טעמא דקרא/שמות/ח

טעמא דקרא שמות ח

ב

ותעל הצפרדע. פירש"י ז"ל צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילין נחילין וכ"ה במדרש תנחומא שהיו המצריים מכין אותה והיא מתזת כו', והנה כשראו המצרים המכים אותה כי עי"ז היא מוסיפה להתיז צפרדעים הרבה הלא הדעת נותן שצריכים להפסיק מלהכותה כדי שלא להרבות השרצים הללו, אבל מה מדת הכעס אומרת, אדרבה מכיון שמוסיפה להתיז כ"ש וכל שכן שצריכים להוסיף להתנקם ממנה ולהכותה ככל האפשר, וכל שהוסיפה להתיז הוסיפו לכעוס וחמתם בערה בהם וכך חזר חלילה הם הוסיפו להכות ולהתנקם והיא הוסיפה להתיז נחילין נחילין עד כי ותכס את ארץ מצרים, וכן הוא בכל מקום שכועסים כי אם ישמעו חרפתם ולא ישיבו ישתקע הדבר לאט לאט אבל כשמשיבים לשכנגדו הרי הוא מוסיף להשיב לעומתו כהנה וכהנה וכל מה שיוסיף להתנקם גם הלה יוסיף לעומתו ככל האפשר ואם כן הדעת נותן שטוב ויפה לו לא להטפל עם זה שציערו ולעבור בשתיקה עד יעבר זעם אבל מדת הכעס אומרת הכי אנכי אשתוק על זאת ומתחיל להשיב או להתנקם וגם שכנגדו הולך ומוסיף ומדת הכעס שלו אומרת שכ"ש שיש להשיב מנה אחת אפים וכך לעולם וסופו כמכת הצפרדעים במצרים. מאאמו"ר שליט"א.

ג

ויעשו כן החרטמים בלטיהם ויעלו את הצפרדעים. כתיב חרטמים מלא יו"ד וכן גבי כנים אבל בפ' ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע וגו' כתיב חסר וכן בפ' ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה כתיב מלא יו"ד, כי הי' השחין בחרטמם כתיב חסר, ויל"פ על פי מש"כ רש"י בפ' עקב (והוא מתנחומא שם סי' י') בפ' לחת הברית לחת כתיב חסר ששתיהן שוות ומבואר דחסר מורה שהן שוין ולפי זה א"ש דגבי ויעשו כן החרטמים הרי לא היו כולן שוין דיש בעל אוב ויש ידעוני ויש חובר חבר וכו' (עי' סנהדרין מ"ו א' תד"ה שתי) ולכך כתיב מלא אבל ויאמרו החרטמם אצבע וגו' כולם אמרו דבר א' ולכן כתיב חסר וכן בפ' ולא יכלו החרטמים לעמוד וגו' הרי לא הי' בושת כולם שוה דיש שנתביישו יותר ויש פחות ולכך כתיב מלא אבל כי הי' השחין בחרטמם הרי הי' בכולן שוה ולכך כתיב חסר.

ה

רק ביאור תשארנה. יל"ע למה הוצרך לומר זאת, ועוד הרי כ' רמב"ן בפ' בא בשם רבנו חננאל מיום עתירת משה ועד עכשיו אין ארבה מפסיד במצרים ולמה בצפרדעים נשארו, וי"ל משום שאמרו במדרש תהלים פכ"ח וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות מן השדות אבל אותן שנכנסו לתנורים לא מתו משום שמסרו נפשם ונשארו ולא תימא היכן היו שם לזה קאמר רק ביאור תשארנה ושם נכנסו.

ה, ו

למתי אעתיר לך וגו' ויאמר למחר. כ' רמב"ן שפרעה חשש שמשה יודע שעתה הזמן שצריך להסתלק המכה ולכך אמר למחר לנסותו ע"ש וצ"ע למה עלה בדעתו כן בשלמא אם משה הי' בא אליו הי' מקום לחשד אבל הרי פרעה שלח לקרוא לו כמפורש בפסוק ולמה דוקא ברגע זו צריך להסתלק המכה, וי"ל דפרעה הי' סבור דאחר שהסכים לשלח את ישראל בודאי משה יאמר לו דכשישלחם יסור המכה ואז לא הי' לו מקום להתחרט אח"כ וכששמע שמשה אמר למתי אעתיר לך והיינו לפני שישלחם עלה בדעתו שבודאי משה יודע שבלא"ה צריך עכשיו להסתלק המכה ולכן רצה לנסותו, והטעם שבאמת לא אמר כן מ"ר בכל המכות משום שאם הי' עושה כן לא הי' מקום לשאר המכות והקב"ה רצה להרבות בו המכות כמ"ש למען רבות מופתי.

יד

ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו. י"ל הטעם שא"א לעשות כשפים אא"כ המכשף עומד על עפר הארץ כמ"ש בסנהדרין מ"ד ב' (וכ"ה בירו' שם פ"ו ה"ו) וכיון שכל עפר הארץ ברום אמה נהפך לכנים (כמ"ש באו"מ ע' ש"ס) שוב לא עמדו על הארץ ולא הצליח כשפיהם.

ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו. פירש"י שאין השד שולט על ברי' פחותה מכשעורה, וכ"ה בסנהדרין ס"ז ב'. ונשאלתי הרי אמרו בילקוט י"ד מיני כנים הביא עליהם הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אוז וא"כ למה החרטומים לא היו יכולים להביאם. וי"ל דכנים אלו מעשה נסים היו כי אין בעולם כאלו וזה ודאי שאין יכולין להביאן, אבל היו יכולים להביא כנים פשוטים וע"ז אמר שאין השד שולט על פחות מכשעורה.

כתב הגר"א בפ"ה דאבות דבכל המכות כתיב שלא הי' בבני ישראל מלבד בכנים ע"ש. וי"ל הטעם דבכל המכות שיכול לבא ג"כ ע"י כשפים או שד עיקר הראי' הי' ממה שלא נתפשט גם בארץ גושן שזה אין ביד השד למנוע כמ"ש והפליתי וגו' למען תדע וגו' אבל כנים שזה אין ביד השד כלל כדפרש"י א"כ עיקר המופת הי' המכה עצמה ולא מה שלא הי' בגושן לכן לא הזכירה התורה זאת.

יז

הנני משליח בך וגו' את הערוב. בשום מכה לא כתיב לשון שילוח רק בזה, והטעם י"ל משום שאמרו בתענית כ"ב א' דחי' רעה אינה סכנה אא"כ היתה משולחת ע"ש ולכך אמר הנני משליח וגו' והוא מכה משולחת שהוא של סכנה.

ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה אשר הם עלי'. לכאו' וגם האדמה וגו' מיותר (ועי' בס' דבר אליהו מהגר"א), ויל"פ דיש חיות שמדורם באדמה כמו נחשים ואישות וכדומה ולכך קאמר דלא רק הבתים ימלאו רק גם האדמה שהם עלי' ימלאו חיות. ועוד יל"פ שיש עוף שמחובר בחרטומו לאילן (ונזכר בשו"ע יו"ד סימן פ"ד סט"ו) והוא היה צריך לבוא יחד עם האילן והאדמה אשר מסביב לאילן (וזהו כעין מש"כ בספר דבר אליהו להגר"א).

יח, יט

והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן וגו' ושמתי פדות בין עמי ובין עמך. כ' רמב"ן מה שחזר לומר ושמתי פדות להודיע שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות יהודי לא יזיקוהו, ונראה שהודיע זה לפרעה שאלמלא כן לא הי' שולח אח"כ לקרוא למשה ואהרן שהרי יתייראו ליכנס למקום המצרים מפני החיות, ועי"ל באופן אחר שבא לומר שלא יוכלו המצרים לברוח כולם לגושן לכך הודיע שגם בגושן גופא ושמתי פדות וגו' שאם יהי' שם מצרי יוזק, מיהו י"ל דזה כבר ידעי' מדכתיב בקרא קמא והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עלי' דהאי אשר עמי עומד עלי' מיותר ובא לומר דדוקא אשר עמי עומד ולא המצרי שנכנס לשם.

כה

והעתרתי אל ה'. פירש"י נתאמץ בתפלה, י"ל מה שהוצרך כאן להתאמץ בתפלה יותר מלמעלה משום שכאן לא נכנע פרעה לגמרי שהרי הטיל תנאי רק הרחק לא תרחיקו ללכת.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)