אלשיך/שמות/ח

אלשיך שמות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר ה' כו' אמור אל אהרן נטה את ידך במטך לקיים מה שאמרתי הנני נוגף את כל גבולך בצפרדע' שהם אשר ביאורי' ואגמי' ונהרות דרך כלל שאינן המיוחדי' שאמרתי. ושרץ היאור בייחוד אשר בם דעה והעל על ארץ מצרים שהיא על כל הגבול ויעש כן אהרן העלה הצפרדעי' ואמר ותעל הצפרדע ותכם וארז"ל (שם) כי אומרו צפרדע אחת היתה ושרקה את כלן ובאו ויהיה הענין כי אין לך מין מכל המינים אשר רוח חיים באפם שאין לו מזל מלמעלה שנשפע חייתן על ידו. ק"ו מהעשבים שאין לך כל עשב ועשב למטה שאין לו מזל מלמעלה. ואותו המזל הוא הנקרא צפרדע גם היא. והיא השמיעה קול וקבצתן:

ג

ויעשו כו'. הלא יקשה כי אחר שעשו כן החרטומי' איך נכנע ואמר העתירו כו' ואשלחה כו'. אך התורה נתנה ב' טעמים א' שהיה בלטיהם שהיו נראים כעולי' צפרדעים ועוד כי לא עשו רק שהעלו צפרדעים על הארץ. אך להשריצם או לסלקם מקרב גופם לא יכלו ע"כ צעק אל משה ואהרן יעתירו אל ה' ויסר אותם ממנו ומעמו וישלחם:

ד

ויקרא פרעה למשה כו'. ראוי לשית לב על שינוי הלשונות כי פרעה אמר לשון הסרה כאו' ויסר הצפרדעים ומשה אמר ל' כרית' כאו' להכרית הצפרדעים ואח"כ אמר וסרו הצפרדעים כלשון פרעה ולמה לא אחז צדיק דרך פרעה מתחלה ואח"כ בבא הענין אל הפועל אינו או' לא כראי זה ולא כראי זה אלא וימותו הצפרדעים. ועוד כי פרעה אמר ממני ומעמי בלבד ומשה אמר לך ולעבדיך ולעמך ואח"כ אמר ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך ובהתפללו לא שאל רק על פרעה לבד כאו' ויצעק משה כו' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. ועוד כי פרעה אמר העתירו ומשה אמר אעתיר שהוא על עצמו לבדו. ועוד מה היה ההתפארות שאמר התפאר עלי. ועוד למה שאל לו למתי אעתיר כו'. ועוד או' רק ביאור תשארנה מה יתן ומה יוסיף לו אם ישארו ביאור. ועוד שחוזר ואומר פעם שנית רק ביאור תשארנה. ועוד איך ע"י העתירו למחר יודע לפרעה כי אין כה' אלהינו ועוד באו' ויעש ה' כדבר משה כי הלא לא דבר בלבד היה כ"א גם צעקה. ועוד כי דבר משה לא היה שימותו כ"א וסרו כו' וא"כ איך במותן הוא כדבר משה. ועוד למה יפרוט המקומות מן הבתים כו'. ועוד למה מודיענו שותבאש הארץ:

ועוד באו' וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו אם הוא מיתת הצפרדעים למה משנה הלשון ולא אמר וירא פרעה כי מתו או כי סרו הצפרדים וידעו כי רוחה היא ועוד שהל"ל ויכבד ולא והכבד שהוא מקור ולא הודע' שהכביד לבו. ועוד אומר כאשר דבר אליהם הוא מיותר:

אמנם הנה כתבנו מרז"ל (שם) שהיו צפרדעים ג"כ תוך גוף פרעה ועמו שהיה זה להם צער גדול:

ונבא אל הענין והוא כי היה מתיירא פרעה פן ימותו הצפרדעים בקרבו ובקרב גויות אנשיו ועמו ויסתכנו בעיפוש ההוא תוך גופם או יחלו חולי כבד מבאשם וצחנתן על כן אמר מה שאני נודר לשלח העם הוא בתנאי שיוסרו הצפרדעים מתוך גופי וגופי עמי ולא ימותו תוך הגוף ולבל יראה כשואל דברים הרבה לא אמר ומעבדי אך כללם באו' ומעמי ועל זה הוצרך שני מעתירים באו' העתירו שצריך זכות רב ואמר שאם יעשה כן שיסיר הצפרדעים מהגופים עם שהשאר ימותו במקומו' ישלח את העם והשיב לו משה ואמר התפאר עלי לאמר הלא אמרת שלעשות רצונך זה צריך נעתיר שנינו לא כן. אך התפאר עלי לבדי שתוכל להתפאר שאתה חשוב לפניו ית' כי בי לבדי שאעתיר יספיק לך לעשות רצונך. וזהו התפאר עלי כלומר עלי לבדי וז"א אח"כ למתי אעתיר לך ולא אמר נעתיר ומלבד האמור גם תתפאר שמהגופים ששאלת וגם מבתיך אכריתם:

או יאמר התפאר אלי שנצחתני אם לא אכרית הצפרדעים בזמן שתאמר אלי ולכך אני שואל ממך תאמר למתי אעתיר לך. והנה פרעה לא שאל רק מגופו ומגופי עמו שיסיר הצפרדעים ואמר לו משה התפאר עלי כי עוד אעשה לך בשני דברים א' שלבל יעלה על רוחך כי אולי מהמזל נהיה הדבר והגיע עת הסרתם. ואני אומר שמאתו יתברך ע"י תפלתי. ע"כ אמר למתי אעתיר כי אתה תראה באצטגנינות שלך מתי אינו מהמזל לעשות כן ואז אעתיר לך. ועוד אעשה שהוא כי אתה לא שאלת רק שיוסרו מהגופים גם שישארו בביתך אינך חושש. אך עוד אעשה לך כי אכרית זכרם גם מבתיך. וזהו להכרית הצפרדעים ממך שנכנסו בך ומבתך אשר עלו ובאו בביתך אשר נכנסו עד המטות לסרסם. ומה שאני אומר ממך ומבתיך ולא מתנוריך ומשארותיך שהם אשר קדשו את ה' לבא תוך התנורים הבוערים באש בעוד הבצק במשארות והוצאתים חיים ויצאו לאכול הבצק שבמשארות הלא הוא כי רק ביאור תשארנה שלא אכריתם כי הם הרהיבוני וקדשו שמי ובכן עם היות שאותן שבך שעלו מקרבכם חיים ואשר בבתיך אכרית זכרם לא גם את אשר הצלתי מהתנורים כי רק ביאור תשארנה חיים כי שם ישארו אשר קדשו שמי ומאשר לא הזכיר כרית' רק באשר בו בעמו ובביתו יובן כי אשר ביאור תשארנה יהיו אשר באו בתנור אש. וז"א רק כלומר אשר מעטתי שהוא משמעות רק ביאור תשארנה ויאמר למחר ויאמר כדברך שאעתיר בזמן זה שלא תאמר שידעתי זמן הסרתם על פי המזל למען תדע כי אין כה' אלהינו שמשגיח שלא ע"י מזל:

או יאמר כדבריך היה הראוי לעשות שלא יסורו חיים כ"א מגופיכם:

אך כל אשר באו לביתך והיוצאים מגויותיכם אחר צאתם יכרתו בביתכם ותעלה באשם עמכם. אך למען תדע כי אין כה' בעל הרחמים שעם היותו אלהינו בייחוד מרחם עליך עם היותך עובר רצונו:

או למען תדע שהוא רחום בדין שהוא ה' המורה רחמים גם בהתייחסו לאלהים שהוא דין על כן עוד אטיב לך כי הנה וסרו הצפרדעים ממך ולא ימותו אחרי צאתם כאמרי תחלה להכרית כ"א שאסירם בלבד ממך. וגם מבתיך הם אשר באו לביתך בלבד לא בשאר בתים כ"א מה שבגופם של עמך ועבדיך ולא אכריתם גם את כל אלו כ"א שרק ביאור תשארנה כי מה שאני ממעט מכריתה שהוא משמעות רק ביאור תשארנה חיים וכן היה כי גם שעיקר צעקת משה לא היתה רק על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה בקרבו עכ"ז לא בלבד עשה יתברך כצעקת משה כ"א כדבר משה אשר דבר לפרעה כי יקים דבר עבדו ולא מתו לא אשר בתנורים ולא אשר היו בגופים ולא אשר בבתי פרעה כ"א וימותו מן הבתים סתם ולא המיוחדים לפרעה ומן החצרות של כל העם ומן השדות והורה ית' רחמנותו אשר היטיב עם גופי בני אדם ועם בתי המלך כי הלא ויצברו אותם כו' ותבאש הארץ כלומר שאלו מתו תוך הגופים היו כלם מתים מבאשם וצחנתם כי עתה ותבאש הארץ ולא נעשה כן לגוף המלך ולביתו וליתר הגופים למען ידע כי אין כה' אלהינו כי עם שפרעה הכעיסו ואמר מי ה' כו' וגם זה פעמים מיאן לשלח עמו עכ"ז היטב היטיב עמו ולא מתו בקרבו ובביתו פן יבאש גופו גם הוא וביתו. אך פרעה לא די שלא החזיק טובה לו ית' על הדבר כ"א אדרבה משם המרה את פיו. וז"א וירא פרעה כי היתה הרוחה כי רווח לו בקרבו כי סרו הצפרדעים המקרקרין תוך גופו או שהיתה הרוחה לו על כל זולתו אשר לא הכעיסו את ה' כמוהו ההרוחה ההיא היתה סבת הכביד את לבו. וזהו כי היתה הרוחה והכבד את לבו והוא באו' אם לא היה סיפק בידי לעכב למה נושא לי פנים ואני הכעסתיו יותר מהזולת שהכביד בלקות בתיהם וש"ת א"כ איפה למה עשה ככה לז"א ולא שמע אליהם כאשר דבר ה'. שהוא ולא ישמע אליכם פרעה כו'. שהוא כדי להביא עליו כל העשר מכות כלומר שעל כן לא יפלא אם היה משגיא אותו בעשות לו יתרון זה וכיוצא בו:

או יאמר הראוי היה כדבריך א' למען תדע כי אין כה' אלהינו שאינו מקפח שכר שום בריה ע"כ לא אכרית כי אם וסרו ממך ומבתיך כאשר מתנוריך כי גם אשר בבתיך קדשו שמו ית' שהי' השיש מתבקע על ידן שהי' צפור שיש בו דעה כאשר כתבנו טעם לשבח צורך הדבר בזה בשערים בס"ד והשאר כבקודם:

יא

וירא כו'. היל"ל והכבד את לבו. אך הנה הרשעים הם ברשות לבם ועם שהוא מבטיח ואומר ואשלחה כו' לבו אינו מניחו לעשותו וזהו וירא פרעה כי היתה הרוחה והי' ראוי לשוב מדרכו אך ראה שעכ"ז יש הכבד עם לבו שיש בלבו כבדות אז ולא שמע אליהם כי אם אל לבו שהשיאו כאשר דבר ה' ולא ישמע אליכם פרעה שמשמעו אליכם לא ישמע כי אם לזולתם הוא לבו שאל"כ מלת אליכם יתירה:

גם אפשר רמז מעין עין רואה ולב חומד ואיברים גומרים כן וירא פרעה בעיניו כי היתה הרוחה כמדובר ויכבד את לבו כי הלב חמד את ישראל לעבדים ואיבריו גמרו כי ולא שמע כו' כי בפיו גמר אומר לבלתי שלחם:

יב

ויאמר ה' כו'. ויעשו כן ויט כו'. ראוי לדעת למה שינה אהרן כי משה אמר נטה את מטך ואהרן נטה את ידו במטה ואם הכל א' למה שינה הכתוב:

ועוד שתחלה היה ראוי יאמר כל עפר הארץ היה כנים ואח"כ ויהי הכנים באדם ובבהמה כי הכל היה מן העפר שנהפך לכנים. ועוד למה משנה לומר באדם ובבהמה כנם ובעפר הארץ כנים ולא עוד אלא שבאדם ובהמה אומר הכנם בה"א הידיעה ובארץ אומר היה כנים ועוד למה אחר שגזר אומר שלא יכלו החרטומים להוציא את הכנים חוזר ואו' ותהי הכנים באדם ובבהמה:

והנה במדרש ארז"ל שד' מיני כנים היו ואחשוב אמרו ד' מהזכיר הכנים ד' פעמים כי אשר נזכרו באו' ויעשו החרטומים להוציא את הכנים ולא יכולו הזכרת הכנים בזה אינן מן המנין והעשרה מינים האחרים יצאו להם מב' ההי"ן יתירות באו' הכנם הכנם זה פעמים הנה נתנו לנו מקום לומר שלא מין אחד בלבד היה ואפשר ע"ד הפשט כי ב' מינים היו לפי פשט המקרא. (א) המתהוה בעפר הארץ. (ב) המתהוה על בשר אדם ובהמה והנה הוא ית' אמר אל משה נטה את מטך והך כו' והיה לכנים כו' כי ע"י המטה המכה בעפר יתהפך העפר לכנים אך אהרן כיוון נטויה ביד ונטיה במטה. וזהו ויט אהרן את ידו במטהו ע"כ מחמת בחינת נטיית היד שהיא מבשר אדם ותהי הכנם הידוע המתהוה באדם ותהי הווייתו באדם ובבהמה ועל ידי בחינת נטיית המטה כל עפר הארץ היה כנים והיותר נקל לחרטומים היה הנתהוים מן העפר על כן ויעשו כו' להוציא את הכנים מעפר ולא יכולו אך על הכנים להוציא באדם ובהמה לא נסו כי הלא ותהי הכנים כו' כי אדם ובהמה אין בארץ שלא תהיה הכנים בו ואם כן במי ינסו להמציאם בו אם כלם מלאים מהם וזהו הכנם כו'. ולבל נאמר שינה אהרן ממצותו ית' או משה שינה לאהרן ע"כ אמר ויעשו כן ויט אהרן לומר כי לא שינו אלא שהכתוב לא הזכיר לנו בציוויו ית' אלא החלוקה הא':

טו

ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא כו'. אפשר כיונו אל י' מאמרות שבהם נברא העולם שהוא מעשה ידיו ונמשלים מעשה הי' מאמרות לעשר אצבעות כנמצא ברז"ל (ב"ר פ' ג') בתלמי' ששאל מים עליונים איך עומדים א"ל שיבי' מים ויתן במשפך ונתן ר"מ אצבעו למטה ועיכב המים וא"ל אם אצבעי שאני ב"ו מעכב המים אצבעו של הקב"ה לכ"ש שויעמיד המים ופירושו הוא כי מים עליונים תלוי' במאמר הרי קראו את המאמר אצבע והנה א' מן המאמרות הוא נעשה אדם והוא כי הנה ע"י סימן דצ"ך הודו מציאותו ית' שהוא א' מהג' עיקרים האמורים למעלה שהודיע משה לפרעה שהוא מציאותו ית' ובסי' עד"ש לאמת לו היותו יתברך אלהי ישראל ובסי' באח"ב להודיע שהוא עם שלא מישראל עמו הוא מחוייב כעבד לעשות רצונו ית' לשלח את ישראל שהם הג' הרמוזים באו' כה אמר ה' אלהי העבריי' שלח עמי ובסי' דצ"ך שהוא להודיעו מציאותו הור' היותו ית' מהוה הבריות המתהוים מן הטפה סרוחה הדומה למים וגם הוא אשר יצר את האדם הראשון מן העפר בראשונה מעין מאמר בת קיסר לאביה משל לשני יוצרים א' עושה כלים מן המים וא' מן העפר איזה משובח כו' וא"כ מי שבורא מן הטפה לא יברא מחומר בתחיית המתים. והנה מעין זה הורה ית' איך אחרי הכות את היאור בדם ברא ממנו צפרדעים כן אחרי הכות את הנקבות בדם נדות שבו נתקללה האשה מוליד מטיפת מים בקרבה ממנה ולא השכילו להבין הויות האדם מק"ו כבת קיסר להודות מאמר נעשה אדם עד בא מכת הכנם שנתהוו מהעפר והודו ואמרי אצבע אלהים היא שהוא מאמר ויאמר אלהים נעשה אדם מן העפר כי זה הורה מהוציאו הכנים מן העפר והוא אצבע אלהים כמה שנאמר ועל כן אמרו שם אלהים ולא ה' כי כוונו אל מאמר ויאמר אלהים נעשה אדם:

טז

ויאמר כו' כי אם כו'. הנה עתה התחיל בבא שניה היא סימן עד"ש שהוא כמפורש למעלה שהם להורות כי ישראל עמו ביוחד והיא כי אפי' הערוב שהם בעלי חיים יוכיחו. ומה גם ביד ה' הויה בדבר ובשחין וזה בג' הדרגות. (א) באדמת ישראל (ב) בבעלי חיים שלהם. (ג) בגופם כי בערוב בארץ גושן ששם בני ישראל לא היה ערוב. ובדבר ממקנ' בני ישראל לא מת א' ובשחין בגופי בני ישראל לא היה שחין רק בחרטומים ובכל מצרים:

יז

כי אם אינך משלח כו'. הנה ראוי לשים לב מה זה היה שהג' מכות הראשונים היו ע"י אהרן. והז' והח' והט' ע"י משה והד' וה' על ידו ית' ולמה לא נסמכו של משה ושל אהרן ולא שיהיו של הקב"ה בין של אהרן לשל משה. ועוד כי הלא לפי כבודו ית' טוב טוב היה לעשות ע"י עבדיו ואם לא יעצרו כח משה ואהרן כי בשר המה יעשה ע"י מלאכיו הרוחניים משרתיו עושי רצונו. ועוד או' הנני משליח בך ולא אמר משלח. ועוד כי הנה תחלה בא הערוב מהיערים אל האדמה ואח"כ נכנס אל הבתים ואיך יאמר תחלה ומלאו בתי מצרים כו' ואח"כ אמר וגם את האדמה. ועוד או' בב' מכות אלו ובמכת בכורות שיפלה ה' בין מצרים כו' משא"כ ביתר מנות עם היות שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצריים במצרים לא נגעה בישראל ואדרבה היה להם ריוח כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' ט') שממכת הדם העשירו ישראל ועוד שאחר או' והפליתי כו' למה חוזר ואו' ושמתי פדות בין עמי ובין עמך כי הכל ענין אחד וגם ראוי לדעת מה היה הפדות ההוא ומהראוי היה יאמר והפליתי בין עמי כו':

אמנם הנה כתבנו למעלה כי תחת ג' עקרים שייסד משה. (א) מציאותו ית' באו' כה אמר ה'. (ב) היותו אלהי ישראל ביחוד באו' אלהי העברים. (ג) שמשתרר ית' על כל יתר עמים ומלכיהם באו' שלח עמי כו' ובשלשתן כפר פרעה באו' מי ה' כו' על כן באו בצל קורתו. ג' כתות מכות דצ"ך על הא' עד"ש על הב' באח"ב על הג' וכל כת מעין עניינה וכמ"ש בג' ראשונות שהודו בהם מציאותו ית' עד אומרם אצבע אלהים היא ועל הדרך הזה ג' אלה המה יהיו להורו' היותו ית' אלהי ישראל בייחוד וע"כ נעשה בהם עיקר מאשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל כמפורש בערוב וגם בדבר והפלה ה' בין מקנה מצרים כו' וכן בשחין שנא' והי' השחין בחרטומים ובכל מצרים והנה היה אפשר יעש' הוא ית' את האותות האלה ע"י משה ואהרן או ע"י מלאך ולא ע"י עצמו ע"כ לתת טעם לדבר בא האלהים ויאמר הנני משליח כו' לומר הנה תחת שלש אני הוא ולא אחר העושה האות הזה א' כי הנה אין ספק כי כאשר אפילו כל מין עשב יש לו מזל למעלה כן כל מין ב"ח יש לו שר למעלה כי עם שהבהמ' לית לה מזלא כאדם כללות כל מין ומין שר יש לו למעל' כנודע וע"כ כאשר גזרה חכמתו יתברך להבי' מצרי' מכל מיני משחית שבמיני החיות כתות כתות והוא הפך טבען לבא אל היישוב. ומה גם כל המינים כאחד ואינו כבודו ית' להנהיג חיות מצרימה. אך זאת יעשה יכריח את שר כל מין ממיני הבעלי חיים ישלח את מינו מצרימה וז"א הנני משליח בך שהוא יוצא לשלישי כי יעש' הוא ית' את שריהם ישלחו עויליהם. ובזה הוא נותן טעם אל העשות ע"י עצמו ית' כי אין כח להעשות ע"י משה ואהרן כי אם בארץ ואויר כמפורש בשמות רבה (ש"ר פ' י"ד). אך לא במזלת ושרי הבעלי חיים כמו שנזכיר' מאמר' בס"ד על מכת השחין. וז"א הנני משליח בך כלו' מה שאני או' הנני שהוא שאעשה ע"י עצמי הוא להיות כי אני משליח בך כו' שהיא שאכריח את שרי הב"ח וזה אין כח ליעשות ע"י ב"ו. וש"ת ובמה יודע שאני העוש' ואיני משלח חיות רעות מאליהן או מצד מערכת הלא הוא כי הנה בך אני מתחיל. וז"א בך ואח"כ ובעבדיך ואח"כ ובעמך ומלאו בתיך ואחר שאין להם מקום בבתים אז וגם על האדמה שכ"ז הפך הטבע: ועוד טעם שני והוא כי אפילו לא היה ע"י השרים אין שליטת בני אדם להיעשות על ידם כ"א ביסודות כמ"ש ז"ל (שם) שע"כ יסוד המים והעפר היה ע"י אהרן ובא"ח שבאויר ע"י משה. אך לא את הערוב שהם הב"ח. וז"א את הערוב כלו' ועל כן אני בלבד העושה וש"ת הלא כל זה איננו שוה כי אם לתת טעם אל בלתי העשות ע"י משה ואהרן. אך עדין היה אפשר לומר יעשה הוא ית' דבר זה ע"י א' ממלאכיו ולא ע"י עצמו. לז"א והפליתי ביום ההוא כו' אשר עמי עומד עליה כו'. והוא כי הנה ידוע בין הפקידה הנעשית ע"י מלאך לנעשות על ידו ית' כי אשר ע"י שליח אינו מבחין בין צדיק לרשע כמפורש אצלנו פרשת נח וכ"ש גם בהיות אשר חפץ הוא ית' להצילו אם הוא בלתי צדיק כאשר היו אז ישראל במצרים כמאמר שרו של מצרים הללו עע"ג והללו כו' והוא מאמרם ז"ל על פסוק גוי מקרב גוי על כן אם היה עושה הוא ית' דבר זה ע"י מלאך לא היתה ארץ גשן נצולת כי לא היו ישראל ראויים על כן הוצרך הוא ית' לעשות ע"י עצמו. וזה מאמר הכתוב למשה הנני משליח בך הנני בעצמי משליח כו' והטעם הוא כי ע"י כן והפליתי כו' משא"כ בהיות ע"י שליח וזהו למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ משגיח בה ע"י עצמי ולא עוד כ"א ושמתי פדות כו' והוא מה שהערנו שחוזר ואומר ושמתי פדות כו' אחר או' והפליתי כו'. אך הנה היה אפשר לומר כי אחר שהוא ית' שם גבול לערוב שלא יבואו לארץ גושן היה אפשר כי אם בארץ מצרים עם המצריים יהיו מבני ישראל בתוכם כי האיש הישראלי אשר ימצא שם ויש בו עון יזיקנו הערוב כי אין ערוב ממית כי אם חטאו ע"כ אמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך כי כשאין ארץ ביניהם רק עמי ועמך יחד אשים פדות לתת אדם תחתיו:

ואחשוב יהיה הענין מאמרם ז"ל במדרש בספרם נפלאות אל ע"י הערוב והוא אומרם כי להציל איש מצרי את בניו מהערוב היה אומר לאיש הישראלי שיולך את בניו עמו להצילם מהערוב הבלתי שולט בישראל ובבואו הביתה היה בא הישראל לבדו ובראות המצרי כי בגפו יבא היה אומר לו המצרי בני היכן הם. משיב לו שב ואגיד' לך שנים מהם אכל הארי וא' הדוב כו' עד תומם. והנה אחשוב כי היה הוא ית' משים אדם תחת הישראלי:

וזה יתכן יכוין באומרו ושמתי פדות כו'. וזה היה בלתי אפשר אם לא על ידו ית' בעצמו ועל הדרך הזה בעצמו הוא או' בדבר הנה יד ה' הויה במקנך ולמה ע"י עצמו כדי שע"י כן והפלה ה' בין מקנה כו' מה שאין כן ע"י שליח וכן במכת בכורות נאמר ועבר ה' לנגוף את מצרים וכו' ולא יתן המשחית כו' שהוא פן יכה השליח את בכורי ישראל כמפורש בכתובים שם בס"ד ועל כן שלשה אלה היו על ידו ית' כאשר נזכיר לפנים בס"ד מרז"ל (שם) כי שלשה היו ע"י הקב"ה ערוב דבר מכת בכורות. ועוד לנו טעמים אחרי' אל היות המכות האלה על ידו ית' והיות השחין ע"י שלשה ואשר לא קדמו מכות בא"ח שע"י משה לאשר על ידו ית' ויהיו אלו שעל ידו סמוכות אל מכת בכורות שגם היא מאתו ובידו ית' ויתבארו בענין מכת השחין על ביאור מז"ל בס"ד:

עוד אפשר בשעור הכתובים הנני משליח בך ע"י משלחת מלאכי רעים בך את הערוב וש"ת אם ע"י מלאכי משחית אני עושה לא יבחין בין ישראל לארמאי כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין כו'. ומה גם כי בלתי צדיקי' היו אז ישראל לז"א הנה לזה והפליתי אני בעצמי כי אשרה שכינתי עם ישראל בארץ גושן ושם והפליתי ע"י עצמי כו'. אך בעיר אחרת הבלתי מיוחדת לישראל ויהיו מעמי מעורבי' עם המצריי' שאינו מקום ששכינתו שורה שם לכן ושמתי פדות שהוא ע"י שליח לשים אדם תחת עמי כדלעיל ואמר מחר יהי' האות הזה למה שיקר' לפעמי' היות עת משלחת זאבים וחיות רעות אמר הנה אם היה בא בלי קביעת זמן כי אם בא פתאום היית אומר כי ראו משה ואהרן שהחילו קצת חיות באות דרך המדבר כצאתם את העיר ואמרו שמה' יצא על כן צוה לאמר מחר יהיה האות הזה. שעד מחר לא ימצא דבר:

כ

ויעש ה' כן כו'. אמר במה נודע כי ויעש ה' כן ולא מקרה היה כעתות שיקר' בהן משלחת חיות רעות הלא הוא כי היחלו ביתה פרעה ואח"כ ובית עבדיו ואח"כ ובכל ארץ מצרים שהוא בהשגח' כמאמרו ית' בך ובעבדיך ובעמך כמדובר למעל':

כא

ויקרא פרעה כו'. הלא כמו זר נחשב כי על המכה השנית אמר ואשלחה אתכם ועתה ברביעית שהי' לו לוותר יותר שב אחור לומ' זבחו לאלהיכם בארץ שהוא במצרים שהוצרך משה לומר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניה' ולא יסקלונו. אך הוא נמשך אחר סוף פסוק הקוד' שהוא תשחת הארץ מפני הערוב והוא כי על כן בראות פרעה את הארץ והנה נשחתה מפני הערוב על כן ויקרא למשה ולאהרן ויאמר זה חסדכם אשר תעשו עמדי שהוא לכו זבחו לאלהיכם בארץ והוא הלא אמרת כי בארץ גושן שם השכינה כי על כן שם יפלה בעצמו אך בעיר אחרת ע"י שליח אומר ואם כן איפה מה לכם לשום אל המדבר פניכ' לכו זבחו לאלהיכ' בארץ במקו' השראת שכינתו שהוא בארץ גושן והשיב משה שתי טענות. (א) מפני הכבוד כי לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים הוא מה שנזבח כו'. (ב) מפני הירא' כי הן נזבח את תועבת מצרי' כו' ולא יסקלונו אז אמר אם כן איפה אנכי אשלח אתכם כלו' ולא את אנשי מצרים עמכם שלא יראו זבוח תועבותם לעיניה' ועל כן אך הרחק לא תרחיקו ללכת כי לפרוש מעיניה' בדרך יום אחד או פחות יספיק ואם על כי הארץ הלזו מלאה כחות חיצוני' ואלהי נכר אשר שנא ה' ולכן צריך להרחיק הנה בזאת תבחנו כי הנה העתירו פה בעדי שהוא על הערוב כלו' כי לא תוכל לומר כי לא ישמע אליכם פה כי הלא העתרת זה שלש רגלי' וישמעך ואיך תרצה להרחיק דרך שלשת ימים מהכחות האלה. ע"כ השיב משה ואמר הנה אנכי יוצא מעמך כו' לומר אנכי להיותי נביא שאיכותי גדול מכלם תספיק לי צאתי מעמך שאתה גזע החצוניות אך העם צריכי' דרך שלשת ימים או יאמר אם הכונה הוא להתבודד שם אי אפשר כי גם פה בלי התבודדות העתירו בעדי כלומ' כי לא יעצרכ' המקו' לז"א הנה אני שאין לי שעבוד כצאתי את העיר מעמך אני מתבודד אך העם השוקעים בחומר ובלבנים צריכים הרבה לשכח היגיעה:

כב

ויאמר משה כו'. זולת הכתוב יאמר הנה בזה תראה שסלוק הערוב הוא בהשגחה כי הנה תחלה וסר הערוב ממך ואח"כ מעבדיך ואח"כ ומעמך וכן היה וז"א ויעש ה' כדבר משה כי ויסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו ועוד הוראת השגחה כי לא נשאר אחד ואם היה הדבר מקרה היו נשארים קצתם:

כח

ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת. שהודה ואמר לכו זבחו כו' אנכי אשלח כו' לא סר מרשעו כבתחלה. וז"א אח"כ בהתראת הדבר כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם כי הנה או' ועודך מחזיק בם הוא מיותר ולא נאמר כן בשום התראה ע"כ יאמר כי אחרי שהודה ואמר ואשלחה אתכם העתירו בעדי כי נדר שאחר שיעתירו בעדו ישלחם ומאז אמר לו אל יוסף פרעה התל וכן היה כי לא עמד בדבורו והיה אפשר לומר אולי לבו רך מאשר בתחל' ומה שממאן הוא מפני הכבוד שלא די שילכו כ"א שיהי' הוא המשלח אך אם מאליהם ילכו לא היה מקפיד על כן אמר לו הוא יתב' הבוחן לבות שיאמר לו אם מאן אתה לשלח בעצמך וגם עודך מחזיק בם שהוא לבלתי הניחם אם ילכו מעצמם. אם שתי אלה לך הנה יד ה' הויה כו' לומר שאם תבא המכה היא הוראה כי גם כי עודך מחזיק שאל"כ אל דעות ה' לא היה מביא המכה הזאת עליך כ"א בהיות שתי אלה עמך וזה דבר קשה לאמר לו משה כי היתל במאמרו ולא הרך אל לבו בשום בחינת וע"כ אחשוב שינה היא ית' בלשונו ולא אמר לו בהתרא' הדבר בא אל פרעה ואמרת אליו כאשר בכל התראות הקודמות כ"א ודברת ל' קושי אך הוא על כי פה היה קושי והי' אפשר יקשה על משה לאומרו ע"כ אמר הוא יתברך ודברת ענין של קושי ולא תירא ממנו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.