אור שמח/מעשה הקרבנות/יט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
חידושים ומקורים מנחת חינוך
חידושי רבנו חיים הלוי
מעשה רקח
מעשי למלך
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png מעשה הקרבנות TriangleArrow-Left.png יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ה[עריכה]

המעלה את הבהמה כולה בחוץ חייב מפני האימורין כו' וכאילו הקטיר האימורים בפני עצמן.

עיין כס"מ, ושם בסוגיא (דף ק"י) נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשיריים כו' ולפלא על ההיקש, דכללא דאין עולין מבטלין זה א"ז ובשירים נאמר לא תקטירו נקיש להדדי, אמנם מחוור לפום שיטת רבינו דסובר דמקטיר שאור ודבש דוקא לשם ריח ניחוח לקי היינו לשם קרבן ואם הקריב דבר שהוא מן השיריים הואיל והוא קרוי קרבן עם תערובות שאור ודבש לקי אפילו הקריב לשם עצים, וכללא דמילתא דבעי שיקריבם עם קרבן או לשם קרבן ואם הקריב עם דבר שממנו לאישים הוי כמקריבם עם קרבן, והרי חזינן דהנך שיריים לא מבטלי לשאור ודבש והקטרתן חשיבא כאילו הקריבן עם הקרבן ורחמנא חשבינהו להשיריים כמו קרבן שיתחייב בהקטרת שאור ודבש עמהן כאילו הקטירן עם קרבן אלמא דמיחשבי כעולין ולא מבטל לקומץ כמו עולין דלא מבטלי זה את זה, והסוגיא מכריח כפירוש רבינו ודוק:

ולפ"ז א"ש מה דתניא בתוספתא מנחות פ"ו המעלה כזית משתי הלחם בעבודה או בחוץ הרי זה חייב שנאמר קרבן ראשית כו' ואיתא נמי בתוספתא דמכות פ"ה. והנראה דבשתי הלחם איכא חדא משום כל שממנו לאישים בבל תקטירו וחדא משום שאור שהוא בא חמץ, ומפני שהוא שאור אינו חייב רק אם נתנו לשם קרבן אבל לשם עצים פטור ומפני שהוא דבר שממנו בא לאישים חייב אפילו אם נתנו לשם עצים, לכן אמר בין שהעלהו במקום האיברים והאימורים דברים הנקטרים בין שהעלהו בחוץ למקום העבודה היינו חוץ למערכה לשם עצים שהאיברים על העצים חייב, והגם דכל דבר שבא ממנו לאישים אינו חייב רק אם מקטירו עם שאור ודבש וכמו דתנא שם בתוספתא המעלה מבשר חטאת כו' משאור ודבש כו' וכפי שיטת רבינו, זהו בשאר דברים אבל בשתי הלחם שהן עצמן חמץ גם אם מקריבן לחודייהו לשם עצים שהן כאילו הקריבן עם תערובות שאור שאז חייב אפילו לשם עצים שהן בעצמן נקראים קרבן ראשית, וזהו ביאור נכון לשיטת רבינו הברורה, וזהו עיקר חידוש בשתי הלחם דלא בעי שיהא עמו תערובות שאור ודבש כיון שהוא עצמו בא ממנו לאישים והוא עצמו חמץ הרי הוי כאילו הקריב דבר שקרב ממנו לאישים עם תערובות שאור דאף לשם עצים חייב ומותר לחמי תודה לא חשיב דבר שממנו בא לאישים משום דלא איקרי מנחה ושתי הלחם איקרי מנחה כדאמרו במנחות (דף מ"ו) ומש"ה צריך למעטינהו משמן ולבונה (בדף נ"ט) וכמוש"כ תוס' שם, והא דחשיב תוספתא שם שתי הלחם בכל דבר שממנו לאישים בשאור ודבש אע"ג דפרישית דהוי כאילו הקריבן עם הקרבן ואינו צריך שיהא עמהן שאור נקטינהו דמצטרפי לכזית מכל הבא מהן לאישים דכולהו מצטרפי לזית, וברור:

יג[עריכה]

הזורק מקצת מתנות בחוץ חייב.

נ"ב אף מדמים הפנימים במתנה ראשונה ובשלש מתנות האחרונות חייב אף בחטאת החיצונה ודוק:

טז[עריכה]

במשל"מ. ומש"כ רבינו אסור לסייען כו':

נ"ב הוא תמוה הלא הוא גמרא ערוכה זבחים (דף קט"ז) עיי"ש, וכן לעיל במשל"מ תוך ד"ה תו אמרינן והדבר צריך אצלי תלמוד, נ"ב יעוין לח"מ בזה:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.