משך חכמה/בראשית/יז
א[עריכה]
והי' תמים. במצות מילה שכ"ז שהערלה בך אתה בעל מום לפני רש"י. ולפי זה למדנו מזה דכמו בעל מום מחלל עבודה כן ערל בעל מום הוי ומחלל עבודה. וגם בבמה פסול בעל מום להקריבו וזה נכון ורב חסדא אמר זבחים כ"א דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו כו' שמפרש שזה קאי על שלא יסתכל באיצטגנינות שלו כדפרשו בסוף פ"ג דנדרים ועיי' רמב"ן ודו"ק היטב ורבינו בהל' ביאת מקדש כתב דהוא כזר ולפ"ז היה צ"ל כשר בבמה:
ג[עריכה]
ויפול אברם על פניו. ממורא השכינה שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוה"ק נצבת עליו, רש"י בשם חז"ל. ופירושו על דרך מה דאיתא במסכת יבמות דערל אסור לאכול ולסוך בתרומה רק שלא בזמנה קודם ח' אינה ערלה כן פשיטא לירושלמי וכן פסק רבינו הרמב"ם, ודוקא קודם שמונה דלא הוה כיוצא בו בר מילה בשום מקום אבל בל"ז אף טומטום שאינו מחוייב ליקרע ולימול מקרי ערל עיי"ש בתוס' דף ע'. ולכן קודם הוזכר צווי השם למול אצל שום נברא לא היתה מאוסה הערלה והיה עומד ושכינה עומד עליו אבל כיון שאמר לו היה תמים ואתנה בריתי כו' ונצטוה לימול שוב הוה ערלה ומעכבא ומאוסה הערלה ומש"ה ויפול על פניו וזה נכון ודו"ק:
ד[עריכה]
והיית לאב המון גוים. יתכן כי אברהם מסר נפשו באור כשדים ונחבש בכותא עבור פרסום דיעותיו בכפירה בע"ז ובטול האלילים, אמנם לא היה יכול להוכיח לבאי עולם מה שנתאמת אצלו שהשי"ת משגיח בפרטיות ומתראה לבחיריו בשפע נבואה פרטית להשגיח בפרט ולצוות האדם על מצוה פרטית חוקיית לכן במצות מילה שמל נפשות כל ב"ב ונפש עצמו הראה שמאומת אצלו בלא פקפוק הנבואה וההשגחה האלקית בפרט לכן אמר כי עכשיו ע"י המולו את עצמו ובניו יהיה לאב המון גויים שיתאמת שיטתו באלקות לכל היודעים שמו שבלא שום פקפוק הוא עושה ויהיה לרב, [וזה מורה שם אב כמו אב לפרעה] להמון גוים. ומפני זה הטעם עשה משתה גדול ביום הגמל שיראו שמל בן זקונים הנולד ע"ד פלא בטח אין לו שום ספק בשיטתו ונבואתו מהשי"ת ודו"ק:
ז[עריכה]
והקימותי כו' ולזרעך אחריך. מאי קא מזהיר דלא תנסוב נכרית ושפחה דלא ליזול זרעך בתרה וביצחק לא נאמר אחריך משום דאברהם צוה שלא ליקח אשה ליצחק מבנות הכנעני וביעקב נאמר ולזרעך אחריך בפ' וישלח משום דיצחק צוהו שלא לישא מבנות הכנעני היה מקום לאמור שזה מפני שרבקה אמרה קצתי בחיי אם לקח יעקב כו' למה לי חיים אולם אחרי מות רבקה אין קפידא וכאן כבר מתה רבקה קודם בואו לאביו לכן אחר דלא לנסוב כנענית ושפחה רק שיהיו זרעו מיוחסים אחריו ויעוי' פסחים סוף אלו עוברין אפשר אברהם הזהיר את יצחק כו' כו' ודו"ק:
והקמותי את בריתי כו' את ארץ מגוריך ארץ מגוריך ארץ כנען. פירוש דהכנעני הי' לו קנין פירות עד דור הרביעי והשם נתן לאברהם הארץ לאחוזת עולם, היינו קנין הגוף. וא"כ לא הי' יכול אברהם לקנות הארץ בחזקה משום דכל מה שמועיל לארץ הוי קנוי להכנעני ובשל כנעני עביד כמו שכתב המשל"מ בשם גדולי הדור בפ"א ממכירה יעו"ש, לכן צוהו הקב"ה על המילה שהוספת מצוה שלא נצטוה נח הוי כנתינת כסף וכמו בפועל ע"ז דף ס"ג ובה קני ארץ ישראל, לכן ונתתי כו' את ארץ מגוריך שאתה גר והוא קנוי' לכנען קנין פירות שיהיה שלך לאחוזת עולם ולכן אמר כאן נתתי לך ולא בשום מקום ומה שצוהו לילך לארץ ישראל לא נחשב כמו כסף שכבר פי' רש"י לך לך להנאתך ולטובתך:
ט[עריכה]
ואתה את בריתי וכו' לדרתם. חסר כתיב לרמז כי דור המדבר אינם נמולים מפני שלא נשבה להם רוח צפונית כדאמר יבמות פרק הערל, וכזה דרשו חז"ל גבי קשת יעו"ש:
יג[עריכה]
המול ימול ביתך ומקנת כספיך והיתה בריתי בבשרכם כו'. בפרק אין מעמידין דף כ"ז דריש דעו"ג פסול למול וכן מומר לערלות ועיין ירושלמי שבת פרק ר"א דמילה ומדרש רבה ור' יהודה מכשיר מילת עו"ג דלא דריש הך קרא. ונראה לדעתי כי יש בזה ענין גדול, דהגמרא בשבת פרק ר"א קל"ה דריש דכבר כתיבא ובן שמונת ימים ימול לכם כ"ז לדרותיכם יליד בית ומקנת כסף, ולמה חזר וכתבו כאן היינו דיש יליד בית ומקנת כסף שנימול לאחד ושם קאמר דאם לקח שפחה ועוברה וילדה אם הטבילה קודם לידה זהו מקנת כסף שנימול לשמונה ואם הטבילה אחר לידה זהו שנימול לאחד, וכן ביליד בית כשקנה שפחה ונתעברה אצלו ג"כ עיין שם לת"ק כדאית ליה ולר' חמא כדאית ליה בלקח שפחה ע"מ שלא להטבילה, א"כ הא דנימול ליום אחד מקנת כסף ויליד בית מיירי שנולד כשהשפחה לא טבלה וא"כ להיותו נכנס בכלל יהדות צריך טבילה ומילה דקיי"ל דגר צריך טבילה ומילה ולר"י במילה לחודא כן הוא וכ"ז שלא טבל ומל אינו עבד ישראל רק נכרי לכל דבר, ואף אם בדיעבד מל שלא בפני שלושה אינו גר לשיטת הרי"ף ורמב"ם דאסור בבת ישראל דמשפט כתיב בו ולכן בעינן המול ימול, דוקא מי שצריך להיכנס לברית במילתו בעי שיהיו המוהלים כשרים לדון ובודאי נכרי ואשה פסולי ואף אם מהלו עו"ג בפני ישראל שלושה מומחין ג"כ מסתפקנא, דר' יהודה בעי שתהא המל גופיה ישראל היכי שמכניסו לבריתו של א"א מטעמים שאבאר, דר' יהודא סבר דכותי לא ימול ישראל מפני שמל לשם הר גריזים, א"ל ר' יוסי היכן מצאנו מילה שצריכה לשמה ור"י סבר שצריכה לשמה דמפיק מל"ד המול יעו"ש, והקשו רבותינו בתוס' דא"כ אמאי כשר ע"י עו"ג הא אדעתא דנפשיה עביד ותירצו דסתמא לשמא קאי יעו"ש באורך גדול, וזה תינח בישראל שבן ברית הוא, והמילה הוא רק מצוה פרטית, אבל לא בעו"ג שנכנס ע"י זה לברית ודאי לאו סתמא לשמה קאי, ובעינן שיהא המל ישראל וגדול שמכוון לשמה ובקטן ע"י אחרים עומדים ע"ג צ"ב, ותליא בשיטות עמוקות בגיטין פרק המביא דף כ"ג ואכ"מ ולכן כתב קרא המל ימול יליד ביתך ומקנת כספך דמיירי באופן שאינו נימול לשמונה וע"כ שלא טבלה אמו קודם שנולד והוי עו"ג גמור, ולכן למילתו בעי לשמה ובעינן שיהיה המל מהול ולא עו"ג ומומר דאינם מכוונים לשמים ובפרט שצריך שיהיו שלושה שראוים לדון, וזה נכון בס"ד:
וכיון שזכינו לזה א"ש מה דקאמר הגמרא בפרק החולץ דף מ"ו פשיטא כיון דאמר ר' יהודה בחדא סגי יעו"ש. דלכאורה קשה דהוה ליה לפרש דר"י סבר כר' יהושע דטבילה בלא מילה מהני ומילה בלא טבילה לא מהני, וזה דקאמר לפיכך דטבילה בלא מילה מהני ומילה בלא טבילה לא מהני, לכן להכניסו תחת כנפי השכינה מותר לתקוני אם לא מל משא"כ ר' יוסי תרתי בעי דטבילה לחודא לא מהני וא"כ ממ"נ אם מל מערב שבת בפני ב"ד היה לו להטביל מע"ש, ולדייני דלא בקיאי בדיני, בשבילם אין אנו מתירים טבילה בשבת לתקוני גברא, ואם עדיין לא מל עוד אינו מיקרי ישראל בטבילה וצריך שימול למחר ולמחר יכנס תחת כנפי השכינה וא"כ נטבילו למחר וזה היה נכון. אך לפ"ז א"ש דע"כ ר' יהודה סבר דאו מילה או טבילה ולזה דריש המל ימול כשנכנס לברית במילה וכמו שפרשנו לכן מוקי בפשוט ונראה לי כעת בלי עיון בראשונים דהיכי דלא מל בפנינו ג"כ מתיר לטבול בשבת להכניסו תחת כנפי השכינה, והיכי דמל בפנינו מותר משום דנכנס במילה לברית ולא מתקנינן כלום, והא דקאמר סד"א טבילה עיקר והיכא דמל בפנינו אין מטבילין דהוי מתקן גברא שבטבילה זו נכנס לברית ויכולים היו להטבילו אתמול לכן לא דחינן שבת קמ"ל דאו הא או הא, ולכך בכל גווני שרו אם לא מל בפנינו מותר להטבילו משום להכניסו תחת כנפי השכינה ואם מל הלא לא מתקן מידי, וא"ש דר' יהודה קאי על מה דאמר ברישא ומטבילין אותו קאמר דמטבילין אותו בשבת, אך זה דלא כרש"י ותוס', וגם בראשונים לא עיינתי עוד לכן הדבר צריך חיפוש עוד ודו"ק בכ"ז:
כ[עריכה]
והנה ברכתי אותו. בלשון עבר שהברכה שאמר להגר הרבה ארבה את זרעך, זה כיון השי"ת על ישמעאל בנה, ובפרט אם קטורה אינה הגר:
כז[עריכה]
וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף. נראה דהכוונה כאלו הוי כתוב ולכל אנשי ביתו דמובן שאחרי המלחמה הג' ושם אברהם שהמליכוהו כולם היו רבים נותנים מתנות לעבדיו שלא יזכה בהן אברהם והוי כמו קנין שקנה קנין דאמר לגבי תרומה דאוכלים בתרומה יעוי' פרק אלמנה לכה"ג בזה לכן לכל אנשי ביתו מי שהיה להם יליד בית ומקנת כסף ג"כ נמולו אתו ודו"ק: