מראי מקומות/אבן העזר/סט

מראי מקומות אבן העזר סט

התנה שלא יירשנה בעודה ארוסה האם מהני לדעת הרמב"ם

הב"י בסעיף ו-ז, והטור בסוף סי' צב, הביאו דהרמב"ם בהלכותיו כתב דמהני, ויש להעיר דכבר הביאו בהגהות והערות על הטור, דהכנה"ג העיר דהרמב"ם בתשובה סי' מ"ג (הובאה גם בפאר הדור סי' ה), כתב דאין דברי הרי"ף בזה נכונים, וכתב הרמב"ם שם דהלכה כרשב"ג דלא מהני וציין שכך כתב בהלכותיו, ע"כ, ותמה הכנה"ג דבהלכותיו כתב דמהני כהרי"ף, וכתב הכנה"ג לתרץ דהרמב"ם סבר כהסוברים דדברי הרי"ף דמהני הוי אף בנשואה ולכך השיגו הרמב"ם אבל בארוסה סבר כהרי"ף דמהני וכמו שכתב הרמב"ם בהלכותיו, ע"כ, אבל זה אינו דהא הרמב"ם שם בתשובתו מבאר היטב את דבריו דס"ל דהלכה כרשב"ג ודלא כהרי"ף שדחה את דברי רשב"ג מההלכה, והא רשב"ג איירי ודאי גם בארוסה כדמוקמי' בש"ס דאיירי בארוסה, ועל כן מבואר להדיא מדברי הרמב"ם שם דלא כהרי"ף, ומבואר גם שתשובה זו היא אחר חיבור ההלכות, ועל כן אין לסייע את הסוברים דמהני ע"י דברי הרמב"ם, והב"ח הביא דרב האי גאון והעיטור פסקי כרשב"ג דלא מהני, ע"כ, וכן המאור והראב"ד על הרי"ף בכתובות קכב, כתבו דהלכה כרשב"ג, ובצירוף מה שהביא הב"י בזה, נמצא דהרי"ף והרא"ש והרמב"ן והרשב"א והר"ן סברי דאין הלכה כרשב"ג ומהני, ומאידך ר"ח ור"י ובה"ג ורב האי גאון והעיטור והמאור והראב"ד וכן נראה יותר בדעת הרמב"ם ס"ל כרשב"ג דלא מהני, ונמצא דנתערער פסק הב"י והשו"ע שכתב דמהני.

מתנה על מנת שאין עלי כתובה וכן מוחלת כתובתה

הטור בסעיף ו-ז, העתיק את דברי הרמב"ם שאין אדם יכול להתנות בנישואיו ע"מ שאין עלי כתובה ואם התנה לא מהני וחייב כתובה, וכן אם כתב לה כתובה והיא מחלה לו עליה בשעת הנישואין לא מהני וחייב לה כתובה, ע"כ, ואיכא למידק דהא בכל דוכתא מוכח דאשה יכולה למחול לבעלה כתובתה, כדמוכח בב"ק פט., ובכתובות נג., ובסוף סי' סו הביא הטור נוסח כתובה למי שמחלה כתובתה, והב"י בסעיף א-ז ד"ה ועל מ"ש התנה, הביא מהמ"מ שכתב דהא דלא מהני תנאי בכתובה היינו ברוצה לקיימה אבל אם אינו רוצה לקיימה תנאו קיים כמו שיתבאר בכמה מקומות שאם מחלה האשה כתובתה שמחילתה מחילה וכ"כ הרמב"ן לדעת רבינו, ע"כ דברי המ"מ, וכ"ה ברמב"ן בחידושיו לכתובות נז. ד"ה הא, וכתב שם שהתוס' השתבשו בזה כיון דקשיא להו ממוחלת כתובתה דבכל דוכתא, וע"ז השיב הרמב"ן דכל מוחלת הוא כשמוחלת ודעתם להוציא ואין דעתם לקיים הנישואין אבל כשדעתם לקיים לא מהני המחילה, ע"כ דברי הרמב"ן, ואין דברי המ"מ והרמב"ן מחוורים דמוכח מדבריהם דהא דאמרי' שהאשה יכולה למחול כתובתה היינו דוקא כשאינו רוצה לקיימה, ולא משמע הכי בב"ק פט:, דאמרי' התם דאין בי"ד נזקקין למכור כתובת האשה כיון דאף לאחר המכירה היא יכולה למחול וכל לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי"ד בכדי לא מטרחינן, ואם אשה אינה יכולה למחול אלא כשאין דעתו לקיימה, א"כ אדרבה שום אשה לא תמחול כי אם רוצה לקיימה אינה יכולה למחול ואם אינו רוצה לקיימה א"כ יש ביניהם מריבה וודאי לא תמחול, וא"כ מוכח מהסוגיא שם שאשה יכולה למחול בכל גוונא, ועל כן דברי המ"מ והרמב"ן צריכים עיון, והטור בסוף סי' קיח, הביא תשובת הרא"ש דמוכח מינה דס"ל דאשה יכולה למחול כתובתה לבעלה אע"ג דדעתם להישאר נשואים, וזה דלא כהמ"מ והרמב"ן, ומ"מ הטור כאן הביא מהרמב"ם דאשה אינה יכולה למחול בשעת הנישואין, וזה קשה דכיון דמוכח מהסוגיות הנ"ל שאשה יכולה למחול, וכ"כ הרמב"ם באישות י,י ובפרק יז,יט, א"כ היא יכולה למחול גם בשעת הנישואין דמאי שנא, דאדרבה כ"ש הוא אם יכולה להפקיע החיוב שכבר חל כ"ש דיכולה למחול לו שחיובו לא יחול, ונהי דאפשר דהבעל לא יוכל להתנות בעצם הנישואין שיהיו ע"מ שלא תהא כתובה וכדברי הטור והרמב"ם, מ"מ שהאשה לא תוכל למחול הוא דבר קשה כדכתבתי, ואפשר דכיון דטעמא כיון דחז"ל עשו חיזוק יותר משל תורה כדכתב המ"מ והביאו הב"י, א"כ אפשר דלא חיזקו אלא שלא ינשאו בלא כתובה כלל אבל כל שהיה להם כתובה בשעת הנישואין יכולה האשה למחול ולהפקיע דכיון דהיה להם כתובה שעה אחת כבר לא עשו חכמים חיזוק דתו לא תתבטל תורת כתובה אצל האנשים.

· מעבר לתחילת הדף