רש"י/במדבר/לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ במדבר לא

ב

מאת המדינים. ולא מאת המואבים, שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה, שהיו יראים מהם שיהיו שוללים אותם, שלא נאמר אלא ואל תתגר בם מלחמה (דברים ב), אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם. ד"א, מפני שני פרידות טובות שיש לי להוציא מהם, רות המואביה ונעמה העמונית (בבא קמא ל"ח):

ג

וידבר משה וגו'. אע"פ ששמע שמיתתו תלויה בדבר עשה בשמחה ולא אחר (ספרי):

החלצו. כתרגומו, לשון חלוצי צבא, מזינים:

אנשים. צדיקים, וכן בחר לנו אנשים (בראשית יז), וכן אנשים חכמים וידעים (דברים א):

נקמת ה'. שהעומד כנגד ישראל כאלו עומד כנגד הקב"ה:

ד

לכל מטות ישראל. לרבות שבט לוי (ספרי):

ה

וימסרו. להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר עוד מעט וסקלני (שמות יז ד), ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין לא רצו ללכת עד שנמסרו על כרחן (ספרי):

ו

אתם ואת פינחס. מגיד שהיה פינחס שקול כנגד כלם (ספרי). ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה, שהרג כזבי בת צור, יגמר. ד"א, שהלך לנקם נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר והמדנים מכרו אתו (בראשית לז). ומנין שהיתה אמו של פינחס משל יוסף שנאמר מבנות פוטיאל (שמות ו), מזרע יתרו שפטם עגלים לע"ז, ומזרע יוסף שפטפט ביצרו (סוטה מ"ג). דבר אחר, שהיה משוח מלחמה (שם):

וכלי הקדש. זה הארון והציץ, שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדין בכשפים והוא עצמו פורח עמהם, הראה להם את הציץ שהשם חקוק בו והם נופלים, לכך נאמר על חלליהם במלכי מדין, שנופלים על החללים מן האויר, וכן בבלעם כתוב על חלליהם בס' יהושע (תנחומא):

בידו. ברשותו, וכן (במדבר כ"א) ויקח את כל ארצו מידו (ספרי):

ח

חמשת מלכי מדין. וכי איני רואה שחמשה מנה הכתוב למה הזקק לומר חמשת אלא ללמדך ששוו כלם בעצה והשוו כלם בפרענות (שם). בלעם הלך שם לטל שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו, ויצא ממדין לקראת ישראל ומשיאן עצה רעה, אמר להם אם כשהייתם ששים רבוא לא יכלתם להם, ועכשיו בי"ב אלף אתם באים להלחם, נתנו לו שכרו משלם ולא קפחוהו (ספרי):

בחרב. הוא בא על ישראל והחליף אמנותו באמנותם, שאין נוצחים אלא בפיהם ועל ידי תפלה ובקשה, ובא הוא ותפש אמנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אמנותם באמנות האמות שבאין בחרב, שנאמר ועל חרבך תחיה (בראשית כז):

י

טירתם. מקום נוטירין שלהם, שהוא לשון מושב כומרים יודעי חקיהם. ד"א, לשון מושב שריהם, כמו שמתרגם סרני פלשתים (שמואל א ו'), טורני פלשתאי:

יא

ויקחו את כל השלל וגו'. מגיד שהיו כשרים וצדיקים, ולא נחשדו על הגזל לשלח יד בבזה שלא ברשות, שנאמר את כל השלל וגו' , ועליהם מפרש בקבלה שניך כעדר הרחלים וגו' (שיר השירים ו׳:ו׳), אף אנשי המלחמה שבך כלם צדיקים:

שלל. הן מטלטלין של מלבוש ותכשיטין:

בז. הוא בזת מטלטלין שאינם תכשיט:

מלקוח. אדם ובהמה, ובמקום שכתוב שבי אצל מלקוח, שבי באדם ומלקוח בבהמה:

יג

ויצאו משה ואלעזר הכהן. לפי שראו את נערי ישראל יוצאים לחטף מן הבזה (ספרי):

יד

ויקצף משה על פקודי החיל. ממנים על החיל, ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות (שם):

טז

הן הנה. מגיד שהיו מכירים אותן, זו היא שנכשל פלוני בה (ילקוט שמעוני תשפ"ה):

בדבר בלעם. אמר להם אפלו אתם מכניסין כל המונות שבעולם אין אתם יכולים להם, שמא מרבים אתם מן המצריים שהיו שש מאות רכב בחור באו ואשיאכם עצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וכו' כדאיתא בחלק (דף ק"ו) ובספרי:

יז

וכל אשה ידעת איש. ראויה לבעל, אע"פ שלא נבעלה, ולפני הציץ העבירום, והראויה לבעל פניה מוריקות (יבמות ס'):

הרגו. למה חזר ואמר להפסיק הענין, דברי רבי ישמעאל, שאם אני קורא הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש וכל הטף בנשים וגו', איני יודע אם להרג עם הזכרים או להחיות עם הטף, לכך נאמר הרגו:

יט

מחוץ למחנה. שלא יכנסו לעזרה:

כל הרג נפש. ר' מאיר אומר בהורג בדבר המקבל טמאה הכתוב מדבר, ולמדך הכתוב שהכלי מטמא אדם בחבורי המת כאלו נוגע במת עצמו, או יכול אפלו זרק בו חץ והרגו תלמוד לומר וכל נגע בחלל , הקיש הורג לנוגע, מה נוגע על ידי חבורו, אף הורג ע"י חבורו (ספרי במדבר י"ט):

תתחטאו. במי נדה כדין שאר טמאי מתים, שאף לדברי האומרים קברי גוים אינם מטמאין באהל, שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרוים אדם, מודה הוא שהגוים מטמאים במגע ובמשא, שלא נאמר אדם אלא אצל טמאת אהלות, שנאמר אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט):

אתם ושביכם. לא שהגוים מקבלין טמאה וצריכין הזאה, אלא מה אתם בני ברית, אף שביכם כשיבאו לברית ויטמאו, צריכין הזאה (ספרי):

כ

וכל מעשה עזים. להביא כלי הקרנים והטלפים והעצמות (חולין כ"ה):

כא

ויאמר אלעזר הכהן וגו'. לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות געולי גוים, וכן אתה מוצא בשמיני למלואים, שנאמר ויקצף על אלעזר ועל איתמר (ויקרא י), בא לכלל כעס בא לכלל טעות, וכן בשמעו נא המרים (במדבר כ') ויך את הסלע, על ידי הכעס טעה (ספרי. פסחים ס"ו):

אשר צוה ה' וגו'. תלה ההוראה ברבו (עי' ספרי):

כב

אך את הזהב וגו'. אע"פ שלא הזהיר לכם משה אלא על הלכות טמאה, עוד יש להזהיר לכם על הלכות געול, ו"אך לשון מעוט, כלומר ממעטין אתם מלהשתמש בכלים אפלו לאחר טהרתן מטמאת המת עד שיטהרו מבליעת אסור נבלות. ורבותינו אמרו, אך את הזהב לומר, שצריך להעביר חלודה שלו קדם שיגעילנו, וזהו לשון אך , שלא יהא שם חלודה אך המתכת יהיה כמו שהוא:

כג

כל דבר אשר יבא באש. לבשל בו כלום:

תעבירו באש. כדרך תשמישו הגעלתו, מי שתשמישו על ידי חמין יגעילנו בחמין, ומי שתשמישו ע"י צלי, כגון השפוד והאסכלה, ילבנו באור (עבודה זרה ע"ד):

אך במי נדה יתחטא. לפי פשוטו חטוי זה לטהרו מטמאת מת, אמר להם צריכין הכלים געול לטהרם מן האסור וחטוי לטהרן מן הטמאה. ורבותינו דרשו מכאן שאף להכשירן מן האסור הטעין טבילה לכלי מתכות, ומי נדה הכתובין כאן דרשו מים הראוים לטבל בהם נדה, וכמה הם ארבעים סאה (שם ע"ה):

וכל אשר לא יבא באש. כל דבר שאין תשמישו על ידי האור, כגון כוסות וצלוחיות שתשמישן בצונן ולא בלעו אסור:

תעבירו במים. מטבילן ודיו, ודוקא כלי מתכות:

כד

אל המחנה. למחנה שכינה, שאין טמא מת טעון שלוח ממחנה לויה וממחנה ישראל:

כו

שא את ראש. קח את החשבון:

כז

וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה וגו'. חציו לאלו וחציו לאלו:

לב

ויהי המלקוח יתר הבז. לפי שלא נצטוו להרים מכס מן המטלטלין אלא מן המלקוח, כתב את הלשון הזה ויהי המלקוח , שבא לכלל חלקה ולכלל מכס, שהיה עודף על בז המטלטלין אשר בזזו עם הצבא איש לו ולא בא לכלל חלקה, מספר הצאן וגו':

מב

וממחצית בני ישראל אשר חצה משה. לעדה, והוציאה להם מן האנשים הצבאים :

מג

ותהי מחצת העדה. כך וכך:

מז

ויקח משה וגו'.

מח

הפקדים. הממנים:

מט

ולא נפקד. לא נחסר, ותרגומו לא שגא, אף הוא בלשון ארמי חסרון, כמו אנכי אחטנה (בראשית לא) תרגומו דהות שגיא ממנינא, וכן כי יפקד מושבך (שמואל א כ'), יחסר מקום מושבך, איש הרגיל לישב שם, וכן ויפקד מקום דוד (שם), נחסר מקומו ואין איש יושב שם:

נ

אצעדה. אלו צמידים של רגל:

וצמיד. של יד:

עגיל. נזמי אזן:

וכומז. דפוס של בית הרחם, לכפר הרהור הלב של בנות מדין (שבת ס"ד):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.