אילת השחר/קידושין/נב/א
וכ"ת ה"נ כשהוכרו ולבסוף נתערבו הא אחת מבנותיך לאחד מבני קתני. העירוני אם כל הקושיא מחמת דאמר אחת מבנותיך דעי"ז לא הוי מסורין לביאה, או גם ממה שאמר לאחד מבני, דגם אם קידש אשה אחת, מ"מ כיון דקידש לאחד מהבנים הוי אין מסורין ביאה דאסור לכל א' מהם דשמא היא אשת אחיו, דאולי יש לחלק דבשלמא א' מבנותיך הא כיון דעשה קידושין שעי"ז לא יהיו מסורין לביאה אין כאן כי יקח ובעלה כיון דסוף סוף עשה קידושין, אבל בקידש לאחד מהבנים הא להצד שבן הזה קידש והוי כי יקח היא מותרת ונתקיים שפיר ובעלה, אלא דהספק אולי הבן הזה לא קידש דאז אין כי יקח וזה לא נתמעט.
הא אחת מבנותיך מקודשת לא' מבני. מבואר דצריכה גט מכל א'. ועי' באבנ"מ (סי' כ"ז סק"י) מש"כ בשם הריב"ש לחלק מהא דלעיל (דף ה' ע"ב) בהרי את מקודשת ולא אמר לי, דאי ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אין כאן כלל קידושין דדיבור שעושה ספק שפיר חל ועושה ספק, משא"כ אם הספק מחמת שאין דיבור אז לא חל כלל, וגם שם אם הי' אומר את מקודשת לא' מהעולם היתה צריכה גט מכל מי שעשאו שליח לקדש, משא"כ באומר סתם הרי את מקודשת דאין כאן דיבור של ספק אלא בלי דיבור כלל דאז לא חל כלל.
תוד"ה והלכתא. דשארית ישראל לא וכו'. יש לעיין הא ע"כ יש לנו ספק שמא המקדש והאב שניהם מסכימים באותו הבת או דשניהם מסכימים על קידושי ספק, א"כ אין כאן לא יעשו עולה דהא שניהם מסכימים, ואין לומר דמיירי דכבר אמר להבת המתקדשת שיקדשנה, ואז שייך דלא יעשה עולה לה, דהא מלשון התוס' משמע משום דאמר להמקדש פלוניתא אתן לך לכן לא יעשה עולה, ואולי כיון דמצד המקדש יש באמת רצון על זאת שדיבר עליה אלא דאם האב לא ירצה בהכרח מסכים גם על אחרת שייך גם על אופן זה שארית ישראל לא ידברו כזב, וצ"ע.