דרישה/יורה דעה/מח

דרישה ‏ יורה דעה מח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם חלב שעל היתר סותם הנקב כשירה אף על גב דלקמן סימן ס"ד כתב רבינו דחלב שעל היתר אסור וקיימא לן חלב טמא אינו סותם היינו טעמא דסותם דלא חלב טמא לגמרי הוא דבגמרא פליגי רבי עקיבא ורבי ישמעאל בחלב שעל הקיבה אם הוא מותר או אסור ובני ארץ ישראל נהגו כדברי המתיר ובני בבל נהגו כדברי האוסר ואמרינן בגמרא בדאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגו בדאייתרא וא"ד בדאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי בדאקשתא ואמר רב נחמן על חלב שנהגו היתר למיכל אינהו מיכל אכלי ולדידן מסתם לא סתים ופי' רבינו כרש"י שפירשו בתמיה נהי דמחמירין לענין אכילה מ"מ לא מחזקינן ליה כחלב גמור. ופסק כלישנא קמא והרי"ף והרמב"ם פסקו כלישנא בתרא ומפרשי מלתא דרב נחמן בניחותא אינהו מיכל אכלי דאקשתא ולדידן דלא אכלינן ליה אפילו סותם ג"כ אינו סותם פי' חלב דאקשתא דעלה קאי אליבא דלישנא בתרא ומ"ה כתב רבינו חלב דאקשתא אליבא דכ"ע אינו סותם. עיין בב"י שכתב שהרמב"ם פסק כלישנא בתרא וכבני בבל כו' עד וכן נראה שהוא דעת הרי"ף כו' צ"ע דהא הרי"ף והרמב"ם ס"ל כלישנא קמא אלא שס"ל כבני ארץ ישראל בדאייתרא וכמ"ש הר"ן וגם בכסף משנה פ"ז מה"ש וכ"כ ב"י לקמן בסימן ס"ד ע"ש ד' נ"ב ע"ב:

ב

נקדר הבשר בעיגול או באורך כתב מהרי"ן חביב לא ידעתי כוונתו כי אם הוא באורך אין זה קדירה ושיעורו טפח אבל כשהוא בעיגול אז כשתשים חוט סביב הקדירה יהיה בחוט אורך טפח (כי הסלע הוא שליש טפח וכמ"ש לעיל סימן ל' וקי"ל דכל דבר עגול חוט המקיף אותו דבר הניקב הוא שליש ממנו וק"ל עכ"ה) ואולי טעות הוא בספרים ג"כ אפשר לפרשו על צד הדוחק עכ"ל. שוב ראיתי שכתב רנ"ש ג"כ אהאי או באורך וז"ל בגמרא אינו וע"כ ט"ס הוא ולעיל הקרע מיירי נמי שהוא מפולש וכן פי' הרשב"א דומיא דנקדר. ומ"ו חילק דלעיל מיירי שלא הגיע הקרע עד הכרס עד שנראה אלא שנקרע רוב עובי (וכן יש לפרש מ"ש או שניטל כו' דר"ל שניטל רוב עובי הבשר באורך טפח וק"ל עכ"ה) ולהכי. בעינן טפח וכן איתא להדיא במיימוני דנקרע מיירי שלא הגיע עד הכרס ובש"ע כתב לשונו אבל אם נראה הכרס לא בעינן אלא שיעור ג' תמרים עכ"ל. ול"נ ליישב כמ"ש בפרישה דנקרע היינו באין חסרון ושיעורו טפח באורך ובנקדר שהוא בחסרון שיעורו סלע כמ"ש בפרישה ודין ניטל לא ביאר בראש דבריו וסמך על שה שיתבאר בנקדר. וכן מצאתי שכ"כ הכ"מ בהדיא בפ"ט מה"ש בדין ו' אחר שהביא שם גם כן קושיית מהרי"ן חביב כתב ז"ל ול"נ שהדבר פשוט שכשאמרו ששיעורו טפח הוא כשנקרע ולא חסר ונקדר היינו שחסר ולפיכך שיעורו בכסלע שהוא שליש טפח עכ"ל. ומ"ש רבינו או ניטל גם הרמב"ם שם כ"כ אלא שכתבו בסגנון אחר ולשונו עולה יפה ול"ק מידי וז"ל הרמב"ם בשר החופה רוב הכרס אם נקרע טריפה אף על פי שלא הגיע הקרע לכרס עד שנראה אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר או ניטל טריפה וכמה שיעור הקרע באורכו אורך טפח ואם היתה בהמה קטנה ברובו כו' נקדר הבשר הזה בעיגול או באורך אם היה יותר מכסלע ה"ז טריפה שאם ימתח הקרע הזה יעמוד על טפח עכ"ל וכלשון זה כתוב ג"כ בש"ע בעינו וע"ז כיון מ"ו דכתב דכן הוא במיימוני ובש"ע דאיו הקרע מפולש אבל אינו מוכרע אלא נראה לרבותא כתב הכי אבל במפולש נמי מיירי ונלע"ד דהכי הצעת דברי הרמב"ם דמתחילה כתב שיש טריפות בקריעת בשר ובנטילתו אבל לא פירש שיעור הקריעה או הנטילה וקריעה ר"ל כמשמעו קרע בלא חסרון ונטילה ר"ל שיש בו חסרון וכמ"ש אחר זה בפירוש וקמ"ל לעיל דיש טריפות בקריעה זו ובנטילה ואפילו אין נקרע או ניטל כל עובי הבשר אלא רובו בעובי נמי טריפה כל אחד ואחד לפי מה שיתבאר שיעורו אחר כך וחזר ומפרש אח"כ שיעיר כל אחד מהן וזהו שכתב שיעור הקריעה טפח באורכו ולא הזכיר שם ניטל אלא שסומך על מ"ש אח"כ נקדר הבשר שהוא פי' נטילה דלעיל והא דנקט לעיל לשון נטילה הוא לשונו ואחר כך אמר נקדר הוא לשון הגמרא או י"ל דבחסרון מעבר לעבר שייך לשון נקדר ומפרש שיעור הקדירה הוא יותר מכסלע ונראה דלאו דוקא מיירי בקדירה שהוא חסר מעבר לעבר אלא אפי' נחסר יותר מסלע ברוב עובי נמי טריפה כמ"ש לעיל מינה גבי ניטל ועד"ז נתיישב נמי לשון רבינו כמ"ש בפרישה:

ג

אם אין בחסרון כו' ואם יש בו יותר מכסלע כו' טריפה כן הוא בהדיא בגמרא וז"ל בפא"ט אמר גניבא אמר רב אשי נקדרה כסלע טריפה שאם תמתח תעמוד על טפח אמר רבי חייא בר אבא לדידי מיפרשא לי מיניה דגניבא כסלע כשירה יתר מכסלע טריפה עכ"ל הגמרא וכ"כ הרמב"ם. והרא"ש כתב על הא דאמר שאם תמתח תעמוד על טפח ז"ל חוט המקיף את הקדירה לכשימתח יהיה טפח נמצא רוחב הסלע שליש טפח עכ"ל. וקשה דהא לפי המסקנא דגמרא היינו דוקא ביתר מסלע יהיה טפח לכשימתח ואפשר לומר שהרא"ש קאי על דברי גניבא שאמר סלע ור"ל ל"ד סלע אלא יתר מכסלע אותה סלע נקט הרא"ש בלשניה שהרי דבריו של גניבא הוא מבאר שסיום דבריו שאם תמתח כו':

ד

המסס ובית הכוסות כו' עד אם הנקב מפולש מעבר לעבר טריפה ז"ל הגמרא פ' המדיר דף ע"ו ע"ב מחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה מב' צדדים טריפה ופירש"י שם והביאו ב"י וז"ל בעובי בית הכוסות מקום בראש הכרס סמוך להמסס קרוי בית הכוסות שהוא כעין כוס ויש בו סביב שפתו עובי שני כפלים כפולים ודבוקין ונמצאת מחט תחובה באותו עובי ומתוך עביו אפשר לה שלא נקבה כולם עכ"ל רש"י אין לפרש שמה שכתב רש"י ויש בו סביב שפתו עובי כו' שזה קאי על בית הכוסות דבשפתו יש בו עובי שני כפלים אבל לא בשאר בית הכוסות דא"כ רש"י דמחלק בפרק א"ט ובפרק במה מדליקין בין נקב שנמצא בבית הכוסות ובין נמצא בהמסס ליפלוג וליתני בדידיה דבבית הכוסות גופא יש לחלק בין שפתו שהוא עב יותר משאר מקומות שבו אלא נ"ל שכל בית הכוסות כולו כפול ועב ומ"ש רש"י ויש בו סביב שפתו עובי כו' זה קאי על הכרס שרוצה לבאר מקום של בית הכוסות ואיך הוא ומפרש שבראש הכרס סמוך להמסס קרוי בית הכוסות ויש בו ר"ל בכרס סביב שפתו של כרס דהיינו מקום ששם בית הכוסות עובי שני כפלים והוא בית הכוסות עצמו שהוא עובי שני כפלים ולכן כתב רבינו סתם ואם הנקב בשאר הצדדין כו' ולא פי' אם הוא בעביו משום שבית הכוסות כולו עב וכפול כמ"ש וכן משמע לשון רש"י דפרק במה מדליקין וז"ל שם בדף ל"ו ע"א בית הכוסות סוף הכרס שקורין פנצ"א ויש בו עובי שקורין אכלו"ן ותוכו עשוי כמון כוס עובי בית הכוסות דופן כפולה ודבוקין הכפלים זה בזה בשומן עכ"ל משמע דקאי על בית הכוסות שהוא כולו עב וכפול:

ה

נמצא באחד מהם מחט תחוב בו כתבו התוספות דה"ה קוץ וכל דבר דינו כמחט דהא אית ליה מידי למסרך ול"ד קורט דם אלא ה"ה בנמצא עליה חלודה רש"י ע"ש בב"י:

ו

אם נמצא עליו קורט דם כו' דין זה שייך נמי בקיבה ובכרס וכן הוא בתשובת הרשב"א ב"י:

ז

ואם עבר המחט מעבר אל עבר ועודנו תחוב בו בודקין אותו כו' כתב ב"י וז"ל ומעתה כיון דבין מצד אחד בין מב' צדדין בעי בדיקה למה אמרו בגמרא מצד אחד כשרה מב' צדדים טריפה דמאי פסקא הא אם נמצא קורט דם אפי' מצד א' טריפה ואם לא נמצא קורט דם אפילו משני צדדין כשירה ואפשר לומר דסתמא דמילתא דמצד אחד לא ימצא קורט דם ובשני צדדים ימצא על הרוב ועוד אפשר לומר דמצד אחד כשרה לעולם אפילו נמצא קורט דם מבחוץ סביבות הנקב עד שימצא קורט דם כנגד פי המחט שנראה שעבר לב' צדדים וחזר לפנים ומתוך זה היא נגד המחט ממש אבל מב' צדדים בכל גווני שימצא עליה קורט דם בין כנגד פי המחט בין בסביבות הנקב טריפה וכמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה שראה אביו מורה הלכה למעשה. ומ"ו חילק דכשלא ניקב אלא מצד אחד אז אם אין המחט לפנינו א"צ בדיקה ומותר אבל בניקב משני צדדים ואין המחט לפנינו טריפה כמש"ר להדיא כשאין המחט לפנינו אסור אם ניקב כולו וכן דינא דהר"ר פרץ אם מלחו או הדיחו אפי' אין עליו קורט דם אסור היינו דוקא בניקב משני צדדים וכן ראיתי בהדיא בהגהת סמ"ק עכ"ל מ"ו. באמת שרשב"א אוסר בדינים אלו אפילו כשאין ניקב אלא מצד אחד אבל הטור כתב בהדיא כשניקב כולו. ול"נ לחלק דבניקב מצד אחד אף על פי שיש דם סביב הנקב מבפנים לא נאסר אלא אם כן רואין דם מבחוץ נגד פי המחט וז"ש רבינו הופכין אותו ובודקין אותו "מבחוץ דמשמע אף אם נמצא דם בפנים לא נאסר אא"כ נמצא דם מבחוץ אבל ניקב משני צדדים בכל מקום שימצא דם אסור. ויותר נראה לומר דלק"מ שהב"י הקשה לפי מה שהבין הוא פירוש הגמרא ואם נפרש הגמרא לפי הנראה לא קשה מידי וז"ל הגמרא ת"ר מחט "שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה ומשני צדדים טריפה נמצא עליה קורט דם כו' והנה ב"י הבין לשון הגמרא דמ"ש מצד אחד כשירה כו' אדין מחט "שנמצא כו' קאי ולכן הקשה מה שהקשה אבל לי נראה דאין רצון התלמוד לבאר בזה דין מחט "שנמצא דבתר הכי מבאר דין מחט שנמצא שצריך בדיקה כמו שמפרש והולך ואמר ת"ר מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות ודין בית הכוסות הוא דאם ניקב מצד אחד הוא כשר ואם ניקב משני צדדים טריפה והיינו בידוע בודאי שניקב מחיים אבל כאן בנמצא בין נמצא מצד אחד ואיכא לספוקי דלמא ניקב גם הצד השני והבריא בין נמצא משני צדדים ואיכא לספוקי דלמא לאחר שחיטה ניקב הלכך צריך בדיקה והנה לפ"ז מ"ש מצד אחד כשירה לא קאי אמחט שנמצא ולא קשה מידי. דלפירושי הראשונים קשה למה כתב הברייתא סתמא ותנא מצד אחד כשירה משני צדדים טריפה ולא הזכיר שום חילוק דהרי לכל הפירושים נמצא לפעמים שאף מצד אחד טריפה ע"כ נ"ל מ"מ עיקר. והא דחלקינהו רבינו לשני בבות ולא כללינהו נמצא בצד אחד ונמצא משני צדדים י"ל דברישא בניקב מצד אחד קמ"ל הרבותא ואם נמצא עליו קורט דם טריפה ובסיפא קמ"ל דאם לא נמצא עליה קורט דם אפילו ניקב משני צדדין כשירה ודו"ק:

ומ"ש רבינו מצד אחד כשירה כתבו התוס' והר"ן והמרדכי דכי אמרינן דמצד אחד כשירה היינו כשניקב הצד שבפנים כנגד הרעי אבל הצד שבחוץ כנגד חלל הגוף אפילו לא ניקב אלא שנמצא מחט בחלל הגוף טריפה דחיישינן שמא נקבו אחד מהאיברים הפנימים שנקובתן במשהו. בד"מ כתב דנ"ל לדקדק מדקאמר הר"ר פרץ אם מלחו או הדיחו אפילו אין עליו קורט דם ולא קאמר אפי' אין סביבו קורט דם ש"מ דאפילו בנקב מצד אחד דבעינן עליו אפ"ה במלחו והדיחו אסור עכ"ל וכ"פ ב"י בש"ע והיינו לסברתו דמחלק בין עליו לסביבו אבל לפי מ"ש א"צ לחלק בהכי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.