רלב"ג - ביאור המילות/דברים/ו

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

' אתה ובנך ובן בנך וכל ימי חייך.' רוצה לומר כל הדורות הנמשכים ממך זה אחר זה ולזה אמר אתה ובנך ובן בנך והנה הוא כאלו אמר כל הימים אשר יתקיים לך זה אחר זה הנה זה באור מה שיצטרך אל ביאור לזאת הפרשה:

ד

שמע ישראל. הכוונה בו ההאמנה והשמיעה יבינו בו על צד הבנה וההמון יאמינו בו על דרך צד השמיעה והקבלה מהיחידים:

יי' אלהינו. צוה בזה להאמין כי מי שנקר שמו יי' הוא אלהינו רוצה לומר שהוא מנהיג אותנו ומשגיח בנו ואף על פי שאנחנו פחותים ביחס מאד אל מעלתו יתעלה וכבר נתאמתה זאת הפנה והותרו הספקות הנופלות בה ברביעי מספר מלחמות יי' וכבר בארנו בפרשת ואלה שמות שזה השם רוצה לומר יו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא היותר מורה על מהות השם יתעלה מכל השמות שיפלו וכן הענין בשם האחד כמו שביארנו שם ובביאורנו למה שאחר הטבע:

יי' אחד. צוה בזה להאמין שהנמצא הקדוש הזה שנקא בזה השם הקדוש הוא אחד וראוי שלא יעלם ממנו שכבר יתבאר מזה שכמו שלא ישתת וזולתו יתעלה בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א כן לא ישתתף זולתו שם האחד כי שני אלו השמות יאמרו בו יתעלה באמתת ובקדימה ויאמרו על זולתם באחור בצד מצדדי שתוף השם יתעלה וזה כי כל הנמצאות קנו האחדות והמציאות ממנו ולזה יהיה הוא יתעלה היותר אמתי באלו השמות ואם אמר אומר כי גם המניעים הנבדלים הם אמתיים בשם האחד כי אין בהם שום הרכבה כמו שאין הרכבה בשם יתעלה אמרנו לו כי אלו מצד מה שהם עלולים ממנו יחוייב להם בהשיגם עצמם שישיגו היותם עלולים ומזה הצד תהיה להם השגה מה בהכרח בעלה הראשונה כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות יי' ולזה יהיו מרכבים משני עניני' עניין בו ישכילו עצמם וענין בו ישכילו זולתם ואולם השם יתעלה לא ישיג כי אם עצמו כי אין לו עלה קודמת לזה הוא יותר ראוי אמתי בשם האחדות עם שהאחדות אשר לאלו הוא חסר מאד ביחס אל האחדות הנכבד אשר לשם יתעלה כמו שביארנו כל זה בראשון ובחמישי מספר מלחמות יי' ואם אמר אומר שבשם יתעלה הרכבה מזה הצד מצד השגתו בעלולים ממנו אמרנו לו שאין לו בהשגת העלה הזאת שהיא שכל העלולים ממנה שום הרכבה כי מצד השיגה עצמה תשיג העלולים ממנה מצד היותר נכבד ממציאותם כמו שביארנו שם ואין הנה מקום זאת החקירה:

ה

ואהבת את יי' אלהיך. צונו בזה המאמר לאהוב השם יתעלה ולפי שהאהבה מבואר מענינה שלא תהיה לדבר שאין בו שום השגה כל שכן כשלא תהיה בזה האופן השלם אשר זכר פה הנה יחוייב זה הציווי שנעשה בדרך שתהיה לנו השגה מה בזה השם הנכבד והנורא כדי שנתעורר מפני זה לאהבו וכל מה כשנוסף האהבה בו יתעלה נוסיף לאהבה אותו והנה זה יושג לנו מצד שקדנו על מצוות התורה כי הם יישירונו אל השגתו יתעלה כמו שביארנו בזה בזה הספר ומצד החקירה על פעולות השם יתעלה הנפלאות המושגות לנו מענין אלו הנמצאות אשר אצלנו והוא מבואר כי כשיעמוד האדם על זה תהיה אהבתו יתעלה יותר חזקה מכל האהבות אשר אצלו כי סבות האהבה הם השלמות והמעלה והערבות והתועלת כמו שנזכר בספר המדות. ולפי שהשם יתעלה הוא בתכלית השלמות והמעלה עד ששלמות כל נמצא זולתו חסרון ביחס אל שלמותו יתעלה הנה יהיה היותר נאהב לאין שעור מזה הצד ולפי שהערבות אשר תהיה בהשגתו יתעלה למעלה מכל הערביות לאין שיעור כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות השם ובביאורינו למה שאחר הטבע הנה יהיה היותר נאהב לאין שעור מזה הצד ולפי שהתועל' שיושב מהשגתו יתע' למעלה מכל התועלות כי הוא השגת החיים הניצחיים הנה יהיה היותר נאהב לאין שעור מזה הצד עם שהוא המשפיע לאדם כל הערביות והתועלות שיושגו לו והוא הממציא אותו והשומר מציאותו הזמן האפשרי לו:

בכל לבבך. ידוע כי הלב יאמר על הרצון והנה באדם שני מינים מהרצון והחפץ האחד הוא הכח המתעורר שהוא נמשך לציור הדמיון והשני הוא הכח המתעורר שהוא נמשך לציור השכל וכבר יראה האדם לפעמים בעצמו שני אלו הכחות יחד ויחלוק זה עם זה וברעים יגבר היצר הרע ובטובים ינצח היצר הטוב וכאלו הזהיר בזה וצוה שיכניע האדם כל מיני רצונו לאהבת השם יתעלה וימשך מהאהבה הזאת שישמור מצותיו כי האוהב ישתדל לעשו' רצון אוהבו כפי היכולת:

ובכל נפשך ובכל מאודך. לפי שהרצון באמרו ובכל מאודך שלא יחוש אם יפזר כל מאודו או יפסידהו לאהבת השם יתעלה הנה יתבאר מזה שהרצון באמרו בכל נפשך שהוא אפי' יטלו את נפשו וימיתוהו לא יחוש לאהבת השם הנכבד ולשמור מצותיו ויהיה אמרו בכל נפשך מענין אמרו כי בנפשו דבר אדוניהו וכבר ביארנו התנאים אשר בהם יתיר האדם עצמו למיתה לאהבת הש' יתעלה בפרשת אמור אל הכנים והוא מבואר שאין הרצון באמרו בכל נפשך מענין רצון על דרך מה שאמר אם יש את נפשכם שהוא כמו רצונכם שאם היה זה כן יהיה אמרו בכל נפשך לבטלה כי כבר אמר תחלה בכל לבבך:

ו

והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. צוהו שיהיו אלו הדברים אשר צוה בזה המקום תמיד אצל לבבנו ומחשבתנו כדי שלא נשכח אותם כי הם מהגדולות שבפנות התורה ולפי שאמ' אחר זה לדבר בם ולכתבם בתפלין ובמזוזות והתנה בזה המקום ואמר והיו הדברים האלה למדנו מזה שאין ראוי להמיר בהם סדר אלו הדברים ולא להמיר הלשון בלשון אחר כי כל זה הוא נכלל באמרו והיו הדברים האלה:

ז

ושננתם לבניך. הוא מענין למוד וקראו שנון מצד השנות הדברים הצריכים בלמוד כי אם לא ידע בפעם אחת ישנה לו או ישלש עד שילמוד מה שצריך למדו ומזה המקום יתבאר שצריך גם כן שילמדם וידעם האדם כי מי שלא ידע לעצמו לא יוכל ללמד לאחרים עם שהוא מן השקר שתצוה התורה שיעדו קטנים אלו הפנות הגדולות ולא תצוה שידעו הגדולים לפי שבנים נאמר על התלמידים כמו שמצאנו שנקראו תלמידי הנביאים בני הנביאים ידענו שכבר כלל זה הצווי גם כן שילמדם לתלמידיהם וזה גם כן נכנס בצווי ואהבתו כי האוהב יפרסם לכל מעלת אוהבו ולזה אמרו רבותינו ז"ל ואהבת את יי' אלהיך אהבתו על הבריות:

ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. למדנו מזה שזאת הפרשה צריך אדם לקרות כפי מה שהיא בזולת שום שנוי בשכבו ובקומו והנה מאמרו ודברת בם למדנו שהוא מחוייב כשיקרא את שמע שיהיה דבורו כאלו הדברים לא בדברים אחרים כי התעסקו בדברים אחרים יבלבלו כונתו באופן שלא יהיה כוונתו בם ומזה המקום למדנו שאין ראוי לו לרמוז בעיניו ולקרות בשפתותיו והדומה לזה בעת קרותו את שמע כי זהו כמו דבור בדברים אחרים עם קריאתו את שמע ולפי שאמ' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ולא אמר בבית ובדרך למדנו מזה שכאשר היה בשבתו בביתו או לכתו בדרך לצורך עצמו הו' חייב לזאת המצוה ואולם אם לא היה הלכת והשבת לו אבל היה לצורך עשיית מצוה לכבוד השם יתעלה הנה לא תדחה המצוה שהוא עוסק בה בעבור המצוה הזאת אלא אם היה יכול לעשות שתיהם כמו שהתבאר בשרשים הכוללים:

בשכבך ובקומך. ידוע כי האדם יקרא שוכב בכל זמן שהוא שוכב על מטתו ויקרא קם בעת שהוא קם מעל המטה לבד ולפי שאלו הפעולות אין הכוונה בהם המציאות אבל העת שדרכו שיקרא בו זה כמו שזכרנו בשרשים הכוללים יהיה הרצון בשכבך בשעה שבני אדם שוכבי' ובקומך בשעה שבני אדם קמים והוא מבואר שזאת השעה הוא על הרוב בזמן שכיבה מעת צאת הכוכבים עד עלות השחר וזמן קימה הוא אחר זמן שכיבה והוא על הרוב אחר עליית השחר וכאלו הזמנים ראוי שתהיה קריאת זאת הפרשה אמנם לא יצא מגדר בשכבך אם היה זמן השעה זמן שכיבה על המעט או זמן קימה על המעט כי עדי הוא נכנס תחת גדר אמרו בשכבך ובקומך והנה זמן שכיבה על המעט יכנס מעת שקיעת החמה כי כבר ימצאו אנשים שוכבים אז לפי המנהג וכן ימשך גם כן לזאת הסבה עד הנץ החמה וזמן קימה על המעט ימשך עד עבור שתי שעות מן היום כי כבר ימצאו אנשים מעטים ינהגו לישן עד זה הזמן:

ח

וקשרתם לאות על ידך. הרצון בזה שיכתבם ואחר כך יקשרם כי הדברים לא יקשרו אך הנכתב ולפי שדקדק בכתיבה שתעשה על ידי מי שנכנס בגדר אלו המצוות באמרו וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך למדנו מזה שלא יתכן שיכתבם כי אם מי שהוא בן תורה ולפי שהכתיבה הנהוגה היא בעור בהמה טהורה כי היא היותר שלמה בזה ראוי שתהיה הכתיבה באופן זה וראוי שיהיה בדיו באמרו ואני כותב על הספר בדיו וזה הנהוג גם כן מענין הכתיבה והנה מצאנו זה הלשון בעינו בפרשת קדש לי כל בכור שנאמר והיה לך לאות על ידך ובפרשת כי יבאך שנאמר והיה לך לאות על ידך ובפרשת והיה אם שמוע שנאמר וקשרתם לאות על ידכם למדנו מזה שבתפליחן של יד יכתוב אלו הארבע פרשיות ולפי שהסדור אשר להם בתורה הוא שתהיה ראשונה בפרשת קדש לי כל בכור ושנית פרשת והיה כי יביאך ושלישית פרשת שמע ורביעית רשת והיה אם שמוע ומצאנו שדקדקה התורה באלו העניינים שלא יומר בהם דבר מסדורם כמו שביארנו באמרו והיו הדברים האלה ידענו שהוא מחוייב שיהיה סדורם כן וכבר נלמד זה גם כן ממה שאמר בפרשה הראשונה והיה בלשון יחיד ובשמע והיה אם שמוע אמר בלשון רבים רוצה לומר שכבר אמר וקשרתם אותם ועוד כי בתפלין של ראש אמר בפרשת קדש לי ולזכרון לשון יחיד ובפרשת והיה כי יביאך אמר ולטוטפות לשון רבים ולפי שהקשירה לאלו הארבעה פרשיות היתה שתהיה לאות על ידו וכבר רצתה התורה שיהיו אלו הדברים על לבו הנה ידענו שהכונה בזה הוא שיהיו נקשרים למעלה מהזרוע שהוא אצל הלב והוא הפרק שעל הזרוע השמאלי וזהו ענין האו' לקושר והתפלין כי הוא לסימן שצריך שיהיו אלו הדברים על לבו תמיד ולפי שאין זה הענין אות כי אם למי שקושר התפלין כי לא יראוהו אחרים במקום ההוא לפי הנהוג מלבוש האדם שיכסה הפרק ההוא והנה יתבאר גם כן שהנחת תפילין של יד הוא בזה הפרק מן היד השמאלי לפי שנאמר וקשרתם לאות על ידיך. והנה הקשירה לפי הנהוג תעשה ביד הימיני ולזה יחוייב גם כן שיהיו מקום הנחת תפלין של יד אצל היד השמאלי כי לא יתכן שיקשור האדם ביד הימנית התפילין על היד ההיא בעצמה והנה אמר על ידך רוצה לומר אצל ידך והנה יקרא יד הזרוע עם היד ולזה יהיה זה היד במקום שתאנו אצל היד:

והיו לטוטפות בין עיניך. רוצה לומר על המוח כאמרו לא תשימו קרחה בין עיניכם למת שהרצון בו על המוח כי הקרחה לא יתכן שתהיה בין העינים והנה הוא מבואר כי המוח היא בין העינים על המוח במקום השער תהיה הקרחה ושם לבד יתכן שיניח אלו התפילן ולזה אמר בפרשת קדש לי ולזכרון בין עיניך כי שם במוח ימצא כח הזוכר והנה הכוונה באמרו ולטוטפות לדבורים כענין אמרו ולא תטיף על בית ישחק ולפי שאמר בתפלין של יד לאו' שהוא לשון יחיד ואמנם בתפלין של ראש לטוטפות שהוא לשון רבים למדנו שהארבע פרשיות תהיינה יחד כסדרן בכרך אחד בתפלין של יד ואולם בתפלין של ראש תהיינה בד' בתים כי בפרשה השנית בא בה לשון רבים כמו שזכרנו ולזה הוא מבואר כי לא יהיה מהם בכרך אחד זולתי פרש' אחת ולזה יהיו בתפלין של ראש ד' בתים כדי שיהיו אלו הדבורי' נראים הבדלים זה מזה ולזה הקדים בכל הפרשיות האלו זכרון תפלין של יד קודם תפלין של ראש כי הם במקו' יותר נכבד לפי שהלב יותר נכבד מהמוח והנה היו הד' פרשיות בבית אחד בתפלין של יד שהן כנגד הלב והיו בד' בתים בתפלין של ראש כי בזה הישרה מה להשיג ייחוד הש' ית' עם רבוי הפעולות השופעו' מאתו וזה שהלב הוא התחלה לחי ומהחום הטבעי המשתלח ממנו במוח יסודרו מינים רבים מההרגש מצד המקבלים אשר שם וכן הענין בשם ית' כי רבוי פעולותיו לא יורו על רבוי בו ולפי שהלב הוא התחלה למה שישפע מהמוח מהחוש והתנועה הנה היה מהראוי שיהיו תפלין של יד קודמין לתפלין של ראש וזה ממה שיוסי גלוי ושלמות על שהרצון באמרו על ידך הוא כנגד הלב כמו שזכרנו ולפי שאמר בפרשת קדש לי והיה לך לאות על ידכה ובפרשת כי יביאך והיה לאות על ידך הנה למדנו שכל הווייתם המלאכותית צריך שתכוין לשם תפלין וכן העניין בקשירתם ולזה צריך שיהיה עבודם לשם תפלין וכתיבתן ועשייתן וקשירתן ולפי שאמ' במזוזה וכתבתם שהרצון בו הדב' הנהוג בענין הכתיבה למדנו כן הענין בתפלין והוא שתהיה הכתיבה באופן שתהיינה האותיות נכרות ולא ידמו לאות אחרת ותהיה כל אות נבדלת מהאחרת כי זהו מגדר הכתיבה ותהיינה גם כן הד' פרשיות לפי מה שהם בתורה ר"ל שהפתוחות תהיינה שם פתוחות והסתומות סתומות כי זה נהיה בתורה לענין בהכרח לא דבר רק הוא ובכלל הנה הפרשה פתוחה תורה מצד מה על הגמר העניין באופן מה והפרשה סתומה לא תורה על הגמר הענין באופן ההוא אבל הוא מורכב מן ההגמר וההקשר עם מה שאחריו ולזה היתה הפר' ההיא סתומה והנה להעיר על שאין השלמו' נמצא באלו הפרשיות אשר בתפלין לבדן ולא בפרשיות אשר במזוזה לבדם ואע"פ שיחדו בזה מבין שאר הפרשיות אשר בתורה כי השלמות האמתי לכלל התור' לבד תקנו רז"ל שיהיה ספר תורה נכתב בעור השלם ותפלין בחלק ממנו הנקרא קלף ומזוזה בחלק ממנו הנקרא דוכסוסתום להעיר על שאין אלו הפרשיות כי אם חלק מהתורה:

ט

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. לפי שזה היה להזכיר דבר אלו הפרשיות אשר צונו לכתבם אצל מזוזות הבית והם פרשת שמע והיה אם שמוע למדנו שאין הרצון שיכתוב אצל כל אחד מזוזת הבית אבל הרצון באמרו אצל מזוזת כל בית ובית ולפי שזה דבר מונח מחוץ לבית למדנו שבמזוזה הימנית לו בהכנסו לבית יונה זה המכתב כי התורה בחרה הימין לכל הענינים לפי מה שהתבאר מפרטים דבי' בתורה והנה הבית יקרא סתם מה שהו' בית דירה:

ובשעריך. ר"ל שערי ביתך שיש בהם מזוזה ולפי שאמר ביתך למדנו שאם היה בית מקדש פטור ממזוזה:

י

והיה כי יביאך יי'. הזהירם שרב השבע והשלוה לא יסבב שישכחו הש' ית' שהוציאם ממצרים והנה זכר אלו הדברים בהדרגה כי הערים קודמי' לבנין הבתים שבהם ובפרט הערי' אשר להם חומה אשר יתאחדו בהם כל יושבי העיר כי בראשונה יהיה מקום העיר ותהיה מוקפת חומה אחר זה יבנה כל אחד מהמתישבים בעיר ההיא בית לעצמו והנה הבנין קודם לחציבת הבור וחיבת הבור קודם לנטיעת כרמים כי המי' יותר הכרחיים מהיין ולזה גם כן הקדים הכרמים לזתים כי היין יותר הכרחיי מהשמן:

יג

את יי' אלהיך תירא. וצוה בזה ליראה מה' ית' וענין היראה שנירא מלעבור על מצותיו לגודל מעלתו לרוממותו והוא מבואר שהיראה הזאת תשלם אחר שיושג הש' ית' כפי היכולת כי לא ירא האדם ממי שלא ידע מה הוא ולפי שההשגה ההיא תביא אל האהבה כמו שביארנו בפרשת שמע הנה יתחברו בשם יתעלה שתי אלו המדות כי למעלתו ורוממותו ייראו ממנו יראה עצומה ויאהבוהו אהבה נפלאה כמו שקדם:

ואותו תעבוד. ידוע כי העבודה תהיה באחד משלשה פנים האופן האחד הוא שישרת העובד הנעבד במה שהוא לצורך נעבד וזאת העבודה לא תתכן בש' ית' כי הוא ברוך הוא בלתי צריך לדבר מנבראיו והאון השני הוא שיראה העוד שהוא עבד לנעבד במה שיצטרך העבד שישאל צרכיו מאדוניו להורות על שאינו שליט בלקיחת דבר מהם ולא יהיו לו כי אם מאדוניו שהוא שליט על הקנינים ההם ובזה האון השני יתכן שיעבוד האדם השם יתעלה רוצה לומר שיראה עצמו שהוא עבד לו ולזה ישאל צרכיו ממנו כמו שישאל העבד מאדוניו ולזה היה המאמר הזה צווי שנתפלל לפניו לבקשת צרכינו ובזה עוד תועלת להישיר האנשים שידעו כי כל הטובות באות מהשם יתע' והאופן השלישי הוא שיעשה העבד מה שיצוה האדון מזולת בטה שיהיה מה שיצוהו לצורך האדון או לצורך העבד וזה גם כן יתכן לאדם שיעבוד השם יתעלה ולפי זה העניין יהיה הרצון באמרו ואותו תעבד שכמו שהעבד עושה מצות אדניו כן תקים מצות השם יתעלה:

ובשמו תשבע. צוה בזה להשבע בשם יתע' כאשר יביא ההכרח אל השבועה כי בזולת זה תהיה שוא כמו שהתבאר בפרשת יתרו הנה כמו שיחטא האדם או ישבע בשם יתעלה לשוא או לשקר כן יחטא אם ישבע לזולתו לעת צרכו אל השבועה כי זה יורה שהוא נותן האלמות והנצחות והקיום זולת השם יתעלה:

יד

לא תלכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים וגו'. אמר זה לפי שכבר היה ידוע לשם יתעלה הכשל ישראל באלהי העמים ההם ולזה השתדל להצילם מזה והודיעם העונש הנפלא שימשך להם מהשם יתעלה אם יעשו זה:

טז

לא תנסו את יי' אלהיכם באשר נסית' במסה. הזהיר בזה שלא לנסות ושלא לשאול מופתי' רבים מהש' יתעלה אחר שנתבאר להם בנביאו שהוא נביא אמת ולזה אמר כאשר נסיתם במסה כי שם רצו לנסות הש' ית' לראות היש יי' בקרבם אם לא לא לצורך גדול כמו שבארנו בפר' בשלח:

יז

שמור תשמרון את מצות יי' אלהיכם. ביאר בזה כי בשמירת המצות התורה והעדות והחקים יתישרו אל הצלחת הנפש והוא אמרו למען ייטב לך וימשך להם גם כן מזה ירושת הארץ שהיא מישירה אל הטוב הזה כמו שביארנו בראש זאת הפרשה ולזה אמר ובאת וירשת את הארץ הטובה:

כ

כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים וגומ'. רמז בזה למצות פסח שהיה נאכל על מצות ומרורים ככל החקים והמשפטים שנתבארו בו שהוא בענינו שנוים רבים שיתעורר בעבורם הקטן לשאול מה הסבה בזה וכן הענין בכל השנויים שחדש לנו השם יתעלה לזכור דבר יציאת מצרים כאלו תאמר שלא נאכל שבעת ימים חמץ ושנשב שבעת ימים בסכות ומה שידמה לה:

כד

ויצונו יי' לעשות את כל החקים האלה ליראה את יי' אלהינו. ר"ל כי מזה נעמוד על הידיעה בעצם גבורות השם יתעלה ויביא זה אותנו ליראה ממנו:

טוב לנו כל הימים. רמז בזה אל הטוב הנצחי אשר לא יכלה והוא הטוב הנפשי:

ולחיותנו ביום הזה. רמז בזה אל החיים הגופיים הכלים והפוסקין:

כה

וצדקה תהיה לנו. ידוע כי צדקה הוא עשיית העושה מה שבחוקו לעשות והראוי לו כמו שביארנו באמרו והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה והנה הרצון בזה כי זה הדבר הוא חוק עלינו וראוי לנו לפי היותר והצדק ונגמול טוב לנפשנו בשמרנו לעשות את כל זאת:

לפני יי' אלהינו. ר"ל במקום אשר יבחר לשכן שמו שם כי שם יעשו הפסח והמועדים האחרים והמקום ההוא יתואר בזה התואר כמו שנזכר בפרשת ראה אנכי במקומות רבים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.