מעשה רקח/קרבן פסח/ו

מעשה רקח ‏ קרבן פסח ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ו מהלכות קרבן פסח

א

כגון זבין וזבות וכו'. לשון הברייתא זבין וזבות מצורעין ומצורעות ובועלי נדות ויולדות ואין שם נדות משום דבכלל יולדות היא ורבינו השמיט מצורעין ומצורעות אפשר שלא היו בגירסתו אך קשה דשם אוקימו הך ברייתא כרבי יוסי דאמר נשים בשני חובה ורבינו פ"ה הל' ח' ופ"ז הל' ג' פסק להדיא דהוו רשות וכבר כתבתי שם דלענין דחיית שבת פוסק רבינו להחמיר ומכח זה פסק דבשני רשות ומאי דאוקימו בגמרא כר' יוסי לרווחא דמילתא דגם לר' יהודה ור' שמעון מצי אתיא אלא דכלפי שהבין המקשן דחובה קאמר הוצרך לתרץ לו לפי שיטתו. והרב לח"מ ז"ל תירץ על פי מ"ש מרן ז"ל שם ודין טבול יום ומחוסר כפורים שהזכיר מרן ז"ל הביאם רבינו לקמן הל' ג' ד':

ב

טמא מת וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל להשגת הראב"ד ז"ל והרב לח"מ והמל"מ ז"ל הליצו בעד הראב"ד והתוס' יו"ט ז"ל קיים דברי מרן ז"ל גם הר"א מזרחי ז"ל פרשת בהעלותך הקשה על הראב"ד עיין עליו. ומ"ש בספרי רבינו

מפי השמועה למדו וכו' בדפוס מגדל עוז כתוב מפי השמועה למדו שאותו י"ד שביעי שלהן היה ומ"ש מרן לנוסח השגת הראב"ד אבל סברת עצמו היא, כאן העתיק המבי"ט ז"ל בקרית ספר. והר"ח אבולעפיה ז"ל דף ע"ו הקשה על מ"ש מרן ז"ל סוף פ"ב דהל' ביאת מקדש דטמא מת אפילו טבל אין משלח קרבנותיו כמ"ש בהל' קרבן פסח ע"כ, דליתא דטמא שרץ יוכיח דאין שוחטין עליו קרבן פסח ומשלחין קרבנותיהם וטמא מת שטבל למה יגרע ושמשא ממילא ערבא וקרבן פסח גזירת הכתוב וצ"ע עכ"ל. ואיני רואה קושיא דמרן לא נחית אלא לדברי רבינו שכתב עד שיטהר משמע דאפי' טבל ואם תקשה גם לרבינו, רבינו ס"ל דגזירת הכתוב היא בטומאת מת ולא לענין פסח בלבד:

ג

זב שראה שתי ראיות וכו'. במשנה תנן ראה שלש שוחטין עליו בשמיני שלו ורבינו השמיטו לא ידעתי למה והתוס' יו"ט ז"ל הגיהו וכצ"ל וכשראה שלש ראיות סופר שבעה ימים בלא ראיה וטובל בשמיני ומביא קרבן בשמיני ע"כ אמנם בדפוס מגדל עוז כתוב כגירסתינו והאמת נראה דמדהאריך הלשון בתוס' יו"ט משמע שמצא כן בנוסח אחר שוב מצאתי בקרית ספר ז"ל שהזכיר הדין משמע דהוה גריס ליה:

ד

מחוסר כפורים וכו'. עיין מ"ש לקמן הל' ט':

ו

ואפילו חל שביעי שלו להיות בי"ג בניסן וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו אם עבר והזה ביום זה אם יעשה פסח בזמנו והיה נראה ללמדו מדין גר שנתגייר בערב פסח ומל וטבל בו ביום דאפ"ה העמידו דבריהם כמ"ש לקמן אמנם נראה דלא דמי דהתם עיקר הגזירה משום פסח שמא יטמא לשנה הבאה וכו' אבל הכא לא נאסר אלא מכח ההזאה ואין לנו לומר גזירה אחרת כיון דלא שייכא וכן מצאתי להדבר שמואל ז"ל סימן רי"ט ופשוט:

ז

ומל וטבל וכו'. פשטן של דברים שאנס עצמו באותו יום שאחר שמל תכף דחק עצמו וטבל ואפ"ה העמידו חז"ל דבריהם מכח גזירה דשמא יטמא במת לשנה הבאה ועוד אפשר לפי מ"ש ה"ה בשם הרמב"ן ז"ל פי"ד דאיסורי ביאה הל' ה' דאם טבל תחילה ואח"כ מל שפיר דמי דהא טעמא אינה אלא משום דאי פריש נפרוש וטעמא דמלתא נראה משום דעבודה זרה איתקש למת ובמת גזירת הכתוב היא כמ"ש בהל' ב' משא"כ בשאר טומאות:

ט

אלא שוחטין עליו וטובל וכו'. בפרק חומר בקדש דף כ"ו תנן דאונן ומחוסר כפורים צריכים טבילה ובגמ' מאי טעמא כיון דעד האידנא הוו אסירי אצריכום רבנן טבילה ופסקו רבינו פי"ב דשאר אבות הטומאות הל' ט' ונתן טעם שהרי עד עתה היו אסורים לאכול את הקדש והסיחו דעתן ושמא נטמאו והם לא ידעו ע"כ ונראה שזו היא כוונתו ג"כ כאן שכתב כדי שיפרוש מאנינותו ולא יסיח דעתו כלומר שמתוך אנינותו הסיח דעתו מן הטומאה ולכך תיקנו לו טבילה כדי שלא יסיח דעתו מכאן ולהבא. אלא דקצת קשה דלמה לא הזכיר טבילה זו בהל' ד' גבי מחוסר כפורים ואם נאמר דסמך למ"ש בשאר אבות הטומאות למה הזכירו כאן גבי אונן ומכח זה הרב לח"מ ז"ל רצה לחלק בין אונן למחוסר כפורים ובין פסח לשאר קדשים עיי"ש אך אכתי קשה דפסח קדשים קלים הוא ובמשנה תנן צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה משמע דבכל מין קדש קאמר דהא לא מפיק אלא תרומה לכך נראה יותר דגם מחוסר כפורים בעי טבילה לאכילת הפסח וסמך וכו' ומ"ש כאן גבי אונן היינו טעמא מפני שעדין לא נשלם אנינותו ולכך כתב הטעם כדי שיפרוש מאנינותו וכו' כלומר אף שעדין הוא בתוכו מ"מ אנינות לילה אינה אלא מדבריהם ודברי מרן ז"ל הכי מוכחי שציין פ"ב דחגיגה:

י

מי שחופר בגל וכו'. משמע דאפילו לימנות עם חבורה אחרת קאמר וכ"כ בפי' המשנה וקשה דמאי שנא ממי שהבטיחוהו לצאת מבית האסורין שפסק לעיל סוף פ"ה דשוחטין עליו ובמתני' תנן להו גבי הדדי. וראיתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שתירץ דמתני' לדעת רבינו בגל ארוך ואז שוחטין עליו אבל בגל עגול אפי' לימנות עם אחרים אין שוחטין עליו דאם ימצא שם מת הרי הוא טמא מתחילתו עיי"ש ופשוט:

יא

מי שעבר וכו'. וכן פסק סוף פ"ט דנזירות והראב"ד ז"ל השיגו שם וכאן שתק אמנם הלצת מרן ז"ל היא אמיתית עיין עליו:

יג

מי שנטמא במת וכו'. היינו בטומאה שאין הנזיר מגלח עליהם כמ"ש בהל' ב'. ועל מ"ש

אבל אם נטמא בששי וכו' ומרן ז"ל להשגת הראב"ד ז"ל כתב דמלתא פסיקתא נקט, אפשר עוד דבא להשמיענו דאף אם שחטו וזרקו עליו קודם הזאה וטבילה אף שטומאת התהום עיקרה על הספק אי נמי שספק אם נטמא בטומאת התהום קודם ההזאה או אחריה הרי הוא כנטמא בששי ולכך דייק רבינו לכתוב עד שיהיה טהור ודאי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---