מראי מקומות/בראשית/ג

מראי מקומות בראשית ג

פסוק ג

פֶּן תְּמֻתֽוּן

קשה מהו שאמרה 'פן' הלא ודאי ימותו אחר שכן ציווה השם. מדרגת האדם (מאמר בתקופות העולם פרק א).

וצ"ל דאה"נ לא היה זה ציווי, אלא רק בגדר עצה טובה שלא יאכל, כי אם יכנס במערכת הבחירה ויצא מכלל עבודת המלאכים, הרי לא יוכל לעמוד כנגד היצר וימות. אמנם סו"ס מצד עצם הדבר היה זה רק בבחינת 'פן', כי אם יוכלו לעמוד בנסיון לא ימותו. מדרגת האדם (מאמר בתקופות העולם פרק א).

פסוק ה

וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע

מאחר וחששם היה שאם יאכלו מעץ הדעת, לא יעמדו בנסיון להתגבר על יצרם הרע, שישלוט בהם הטבע, לכך אמר להם 'והייתם כאלוקים', שאצלו אין ידיעת הרע עושה בו רושם כל שהו, כמו שמצינו בי"ג מידות שהמידה האחרונה היא 'ונקה לא ינקה', ולכאורה מה מעלה היא זו, אלא המעלה היא שאף שלא ינקה להרשע את החטא מ"מ אינו מפריע למידת ארך אפיים ורב חסד שקודם הפרעון, כי הצורך בפרעון אינו בגדר הכעס והקפדה אלא רק בגדי ידיעה. מדרגת האדם (מאמר בתקופות העולם פרק א).

פסוק ח

וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן

וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וגו'

ויתחבא האדם וגו'. יש להבין מהו שנחבא האדם מפני ה' ועוד שלא מצאנו שנתבע על כך, וביאר הגרי"ז ע"פ המבואר בברכות (כד:) שחגורה על מתניו מועילה לקריאת שמע אך לא לתפילה, ופירש רש"י (כה. ד"ה אבל) טעם הדבר לפי שצריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה אבל ק"ש אינו מדבר לפני המלך. ולכן קודם שבא ה' בגן לא התקינו אלא חגורות עור כדי שיוכלו לקבל עול מלכות שמים וכן לקיים מצות עשה לעובדה ולשומרה, אך כיון שבא ה' אל הגן והיו צריכים לעמוד לפני המלך שוב לא היה סגי להו בחגורות עור.

פסוק טו

ואיבה אשית

בדברי חלומות לרבי צדוק הכהן מלובלין (אות א) כתב: בימי חורפי ליל ג' כ"ב כסלו תר"ה [כך מצאתי רשום אצלי בעלה אחד שרשמתי כפי הנראה אז בו בפרק] חלם לי על פסוק (בראשית ג טו) ואיבה אשית וגו' ובין זרעה דייק לשון זרעה ולא זרע האדם דאיתא כל החיות נושכות ושוברות עצם ונחש נושך ואינו שובר עצם רק מקלקל הבשר ואיתא בנדה (לא.) אשה מזרעת אודם שממנו בשר ואיש מזריע לובן שממנו עצמות. ועל כן האיבה רק בין זרעה לא במה שמזרע האיש:

פסוק יט

בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב

וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב

ואל עפר תשוב. טעם שאמר שישוב לעפר אף שוודאי מורכב מכל ארבע יסודות, לפי שרוב בנינו מן העפר. רמב"ם (יסודי התורה פ"ד ה"ד).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף