חידושי הרי"מ/בבא מציעא/ג/ב
והאי בכולא בעי דלודי פרש"י מגו דחשיד כו' ותוס' דחו דקי"ל לא חשוד כו'. ובל"ז ג"כ תמוה דקושיא זו על כל השבועות גם שבועת ע"א. ומה ענינו להא דהתחיל משום מגו כו'. וגם תמוה מה דמסיק קמ"ל מק"ו ופי' תוס' דגם ק"ו דלא אמרינן מגו דחשיד. ותמוה מאוד מה מהני הק"ו כיון דאין תועלת בשבועה ע"ש. ויש ליישב הכל בעזה"י. דכבר כתבנו דהטעם דמגו לפטורי משבועה דחשיב איכא לברורי כנ"ל. ולהפ' דרק מגו דהעזה ל"א לפטור משבועה הטעם דכשהמגו ברור חשיב ברור שאין צורך לברר ע"י שבועה. משא"כ מגו דהעזה אינו בירור כ"כ וניהו דמהני לפטור ממון אבל אינו חשוב ודאי שלא נצרך לברר כשאפשר לברר ואינו פוטר משבועה כנ"ל. והנה אף דקי"ל דל"א חשוד אממון חשוד אשבועה. מ"מ פשוט שאין זה ודאי רק דאפשר חמור ליה ומספק לא פסלינן ליה. וגם אין פטרו מחיוב שבועה המוטל עליו כיון דאפשר שיהי' תועלת דלא חשוד כנ"ל:
והנה הפ' פסקו באיכא לברורי בחזקה וכה"ג דדוקא כשיהי' בירור גמור אבל ב' ספיקות ואפשר לברר רק ספק א' שעדיין ישאר ספק לא חשיב איכא לברורי וא"ל לברר ע"ש. וא"כ מיושב שפיר פירש"י ז"ל דמקודם פריך מפני מה כמ"ש לעיל דמגרע עוד ומשני דהוי העזה והא מגו דהעזה לפטור ממון אמרינן. ורק משום דלשבועה חשוב איכא לברורי. ופריך דהא השבועה לא יהי' בירור לגמרי דאפשר דחשוד אממון חשוד גם אשבועה וא"כ בשלמא ע"א וכה"ג אין פוטרין מספק. אבל כאן שיש מגו וגם עכשיו בירור שאמת רק שאינו בירור גמור משום העזה. וא"כ בשלמא אם השבועה היה בירור ודאי חשיב איכא לברורי משא"כ כשאינו בירור גמור דחשוד כו' ויכול להיות כמו שכופר כן ישבע כנ"ל. נשאר הקושיא דלהימן במגו. ושפיר קאי על דלעיל ומשני בכולא כו' ואשתמוטי ואינו ספק כלל. דאותו בירור עצמו שיש עכשיו המגו מורה דאישתמוטי ולכך לא כפר הכל ושוב תהיה השבועה בירור גמור כי היכי דלודי כיון שאינו חשוד כנ"ל. ומסיק שפיר אבל העדאת עדים דל"ל הכי דאין שום ראיה דמשתמט דל"ל מגו. שוב י"ל דאין השבועה בירור כלל רק ספק אי חשוד י"ל דלא חייבה תורה שבועה כלל כשאין ראיה דמישתמט. ועל זה אמר מק"ו וכיון דיש ק"ו דחייב שבועה שוב אין פוטרין מספק שמא חשוד כדקי"ל דלא אמרינן מגו דחשוד כנ"ל. וגם למסקנא ילפינן מפיו וע"א דבע"א ג"כ אין ראיה דמישתמט וחייב. ואף דע"א על מה שמעיד ישבע ושוב החיוב שבועה יותר. ומש"ה אף שהבירור אינו כ"כ ג"כ חייבה תורה בירור אף שאינו גמור. פיו יוכיח דאין החיוב שבועה כ"כ רק אומדנא ע"י שכופר. ויליף שפיר מהצד השוה כנ"ל. וכדקי"ל באמת דל"א מגו דחשיד כנ"ל:
תוס' הקשו הא כ"ה ג"כ שייך אישתמוטי כדאמר להדיא בהא דר"נ ותי' דמ"מ יותר העזה ע"ש. ולע"ד י"ל פשוט דאינו מובן תי' תוס' דמ"מ לשון הגמ' שם לפשוט דפריך א"א מעיז ודחי אישתמוטי וכאן אמר לדבר פשוט א"א מעיז כו' וגם תמוה מאוד לפי' רש"י ותוס' דכל הס"ד לפטור העדאת עדים משום דלא שייך משתמיט כמו מודה מקצת וא"כ איך יליף מק"ו הא הפירכא בפנינו מה לפיו דאישתמוטי. ומהדר בתר פרכי אחריני שאינו בהכחשה. ותי' תוס' אינו מובן כיון דהתחיל בזה ואמר דקמ"ל מק"ו מה שאינו ק"ו כלל. וגם דקשה מנ"ל לגמ' בכל דוכתי דגם היכא דלא שייך א"א מעיז מ"מ כ"ה פטור דלמא באמת רק משום א"א מעיז כמ"ש תוס':
ונראה לישב הכל בעזה"י דודאי הסברא דלא שייך אישתמוטי בכ"ה כמו מ"מ הוא דאין סברא שאין לו כלום ועכ"פ אי משום דלית ליה ולהשתמיט הי' ראוי להודות דבר מה שלא יעיז לגמרי. וע"כ שרוצה לכפור אולם זה שייך אלו לא הי' חיוב שבועה במודה מקצת אבל עכשיו שיש חיוב שבועה מה"ת ודאי דשייך אישתמוטי גם בכ"ה ומה שאינו מודה קצת הוא שאז יתחייב שבועה ולא יוכל להשתמט כלל. וע"כ משום אישתמוטי הוצרך לכפור הכל כנ"ל. וא"כ מיושב דכאן דהקושיא שלא הי' ראוי לתורה לחייב שבועה מודה מקצת דהא אית ליה מגו או כמ"ש לעיל. וע"ז משני שפיר הא אם יהיה הדין דפטור משבועה מ"מ משום מגו א"כ אין כאן מגו כלל דא"א מעיז דלא יהיה שייך משתמיט כשיכפור הכל מדאינו מודה כלום כיון שפטור ג"כ משבועה וא"כ איך אפשר לפטרו משום דאית המגו כיון דאי יהי' הדין דפטור לא יהי' מגו כלל כנ"ל. ולכך חייבה תורה שבועה למ"מ אבל עכשיו דכבר חייבה תורה שבועה שוב שפיר אמר לענין היסת דחייב דלא שייך א"א מעיז דשייך גם בכ"ה אישתמוטי דא"י להודות כנ"ל. וגם מוכח שפיר בכל דוכתי דאף דיכול להעיז פטור כ"ה דעכשיו יכול להעיז גם כ"ה דשייך משתמיט ואעפ"כ פטור כנ"ל. וא"כ מיושב ק' תוס' ג"כ דלענין שנאמר בלא הק"ו רק ממילא מסברא דבכלל מודה מקצת שחייבה תורה נכלל גם העדאת עדים. זה א"א ללמוד די"ל דוקא פיו חייב שבועה כיון דבלא החיוב שבועה אמרינן דמשתמיט כיון שמודה וא"י לכפור הכל דהוי העזה דל"ש משתמיט מדאינו מודה משא"כ העדאת עדים שכ"ה ולא שייך משתמיט בלא החיוב שבועה מדאינו מודה כנ"ל דג"כ מפטר. וא"כ לענין התחלת החיוב של התורה א"א ללמוד מסברא שנכלל בכי הוא זה גם העדאת עדים. דהא אין דומין דבכ"ה ועדים על נ' אין להטיל חיוב שבועה כיון דבלא החיוב א"א מעיז דלא שייך משתמט בין לפי' תוס' משום חשוב ובין לפי' הנ"י משום שהשטה בו ותבע יותר ע"ש. ולכך ה"א דרק פיו חייב כנ"ל. אמנם מק"ו שפיר יכולין ללמוד דכיון דקרא באמת רק על פיו א"כ שוב כיון דהודאה מקצת חייב שבועה שוב מק"ו דגם העדאת עדים מחייב שבועה דשוב שייך גם בכ"ה אישתמוטי כנ"ל דא"י להודות כיון שיתחייב שבועה כיון דהק"ו הוא ללמוד אחר שכבר יש החיוב שבועה גבי מ"מ שוב הק"ו שפיר דעכשיו גם בכ"ה אישתמוטי כנ"ל וא"ש. דצריך לפירכא אחרת כנ"ל:
שם מה פיו שא"מ קנס כו'. בשלמא למ"ד מב"ק ואח"כ באו עדים חייב ורק דאין עדים א"נ בהודאתו לחייב א"ע א"ש. אבל למאי דקי"ל מודה בקנס ואחכב"ע פטור ע"כ דאין הטעם דאינו נאמן בהודאתו לחייב א"ע דהא באו עדים וע"כ דההודאה פטור שפוטרתו א"כ מה ענין הק"ו שאינו מחייבו הא גזה"כ דפוטר ואף עדים אין מחייבין אח"כ. וצ"ל כיון דבאין מחייב א"ע בקרן חייב אם באו עדים אח"כ ואין זה פטור ומ"מ בלא עדים אינו חייב ויליף כנ"ל. אך מ"מ קשה דבזה הטעם רק כשאין קרן לא חשוב מרשיע א"ע כיון שהדין דפטור. וא"כ א"א לחייבו דאי יהי' חייב שוב הוי פטור שפטרתו לגמרי כנ"ל. וצ"ל דמ"מ לא הי' ראוי שיפטור כיון דאם נפסוק שפטור לא חשוב מרשיע א"ע ויודעין שחייב כיון דלא פטרו ההודאה וע"כ דא"א לחייבו ע"פ עצמו אף כשאינו פוטרתו. אך קשה מזה על רמב"ן ז"ל הובא בש"ך חו"מ סי' א' שפוסק במודה חוץ לב"ד בפני עדים דכשאין הודאה בחוץ לב"ד פוטרתו שוב חייב ע"ש. וא"כ מה דייק כאן. ונראה דגם הרמב"ן סובר דא"א לחייב ע"פ עצמו מ"מ היינו בפני ב"ד דומי' דירשיעון אלקים פרט כו' אין ב"ד מחייבין ע"פ עצמו אבל מודה חוץ לב"ד בפני עדים דאין פוטרתו ואמר א"ע דיודעין העדים שחייב ע"פ הודאתו שוב אח"כ קרינן ירשיעון אלקים בפני ב"ד דב"ד מחייבין אותו ע"פ עדים דאין חילוק בין עדות שעל המעשה או ע"י הודאה וכמו ראינו עדות שנחקרה בב"ד כנ"ל. ולכך פסק רמב"ן ז"ל שחייב אבל מודה בב"ד שפיר גם כשאינו פוטרו א"א לחייב דנכלל מרשיע א"ע דפוטר וגם אינו מחייב ולכך כשאין מחייב א"ע בקרן מ"מ בלא עדים פטור כנ"ל. וכמו דמחלקין בראו חוץ לב"ד לענין מגו כנ"ל:
שם ר"ח כר"מ כו' תוס' נימא ק"ו דר"מ כו' תי' מה שמעידין כו' וק' דמ"מ לימא הק"ו מה פיו שאין מחייבו מיתה כו' וי"ל דלענין מיתה לא מיקרי כלל הודאת פיו דאין לו רשות להרוג א"ע כמו לאחרים. וכמו דלא שייך ק"ו מה פיו שאינו נאמן לאחרים כו' ודוקא לחייב קנס דממונו הוא ויכול לעשות בו מה שירצה ואעפ"כ אין הודאתו מועיל לחייבו שייך ק"ו כנ"ל:
שם מה אם ירצה כו' פירש"י מטעם מגו ותוס' דחו דמגו במקום עדים ל"א. ופי' תוס' תמוה ג"כ דלמה לא יוכל לתרץ דיבור' ולא נזכר כלל ע"ש. ולע"ד דהא כ' או הודע אליו כו' דבעי ידיעה לחיוב קרבן א"כ אף דעדות מהני מ"מ כשאצלו ברור שלא כדברי העדים שלא אכל באמת אינו חייב קרבן רק בעדים שאכל אף דא"א להעדים לידע אם אצלו ברור או לא. מ"מ אין אומרים שוב שמשקר מה שאומר שלא אכל דלמה יהי' ברור אצלו שלא כד' עדים. אבל במגו דמזיד שפיר מאמינים לו שאצלו כן שלא אכל ואף שטועה מסתמא ואינו זוכר דמסתמא העדים אמת מ"מ פטור שוב מקרבן. וע"ז שפיר מהני מגו שאינו כלל נגד העדים. דלא דמי כלל לשאר מגו במ"ע שכיון דאמת בעדים מה לנו איך הוא אצלו עכ"פ חייב. משא"כ בקרבן כנ"ל. וכן הלשון בגמ' כריתות משום מגו ע"ש. וא"כ שפיר גם ללישנא דאם ירצה לומר מזיד כו' לא אתי ר"ח כרבנן. בפרט דלרבנן כאן ממש דמי להנ"ל למ"ש הנ"י דקמ"ל אף דחזקה א"א מעיז כיון שכופר הכל מ"מ הא חזינן שמעיז וכופר מקצת שמעידים ע"ש. וא"כ הפירכא דניהו דק"ו דלענין בירור של המעשה שאמת ע"י עדים יותר מע"י פיו אבל איך הוא אצלו מהני המגו יותר מעדים דמה"ט פטור מקרבן כנ"ל ושוב לענין שבועה מהני החזקה שאצלו שלא לוה אף שמעידים ושוב נאמן על השאר שאינו מוכחש מטעם חזקה דאא"מ כנ"ל. ורק כר"מ דאמרינן שמשקר וגם הוא יודע כעדים שייך הק"ו כנ"ל:
עוד י"ל דבשלמא בממון כשאומר לא לוה הוי הודאה שלא פרע משא"כ בקרבן עכ"פ שאומר לא אכלתי נכלל באמירתו שאינו חייב קרבן. א"כ פ"ד ומאמינים לו לענין זה שאינו חייב קרבן וכאלו אמר סתם איני חייב ולא פירש דבריו דא"י העדים לחייבו דשמא מזיד כן אמירתו לא אכלתי אינו מגרע. דאינו רוצה לומר מזיד ולכך משקר ואומר לא אכלתי. ומה בכך שמשקר בזה מ"מ נשאר האמירה שאינו חייב קרבן. ולל"ק בלי מגו נאמן ע"ז. ולל"ב דוקא בא"ל מגו אמרינן אף שאינו מתרץ דיבורי' שאכל מזיד ובמה שאינו רוצה לתרץ דיבורי' לומר מזיד או דלא לשוי' רשע או טעם אחר. ומ"מ א"א לחייבו מש"ה. כיון שאינו בין אדם לחבירו שיחשב הודאה כנ"ל:
עוד י"ל למ"ש תוס' כריתות י"ב אם ירצה ל' מזיד כו'. כלומר דל"ד לעדי חיוב מיתה שגומרין הדברים כו' אבל הכא אין גומרין עדותן שא"י אם שוגג הי' כו' ע"ש. ונראה דטעם דהוי כחצי דבר שבלא אמירתו לא אכלתי אין עדותן מועיל כלום דבשלמא בממון שאומר לא לויתי ועדים שלוה מהני אף דג"כ אין מועילין בלי צירוף הודאתו שלא פרע מ"מ כיון דבהודאה אינו מזיק חצי דבר דרק לענין עדים מעט קרא יקום דבר כו' וממילא מהני הודאתו לענין דלא פרע שוב מהני גם עדותם כמו עדי גניבה וטביחה כיון דעדי גניבה ל"צ לעדי טביחה דבר קרינן בי' אף דעדי טביחה צריכין כו' ע"ש. כיון שכבר הועיל שוב גם זה דבר שלם. וכן בהודאה כנ"ל. מהני שוב העדות ג"כ. אבל לקרבן דמשום אמירתו לא אכלתי אין חיוב ולא שייך הודאה שוב הוי עדי אכילה חצי דבר שאין גומרין עדותן כנ"ל. וא"כ גם כאן דחי גמ' שפיר דהא ר"ח קאי על שאמר לא לוה ועדים שלוה נ' וא"י על הפרעון כמ"ש נ"י דמה"ת א"א רק כנ"ל. ורק ע"י צירוף הודאתו שע"י הכפירה. א"כ פריך על הק"ו ניהו דבממון מהני עדים כנ"ל. אבל מה לפיו הודאה לגמרי שמחייב קרבן משא"כ עדים כנ"ל כשאין מחייבין לגמרי כנ"ל:
תוס' הקשו איך נאמן מזיד הא אאמע"ר. וקשה הא בלא אמירתו ג"כ לא יתחייב מספק שמא מזיד וא"צ אמירתו רק לאמתלא על אמירת לא אכלתי ואין דומה לשאר אאמע"ר דבלא אמירתו לא מחזקינן כן. וצ"ל דס"ל דגם כאן מוקמינן אחזקת כשרות דשוגג הי'. ובסתם חייב. אולם ריש מכות לענין גלות הקשו להיפוך ע"ש וי"ל:
תוס' אשם היינו קרבן תימא דבמשנה דע"פ עדים אינו חייב חומש ואשם ע"ש. ולע"ד פשוט. דהא אמר בגמ' ב"ק ק"ז ע"ב דממון המחייבו כפל פוטרו מחומש כו' ע"ש. וא"כ מה פירכא דעדים אין מחייבין אשם אדרבא מטעם חומרא הוא בשביל שמחייבין כפל לכך אינו משלם חומש. ורק פיו שאינו חייב כפל. וכמו תורת הזמה דלקמן אך ב"ק ס"ה ע"ב פליגי ר"י ורבנן ור"ש בהודה ואח"כ באו עדים דפטור מכפל משלם חומש. ואם משבאו ע' הודה לר"י חייב חומש רק דעולה לו בכפילו ולרבנן פטור מחומש כיון דיש כפל וחייב אשם ולר"ש גם מאשם פטור ע"ש. וא"כ לר"י שפיר כאן הפירכא דהא הודה אח"כ חייב חומש אף שיש כפל וע"כ בלא הודה גריעותא דעדים מפיו שאינו מחייבו כנ"ל. משא"כ לרבנן ור"ש הא גם הודה אח"כ לא מחייב חומש ואשם וא"כ לא גריעי עדים כלל רק משום החיוב כפל וגם הודאתו אינו מחייבו כשיש כפל כנ"ל. וא"כ מיושב דלס"ד דחי מה לפיו כו' והיינו דנימא כר' יעקב כנ"ל. ודחי גמ' כיון דכר"מ ס"ל שוב כמו דמחייב קרבן מק"ו כן חייב חומש ואשם מק"ו וא"א לפטרו מטעם גריעות עדים מפיו וע"כ לר"מ כרבנן ור"ש ס"ל דרק מטעם חיוב כפל פטור מחומש ואשם וגם הודה אחר שבאו עדים ושוב אין זה פירכא כלל מה לפיו כנ"ל. אבל שפיר גם לר"מ פטור בעדים מחומש ואשם כנ"ל וא"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |