דרישה/יורה דעה/מז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png מז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

הדקין של הבהמה שיוצאין מהן מעי קטן כו' ז"ל פא"ט דף נ"ח ע"ב גרסי' העיד נתן בר שילא ריש טבחייא דצירפוי לפני ר' על שני מעיים היוצאין מן הבהמה כאחד שהיא טריפה בד"א שיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין במקום אחד וכלין עד כאצבע כשירה. פליגי בה רב אמי ורב אסי חד אמר אע"ג דלא הדרי ערבי וחד אמר והוא דהדרי ערבי בשלמא למ"ד והוא דהדרי ערבי היינו דקתני עד כאצבע אלא למ"ד אף על גב דלא הדרי ערבי מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה כך הוא הגירסא בקצת הנוסחאות והוא גירסת רש"י. אבל לבה"ג ולהרא"ש ולבעל העיטור היה להן גירסא אחרת וע"פ נוסתת הרא"ש ופירושו הם דברי רבינו וכמ"ש ב"י כל השיטות ע"ש ובסוף הביא ב"י דברי הר"ן שכתב ז"ל ונ"ל דגרסינן כגירסת רש"י ומיהו ה"פ דבמעי היוצא מן הבני מעיים כענף מן הבד ואינו חוזר ומתערב ואין לו אלא פה אחד פליגי דלמ"ד והוא דהדרי ערבי כל כה"ג טריפה כיון דאין אותו מעי חוזר ומתערב. ומ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי ס"ל שאע"פ שאין פיצול זה חוזר ומתערב כיון שאין לו אלא פה אחד ולבני מעיים הוא נשפך כשירה דמאי כלין עד כאצבע לא שיהו מתערבין דוקא אלא שיהו שפיכתן כאחד וכל כי ה"ג הוי שפיכתן כאחד ונקטינן להאי פירושא כיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל שהוא כענף היוצא מן הבד אף על פי שהן נשפכין כאחד טריפה. אבל כל שהמעי אתד משני ראשין כלומר שמתפצל וחוזר ומתערב אע"פ שהוא נבדל באמצע ואפי' כמה כשירה. ומדברי הרמב"ם בפ"ו מה"ש ואף דברי הרי"ף מוכיחין כן ונראה עוד מדברי הרי"ף והרמב"ם בפרק הנזכר דעד כאצבע ל"ד אלא כל שחזר ונתערב עם המעיים ונעשה אחד כשירה עכ"ל הר"ן. והנה נלע"ד לפרש דברי הר"ן דה"ק מעי היוצא מן הבני מעיים כענף מן הבד ר"ל שיוצא מעי קטן מבני המעיים יתרת באורך אצבע ואין לו אלא אותו פה אחד כקבל מה שנשפך מבני המעיים לתוכה ואין לו פה שני למטה לחזור להתערב ולשפוך במקום אחר אלא חוזר ושופך לתוך אותו הבני מעיים במקום שקיבל. שבכה"ג מתיר הרא"ש בתשובה בשם ראב"ן והביאו רבינו וגם המרדכי כתב כן בשם ראב"ן להתיר והביאו הב"י ומסיק שם המרדכי ז"ל ונלע"ד דפירוש האלפס ופר"ח חלוקים על הוראה זו (פי' הרי"ף ור"ח חלוקים על הוראת ראב"ן עכ"ה) עכ"ל. ור"ל דשם במרדכי כתב דר"ח פירש ג"כ כפירוש הרי"ף דמיירי במעי היוצא כענף היוצא מהבד. וכל זה הביא הב"י והרי מוכחא לפנינו בהדיא שהמרדכי פירש דברי הרי"ף שכענף היוצא מן הבד דקאמר ר"ל מעי קטן כיתרת אצבע יוצא מבני המעיים וכאשר פירשו הר"ן הנ"ל. ומ"ה כתב אמעשה דראב"ן שהכשיר כה"ג דהרי"ף ור"ח חלוקים על הוראה זו. וא"כ גם להרמב"ם נטרף הבהמה ביתרת כזה. ואם כן יש לתמוה אב"י שהסכים לפירוש הר"ן וכתב שלפי פירושו מבוארים היטב דברי הרי"ף והרמב"ם. ובש"ע פסק ביתרת מעי קטן הנ"ל להתיר כפסקי הרא"ש והמרדכי בשם ראב"ן הנ"ל. וגם לפני זה כתב שם בש"ע דברי הרמב"ם ככתבו וכלשונו ז"ל בהמה שנמצאו בה שתי מעים טריפה כגון שיש לה מעי יתר מתחלתו ועד סופו עד שנמצאו שני מעיים זה בצד זה מתחילה ועד סוף כמעי העוף או שהיה המעי יוצא כענף מן הבד והרי הוא מובדל בין בעוף ובין בבהמה כו' ור"ל שמעי היתרת היוצא מבני המעיים כענף מן הבד והוא מובדל לא חזר ונתחבר לבני מעיים והיא טריפה אפילו בעוף וכ"ש בבהמה וזהו ודאי לפירוש הר"ן היתרת כאצבע ואם כן כיון שכתב תחילה לפסק הלכה דברי הרמב"ם איך חזר וכתב מיד בסעי' ה' כהוראת הרא"ש להתיר בכה"ג. גם יש לתמוה אמ"ש שם סעיף ב' ז"ל בד"א בבהמה אבל בעוף כיוצא בזה כשר עכ"ל. ומשמע לכאורה דאכל הנ"ל קאי וז"א דכבר כתב דבמעי היוצא כענף מן הבד שהוא טריפה בין בעוף בין בבהמה. ודוחק לומר שקאי האי בד"א כו' להרא"ש שהזכיר בסעיף א' לפני זה דאם כן הו"ל לערבינהו וליתנינהו הכל בסעיף א' לא לעשות מזה סעיף חדש בפני עצמו. מיהו בישוב קושיא שנייה נ"ל לומר דהאי בד"א כו' אלפני פניו קאי אמ"ש בר"ס א' בהמה שמצאו בה שתי מעיים מתחילתו ועד סופו כו' ע"ז מסיק וכתב בסעיף ב' בד"א בבהמה אבל בעוף כו' ובישוב קושיא ראשונה צ"ל דכב"י לא פי' הר"ן הנ"ל ע"ד שכתבתי דמיירי ביתרת כעין מעשה דהרא"ש אלא ס"ל דגם הרי"ף והרמב"ם יכול להיות שמודים בזה. אלא ה"פ דהר"ן מעי היוצא מן הבני מעיים כענף מן הבד ואינו חוזר ומתערב ואין לו אלא פה אחד ר"ל שמעי היוצא הוא ארוך ואינו חוזר ומתערב עם הבני מעיים אלא יורד למטה עד יציאת הנקבים ומשם מוציא הרעי ומפילו על הארץ במקום שנופל שם הרעי מעיקר הבני מעיים כי זה הענף היוצא מהן מונח פה שפיכתו לחוץ בצד פה עיקר הבני מעיים ומשם שופכים כל אחד ואחד בפה שלו למקום א' על הארץ. וז"ש אין לו אלא פה אחד וכאצבע מלמטה כתב ב"י עליו (פי' על דברי הר"ן עכ"ה) ז"ל כלומר שיהיו שניהן כאילו מעורבות והם אצבע א' והיינו שלא תשפוך כל אחד לעצמה ואלו כיון ששתיהן שופכות למקום א' הרי למטה במקום יציאת הרעי הם כאילו הם אצבע אחד עכ"ל ב"י. הרי שדקדק בלשונו לכתוב כיון ששתיהן "למקום א' הן שופכות ור"ל אע"פ שיוצא הרעי מכל א' מפיו שיש לכל אחד בפני עצמו כיון שמ"מ זה בצד זה מונחים ונופל הרעי למקום אחד הרי הן כאצבע א' נחשבין. וקשה לפי פירושו דא"כ למה מסיק המרדכי דהרי"ף ור"ח חלוקים על הוראת הראב"ן ואף כי באמת שבמרדכי שלנו ליתא להא סיומת דר"ח והרי"ף פליג על "הוראה "זו וגם במרדכי של קלף אחד לא מצאתיה. אבל במרדכי של קלף אחד מצאתיהו וב"י בעצמו הביאוהו בסמוך. ואף אם תאמר שס"ל להב"י שהמרדכי לא פי' דברי הרי"ף והרמב"ם כפי' הר"ן אלא כפי' הרא"ש מ"מ לא הו"ל להב"י לסתום אלא לפרש וע"ק דל' כענף היוצא מן הבד וגם מ"ש ואין לו פה אחד גם מ"ש ולבני מעיים הוא נשפך הכל משמע שאין להיתר יציאה בפני עצמו למטה אלא כמ"ש. גם מ"ש ואין לו אלא פה אחד קשה דהל"ל "שאין ועוד דהוא יתור בלשון הר"ן דהא המקשה הקשה למ"ד שאין צריך לחזור ולהתערב מאי כאצבע ומשני כאצבע מלמטה בשלמא לדידי צריך הר"ן להקדים זה שלא תקשה לשיטת פירושו כיון דהוא כענף ואינו חוזר ומתערב איך יכולה הבהמה לחיות ר"ל כענף מן הבד משמע דאינו מעיים גמור אלא יתרת בעלמא וכיון שאינו חוזר ומתערב ודאי ישפוך הרעי לבית חלל הבהמה ומ"ה ישב וכתב דאין לו אלא פה אחד ר"ל שאין מוציא רעי מלא חוזר ושופך לתוך המעיים במקום שנכנס לתוכו. וע"ק דלפי' ב"י דכאצבע יקרא אע"פ שאינן מחוברין יחד ולא סמוכין זה לזה א"כ קשה מנ"ל להרי"ף והרמב"ם שצריכין שיהיו מחוברין למעלה דלמא ביוצאים זה בצד זה סגי בשלמא לדידי משמע להו מדאמר יוצאים במקום אחד אבל לפי' ב"י דס"ל דבסמוכין להדדי קרי אפי' אצבע אחת לחד מ"ד כ"ש דיקרא יוצאים ממקום אחד לכ"ע ודו"ק:

ב[עריכה]

כשירה דלא אסרו חכמים ז"ל בתלמוד אלא מעיים היוצאין מב' מקומות שכנגד זה בעוף כשר שיוצאין מהקורקבן ב' דקים אחד לזפק והשני הם הדקין אבל הכא דק היוצא מן הדקין הוא ולא אסרו כאן משום כל יתר כנטול דמי והטעם מבואר בתשובת הרא"ש זכרונו לברכה דר"ש ב"ט הקשה לראב"ן על מעשה שהכשירו הא כיון שאנן מטריפין שני מעים היוצאים מן הקיבה משום דהשני הוי כמו יתר כיון שאין דרכו להיות כך ה"נ הל"ל דיתרת הוא וטריפה ונשאו ונתנו בדבר ומצאו סעד בה"ג ועמדו למנין והכשירוהו עכ"ל ונלע"ד דהיינו טעמא דהכשירוהו משום דיש לחלק דדוקא התם כל שאינו שלם רוחב אצבע למעלה או למטה נראה כשני דקים כיון שנראה שהרעי נכנס לתוכו מהקיבה או יוצא מתוכו במקום חיבורו עם שאר הדקים משא"כ כזה שהוא סתום בסופו וחוזר הרעי ויוצא במקום שנכנס וגם הוא באמצע לא במקום התחלת יציאת הדקין מהקיבה ולא בסופה לא מקרי יתרת וכשר וכדאיתא שם ג"כ במרדכי והביאו ב"י:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.