר הגרמא אבל בהסגיר ביתו הנה הו' שוא"ת.
הנה בחולין ספ"ב איתא דאל יאמר לשם איזה קרבן ופליגי הפוסקים לענין בזה"ז דהכל בו ספ"ב מה"ש כתב וז"ל י"א דבזה"ז שאין קרבנות ליכא חששא שמא יאמרו שהוא שוחט קדשים בחוץ והראב"ד פסק לאסור אפי' בזה"ז והטעם י"א אלו נראה משום דס"ל כמוש"כ תוס' בטעמא דר"ש במתניתין דחולין מ"א דמכשיר משום דלא התנדב כדרך המתנדבים ובזה"ז גם רבנן מודים וכמוש"כ בתב"ש לחלוק על הפ"ח שכ' לאסור בהנאה באומר הרי זו לחטאת ומחייב חטאת וכ' הוא ז"ל דליתא כיון דבשעת אמירתו א"א לחול כיון שמכין עצמו לשחיטה מיד בחוץ מודים רבנן ול"ד להא דתנן במנחות הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו דהתם עכ"פ חייל הקדושה כונתו כמוש"כ שם דבזה"ז מודים רבנן לר"ש והראב"ד דפסק לאסור היינו דמ"ע שייך גם בלא התנדב כדרך המתנדבים וזה הנראה בדעת רש"י שכ' שם בטעמא דר"ש דלא חש למ"ע והתוס' הקשו מתוספתא אבל להנ"ל ניחא דודאי צ"ל דר"ש לא חייש למ"ע דאל"כ לא מועיל סברתו דלא התנדב כמו דלא מועיל לרבנן בזה"ז דהא סתמא תנן ואפי' בזה"ז וכדעת הראב"ד בהא דפסחים דאמר רב האומר ככר זה פסח דמיירא אף בזה"ז והא דתני בתוספתא דלא התנדב היינו דאל"כ הו' אסור מצד הדין בזמן דאיכא קרבנות לר"ש אפי' בזמן הבית לא אסור באומר זו לחטאת משא"כ לרבנן בזמן דאיכא קרבנות ואומר זו לחטאת ומחייב חטאת אסור מה"ת וכן העלה בס' שלום ירושלים פ"ב דביצה.
מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל בספרי ח"א בפ"ו מה' בית הבחירה הארכתי הרבה בענין זה ובמש"כ שם רבינו שם כיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה והכ"מ הקשה גם בכיבוש ראשון הי' חזקה עיי"ש שהארכתי בזה ונראה כעת ליישב על נכון דהנה בע"ז דף מ"ג איתא דמלחמות יושיע הי' דעת אוה"ע לחזור לפי"ז יש לומר גם ישראל לא ידעו אי אין דעתן לחזור וכיון שאפשר שדעתן לחזור ממילא לא אהני לה חזקה דידהו דבטלה החזקה כאשר באו האומות בחזרה ומנא אמינא לה מהא דאיתא בב"ק מ"ב דרב ששת דייק מגר שמת ובזבזו ישראל נכסיו וכו' הוחזקה בשני' הוחזקה הוחזקה בראשונ' לא הוחזקה ודייק מזה דעובר קני ואביי דחי שאני ירושה דממילא אמנם רבא משני דשאני התם דמעיקרא רפויי מרפיא בידייהו ופירשב"ם כיון דבשעה שהחזיקו לא נתכונו להחזיק לגמרי דמספקא להו שמא יש לו יורשים לא מהני מה שהחזיקו בו כיון שנודע להם אח"כ שבאמת יש לו בן אף שמת אח"כ לא מהני חזקתו הראשונה לפי"ז ה"נ כיון דישראל נסתפקו שמא עתידין לחזור א"כ לא קנאו בחזקתם כיון שבאמת חזרו אח"כ ובטלה קדושה ראשונה ולכן אך דבבית שני שוב הלכו להם להניחו להם הארץ ביד ישראל לא מהני מה שהחזיקו בראשונה ורק מהני מה שהוחזקו בשני' כהך דב"ב רק דהו' קשיא לי' לרבינו נהי דבתורת חזקה לא קנאו אבל בתורת כיבוש מלחמה ליקני אף דדעתם לחזור ע"ז כתב רבינו דאי מטעם כיבוש בודאי אתי כיבוש ומבטל כיבוש ולכן בטלה קדושה ראשונה קדושת הארץ והוא נכון.

טז

השוחט

קדשי עכו"ם בחוץ חייב וכו'. בהא פליגי ר"י ור"ש אי חייב בקדשי עכו"ם משום ש"ח ופסק רבינו כר"י ותמהו עליו ובצ"ק תירץ דבמנחות דק"ט פליגו ר"מ ור"י אי חוניו העלה לש"ש או לשם ע"ז ומבואר בתוס' שם דהקריב קדשי עכו"ם וסבר ר"מ דאיכא משום ש"ח ולכן סובר ר"מ דא"א לומר דהקריב לש"ש כיון דאסור משום ש"ח אלא ודאי כונתו לע"ז ור"י ס"ל כר"ש ולכן ס"ל דהקריב לש"ש א"כ כיון דר"מ סובר כר"י פסק רבינו כוותי'.
ואולם יש לתמוה שזה שיטת תוס' דאיירא בשל עכו"ם משום דהא חייב משום ש"ח אבל רבינו בפי' המשנה כתב בפירוש דעבר אל"ת דלא תעלה א"כ גם ר"י מודה דעבר על ש"ח רק דלא על איסור ע"ז א"כ נסתרו דבריו אמנם לפי מה שבארתי דהא דר"מ מפרש דעבר לשם ע"ז היינו לשם אלקים דאסרה תורה אבל לא לחוש שעבר ע"ז ממש א"כ ליכא לפרושי כפי' רבינו דעבר משום ש"ח דהא אי עבר אש"ח היינו ג"כ משום דאיסור ש"ח דאסרה תורה משום שלא יזבחו לשדים היינו ג"כ משום חשש שישחוט לשם אלקים כמבואר ברמב"ן א"כ אי עבר אש"ח עבר נמי אאיסור הקרבה לשם אלקים לשם ע"ז דהא בהא תליא ע"כ כפי' תוס' שהקריב קרבן עכו"ם וסובר דליכא בקרבן עכו"ם משום ש"ח א"כ מוכח דר"מ ס"ל דחייב בקרבן עכו"ם משום ש"ח.

ואסור

לסייען ולעשות שליחותן וכו'. עיי' במל"מ שכת' שהוא ירושלמי פר"ק דמגילה והגאון בעל קרבן העדה שם תמה דהא מפורש כן בש"ס בבלי זבחים קט"ז ועיין בשו"ת מרי"א חיו"ד סי' קמ"ז שמיישב דברי המל"מ ע"נ וראיתי שם במרי"א שמתמה על דברי המג"א סי' שמ"ג שכתב דמותר לסייע לנכרי והא מהכא נשמע אפי' באיסור שלא שייך כלל בנכרי כמו ש"ח אפ"ה אסור לסייען ולעשות שליחותן וכמש"כ באמה"ח דנכרי מיזהר אף היכא דיכול ליטלו וליכא משום לפ"ע וצריך לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת אמנם הקשה מתוס' ורא"ש שבת ד' ב' דמוכח דמותר ליתן לנכרי בשבת אף דנראה דנותן לו ע"מ להוציאו וקשה מ"ש מש"ח דאסור לסייען דליכא איסור לגבי נכרי.
ונראה ליישב דש"ח אף דנכרי אין מצווה להביא לפנים אבל שייך גם בדידי' איסור ש"ח דהוא משום סרך ע"ז דכתוב ולא יזבחו את זבחיהם אשר הם זובחים על השדה א"כ אף שמקריב לשם ד' יש בו משום סרך ע"ז שנזהרו ישראל על זה ממילא שייך גם בנכרי דטעמא משום דנכרי לא הוזהר על השותף כמש"כ המג"א סי' ר"מ ובישראל אסור עכ"פ נראה כעובד גם לע"ז ואסור משום שותף שם אלילים לשם השי"ת ע"כ אסור לסייען.
עוד י"ל כמש"כ התוס' בע"ז דשייך בל יחל גם בנכרי א"כ כיון שהקדיש נתחייב להביאו למקדש כיון דליכא מקדש ובקרבו בחוץ בתורת קדשים איכא איסורא גם בנכרים.
והנה רבינו בפ"ו משחיטה הביא הדרשה דוקרא לך ואכלת מזבחו ולא הביא הדרשא דוזבחת ואכלת דאם שחט נכרי אי אתה אוכל ונראה דתליא זה בפלוגתא דהנה בחולין דף ע' פליגי ר"מ וחכמים אי שחיטה עושה ניפול דחכ"א דהו' מגע טרפה שחיטה ולר"מ הו' נבילה וכן ס"ל לר"י בזבחים דף ס"ט דשחיטת טרפה אין מטהר מלטמא כנבילה והסברא כך דהנה בסי' כ"ח פליגי הפוסקים בשחט טרפה אי מברך דלדעת מרש"ל מברך יען דמטהר מידי נבילה ולדעת הטו"ז דשחיטה אתי להתיר באכילה ולפי"ז יש לומר דבהא פליגי דאי שחיטה אתי להתיר באכילה א"כ טרפה דאין מתיר באכילה ממילא אין מטהרת ג"כ דהא לא הועילה השחיטה אבל אי אמרינן דעיקרה של שחיטה אתי רק לטהר מידי נבילה א"כ זה שייך גם בטרפה לכן ס"ל לחכמים דמטהר טרפה בשחיטה שלא תטמא משום נבילה ובהאי טעמא נתבאר היטב טעם פלוגתת ר"מ ורבנן ג"כ דהנה בתו"ס בריש שמעתין כתבו דפליגי בשחיטה עושה ניפול אבל קודם השחיטה שכ"ע אין אבר המדולדל מטמא מחיים דאי מטמא מחיים היכי הו' מהני שחיטה לרבנן ולכאו' תמוה היכי דייקי מדרבנן לר"מ דילמא באמת דהבשר מגע נבילה גם מחיים מטמא ורק לרבנן דפליגי עלי' דהו' כטרפה ויש לו תקנה בשחיטה לכן אין מטמא בין מחיים בין לאחר שחיטה להנ"ל ניחא דתרווייהו ס"ל דעיקרה של שחיטה לא אתי להתיר באכילה אלא לטהר מידי נבילה ומאיסור אכילת נבילה ולכן מטהר טרפה בשחיטתה שלא תטמא משום נבילה ועתה אין לומר דרק לרבנן אהני שחיטה לטהר מידי נבילה יען דהו' כטרפה ששחטה ויש לו תקנה בשחיטה לכן אין מטמא מחיים דהא מטהר טרפה ששחטה היינו משום דעיקרה אתי לטהר מידי נבילה ואין חילוק בזה בין טרפה לבהמה שאינה טרפה א"כ לר"מ נמי כיון דגם לדידי' טרפה ששחטה מטהרה מידי נבילה דשחיטה עיקרה אתי להוציאה מידי נבילה א"כ לא שייך לומר דלדיד' מטמא האבר מחיים אלא ודאי דגם לדידי' לגבי זה האבר מועלת השחיטה דאף דאין לו היתר בשחיטה לאכילה הא עיקרה של שחיטה לא אתי כדי להתיר באכילה דנאמר דאין מועלת השחיטה לטהרה וע"כ דנהי דס"ל לר"מ דלאח"ש אינה מטהרתה היינו משום דס"ל שחיטה עושה ניפול אבל לא דנאמר דמהא"ט גם מחיים מטמא כיון דכל זמן שהבהמה בחיים האבר חלק מהבהמה דיינינן לה שתועיל שחיטתה לטהר מנבילה כמו כל בהמה טרפה שתועיל שחיטתה לטהר מידי נבילה רק אחר שחיטה ס"ל דאין נחשבת האבר חלק מהבהמה עושה ניפול לכן אין מטהרתה כשחיטה מעתה יש לומר דרבינו ס"ל דשחיטת טרפה מטהר מידי נבילה א"כ ס"ל דעיקר שחיטה אתי לטהר מידי נבילה א"כ לא שייך לדרוש אי אתה אוכל מה שזבח נכרי משום דל"ה זביחה כלל דאין מתיר באכילה דהא הו' זביחה אף אם לא מתיר באכילה א"כ ממילא לא נשמע כלל מהאי קרא למעט מזה שחיטת נכרי דלאו הא בהא תליא דגם שחיטת נכרי הו' אפשר דמהני להתיר באכילה כיון דהו' זביחה לטהר קרינן בי' וזבחת ואכלת נמי לכן הביא מקרא דוקרא לך נשמע עכ"פ דשיטת נכרי עכ"פ אסור באכילה אבל זביחה הו' ולכן לית לי' הך דתוספתא דאי אתה אוכל ממה שזבח הנכרי מדכ' וזבחת ואכלת ולפי"ז לענין שחיטה חוץ נמי הו' שחיטה כאשר אבאר דהנה לענין חשבע"ז אי הו' דאורייתא היינו מדדרשינן בריחוק אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום וא"כ אי אמרינן דחשבע"ז מדאו' אסור באכילה עכ"פ מטהר מידי נבילה א"כ לא שייך לדרוש אי אתה זובח דהא זביחה עכ"פ הו' ע"כ דלא דרשינן כלל להאי דרשא דלא קייל"ן כהאי דר"מ מדקייל"ן דשחיטה מיקרי זביחה אף אי אין מתיר באכילה לכן ס"ל באמת דחולין שנשחטה בעזרה לאו דאורייתא כמבואר בפ"ב משחיטה מעתה לענין שחיטה חוץ נמי לא מצינן לדרוש בקירוב מקום אתה זובח ואי אתה זובח בריחוק מקום דהא אף אי אסור באכילה עכ"פ זביחה הו' והיינו כדאיתא בזבחים דף ס"ט דהתורה קראו שחיטה ומיושב היטב קו' תוס' שם בזבחים וכן הא דאסור באכילה היינו כפירש"י בקידושין דעכ"פ ליכא זריקה להתירה. מעתה שפיר שייך גם בשחיטת נכרי איסור שחיטה חוץ דלאו נבילה הוא ועל כן אסור לסייען בשחיטתן.

ואסור

לסייען וכו'. לכאו' קשה דתוס' הקשו לר"י דקדשי עכו"ם חייב כרת ל"ש למיתני' אסור ותי' בשאר עבודות דלא חייב עליהו בחוץ ולפי"ז קשה לי דהנה רבא דקאמר ולאורינהו שרי היינו למ"ד דלית לי' לר"י דחייב כרת א"כ שרי לאורינהו אפי' להקריב דהא רבא אורינהו על גוף הקטרה דהא רבא עכ"ח לא קאי אליבא דר"י דר"י ס"ל בזבחים ק"ה דצריך מזבח דוקא ורבא הא לא אורינהו לבנות מזבח כלל אבל לרבינו דס"ל קדשי עכו"ם חייבין עליהן כרת כר"י וכן פסק בהא כר"י דצריך דוקא המזבח א"כ איכא נמי כרת והא דכ' דאסור לסייען היינו רק בשאר עבודות א"כ מנ"ל לרבינו דשרי לאורינהו אפי' להקרבה אך לכאו' יש לומר דהא רבא אורינהו דבעי ציבי חדשה דלא איתעבוד בהו מלאכה וקשה אי רבא קאי כמ"ד דל"ב מזבח א"כ מה צריך עצים חדשה בבמה דבשלמא למ"ד דבעינן מזבח שייך לומר דגם בבמה עצים חדשה בעינן כדדרשינן מה מזבח שלא נשתמש לגבוה אבל אי מזבח בבמה לא שייך פסול עצים ע"כ דקאי כמ"ד דצריך מזבח כר"י וס"ל דחייב כרת אפ"ה שרי לאורינהו אבל באמת בהא לא מתורצת דהא אף אי בעינן מזבח ל"ש פסול עצים בבמה דהא בע"מ כשר בקדשי עכו"ם דהא דילפינן בבכורות י"ד מדכ' לא תזבח דאסור להקריב בע"מ בבמה קטנה היינו בקדשי ישראל אבל בב"נ הא לא מיפסל רק במחוסר אבר וכן הוא בירושלמי פ"א דמגילה ה"א וע"כ לומר דפסול זה דעצי סתירה חמור דהשתמש להדיוט מאוס לגבוה וע"כ אסור בבמה א"כ לא מוכרח דס"ל כמ"ד דקדשי עכו"ם חייבין כרת או לא חייב כרת ס"ל דצריך מזבח וצריך ציבי דלא ישתמשו בו להדיוט וכיון שכן שפיר שרי לאורינהו אבל לרבינו דס"ל דחייב כרת מנ"ל דהלכה דשרי לאורינהו מדרבא כיון דקאי כמ"ד דא"ח כרת אקדשי עכו"ם אך יש לומר דרבינו ס"ל דלא תליא זה כלל בפלוגתא דקדשי עכו"ם חייב כרת דזה דאקדשינהו להקריב במקדש אבל הך דרבא דאיירא באקדשינהו להקריב בבמה לא שייך כלל חיוב כרת וקושיות התוס' מעיקרא לא קשיא דשפיר הורה רבא דלאורינהו שרי אף למ"ד דחייב כרת בקדשי עכו"ם ורבינו איירא ג"כ באקדשינהו ולכן כתב דרק אסור לסייען דליכא כלל חיוב כרת אף בהקרבה ולפי"ז יש לומר לעולם רבא לא איירא בבנה מזבח כדמשמע מסתימת דבריו אבל לא משום דס"ל דבבמה לא בעינן מזבח דשפיר בעינן מזבח אבל רק באקדשינהו להקריבה על מזבח אבל באקדשינהו להקריבה בבמה על הסלע ל"ב מזבח אבל עצים חדשה בעינן שפיר גם בבמה.
והנה בתוס' רע"א הקשה מכאן אמש"כ תוס' שם סוף מנחות דחוניו רק הקריב קדשי עכו"ם הא עכ"פ אסור לעשות שלוחן ולי נראה דאיתא בספרי פ' ראה דפליגי לחד מ"ד ממעט מקרא דהשמר לך פן תעלה עולתיך קדשי עכו"ם ולחד מ"ד רק ממעט קדשי עכו"ם שהקדשו בחו"ל א"כ יש לומר בב"ח שהקדשו בחו"ל להקריבן בחו"ל כהא"ג אף איסורא ליכא לסייען להקרבה ובהא ניחא לי מה דקשה לדברי תוס' מנחות הנ"ל א"כ למה קנסו ופסלו כהני בית חוניו להנ"ל ניחא דיטעו בהך דספרי דלהלכה אף בהקדישו בחו"ל איכא איסור להקריב וממילא נמי דאסור לסייען דו"ק היטב.
האיך יקריבו לשם האל ברוך הוא וקשה לי דהנה בתו"כ פ' ויקרא איתא כל מקום שנאמר קרבן אמר בי' י' ה' שלא ליתן פ"פ למינים לרדות וכ"כ בהקדמות ספרי ח"א דברי הרמב"ן על התורה כי בעינן הזביחה לשם לד' לבדו כל העבודות לשם המיוחד וא"כ קשה מה מהני בזה שמלמדין לשם כיון דכונתם לשם אלקים ואנן בעינן קרבן לשם ד' ואולי יש לומר כיון שמקריבין בחוץ אין צריך להקריב לשם המיוחד לבדו כי רק בפנים צריך שיהא העבודות רק לשם המיוחד כמו שבארתי בהקדמה הנ"ל כי בפנים צריכין שיתאחדו כל הכחות לד' אבל בחוץ אם כונתם לשם האלקים אין קפידא גם יש לומר לפי מה שבארתי שם דאם הביאו לשם האלקים שמשם יונקים בחינת אלקים אחרים א"כ כיון שמלמדין להקריבן לשמים ממילא נכלל שלא יקריב לשם האלקים אשר משם יונקים בחינת אלקים אחרים וקאמר שפיר שמלמדין האיך יקריבו לשם האל ברוך הוא.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.