פני יהושע/קידושין/נב/א

פני יהושע קידושין נב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא ת"ש דתני טביומי לזה ה' בנים כו' תיובתא דרבא תיובתא. והא דלא אוקמה להאי ברייתא שתלה בדעת אבי המתקדשת דהיינו לשיטת הב"ח בסתם ולכ"ע במפרש דא"כ אמאי צריכה ה' גיטין לשייליה לאב וליכא למימר דלא מהימן משום דס"ל להאי תנא אין ברירה אפי' בתולה בדעת אחרים כהאי תנא דהריני בועלך ע"מ שירצה אבא דשאני התם דלמא אי הוי האב לקמן מיד היה מתרצה אע"ג דלבסוף אינו מתרצה משא"כ הכא אי תלה הדבר ברצון האב ה"ל קידושין גמורין לכ"ע כשיברור האב אע"כ דאיירי הכא שגם האב אינו מברר שום אחת מהם או שלא תלה הדבר בברירה א"כ מקשה שפיר. ולמאי דפרישית לעיל מסבר' דנפשאי בשיטת רבי סעדיה גאון דבכה"ג הוי קידושין שאין מסורין ביאה א"ש טפי ודו"ק:

והא דאסקינן לדרבא בתיובתא ולא מוקמינן להאי ברייתא כהאי תנא דלית ליה דרשא דבעולת בעל בפ"ק דף ט' וא"כ לא מייתר ליה ובעלה דאיצטריך לגופיה ולמעוטי אמה העבריה ורבא ס"ל כהאי תנא דדריש בעולת בעל דאפשר דכיון שעיקר הדין תני בברייתא להיפך אין לשום אמורא לחלוק משום דרשא דקרא דאפשר דאתא לשום דרשא אחריתא וצ"ע בסוגיית הש"ס:

תוספות בד"ה והלכתא כו' מעשה בא לפני ר"ת כו' ועוד אפילו לא פירש נמי דשארית ישראל לא יעשו עולה כו' עכ"ל. ולפ"ז צ"ל דההיא מתניתין דהמקדש את בתו סתם איירי באומר א' מבנותיך כפרש"י לעיל בשמעתין ואפ"ה אין הבוגרת בכלל ונראה דהיינו משום דלמאי דקי"ל כאביי מיתוקמא הן מתניתין שפיר בדאית ליה טובא דאי בשאין לו אלא בוגרת וקטנה אמאי אין הבוגרת בכלל הא א' מבנותין קאמר ואפשר דמ"מ דכיון שתלה בדעת האב מסתמא דעת האב על הקטנה ולא על הבוגרת וכה"ג צריך לפרש בההיא בבא דקדשתי את בתי הגדולה וכדפרישית והרבה יש לי לדקדק בזה בשיטת הרא"ש והטור והב"י והב"ח ואין להאריך יותר ולקמן דף ס"ד יבואר קצת בעזה"י ודו"ק:

גמרא פיסקא מעשה בחמש נשים אמר רב ש"מ ממתניתין תלת ש"מ המקדש בפירות שביעית מקודשת ופרש"י דקמ"ל דלא אמרינן דלאו ממונא דזוכה נינהו ובתוספות מפורש יותר דלא אמרינן דלאו ממונא הוא לקדש בו את האשה כיון דלא בא אלא מטעם זכייה כו'. וקשיא לי מהיכא תיתי נאמר דלאו ממונא דזוכה נינהו לקדש את האשה אי משום דלא בא אלא מטעם זכייה כמ"ש התוספות הא ליתא דע"כ מדמוקי רב דיוקא דמתניתין לענין קדשה בגזל לפני יאוש ולא לאחר יאוש דומיא דשביעית וכמו שיבואר אלמא דלאחר יאוש פשיטא ליה דמקודשת משום דס"ל לרב יאוש קונה ואי ס"ד דלרב איכא רבותא בשביעית מטעמא דדרך זכייה אתי לידיה אף ע"ג דבהתירא אתי לידיה א"כ אכתי בגזל דלאחר יאוש אמאי פשיטא ליה הא לא אתא לידיה אלא מטעם זכייה דאיסורא אע"כ דליכא רבותא בהא דמילתא דפשיטא היא דמה שקונה מדאורייתא יכול לקדש את האשה דממון גמור הוא כ"ש בלאחר יאוש דשביעית דבהיתירא ואין לפרש בכוונת רש"י דסד"א דלאו ממונא דזוכה נינהו אלא משולחן גבוה קזכי וממון גבוה הוא דומיא דמעשר שני לקמן דבכמה דברים הושוו שביעית למעשר שני ועוד דמיקרי קדש כדמקשה הש"ס לקמן בדף הסמוך גבי מעשר שני דמקשה והרי שביעית דלפ"ז קשה יותר למה פקפקו רש"י ותוספות בזה עד שרצו לפרש בלשון אחר מטעמא דלאכלה ולא לסחורה ותיפוק ליה שזה הפירוש הראשון הוא ממש ל' הגמרא לקמן דבעי למימר טעמא דמעשר שני משום דמיקרי קדש ומקשינן והרי שביעית וא"כ טובא אשמעינן רב לאפוקי מה"ט אע"כ דסברי רש"י ותוספות דבהא לא איצטריך רב לאשמעינן ממתניתין דהכא דבלא"ה אתיא בק"ו מתרומה וחלה דכתיב קדש לה' ואפ"ה תנן בהדיא באידך מתניתין דמקודשת א"כ כ"ש בשביעית דלא כתיב לה' אלא קדש לחוד וכדמקשה הש"ס להדיא בדף הסמוך ומסיק טעמא דמעשר שני משום דכתיב הוא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מה כוונת רש"י ותוספות מהיכא תיתי נאמר דלאו ממונא דזוכה הוא ולכאורה היה נ"ל לפרש בכוונתם דסוגיין איירי משביעית בזמן הזה דקי"ל דמדרבנן היא ומסתמא בהכי איירי מתניתין בזמן הזה דאל"כ מאי קמ"ל וכ"ש לפרש"י בגיטין דף ל"ו דאפילו בכל זמן בית שני הוא מדרבנן ומש"ה תיקן הלל פרוזבול וע"ש בתוספות ובחידושינו וא"כ טובא אשמעינן רב דאף על גב דאינו זוכה בפירות שביעית אלא מדרבנן ומדאורייתא לאו ממונא הוא אפ"ה מקודשת מדאורייתא מטעמא דהפקר ב"ד הפקר כמ"ש הפוסקים בקדשה בגזל דלאחר יאוש למ"ד דיאוש קונה מדרבנן ואפשר דאפילו לדברי המפקפקים בהיאך דלא הוי אלא קידושין דרבנן היינו משום דבאיסורא אתא לידיה ומדאורייתא גזל גמור הוא משא"כ בשביעית דרבנן לכ"ע ה"ל קידושין גמורים דאורייתא מטעמא דהפקר ב"ד דומיא דמקדש במלוה במעמד שלשתן דקנין דרבנן הוא ולרוב הפוסקים מקודשת טפי מגזל דאחר יאוש דרבנן והכא עדיף אפילו ממעמד ג' דעיקר תקנת חכמים בשביעית דוקא שיזכה בו כל הזוכה ממצות שביעית כך היה נ"ל לכאורה אלא דהא נמי ליתא דמ"מ כיון דלרב יאוש גרידא קונה מדאורייתא וא"כ שביעית דרבנן לא גרע מייאוש דודאי נתייאשו הבעלים וא"כ פשיטא דמקודשת מדאורייתא ואף שיש שום סברא לחלק אפ"ה ממקומו הוא מוכרע דאין לפרש כן דאל"כ היא גופא תיקשי מנ"ל לרב דמקדש בפירות שביעית דרבנן מקודשת ומקדש בגזל דידה אינה מקודשת אימא איפכא דמקדש בפירות שביעית דאחרים אינה מקודשת כיון דלא זכה מדאורייתא ומשנתינו דמקודשת היינו משום דשלהן היתה וא"כ נהי דלא זכה מדאורייתא מ"מ דידה נינהו ומקדש בגזל דידה אימא דמקודשת ובהכי א"ש טפי דיוקא דמתניתין דקתני שלהן היתה ושל שביעית היתה דוקא הא שביעית דאחרים אינה מקודשת אע"כ דמילתא דפשיטא היא דבשביעית דרבנן מקודשת מדאורייתא מטעמא דייאוש כדפרישית והדרא קושיא לדוכתא לכך נראה עיקר כדפרישית מעיקרא בכוונת רש"י דסד"א דלא מיקרי ממונא כיון דאיקרי קדש וכדאמרינן פרק לולב הגזול דילפינן קדש קדש מהקדש קמ"ל דלא איתקש להכי מיהו בירושלמי פ"ק דמעשר שני משמע להדיא כפי' שני דרש"י ותוספות דסד"א דאין מקדשין כי היכי דאסור לקנות בדמי שביעית עבדים ובהמה טמאה ומסיק שם להדיא דאין מקדשין בפירות שביעית לכתחלה מה"ט ע"ש ודו"ק:

שם וש"מ המקדש בגזל אינה מקודשת ואפילו בגזל דידה ופרש"י דלא אמרינן מדקבלתיה אחילתיה. ויש לדקדק דמשמע דמימרא דרבא איירי נמי לענין גזל דאחרים כדדייקינן בסמוך בשמעתין ממילתא דרבי יוחנן ומברייתא והיאך דייק רב להא מילתא ממתניתין דהא דיוקא דשלהם היתה ושל שביעית היתה לא שייך כלל לענין גזל דאחרים ודלמא דוקא בגזל דידה אשמעינן במתניתין דאי לאו דשל שביעית היתה נכריות נמי אינן מקודשת דמצית למימר אין שקלי ודידי שקלי כיון דלא שדיך אבל בגזל דאחרים מנ"ל ממתניתין דאינה מקודשת ולכאורה היה נ"ל ליישב כיון דמשמע דלרב נמי לא איירי מתניתין באומר כולכם דה"ל את וחמור אלא באומר כולכם וא' מכם והיינו דמסיק או כאביי או כרבא וכמו שפרש"י לעיל בדף הקדום בד"ה הרי כולכם וא' משתי אחיות ולפ"ז מדייק רב שפיר דבגזל דאחרים נמי אינה מקודשת דאל"כ אפילו בשאר שני שבוע נמי נכריות מיקדשין בהיאך חלק חמישית דא' מהאחיות שאינו רוצה לקדש דה"ל גזל דאחרים וליכא למימר דלית בה שוה פרוטה לכל אחת בהאי חלק דאכתי צריכות גט דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי אע"כ דבגזל דאחרים נמי אינה מקודשת אלא דעדיין לא נתיישבה דעתי בכך דבלא"ה קשיא לי דהא משמע בשמעתין דמימרא דרב בגזל דאחרים היינו דוקא לפני יאוש וע"כ דהכי הוא דהא לרב יאוש כדי קנה ועוד דה"ל יאוש ושינוי רשות ביד האשה אע"כ לפני יאוש ואם כן היאך מדייק לה רב ממתניתין דהא שביעית לא גרע מייאוש וא"כ דיוקא נמי דומיא דשביעית איירי בגזל אחר יאוש ונהי לענין גזל דידה אפילו לשיטת הפוסקים דהיינו נמי דוקא לפני יאוש כמו שאבאר אבל לאחר יאוש מקודשת א"ל דרב מדייק לה שפיר מדיוקא דמתניתין דע"כ להכי אתא והכי קתני דטעמא דשל שביעית דה"ל לאחר יאוש אבל בשאר שני שבוע מסתמא הוי לפני יאוש ונכריות נמי אינן מקודשות דמצי למימר דידי שקלי ומכ"ש לפי מה שאפרש בסמוך דבגזל דידה אפילו לאחר יאוש אינה מקודשת וא"כ שמעינן לה שפיר מדיוקא דמתניתין משא"כ לענין גזל דאחרים דלפני יאוש לא משתמע מדיוקא דמתניתין ובלא"ה נמי נ"ל דוחק לומר דמוכח לה מדלא מיקדשא בחלק חמישית דכיון דלא ידעינן לאיזה מאחיות א"כ מסתמא תטול כל אחת מהן חלקה מיהו לפמ"ש התוספות בסמוך בד"ה והוא לא אמר דעיקר מילתא דרב לא איירי אלא לענין דלא מחמרינן להצריך גט מדרבנן א"כ א"ש דכיון דשמעינן ממתניתין דבשאר שני שבוע נכריות נמי לא מיקדשות אפילו מדרבנן אף על גב דבשדיך הוו קידושין דאורייתא מכ"ש דלא מחמרינן מדרבנן בגזל דאחרים דלפני יאוש דמדאורייתא לא הוי קידושין בשום דוכתא כן נ"ל נכון ודו"ק:

שם ואפילו בגזל דידה. אע"ג דלכאורה משמע דאיירי נמי לפני יאוש דומיא דגזל דאחרים אפ"ה נ"ל עיקר דבגזל דידה אפילו לאחר ייאוש נמי אינה מקודשת דמציא למימר אין שקלי ודידי שקלי כיון דלא שדיך וכמ"ש הרמ"ה ז"ל הובא בטוא"ע סי' כ"ט ולדעתי שזה מוכרח דנהי דמתייאשה מגוף החפץ מ"מ מדמים מי מייאשה וא"כ שפיר שייך דידי שקלי והיינו דדייק לה שפיר מדיוקא דטעמא דשל שביעית היתה דה"ל לאחר ייאוש ודיוקא נמי דומיא דשביעית איירי ונראה שלזה כיון הבית יוסף שתמה על הטור למה הוצרך לכתוב בשם הרמ"ה והוא גמרא ערוכה והיינו כדפרישית דהכי משמע מדיוקא דמתניתין ועדיין צ"ע דאיכא למימר דכיון שידענו שכבר נתייאשה א"כ אין שום הוכח' לומר דלאו לשם קידושין שקילת' ומידי ספיקא לא נפקא:

(קונטרס אחרון) דף נב וש"מ המקדש בגזל אינה מקודשת ואפילו בגזל דידה. וכתבתי דנלע"ד דבגזל דידה אפילו לאחר יאוש נמי אינה מקודשת דמצי למימר אין שקלי ודידי שקלי כמ"ש הטור א"ע סי' כ"ט בשם הרמ"ה ז"ל וכתבתי בטעמא דמילתא דנהי דמתייאשה מגוף החפץ מ"מ מדמי מי מייאשה וא"כ שפיר מצי למימר דידי שקלי ולענ"ד שלזה כיון הב"י שתמה על הטור למה הוצרך לכתוב בשם הרמ"ה והא גמרא ערוכה היא עיין בפנים וכן בסמוך בסוגי' הגמר' דמקשה מיתיבי קידשה בגזל ובחמס דמשמע נמי דנחי' להך סברא דפרישי' כמ"ש בפנים:

שם וש"מ אשה נעשית שליח לחברתה אפילו במקום שנעשית צרה. ופרש"י ותוספות אף על גב דאין נאמנת במקום אחר דלמא מקלקלה לה ותמה הרא"ש על זה כיון דחזינן שנתרצית לשליחות ועשתה שליחותה מה קילקול שייך כאן ולעד"נ דיש ליישב דיש לחוש דלמא בטלה השליחות לפני עדים וכדי שלא יקדשנה בעצמו ותעשה צרה גמורה מש"ה מתכוונת לקלקלה ואח"כ יבואו עדים ויעידו וה"ל בעילת זנות למפרע ומגנייא באפיה אלא דאכתי קשיא לי טובא היאך שמעינן להא מילתא דנעשית שליח ממתניתין דהא נהי נמי דלכתחלה חיישינן דלמא מקלקלה ולא מהימנא אכתי מידי ספק קידושין לא נפקא דשמא קושטא קאמרה שקבלה לשם שליחות ומש"ה נכריות מקודשות מספק וצריכות גט ואפשר דממשנה יתירא דקתני וקיבלתו א' ע"י כולם ע"כ להא איצטריך דה"ל קידושין גמורין לגבי הנכריות ועי"ל דאי ס"ד דלגבי הנכריות נמי לא הוי אלא קידושי ספק א"כ מאי ראיה מייתי מהא דאין אחיות מקודשות דכיון דלרב ממתניתין באומר כולכם וא' מאחיות איירי וא"כ לגבי כל חדא מהאחיות הוי ליה ספק ספיקא ספק אם לדידה איכוון או לאחותה ואת"ל דלדידה איכוון אכתי שמא בטלה צרתה את השליחות דהא לא מהימנא אע"כ דצרתה מהימנא וה"ל קידושי ודאי לגבי הנכריות ומייתי שפיר דאפ"ה אין האחיות מקודשות ודו"ק:

שם ואידך מאי היא קידושין שא"מ לביאה ונחשבה משום דמספקא ליה אי כאביי או כרבא. ולכאורה היינו משום דסיפא דמתניתין לא מיתוקמא באומר כולכם דה"ל את וחמור וע"כ צריך להגיה או כאביי או כרבא כשקלא וטריא דלעיל אלא דלפי זה קשה לשיטת הרי"ף והרא"ש וסייעתייהו דשקלי וטרי דלא כהלכתא דהא קי"ל את וחמור קנה ואם כן אין צריך להגיה אלא כדקתני דבאומר כולכם איירי וא"כ מאי מספקא ליה לרב הא ע"כ לפ"ז מתניתין כאביי כדמותבינן מינה לעיל עליה דרבא ועוד דרב הונא תלמידא דרב ס"ל בפרק מי שמת דאת וחמור קנה ובעלמא מקשינן מדרב הונא אדרב תו קשיא לי דרש"י פירש בד"ה ונחשביה רב נמי להא דקידושין שא"מ לביאה לא הוי קידושין ואדרבא איפכא ה"ל לפרש דהוי קידושין חדא דהכי הילכתא ועוד דהא בשקלא וטריא דלעיל מעיקרא מותבינן מתניתין עליה דרבא והנלע"ד בכוונת רש"י ז"ל דודאי הא דקאמר דקידושין שא"מ לביאה שמעינן נמי ממתניתין לאו ממסקנא דלעיל דאביי מתרץ לטעמיה ורבא לטעמיה איירי דהא הוי דלא כהלכתא אלא מגופא דמתניתין ועיקר הדין איירי דרישא וסיפא דמתניתין במקדש שתיהן איירי דרב ס"ל את וחמור קני וא"כ בסיפא נמי תני כולכם ומספקא ליה לרב אי הוי טעמא דמתניתין משום קידושין שא"מ לביאה דלא הוי קידושין וא"כ ממילא דה"ה למקדש א' משתי אחיות או דלמא דטעמא דמתניתין במקדש שתיהן היינו כדרבא לעיל דכל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו וא"כ ממילא שמעינן דדוקא במקדש שתיהן אינה מקודשת אבל קידושין שא"מ לביאה בעלמא כגון במקדש א' מהם ע"כ דהוי קידושין כדמקשינן לעיל ואף על גב דבעירובין הא דרבה דכל שאינו כו' אמילתא דרב קאי לחד לישנא מ"מ אפשר דהא גופא נמי מספקא ליה בההיא דעירובין אי הוי משום טעמא דכל שאינו או כאידך לישנא ועוד דכיון דמספקא ליה מש"ה בעירובין פסק לחומרא משא"כ הכא דלקולא ואין להקשות אמאי לא קאמר נמי דש"מ ממתניתין לענין הא דכל שאינו הא ליתא דרב לא חשיב אלא דיני דנ"מ לענין קידושין משא"כ האי טעמא דכל שאינו לא נ"מ מידי לענין קידושין דהא סוף סוף בשתיהן כא' תנינן בהדיא דאינן מקודשות משא"כ האי טעמא דקידושין שא"מ לביאה נ"מ טובא לאומר א' מכם כן נ"ל נכון וברור בכוונת רש"י ושיטת הסוגי' ודו"ק:

תוספות בד"ה והוא לא אמר כו' וא"ת מאי אתי ר"י לאשמעינן כו' כגון ההיא דאלו מציאות שטף נהר קוריו כו' עכ"ל. ולא יכולתי לעמוד על דבריהם בזה דמאי מייתי מההיא דאלו מציאות דליכא שם שינוי רשות ובכי הא מקרא מלא הוא דאפי' מצא מציאה צריך להחזיר וכ"ש בגזלן דכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל משא"כ במימרא דרבי יוחנן ורב קמ"לן דאע"ג דאיכא שינוי רשות שקידש בהן האשה או שהקדישו לשמים אפ"ה לא מהני דה"ל גזל גמור והיינו ממש מימרא דרב חסדא בר"פ הגוזל בתרא גזל ולא נתייאשו הבעלים רצה מזה גובה ואדרבא תמיהא לי טובא דנהי דאמרינן בכמה דוכתי שינוי רשות בלא יאוש מי איכא למ"ד דקנה מ"מ מצינן פלוגתא בהא בפ' הגוזל דף קט"ו דלאביי פליגי רב ור"י גופייהו בהוכר הגנב בפלוגתא דהא דרב חסדא ולרב הדין עם הראשון ואין להבעלים על הלוקח כלום ומשמע שם מפרש"י דאפי' בלא הוכר הגנב לרב הדין עם הראשון וכבר הארכתי שם בזה והעליתי שם דהיינו כשהחפץ אינו בעין מ"מ אין לתמוה בזה כל כך דהא גופא קמ"לן דאף על גב דהוכר הגנב דבהכי איירי רב ור"י בשמעתין אפ"ה הדין עם השני ומש"ה לא הוי הקדש וקידושין ועוד יש בזה כמה חידושי דינים בענין תקנת השוק וא"כ לא דמי כלל לההיא דאלו מציאות שהביאו התוס' ואין לפרש כוונת התוספות לענין סתם גזילה אי הוי יאוש בעלי' כמ"ש הריטב"א ז"ל בסוגיא דשמעתין הא נמי ליתא דמאי מקשה פשיטא הא פלוגתא דתנאי היא בגנב וגזלן וכ"ש דלא דמי כלל לההיא דאלו מציאות הא וצ"ע גדול:

בא"ד וי"ל מ"מ איצטריך מילתא דרב כו' אבל לחומרא אף ע"ג דלא נתייאש לכך איצטריך מילתא דרב כו' עד סוף הדיבור. ונראה דהא דדייק רב הא מילתא ממתניתין היינו משום דהכא משמע דהא דקאמר דאין האחיות מקודשות היינו לענין דאין צריכות גט כלל א"כ מינה דנכריות צריכות גט וע"כ דדיוקי דשלהן היתה ושל שביעית עלה קאי דאי לאו דשל שביעית היתה הנכריות נמי לא היו צריכות גט כלל אפילו מדרבנן כמו האחיות. מיהו אכתי איכא למידק למידק דלמא לעולם בגזל לפני יאוש צריכה גט מדרבנן ואפ"ה א"ש דיוקא דמתניתין דכולה מילתא איצטריך למייתי ראיה דאחיות אינן מקודשות כלל וה"ק דאי לאו דשביעית היתה אלא שלהן לא היו הנכריות מקודשות מדאורייתא אלא מחשש דרבנן בעלמא הוי צריכות גט וא"כ לא היה שום ראייה דאין האחיות מקודשות כלל דלעולם דבכה"ג הוי קידושין אלא לפי שאמר א' משתי אחיות כפרש"י לעיל א"כ לגבי האחיות ה"ל ספיקא דרבנן בעלמא שמא לא נתכוון לזו אלא לחברתה וכיון דמדאורייתא בלא"ה אין כאן חשש קידושין משום גזל מש"ה לא החמירו חכמים בספקא אבל בודאי לעולם דהוי קידושין מש"ה מפרש דשל שביעית היתה דה"ל קידושין דאורייתא ואפ"ה האחיות אינן מקודשות כלל מיהו למאי דפרישית בשמעתין דרב גריס במתניתין כדקתני דאמר כולכם לחוד א"כ אתי שפיר דמוכח דנכריות נמי לא הוי צריכות גט אפי' מדרבנן אי לאו דשל שביעית היתה ודוק היטב:

גמרא מיתיבי קידשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה מקודשת. וליכא למימר דברייתא לאחר יאוש איירי דא"כ בגזל דאחרים מאי למימרא הא ה"ל יאוש ושינוי רשות מיהו אכתי קשיא לי דלמא בסתם גזל איירי וקמ"ל דבין בגנב ובין בגזלן אמרינן סתם גזילה יאוש בעלים היא והיינו כרבי דס"ל בפרק הגוזל גנב כגזלן לר"ש ומהשתא לא קשה לרב ולרבי יוחנן דאינהו ודאי כרבנן ס"ל דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא כדמסיק רבא לקמן בשמעתין וכה"ג קשה לי גם כן על שיטת חידושי הריטב"א שכתב דעיקר רבותא דרב ורבי יוחנן היינו לענין דלא אמרינן סתם גזילה יאוש בעלים הוא דלפ"ז מאי מקשינן עלייהו מברייתא דהאיכא לאוקמי כרבי ואינהו סברי כרבנן. מיהו למאי דפרישית לעיל דלענין גזל דידה לא שייך לחלק כלל בין לפני יאוש או לאחר יאוש דאי אינה מקודשת לפני יאוש דמצי' למימר דידי שקלי ה"ה לאחר יאוש דהא מדמי לא נתייאשה ואי אמרינן דאפ"ה מדקיבלה הקידושין אחלתה ה"ה לפני יאוש א"כ מקשה הכא שפיר כיון דבחטף סלע מידה קתני דמקודשת ע"כ היינו אפילו לפני יאוש מסתמא דהכי הוא נמי בגזל דאחרים כיון דבהדי הדדי תני להו ועוד דאי ס"ד דבגזל דידה הוי סברא טפי דמקודשת דמדקבילתא אחילתא אפ"ה ה"ל למיתני חטף סלע מידה או שקידשה בגזל ובגניבה מקודשת דהוי דרך לא זו אף זו וליכא למימר דאכתי הוי רבותא טפי בגזל דידה דאפילו לפני יאוש א"כ ה"ל למיתני האי רבותא בהדיא אע"כ דלא חשיב ליה רבותא דממילא בגזל דידה לפני יאוש ולאחר יאוש שוין א"כ הדרא קושיא לדוכתא אע"כ דברייתא לפני יאוש איירי בתרווייהו ואפ"ה מקודשת מדרבנן דמדאורייתא לא הוי קידושין כלל ולפ"ז שפיר קתני דרך לא זו אף זו דבגזל דידה אע"ג דמצי' למימר דידי שקלי אפ"ה צריכה גט מדרבנן וקשיא שפיר לרב ולר' יוחנן דאיירי מדרבנן כפירוש התוספות כן נ"ל נכון ודו"ק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.