מעשה רקח/קרבן פסח/ז
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
רבים שהיו וכו'. איכא למידק למה נתנו שיעור לכהנים וכלי שרת בין אם נטמאו רובם לנטמאו מיעוטן ולא מצאתי גילוי לדבר זה לא בדברי רבינו ולא בגמרא לבד ראה זה מצאתי שאמרו בגמרא אמר רב חסדא לא שנו אלא שנטמא הסכין בטמא מת וכו' ופירש רש"י לא שנו דמשמע משום טומאת כלי שרת עבדי כולהו בטומאה ע"כ פשטן של דברים דאפילו סכין אחד קאמר ודבר זה אין השכל מקבלו דבשביל סכין אחד שנטמא יעשו כל הקהל בטומאה בזמן שכולן טהורים ועוד אני מסתפק דקי"ל כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים שאם נטמאו מביאים אחרים תחתיהם וכיון שכן למה כשהיו כלי שרת טמאים יעשה בטומאה יביאו השניים ויעשו כולם בטהרה כמ"ש רבינו סוף פ"ז דכלי המקדש:
ודבר זה בטומאת המת בלבד וכו'. הרב לח"מ ז"ל הקשה על רבינו והניחו בצ"ע ולקמן בפ"ה בהל' ז' יתבאר ולמ"ש התוס' יו"ט להרע"ב והביא דברי רש"י ז"ל דמשמע דזבין לא מדחו וכו' א"א להבין כן דבדף פ' אמרו להדיא כי הוו כולהו זבין מאי עבדת ליה דמשמע דאין זבין עושין בראשון אם יהיו הרוב או כולם:
ד
היה רוב הקהל וכו'. שם בגמרא ומבואר יוצא דזבין ומצורעין עושין את השני אף שלא הרוב עשו בראשון דהא לא הוו יחידים:
ח
פסח וכו'. ולכיוצא בהם מטמאי מגע טומאות. וכתב מרן ז"ל ממתניתין דפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות ואם אכלו פטורין ומשמע לרבינו דלא מיעטה המשנה אלא דוקא הני טמאים שטומאה יוצאה מגופם אבל שאר טמאים שאין טומאה יוצאה מגופן יאכלו והכי אמרינן פ"ה דבכורות וכו' ע"כ. וקשה טובא דמשמע דטמא שרץ ונבלה שאין טומאה יוצאה מגופן מותרין לאכול כמו טמא מת ובפ"ד דביאת מקדש הל' י"ב גבי פסח שבא בטומאה כתב אבל הטמאים בטומאה אחרת כגון זבין וכו' וטמאי שרץ ונבלה לא יתעסקו ולא יכנסו לעזרה וכתב מרן שם מהך מתני' גופא דמדקמסיים ר' אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש מכלל דת"ק מחייב ופסק כת"ק ע"כ וקשה דהכא הכריח מהך מתני' דזבין וזבות דקתני דוקא קאמר משום דטומאה יוצאה מגופן והתם כלל שאר טומאות בהדי זבין וזבות וכבר הרב לח"מ ז"ל בריש פרקין נתקשה על רבינו שחילק בין אכילה לכניסת עזרה דמנא ליה והניחו בצ"ע אבל מרן ז"ל הסתירה מבוארת בו כאמור.
והנה ראיתי להרמ"ז ז"ל בפירוש המשנה שכתב דכוונת רבינו במ"ש כאן ולכיוצא בהן מטמא מגע טומאות שהכוונה בטומאות מן המת כגון גולל ודופק ורביעית דם ורובע עצמות וכו' שפטורין בביאת מקדש כמ"ש פ"ג דביאת מקדש עיי"ש ובס' בית דוד נר"ו תמה עליו דאיך השוה למרן והרב לח"מ ז"ל כטועים והקשה עליו דא"כ כשכתב הני דטומאה יוצאה מגופן הו"ל לאשמועינן אינך נמי שאינן מחמת מת ואין טומאה יוצאה מגופן עיי"ש ואי מהא לא איריא דרבינו לאו כי רוכלא הוא ואשמועינן הנהו דטומאה יוצאה מגופן לרבותא דאפילו הני אם אכלו פטורין ואי קשיא הא קשיא דבפ"ז דנזירות הל' ו' כשמנה רבינו הטומאות שאין הנזיר מגלח עליהם כתב שהם מטמאין במגע ובמשא ובאהל ואם כוונת רבינו כאן לאלה הטומאות דוקא למה כתב מטמא מגע טומאות היה לו לומר מגע ומשא ואהל אי נמי טומאות סתם כיון דלא איירי אלא בהנך דמת דוקא ותו דאכתי דברי מרן ז"ל סתרי אהדדי.
לכך יותר נראה ליישב דברי רבינו ומרן ז"ל דלא ליסתרו אהדדי וטפי עדיף והוא שבענין האכילה נמשך רבינו על הסוגייא דבכורות דמחלק בין טומאה יוצאה מגופו לאין יוצאה משא"כ לענין העבודה וההכנסה לעזרה דלא נפקא לן זה אלא מדברי ר' אליעזר ומיניה נשמע לת"ק וכי היכי דר"א פטר בכולן גם ת"ק נימא דמחייב בכולן דבענין זה לא חילקו בין טומאה יוצאה מגופן לאין יוצאה ומכל שכן דמתפיס לחומרא באיסור כרת עדיף והיכא דאתמר אתמר וכו' שבענין האכילה יש להקל שהרי מתחילתו לא בא אלא לאכילה כדתנן במתניתין וכמ"ש רבינו כאן והוא דבר בלתי אפשרי שהרי אריה הוא דרביע עליה לאכול משא"כ העבודה וכניסה לעזרה יכול הוא לימנות על הפסח ולא יכנס ולא יעבוד שהרי לא היה נכנס בכל פסח אלא איש אחד בעד כל בני החבורה כמ"ש רבינו לעיל ומשלחין אותו ביד אחד לשחוט עליהן ואין זה פלא שהרי טמא שרץ וכיוצא אף שעדיין לא העריב שמשן שוחטין עליהם ואוכלים ואילו לענין עבודה וכניסה לעזרה חייבים מיתה כמ"ש רבינו שם הל' ד' ופ"ג הל' י"ד אף דשמשא ממילא ערבא א"כ השכל מקבל דבר זה ונכון הוא וכן נראה שהבין המבי"ט ז"ל בקרית ספר עיין עליו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |