אבן האזל/אישות/א

אבן האזל ‏ אישות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אותה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה.

קודם מתן תורה כתב המגדל עוז אומר אני מקרא מלא דבר הכתוב למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה אלמא בייחוד לבד נקראת אשתו גם להלכה זו כמה ראיות בתלמוד בפרט בפד"מ אמרו להדיא והיא הלכה רווחת בעולת בעל יש להם ונכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם עכ"ד, וכבר תמהו ע"ז רבים דהוא ראי' לסתור דמגמ' זו מוכח דבעילה משווי לה לאשתו ובייחוד לבד לא סגי דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם והיה אפשר לומר דסובר דבעילה אינה אלא גורמת הייחוד אבל עיקר הקנין הוא היחוד אלא דבעינן יחוד ע"י בעילה דבייחוד סתם אינו מוכח שהוא לשם קנין אבל קשה מהא דקדושין דף ט' דילפינן מבעולת בעל על קנין ביאה ומוכח דהביאה גורמת הקנין.

ונראה דהמ"מ כתב זה פשוט ומבואר בהרבה מקומות דבעכו"ם בייחוד בעלמא הוי אשתו וכיון שבא עליה לשם אישות הויא לה אשת איש שחברו חייב עליה וצריך להבין כיון דלחיוב איסור אשת חברו צריך בעילה ג"כ למאי מהני ייחוד ונראה דלענין שתהא אשתו לגבי זה שחברו יתחייב עליה משום א"א לזה בעי ביאה אכן הרי מבואר בסנהדרין דף נ"ז על הגזל גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהן וקאמר בגמ' כיוצא ביפת תואר מאי היא כי אתא רב דימי אר"א א"ר חנינא בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה ופרש"י משום גזל וביפ"ת פרש"י דהוי נמי גזל שגוזלין את אשתו במלחמה וחזינן דמלבד איסור א"א יש גם איסור גזל ובן נח מתחייב מיתה ע"ז אלא דזהו דוקא כשבא עליה בע"כ של בעל אבל ברשותו פשוט דאין איסור גזל כלל ולזה בעינן שיבוא עליה ואז חייב גם אם בא עליה מרצונו עד שיגרשנה כמש"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים הלכה ח' ומאימתי תהיה אשת חברו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמו או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה ולפני זה הוי א"א ואפי' מרצונו של בעל אסורה והנה לענין להתחייב מיתה מדין גזל לא בעי שיבעלנה דבייחדה לעבדו סגי ולכן בייחוד לבד כיון ששניהם רוצים ודאי אם יקחנה בע"כ חייב משום גזל ומיושב מה שכ' המגדל עוז אומר אני מקרא מלא דבר הכתוב ואקח אותה לי לאשה דכיון שאמר אחותי היא וידע שתלקח לבית אבימלך הרי הוציאה בזה מרשותו ומדין איסור א"א אינו חייב דכבר הותרה אלא דלענין איסור גזל עכ"פ כיון שהוא והיא רוצים שפיר היה מתחייב ע"ז משום גזל ולגבי זה הויא אשתו בייחוד לחוד ואח"כ הוסיף המ"ע גם להלכה זו והיינו למש"כ הרמב"ם ובועלה והיינו לענין איסור א"א שזה נלמד מהא דבעולת בעל יש להם.

והנה הרמב"ם בפ"ט מהלכות מלכים הלכה ח' כתב בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה הרי זה נהרג עלי' משום אשת חברו והקשה הרדב"ז דבגזל שהבאנו למעלה משמע שהוא מדין גזל ותי' דהרמב"ם סובר דאין כאן דין גזל דמה שקנה עבד קנה רבו והא דקאמר וכן יפ"ת לאו לענין גזל מתניא אלא לענין אישות עי"ש ולפי"מ שנתבאר דב' דינים הם ובכל אשת חברו חייב משום גזל נמי אלא דזהו דוקא בע"כ א"כ בייחד שפחה לעבדו סבר הרמב"ם דלא שייך בי' דין גזל דבזה שייחד לעבדו לא הקנהו לגמרי ולכן חדש הרמב"ם שהוא מדין אישות ובהלכה ט' כתב בן נח חייב על הגזל בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש וכ' הכס"מ שהוא מגמ' הנ"ל דוכן ביפת תואר ופרש"י דמשום גזל אתי עלה ולפמש"כ הרי הרמב"ם אינו מפרש הסוגיא לענין גזל מדקאמר כיוצא ביפת תואר ב"נ שייחד שפחה לעבדו ובא עליה ובעבדו לא שייך גזל כמש"כ ולהמבואר ניחא דהרמב"ם סובר דבכל א"א חייב ב"נ עליה משום גזל נמי וזהו שכ' וכן גונב נפש.

ד

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך וזו היא הנקראת קדשה משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקח מן התורה לפי שבעל קדשה.

ובהשגות כתב הראב"ד אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם אבל המייחדת עצמה לאיש אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפלגש הכתובה וכו' וי"ס שכתוב בהם פלגשים בלא קדושין עכ"ל והכס"מ הביא דברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות מלכים שכתב ופלגשים בלא כתובה ובלא קדושין אלא ביחוד לבד קונה אותה ומותרת לו אבל ההדיוט אסור בפלגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד ודברי הרמב"ם תמוהים במה שכתב שם אבל ההדיוט אסור בפלגש אלא באמה העבריה והרי לגירסת הרמב"ם פלגש היא בלא קדושין משא"כ באמה העבריה שמייעדה והו"ל קדושין עוד הקשה הלח"מ דלפ"מ שפסק הרמב"ם בפ"י מהל' אישות דכתובה אינה אלא מדרבנן ומדאורייתא אינו חייב רק בג' דברים שאר כסות ועונה וכמש"כ בפי"ב מהל' אישות ואמה העבריה לאחר קדושין ג"כ חייב בג' דברים הללו.

ונראה דבכל אשה מכיון שכונסה לשם נשואין התחייב באלו הג' דברים משום דזהו כתובה מדאורייתא לאשה שהיא אשתו גמורה ליורשה וליטמא לה אבל יעוד אינו עושה אלא אירוסין אלא דמ"מ התורה חייבתו לנהוג בה מנהג אישות וחייבתו בשכ"ו אלא דמ"מ כיון דאינה אשתו גמורה אין לה כתובה מדרבנן ומ"מ מותר בה גם מדרבנן דדין כתובה אינה אלא לאחר נשואין וזו היא ארוסה אלא דהתורה התירה לו ואף שהוא לא התחייב עצמו בשכ"ו נתחייב ממילא ואיברא דא"כ ליכא כבר דררא דאיסורא כיון דמחויב בחיובי כתובה מן התורה ואיסור ארוסה הא אינו אלא מדבריהם לכן אפשר דבאמת כוונת הרמב"ם דעכ"פ מדבריהם כיון שאין לה כתובה הרי היא כמו פלגש דאף שפלגש הוא גם בלא קדושין מ"מ גם בקדושין בלא כתובה אינה אשה דאיכא עשה ול"ת שלא ליקח אשה בלא כתובה ובלא קדושין כמ"ש הרמב"ם ריש הלכות אישות גבי מנין המצוות אלמא דבלא כתובה נמי איכא איסורא לכן הוי פלגש מדבריהם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.