רש"י/ברכות/כה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף


חומר עזר
שינון הדף בר"ת


רש"י ברכות כה א


אבל לתפלה. צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה אבל ק"ש אינו מדבר לפני המלך:

הדרוקן. חולי המצבה את הכרס:

סילון. של מי רגלים:

ירקון. חולי ששמו גלניצ"ה:

ידיו בבית הכסא. מחיצה יש בינו לבין בית הכסא ופשט ידיו לפנים מן המחיצה:

כל הנשמה. הפה והחוטם בכלל ההילול ולא שאר אברים:

שיש לו עיקר. שהצואה מונחת שם ומסרחת ושאין לו עיקר הפחת רוח:

מרחיק ד' אמות. מן העיקר ואע"פ שהריח בא אליו וכגון שהיא לאחוריו שאינו רואה אותה:

ממקום שפסק הריח. שהריח כלה שם: לא כנגד צואת אדם כו' ואע"פ שאין ריח:

לא כנגד צואת אדם כו'. ואע"פ שאין ריח:

לית הלכתא כי הא מתניתא. דלעיל דאסר צואת כלבים וחזירים בשאין בהם עורות:

בזמן שיש בהן עורות. אצואת כלבים וחזירים קאי שדרכן לתתן בעבוד העורות אבל צואת אדם אפי' בלא עורות שהרי אין דרכן לתתן שם הלכך ע"כ בלא עורות קאמר:

שאין לו עיקר. הפחת רוח:

ציפי. מחצלות של בית המדרש:

דהני גנו והני גרסי. ואע"פ שדרך הישנים להפיח:

וה"מ לגרסא. משום דלא אפשר:

אבל לק"ש. יצא לחוץ ויקרא:

אבל לדידיה. הפיח הוא עצמו ממתין עד שיכלה הריח:

צואה עוברת. אדם שנושאי' לפניו גרף של רעי להעבירו:

מותר לקרות. וא"צ להפסיק:

הטמא עומד תחת האילן. ולא בנושא את המת קאי דמת לא שנא עומד ול"ש יושב ול"ש הולך אהל הוא וגבי מצורע קתני לה בת"כ דגלי ביה רחמנא ישיבה דכתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו:

[מושבו] טמא. מכאן אמרו עומד נמי כיושב דמי דקביע אבל מהלך לא קביע:

אבן המנוגעת. הרי היא כמצורע שהקישה הכתוב זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית (ויקרא יד):

פשיטא. דפי חזיר אינו בלא צואה:

בבית מותר. דאין דרך להניח צואה בבית:

לא אסרה תורה. במי רגלים לקרות אלא כנגד עמוד הקלוח בלבד:

ויצאת שמה חוץ. ולא הצריכו כסוי וכתיב וכסית:

עד כמה. ישהו על גבי קרקע ויהא אסור:

שרא ליה מריה. מחול לו רבונו דודאי שקר העיד משמיה דרב:

היבשה נפרכת היא יותר מן הלחה:

איכא דאמרי. חומרא היא אף ע"פ שאם זורקה נפרכת הואיל ואינה נפרכת מגלגול לחה היא:

קרמו. לשון קרום טיל"א כלומר גלד מעט:

אי מפלאי אפלויי. אם יש בה סדקים סדקים יבשה היא ושרי:

מאי הוי עלה. דמי רגלים:

נבלעו. בארץ:

יבשו. על גבי אבנים בחמה:

בטופח

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף