מגדל עוז/עבודה זרה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ עבודה זרה ג

א

כל העובד עד גם אני. הכל במסכת סנהדרין פ' ארבע מיתות (דף ס')

ומפני זה הענין עד ולא תעבדם. עקרו במכילתא ונתינת טעמו בטוב שכלו:

בד"א בשאר עבודות עד וזורק ומנסך אחד הוא. הכל במכילתא ופ' ארבע מיתות (דף ס' ס"א) :

ב

כל העובד עד גם אני. הכל במסכת סנהדרין פ' ארבע מיתות (דף ס')

ומפני זה הענין עד ולא תעבדם. עקרו במכילתא ונתינת טעמו בטוב שכלו:

בד"א בשאר עבודות עד וזורק ומנסך אחד הוא. הכל במכילתא ופ' ארבע מיתות (דף ס' ס"א) :

ג

כל העובד עד גם אני. הכל במסכת סנהדרין פ' ארבע מיתות (דף ס')

ומפני זה הענין עד ולא תעבדם. עקרו במכילתא ונתינת טעמו בטוב שכלו:

בד"א בשאר עבודות עד וזורק ומנסך אחד הוא. הכל במכילתא ופ' ארבע מיתות (דף ס' ס"א) :

ד

ספת לה צואה כו' עד עבודתה בכך עד והדם מתפזר. פרק ר' ישמעאל (דף נ' ונ"א) :

שחט לה חגב פטור אלא א"כ היתה עבודתה בכך. פרק ר' ישמעאל שם:
כתב הראב"ד ז"ל אין הדעת מקבלת כל זה כו' הואיל ואין עבודתה בזריקה ואינה משתברת עכ"ל: ואני אומר לא עמדתי על סוף דעתו שאם רצה להכריח מפני מה חייב בספיתת צואה או נסוך מימי רגלים ואע"פ שאין עבודתה בכך ובשחיטת חגב או בהמה מחוסרת אבר פטור אלא א"כ עבודתה בכך זאת הקושיא על התלמוד שייכא שפיר אבל ר"מ ז"ל לא שינה דרכו מדרך הגמרא שהרי הלכה זו ריש פרק רבי ישמעאל שם נשנית דגרסינן אמר רב יהודה אמר רב עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל כו' עד איתיביה ספת לה צואה או שניסך לה עביט של מימי רגלים עד דמוקים לה בצואה לחה אלמא מדאקשי מינה לרב יהודה מכלל דבדרכה בכך עסקינן דומיא דרב יהודה גופיה וכן פירשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל דומיא דמקל. ואם מפני שרצה ללכת אחר הכרעת הדעת תמה אני וכי מפני ששחיטת חגב ובהמה מחוסרת אבר חשובים מספיתת צואה או נסוך מימי רגלים נניח תלמוד ערוך לפנינו ועוד וכי אנו בעבודות הולכים אחר הסברא צא ולמד מפעור שאין לך בזיון כמו קינח בחוטמו פ' ארבע מיתות גבי מעשה דסבטאי מאולם ואמרו הכומרים שאין עבודה כמותה אלא ודאי אפילו מטונפות ביותר אפשר שהן חשובות אצלם לפי שרוח הטומאה שורה יותר עליהן ומקובלות היו להן העבודות של כל צלם וצלם שלהם וכן הקדים ר"מ ז"ל ראש הפרק ואם הוא רצה לפסוק כר' יהודה שהוא יחיד במקום חכמים שהן רבים אתמהה וכי שביק רבנן ועביד כר' יהודה. ומה שאמר עוד כי רב נחמן ורב יהודה אליבא דרב כר' יהודה סבירא להו א"כ כי בעי תלמודא לימא כתנאי אמאי קא מסיק לא דכ"ע לא אמרינן כעין זביחה אלא כעין פנים בעינן כלומר דהיינו זריקה המשתברת דהיינו כרבנן דפטרי וגדולה מזאת בעיקר הסברא שכתב הרי מחוסרת אבר כיון דלא שייכא להו בקרבן כדבסמוך וחגב אע"ג שצוארו דומה לבהמה הואיל ולא שייכי בשחיטה כלל דהא באסיפה בעלמא סגי להו לא חיישינן להו כלל ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל בסברא נכונה על מתכונתה תדע דאל"כ אמאי נקט חגב ולא נקט עוף קטן מכמה מיני עופות שהן צריכין שחיטה לחולין ולא שייכי בעבודה כלל. כן נראה לי בעיקר הפירוש שעובדין אותה בכך שרוצה לומר עובדין אותה במקל כעין זריקה ושבירה ואעפ"כ לא מיחייב אלא כעין זריקה המשתברת או כעין פנים ולפיכך פטור בזריקה וחייב בשבירה לרב יהודה אמר רב ולרב נחמן אמר רב דמיחייב בתרוייהו משום דעבודתה בכך ואינה נאסרת אלא בשבירה דלא בעי כעין פנים וזריקה משתברת אלא לאוסרה ומשום הכי קא מקשי ליה מאבני בית קוליס במה יאסרו דהא ליכא כעין פנים ולא זריקה המשתברת ואע"ג דגמירי דעבודתה בכך דאילו כדברי המפרשים שעובדין אותה בכשכוש המקל או בענין אחר אבל לא בזריקה ולא שבירה א"כ מאי קא מקשי מאבני בית קוליס דילמא שאני התם דעבודתה בכך ונפקא מאיכה יעבדו כד"ן:

המקבל עליו אחד מכל מיני עד ומביא קרבן על שגגתו. הכל פ' ארבע מיתות. וענין החזרה ב"ב (דף קכ"ט) וסוף נדרים (דף פ"ז) :

ה

ספת לה צואה כו' עד עבודתה בכך עד והדם מתפזר. פרק ר' ישמעאל (דף נ' ונ"א) :

שחט לה חגב פטור אלא א"כ היתה עבודתה בכך. פרק ר' ישמעאל שם:
כתב הראב"ד ז"ל אין הדעת מקבלת כל זה כו' הואיל ואין עבודתה בזריקה ואינה משתברת עכ"ל: ואני אומר לא עמדתי על סוף דעתו שאם רצה להכריח מפני מה חייב בספיתת צואה או נסוך מימי רגלים ואע"פ שאין עבודתה בכך ובשחיטת חגב או בהמה מחוסרת אבר פטור אלא א"כ עבודתה בכך זאת הקושיא על התלמוד שייכא שפיר אבל ר"מ ז"ל לא שינה דרכו מדרך הגמרא שהרי הלכה זו ריש פרק רבי ישמעאל שם נשנית דגרסינן אמר רב יהודה אמר רב עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל כו' עד איתיביה ספת לה צואה או שניסך לה עביט של מימי רגלים עד דמוקים לה בצואה לחה אלמא מדאקשי מינה לרב יהודה מכלל דבדרכה בכך עסקינן דומיא דרב יהודה גופיה וכן פירשו רבותינו בעלי התוספות ז"ל דומיא דמקל. ואם מפני שרצה ללכת אחר הכרעת הדעת תמה אני וכי מפני ששחיטת חגב ובהמה מחוסרת אבר חשובים מספיתת צואה או נסוך מימי רגלים נניח תלמוד ערוך לפנינו ועוד וכי אנו בעבודות הולכים אחר הסברא צא ולמד מפעור שאין לך בזיון כמו קינח בחוטמו פ' ארבע מיתות גבי מעשה דסבטאי מאולם ואמרו הכומרים שאין עבודה כמותה אלא ודאי אפילו מטונפות ביותר אפשר שהן חשובות אצלם לפי שרוח הטומאה שורה יותר עליהן ומקובלות היו להן העבודות של כל צלם וצלם שלהם וכן הקדים ר"מ ז"ל ראש הפרק ואם הוא רצה לפסוק כר' יהודה שהוא יחיד במקום חכמים שהן רבים אתמהה וכי שביק רבנן ועביד כר' יהודה. ומה שאמר עוד כי רב נחמן ורב יהודה אליבא דרב כר' יהודה סבירא להו א"כ כי בעי תלמודא לימא כתנאי אמאי קא מסיק לא דכ"ע לא אמרינן כעין זביחה אלא כעין פנים בעינן כלומר דהיינו זריקה המשתברת דהיינו כרבנן דפטרי וגדולה מזאת בעיקר הסברא שכתב הרי מחוסרת אבר כיון דלא שייכא להו בקרבן כדבסמוך וחגב אע"ג שצוארו דומה לבהמה הואיל ולא שייכי בשחיטה כלל דהא באסיפה בעלמא סגי להו לא חיישינן להו כלל ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל בסברא נכונה על מתכונתה תדע דאל"כ אמאי נקט חגב ולא נקט עוף קטן מכמה מיני עופות שהן צריכין שחיטה לחולין ולא שייכי בעבודה כלל. כן נראה לי בעיקר הפירוש שעובדין אותה בכך שרוצה לומר עובדין אותה במקל כעין זריקה ושבירה ואעפ"כ לא מיחייב אלא כעין זריקה המשתברת או כעין פנים ולפיכך פטור בזריקה וחייב בשבירה לרב יהודה אמר רב ולרב נחמן אמר רב דמיחייב בתרוייהו משום דעבודתה בכך ואינה נאסרת אלא בשבירה דלא בעי כעין פנים וזריקה משתברת אלא לאוסרה ומשום הכי קא מקשי ליה מאבני בית קוליס במה יאסרו דהא ליכא כעין פנים ולא זריקה המשתברת ואע"ג דגמירי דעבודתה בכך דאילו כדברי המפרשים שעובדין אותה בכשכוש המקל או בענין אחר אבל לא בזריקה ולא שבירה א"כ מאי קא מקשי מאבני בית קוליס דילמא שאני התם דעבודתה בכך ונפקא מאיכה יעבדו כד"ן:

המקבל עליו אחד מכל מיני עד ומביא קרבן על שגגתו. הכל פ' ארבע מיתות. וענין החזרה ב"ב (דף קכ"ט) וסוף נדרים (דף פ"ז) :

ו

העובד מאהבה כו' עד פטור: כתב הראב"ד ז"ל דומה שהוא השמיט מכאן וכו'. ולא מאהבת עבודת כוכבים ולא מיראתה עכ"ל: ואני אומר בזה אין לתפוס על שניהם ואין להאשים אלא הסופר שהשמיטו וכשבדקתי בנוסח המוגה מכתיבת ידו כן מצאתים ביחד כמו שנסחתי ומן הפירושים אין לי להשיב כי גם אנחנו יש לנו פירושים בזה פרק ד' מיתות (דף ס"א) ופ"א דכריתות וכולן דברי אלהים חיים הן:

המגפף כו' עד חייב. פרק ארבע מיתות (דף ס"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל קשיא לי אמאי לוקה וכו' וכל תמונה בעבודת כוכבים אחת היא עכ"ל: ואני אומר דאי דוקא הואי ההיא תוספתא הוה מסדרי לה בתלמודא רבינא ורב אשי או רבי יוחנן בירושלמי ועוד דהא בפרק ארבע מיתות בשמעתין דבני נח תניא כל שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליהן ואסיקנא למעוטי גפוף ונשוק ועוד פ' ארבע מיתות גמרא מתניתין דאחד העובד גרסינן להדיא יכול שאני מרבה המגפף והמנשק כו' עד ת"ל זובח זביחה בכלל היתה ולמה יצתה כו' אלמא יצאו מגפף וחביריו מכלל האזהרה לומר שאין לוקין עליהן:

ז

ישב לו קוץ עד כמנשק לעבודת כוכבים. פרק לפני אידיהן (דף י"ב) :

העושה עבודת כוכבים לעצמו עד לוקה שתים. פ' כל הצלמים (דף מ"ג) הסכימו כן רבותינו בעלי התוס' ז"ל גבי דמות ארבע פנים דעובר עליו בשתים:

ח

ישב לו קוץ עד כמנשק לעבודת כוכבים. פרק לפני אידיהן (דף י"ב) :

העושה עבודת כוכבים לעצמו עד לוקה שתים. פ' כל הצלמים (דף מ"ג) הסכימו כן רבותינו בעלי התוס' ז"ל גבי דמות ארבע פנים דעובר עליו בשתים:

ט

ישב לו קוץ עד כמנשק לעבודת כוכבים. פרק לפני אידיהן (דף י"ב) :

העושה עבודת כוכבים לעצמו עד לוקה שתים. פ' כל הצלמים (דף מ"ג) הסכימו כן רבותינו בעלי התוס' ז"ל גבי דמות ארבע פנים דעובר עליו בשתים:

י

אסור לעשות צורות לנוי וכו' עד הצורה בולטת. פ' כל הצלמים (שם) והאזהרות במכילתא:

וכן אסור לצור דמות חמה כו' עד ואפילו על הלוח. פ' כל הצלמים (דף מ"ב) :
כתב הראב"ד ז"ל דומה שהוא מחלק וכו' ואחד צורת אדם וצורת המשמשין במרום דינן שוה וכן עיקר עכ"ל: ואני אומר כי רבותינו בעלי התוספות ז"ל הסכימו כן לפי שאין אדם יכול לצייר הצורה שלימה לגמרי אם אינה בולטת כגון מעשה רוקם ואורג וצובע על הלוח וכן אני רואה מפורש פ' כל הצלמים (דף מ"ג) גמרא מתניתין דהמוצא כלים שהרי דבר פשוט כי לשון פרצוף בכל ההלכה היא בולטת וסתם צורה אינה בולטת ואנן גרסינן בחומרי דמנקיט רב ששת כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה כל הפרצופות מותרות חוץ מפרצוף אדם ושיילינן על רישא במאי עסקינן אילימא בעושה כל המזלות מי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשי שמשמשין לפני במרום אלמא מדמקשי תלמודא הכי להדיא שמע מינה דבעושה צורת כל המזלות אסור ואע"פ שאינן בולטין ובמזלא דכולה סוגיא דהא במרום נמי לא בלטן ומהדרינן תו ואי במוצא אימא מציעא כל הפרצופות וכו' ואי במוצא פרצוף אדם מי שרי והתנן המוצא כלים וכו' עד דמסיק אלא פשיטא בעושה וכדרב הונא בריה דר' יהושע כלומר דאמר לקמן בשמעתין טעמא מפירקין דאביי שמיעא לי לא תעשון אתי לא תעשון אותי והסכימו בעלי התוס' דקיי"ל ככולהו אוקימתות דאוקים אביי מדלא קאמר אלא אלמא מדקא מסיק לה בפשיטות בעושה הלכתא היא דפרצוף אדם אסור והיינו בולט דוקא ועוד דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא סמי עיניה דדין כמסקנא דשמעתין ואם ראב"ד סובר כהלכות גדולות יש לו פנים ואלו ואלו דברי אלהים חיים כד"ן:

צורות הבהמות כו' עד סוף הפרק. הכל פרק כל הצלמים (דף מ"ב) :

יא

אסור לעשות צורות לנוי וכו' עד הצורה בולטת. פ' כל הצלמים (שם) והאזהרות במכילתא:

וכן אסור לצור דמות חמה כו' עד ואפילו על הלוח. פ' כל הצלמים (דף מ"ב) :
כתב הראב"ד ז"ל דומה שהוא מחלק וכו' ואחד צורת אדם וצורת המשמשין במרום דינן שוה וכן עיקר עכ"ל: ואני אומר כי רבותינו בעלי התוספות ז"ל הסכימו כן לפי שאין אדם יכול לצייר הצורה שלימה לגמרי אם אינה בולטת כגון מעשה רוקם ואורג וצובע על הלוח וכן אני רואה מפורש פ' כל הצלמים (דף מ"ג) גמרא מתניתין דהמוצא כלים שהרי דבר פשוט כי לשון פרצוף בכל ההלכה היא בולטת וסתם צורה אינה בולטת ואנן גרסינן בחומרי דמנקיט רב ששת כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה כל הפרצופות מותרות חוץ מפרצוף אדם ושיילינן על רישא במאי עסקינן אילימא בעושה כל המזלות מי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשי שמשמשין לפני במרום אלמא מדמקשי תלמודא הכי להדיא שמע מינה דבעושה צורת כל המזלות אסור ואע"פ שאינן בולטין ובמזלא דכולה סוגיא דהא במרום נמי לא בלטן ומהדרינן תו ואי במוצא אימא מציעא כל הפרצופות וכו' ואי במוצא פרצוף אדם מי שרי והתנן המוצא כלים וכו' עד דמסיק אלא פשיטא בעושה וכדרב הונא בריה דר' יהושע כלומר דאמר לקמן בשמעתין טעמא מפירקין דאביי שמיעא לי לא תעשון אתי לא תעשון אותי והסכימו בעלי התוס' דקיי"ל ככולהו אוקימתות דאוקים אביי מדלא קאמר אלא אלמא מדקא מסיק לה בפשיטות בעושה הלכתא היא דפרצוף אדם אסור והיינו בולט דוקא ועוד דהא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא סמי עיניה דדין כמסקנא דשמעתין ואם ראב"ד סובר כהלכות גדולות יש לו פנים ואלו ואלו דברי אלהים חיים כד"ן:

צורות הבהמות כו' עד סוף הפרק. הכל פרק כל הצלמים (דף מ"ב) :

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.