קרית ספר/קרבן פסח/ז

קרית ספר ‏ קרבן פסח ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

רבים שהיו טמאי מתים בפסח אם היו מיעוט הקהל הרי אלו נדחין לפסח שני כשאר כל הטמאים אבל אם היו רוב הקהל טמאי מת או הכהנים או כלי שרת אינן נדחים אלא יקריבו כולן הפסח בטומאה פ' כיצד צולין משנה נטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים יעשה בטומאה משום כהנים נטמא מיעוט הקהל הטהורים עושים את הראשון והטמאים את השני דכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' ודרשינן יחידים נדחין לשני ולא מרובים וכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו' איש נדחה לפסח שני ולא צבור אלא עבדו בטומאה כדאמר ר' יוחנן פ' אלו דברים א"ל רשב"ל אימא איש נדחה לפסח שני צבור לית להו תקנתא לא בפסח ראשון ולא בשני אלא אימא מהכא וכו' אמר אביי א"ה וכו' אלא אמר אביי מקר' קמא איש נדחה ואין צבור נדחין ודקשי' לך אימא צבור כלל וכלל לא יעשו אם כן ליכתב רחמנ' איש איש כי יהיה טמא לנפש למה לי וכי תימא האי לנפש למעוטי שאר טמאים והתניא זבים ומצורעים ובועלי נדות מנין דידחו לשני ת"ל איש איש כי יהיה טמא משמע כל טומאה מדלא כתיב לנפש ברישא א"נ ליכתוב איש כי יגע במת לנפש למה לי אלא ע"כ מיעוטא דצבור לאקולי אתא ולמימרא דאין נדחין אלא עושין בטומאה ומשום הכי כתיב לנפש למימר דבטומאת מת הוא דאקיל עליהו אבל בזיבה וצרעת לא אקיל עליהו שיעשו בטומאה אלא ידחו לשני כדלקמן בסמוך ת"ר הרי שהיו ישראל טמאים וכו' ואפילו ישראל וכהנים טהורים וכלי שרת טמאים יעשה בטומאה שאין קרבן צבור חלוק מאחר שהקרבן בטומאה אף היחיד עושה בטומאה ואמר רב חסדא ל"ש אלא שנטמאת הסכין בטמא מת דרחמנא אמר בחלל חרב הרי הוא כחלל דכל מתכת הנטמא במת עושה כיוצא בזה שנגע בו אבל נטמא בשרץ דבשר הוא דמטמי' גברא לא מיטמא טהורים עביד טמאים לא עביד מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת דטומאה דחויה בצבור היא בקושי הותרה וכל מאי דאפשר לאהדורי אטהרה או אטומאה קלה מהדרינן.

ב

היו הקהל מחצה טהורים ומחצה טמאים כולם עושים בראשון אלו לעצמם שם פלוגתא דר' כהנא ורב דרב אמר מחצה על מחצה כרוב הללו עושים לעצמם בטהרה והללו עושים לעצמם בטומאה טהורים לא עבדי בטומאה דהוו רובא ורובא לא מידחו לשני וטמאים עושים לעצמם בטומאה דאינן נדחין לשני דלא הוו יחידים דמחצה הוי כרוב ואוכלין אותו בטומאה ואם היו טמאי מת עודפים על הטהורים אפילו אחד יעשו הכל בטומאה שם בריתא פלוגתא דתנאי ות"ק ס"ל הכי לפי שאין קרבן צבור חלוק.

ג

היו מחצה על מחצה ונשים עודפות שם תניא היו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורים טהורים עושים את הראשון וטמאים אינן עושים לא את הראשון ולא את השני ורב מתרץ לה כגון שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים ונשים עודפות על הטהורים וקסבר נשים בראשון חובה כדילפינן לעיל ובשני רשות בראשון לא עבדי טמאים דה"ל מיעוט ומיעוטא לא עבדי בראשון ובשני לא עבדי דדל נשים מינייהו דאינם בכלל החשבון בשני דנשים בשני רשות והוו להו פלגא ופלגא לא עבדי בב'.

ד

היו רוב הקהל זבים ומצורעים ובועלי נדות ומיעוטן טמאי מת אותן טמאי מת אינן עושים בראשון דהוו מיעוטא ומיעוטא לא עבדי בראשון ובשני נמי לא עבדי דכל היכא דעבדי צבור בראשון עבדי מיעוט בשני כל היכא דלא עבדי צבור בראשון לא עביד יחיד או מיעוט בשני שם מימרא דרב ואמר להו שמואל זילו אמרו ליה לאבא ויעשו בני ישראל את הפסח במועט כלומר דבראשון לא עבדי לא טמאים ולא טהורים אמר להו זילו אמרי ליה כי הוו כולהו זבין מאי עבדת ליה הא לא עבדי כלל בראשון אלא כיון דלא איפשר לא איפשר הכא נמי כיון דלא איפשר לא איפשר. היו רוב הקהל טמאי מת ומיעוטם זבים טמאי מת עושי' את הראשון דאין צבור נדחין לשני והזבים אינם עושים לא את הראשון דאין נדחה אלא טומאת מת בלבד ולא את השני כרב הונא דאמר אין תשלומין לפסח הבא בטומא' דאין זבים עושים את השני אפילו טהרו ודלא כרב אדא בר אהבה דפליג עליה וסבר רב הונא דטהרה מדחיא טומאה לא מידחיא כלומר כשעושים פסח ראשון בטהרה אז טמאים נדחין לשני אבל אם נעשה ראשון בטומאה כי הכא דהוו רובא טמאי מת אין טמאים נדחין לשני. היו שליש הקהל טהורים ושליש זבים ושליש טמאי מת שם מימרא דרב מני בר פטיש טמאי מת אין עושים לא את הראשון ולא את השני ראשון לא עבדי דהוו מיעוט דהגדילו זבים על הטהורים דלא עבדי בטומאה בשני לא עבדי דכיון דטהרו זבים עכשיו בשני מצטרפין עם טמאי מתים והוו להו רובא ורובא לא מדחו לפסח שני כדילפי' מדכתיב איש איש וגו'. כיצד משערים בכל הנכנסים לעזרה עד שהם מבחוץ משערים אותם קודם שתכנס בה הראשונה פ' מי שהיה טמא כמאן אזלא הא דאמר ר' יצחק בטמאים הלך אחר רוב העומדים בעזרה אם רובן טמאים אע"פ שמבחוץ ישראל טהורים הרבה יעשה בטומאה דדרך רחוקה היא לאותן העומדים מבחוץ דאינן חשובין בעושי פסח ובתר הני אזלינן כמאן כר' יוסי דיליף ריחוק מקום דפסח מריחוק מקום דמעשר וכו' ולר' עקיבא דמתניתן משערינן מבחוץ.

ז

יחיד שנטמא בספק רשות היחיד ידחה לפסח שני כשאר טמאי מת כדילפינן לספק טומאת רשות היחיד מסוטה וכן צבור שנטמא בספק רה"י יעשו כולם בטומאה.

ח

פסח שהקריבוהו בטומאה הרי זה נאכל בטומאה שמתחלתו לא בא אלא לאכילה משנה פ' כיצד צולין הפסח שבא בטומאה כגון רוב צבור טמאים נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה כשנצטוו עיקר פסח לאכילה נצטוה דכתיב לפי אכלו וכי שרייה רחמנא למיתי בטומאה מאיש נדחה ואין צבור נדחין אדעתא למיכל שרייה ודוקא לטמא מת אבל למי שטומאה יוצאה מגופו כגון זבין ומצורעים לא יאכלו פ' מי שהיה טמא משנה הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים דגבי טמא לנפש כתיב איש נדחה ואין צבור נדחין אבל גבי זיבה אף צבור נדחין כדילפינן לעיל ואם אכלו פטורין מכרת ובגמרא ת"ר זבים וזבות נדות ויולדות שאכלו בפסח הבא בטומאה יכול יהו חייבין ת"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה כשנאכל לטהורים כדכתיב כל טהור יאכל בשר חייבים עליו משום טמאים ושאינו נאכל לטהורים כפסח הבא בטומאת מת בצבור אין שאר טמאים חייבים עליו משום טמא ואפילו אכלו טמאי מת מהאימורין פטורין שם בעי רב יוסף דחקו טמאי מת ואכלו אימורי פסח הבא בטומאה כגון כליות ויתרת הכבד מהו מדאשתרי טומאת בשר וכו' אמר רבא מכדי אוכל אימורין בטומאה מהיכא אתרבי לחיובא מטומאת בשר דכתיב אשר לה' לרבות את האימורין שאכלן בטומאת הגוף כל היכא דאיתיה לטומאת בשר איתיה לטומאת אימורין כל היכא דליתא לטומאת בשר ליתא לטומאת אימורין בד"א שהפסח יאכל בטומאת צבור כשנטמאו קודם זריקה אבל לאחר זריקה לא דקרא כתיב איש כי יהיה טמא לנפש וגו' איש נדחה לפסח שני ולא צבור וכי היכי דאיש נדחה שנטמא קודם זריק' צבור שעושים בטומאה נמי שנטמאו קודם זריקה דאי אחר זריקה נטמאו לא הוי פסח הבא בטומאה כיון שבשעת שחיטה וזריקה הוו טהורין ואינו נאכל כדתנן נטמאו בעלים תעובר צורתו וכו'. שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב צבור קודם זריקה כגון שמת נשיא מדאוריתא הוו אכלו ליה בטומאה דפסח הבא בטומאה הוא הואיל וקודם זריקה נטמאו אלא דגזרינן משנה לשנה כדתניא התם ומוקי לה ר' יוחנן אפילו כרבנן ומשום האי גזרה כדאיתא התם. היו כלי שרת טמאים בשרץ יעשוהו בטהרה ויאכל מימרא דרב חסדא שם כדא' לעיל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.