מיני תרגומא/בראשית/מו
שם סימן מ"ו פסוק ד' במורה נבוכים תמה על דעת אונקלוס כי אונקלוס שם כל מאודו להרחיק הגשמות בכל סיפור אשר בתורה וכל אשר ימצא מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה ישים ענין התנועה לכבוד נברא או לשמירה. ומתרגם וירד ה' [נח סימן י"א פסוק ה'] וְאִיתְגְלֵי, ארדה נא [וירא סימן י"ח פסוק כ"א] אִיתְגְלֵי כְעַן וא"כ למה תרגם כאן אֲנָא אֵיחוּת עִמָּךְ, והנה פירושו של המורה נבוכים בזה וכיוצא בזה תמצא שהאריך כאן הרמב"ן וסותר פירושו ובונה פירוש גדול ונורא דלמה יברח אונקלוס מן התנועה וירחיק השמיעה ג"כ מיראתו שתורה על גשמות ולא יברח מן האמירה והדבור ולא מן הקריאה בשום מקום אלא בכלם יתרגם וַאֲמַר יְיָ, וּמַלֵיל יְיָ, וּקְרָא יְיָ לְמֹשֶׁה, והיא גם היא תורה על גשמות והיה לו לתרגם ויתאמר מן קדם ה' או ואמר יקרא דה' או ויתרעי ה' כפי הראוי בענין. וכן האריך במלת שְׁכִינְתֵּיהּ ובמלת מֵימְרָא ובמלת מֵימְרִי ובמלת יְקָרָא ומפני כבוד השם הסתר דבר לא רציתי להעתיק כל דבריו של גדול הרמב"ן. ומצוה על המהדרין להדר לעיין שמה והחכמה תנוח בלב נבון. וסיום דבריו בזה"ל אבל מה שאמר כאן אֲנָא אֵיחוֹת עִמָּךְ רצה לרמוז בו מה שאמרו גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה גלו לעולם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעולם ע"ש: אמנם בגמ' שלפנינו מגילה דף כ"ט. איתא בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וכו' גלו לבבל שכינה עמהם שנא' למענכם שלחתי בבלה ואף כשהן עתידין להגאל וכו' ואמנם נוסחת הרמב"ן לא מצאתי אף בילקוט. ועיין שבת (דף פ"ט:) אמרת לו אנכי ארד עמך מצרים ולא בקש עלינו רחמים: