גליון מהרש"א/יורה דעה/טז

גליון מהרש"א ‏ יורה דעה טז

א

(סימן ט"ז סעיף א' ש"ך סק"א) דפשיטא לן דחוששים לזרע האם. דבריו אינם מובנים, ומצאתי בפ"מ שדחק בם.

ג

(סעיף ג' ש"ע) בו ביום לאכול האחרון. קצת קשה כיון דבה"ג יליף ממבשל בשבת ליתסור במזיד לעולם כבמבשל, וכן יאסור גם לאחרים בו ביום, ואולי גם במ"ש לאסור בכדי שיעשה דבשבת הטעם בנעשה ע"י ישראל לא אמרו דל"ש חשש דהא הישראל לא ישמע לו, אבל הכא ישמע כי לא ידע שנשחטה אמו.

(ש"ך סק"ג) ונראה דוקא ליה קנסינן. וכן מי שסירס בהמה או שסרסו עובד כוכבים עבורו ב"ש ס"ה ס"ק י"ז.

ו

(סעיף ו' שו"ע) שוחט ואינו חושש. עיין ש"ך לעיל ס"א ס"ק י"ג. עיין סימן שי"ו ס"ו בש"ך שם, עיין סימן ש"מ סעיף י"ט ובש"ך שם ס"ק פ"ח שהוא מהב"י שם רפ"ג ע"ד.

ח

(סעיף ח' שו"ע) ואם שחט אינו לוקה. הטעם שנתן רש"י על זה בסוגיין דף פ' ע"א ד"ה לענין אותו ואת בנו, משום דהוי התראת ספק הוא תמוה, דתיפוק לי דעיקר המלקות הן בספק.

(ש"ך ס"ק י"ז) הקשו העט"ז והב"ח. עיין בלח"מ במקומו פי"ב מהלכות שחיטה, ועי' כו"פ ובספר מרכבת המשנה במקומו, ועמ"ש בחידושי.

ט

(סעיף ט' שו"ע) לפי שרוב מעשיהם מקולקלים. אף דדבר שיש לו מתירין הוא, (ומזה הטעם כ' הרב"י דאינה בטילה ברוב כמ"ש בשמו בספר מעדני יו"ט פרק אותו ואת בנו סימן ה' אות ח') מ"מ סמכינן ארובא, ועי' סימן ק"י ס"ח סוף הגה"ה וע' לקמן בסמוך בגליון ש"ך ס"ק כ"ה, מיהו י"ל דכאן איכא רובא וחזקת איסור של בהמה.

יא

(סעיף י"א שו"ע) ואח"כ אמר מסיח לפי תומו. עיין ש"ך סימן צ"ח סק"ב.

(שם) ומיהו אי מהימן ליה אסור. עיין ט"ז סוף סימן מ"ה באמר שמצא מחט בכרס.

(ש"ך ס"ק כ"ג) כדלקמן סימן קכ"ו ס"ק י"ט. וכשהורע החזקה אלא שאנו באים להתיר מכח ספק ספיקא נאמן לאסור, ש"ך סימן קכ"ב סק"ד.

(שם) וכמו שנתבאר כל זה בתשו' הרשב"א סימן קי"ח. עיין ט"ז סימן קכ"ב סק"ד וש"ך סימן קכ"ז סק"כ ובגליון שם.

(שם ס"ק כ"ד) אפילו אינו מסיח לפי תומו. עיין ט"ז סוף סימן מ"ח.

יב

(סעיף י"ב ש"ך ס"ק כ"ה) בעלי חיים לא בטלי. ואולי דשיל"מ לא מקרי כיון דאפשר שיהיה חוזר ונאסר אם נשחטה בתה אפשר שתוליד עוד ותאסר ביון שתשחט בתה שניה, ואם בת היא או אפילו בן כיון דקיי"ל דחייב גם בבנו ואותו לעיל סעיף א' וגם דאותו ואביו אסור ס"ג א"כ אפשר שיוליד ויחזיר לאיסורו, ועיין סימן ק"ב בהגה"ה קרוב לסוף הסימן וריש סעיף ב' שם, אך אם גם יהיה דבאפשר חוזר לאיסורו לא מקרי דשיל"מ, מ"מ נ"ל כאן דמחוסר מעשה שאני, ודאי נדר לא מקרי דשיל"מ, ועיין בגליון לעיל בסמוך ס"ט דהרב"י באמת נתן כאן טעם משום דשיל"מ, וצ"ל דמ"מ רוב דפריש מועיל כיון דאנו אומרים שאינו בנו כלל, אך בפ"ק דביצה דף י' ע"ב זימן שנים ומצא ג' אסורים ובגמרא שם ממה נפשך אי אחריני נינהו הא אחרינא נינהו ואי לא אחרינא נינהו הא איכא חד דמערב בהו, מדלא אמרי' גם שם נכשבינהו וניידי משמע דבדשיל"מ גם רוב דפריש אינו מועיל. ומצאתי שדיבר בזה בשעה"מ פ"ב מיו"ט ה"ז עלה ל' ע"ג, ועיין מ"ש בגליון הרמ"א לקמן סוף סימן ק"ב. שוב ראיתי בפתיחה להלכות יו"ט בספר פרי מגדים כתב מסברא דרוב דפריש דהוי רובא דאיתא קמן אפשר עדיף משאר רוב ומועיל אף בדשיל"מ. ועיין שעה"מ פ"ד מיו"ט הכ"ד עלה מ"ד ע"ג בשם הרש"ל דדשיל"מ צריך תרי רובא, וע"ש ועיין לקמן סימן רצ"ג בהגהות ובש"ך שם ס"ק ד', שוב מצאתי ריש הדברים בצל"ח ביצה דף י' ע"ב ד"ה והואיל.

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף