פני יהושע/קידושין/נב/ב

פני יהושע קידושין נב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איתתא דהוי משיא כרעה במשיכלא דמיא כו'. ולכאורה הוא אריכות לשון שלא לצורך וכבר הרגישו הריטב"א ותוספות רי"ד בזה ע"ש ולענ"ד דכמה הילכתא רבוותא שמעינן מהאי עובדא דמשמע שבאותו מעמד בעוד שהאשה רוחצת חטף זוזא מחבריה כדי לקדשה וא"כ האשה ידעה "שהוא דבר הגזול ואפ"ה הוצרך רבא לומר דלית דחייש לדר"ש וא"כ למאן דס"ל כר"ש הוי מקודשת דאע"ג דרבא ס"ל בפ' מרובה דף ע' דיאוש לחוד לא קני מ"מ הכא איכא יאוש ושינוי רשות וממילא שמעינן דאף על גב דבאיסורא אתא לידיה דשני כיון שידעה שהיא גזל אפ"ה מקרי יאוש ושנוי רשות כן נ"ל מסוגיא דהכא אלא דבחידושי פרק הגוזל דף ק' כתבתי להיפך ע"ש ויש לחלק ועוד שמעינן נמי מהכא דאף על גב דאפשר שזה לא היה מתכוון לגוול המעזת מחבירו אלא לפי שהיה ממהר לקדשה שלא יקדמנו אחר מש"ה חטף ממנו ואפשר שהיה בדעתו להחזיר לידו זוז אחר שכן נראה מתוך הענין וקס"ד דלא הוי גזל כלל ואפי' חמס לא הוי לפי שאין דרך בני אדם להקפיד במטבע שניתן להוצאה וסברא זו נראה קצת מלשון הברייתא לעיל קדשה בחמס ובגזל או שחטף סלע מידה משמע דבגזל דאחרים לא הוי שום רבותא שמקודשת בגזל סלע כיון שאין צורך להחזירו בעין דלא קפדי אינשי ומכ"ש דא"ש למאי דפרישית לעיל בפלוגתא דפ' הגוזל בהוכר הגנב אי הדין עם הראשון או עם השני דהיינו היכא שהחפץ בעין וא"כ במטבע דלא קפדי סד"א דלכ"ע הדין עם הראשון ולא עם השני כיון שהוכר הגנב כי ההיא דהכא קמל"ן דאפילו במטבע נמי כיון שהגזילה קיימת הדין נמי עם השני כן נ"ל ודו"ק:

שם במשנה המקדש בחלקו ופרש"י שחלק עם אחיו הכהנים עכ"ל. משמע דלא איירי מתניתין אלא בחלק הכהנים לבד ובסמוך בלשון הגמרא מפרש רש"י בד"ה כי קא זכו בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר וא"כ דברי רש"י ז"ל נראים כסותרין זא"ז והיה נ"ל לפרש דמה שפרש"י בסמוך בגמרא היינו משום דלמאי דמשני הש"ס ומפליג בין מחיים ולאחר שחיטה ולא מפליג בין מתנות כהונה לחלק הבעלים בשלמים אלמא דבעי לאוקמא מתניתין כר"י הגלילי דאפילו בחלק הבעלים נמי אינה מקודשת משא"כ כאן בעיקר פירוש המשנה ניחא ליה לרש"י לפרש כמסקנת הש"ס פ"ק דב"ק דף י"ג דמחלק הש"ס בין מתנות כהונה ובין חלק הבעלים בשלמים וא"כ ע"כ לא איירי מתניתין דהכא אלא בחלק הכהנים וכמ"ש שם התוספות להדיא ע"ש דבמסקנא דהתם הדר ביה הש"ס מהאי שינויא דמעיקרא ודמפליג בין מחיים ולאחר שחיטה וא"כ הסוגיא דהכא לא הוי כמסקנא דהתם וכ"כ הרשב"א ז"ל כאן בחידושיו כך היה נ"ל לכאורה אלא דרש"י גופא משמע מפירושו שם בב"ק דלמסקנא נמי לא הדר ביה הש"ס מהאי שינוייא קמא ואיתא להא ואיתא להא דבמתנות כהונה לא שני לן בין מחיים ולאחר שחיטה אבל בחלק הבעלים בשלמים שפיר קאי בשינויא קמא דדוקא מחיים א"ר יוסי דהוי ממון בעלים ומהטעם שכתב רש"י שם משום שאחריותו עליו וכמ"ש שם בחידושינו באריכות וכמ"ש שם התוספות בשיטת רש"י ז"ל להדיא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וצ"ל דמה שפרש"י כאן בלשון המשנה שחלק עם אחיו הכהנים לא דקדק לפרש בדווקא לפי מסקנת הגמרא אלא דניחא ליה לפרש בחלק הכהנים דמילתא דפסיקא הוא דעיקר מילתא בהכי איירי אליבא דכ"ע אבל בסמוך דמפליג הש"ס בין מחיים ולאחר שחיטה אליבא דר"י הגלילי הוצרך רש"י להזכיר חלק הבעלים דבהכי מיתוקמא פלוגתא דר"י הגלילי ורבנן בפ"ק דב"ק דבכי הא מחלק ר"י הגלילי בין מחיים ולאחר שחיטה אבל בחלק הכהנים שהוא מתנת כהונה מודה ר"י לרבנן דבכל ענין לא הוי ממון בעלים כן נ"ל נכון דתיתי מסקנא דהכא כמסקנת הש"ס בפ"ק דב"ק והיינו דמסיק הכא דיקא נמי ובסמוך בלשון הגמ' אבאר עוד בזה ודו"ק:

תוספות בד"ה המקדש בחלקו כו' וא"ת מי גרע ממקדש ע"מ שאדבר עליך לשלטון כו' עד סוף הדיבור. כוונתם בזה דלכאורה משמע דהא דאינה מקודשת היינו משום דאיהו לא קיהיב לה מידי מדיליה ולא חסר מידי דאע"ג דלעיל בפ"ק דף ז' בהילך מנה והתקדשי לפלוני דאע"ג דלא חסר מידי קנה היינו משום דמ"מ אותו פלוני חסר מידי ונתן לה בעבור המקדש משא"כ הכא דשום אדם לא יהיב לה מדיליה לא מהני וע"ן מקשו דמ"מ מי גרע מע"מ שאדבר עליך לשלטון דשום אדם לא חסר מידי ואפ"ה מקודשת וע"ז מתרצים שפיר דשאני התם דאיהי מטא הנאה לידה בש"פ משא"כ הכא. ובתוס' ישנים הקשו דה"נ שוה פרוטה שיכול למוכרה לכהן ותירצו דאפ"ה כיון דממון גבוה הוא אינה מקודשת ותמיהא לי טובא אהא דפשיטא להו שיכול למכור לכהן ואמאי כיון דממון גבוה הוא כמו שאינו יכול לקדש את האשה כמו כן אינו יכול למכור כדתניא להדיא בריש מעשר שני דאינו יכול למכור ומבואר שם בירושלמי דכל מקום שאינו יכול לקדש את האשה אינו יכול למכור וה"נ תנינן בבכורות דבכור בזה"ז מוכרין אותו ומקדשין בו את האשה משא"כ בבכור בזמן הבית ומעשר בהמה אלמא דקידושין ומכירה חדא מילתא היא והכי משמע להדיא בשמעתין דהא יליף לה בסמוך מקרא מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה וליכא למימר דאכתי יכול למוכרה לכהן והכהן יאכלנו וקרינן ביה שפיר לאכילה דא"כ אמאי אינו יכול לקדש בו הרי האשה עצמה יכולה לאכול בקדשים קלים דנאכלין לנשיהם ומכ"ש אם היא בת כהן קודם הקידושין נמו יכולה לאכול אע"כ דאפ"ה קפיד קרא שיאכלנה בעצמו או בני ביתו דרך מתנת חנם ולא דרך קידושין דדמיא לסחורה א"כ נראה דמה"ט כ"ש שאינו יכול למכור לכהן אחר וכדמשמע להדיא במסקנא דשמעתין שאין בו דין חלוקה כלל וכמו שאבאר ודברי התוספות ישנים צ"ע ודו"ק:

(קונטרס אחרון) תוספות בד"ה המקדש בחלקו. כתבתי על מה שהקשו בתוס' ישנים דה"נ שוה פרוטה שיכול למוכרו לכהן ולענ"ד יש לתמוה טובא אהא דפשיטא להו דיכול למכור חלקו לכהן ובריש מעשר שני תנינ' להדיא דאין יכול למכור ומבואר שם בירושלמי דכל מקום שאינו יכול לקדש את האשה אינו יכול למכור אלמא דקידושין ומכירה חדא מילתא היא וצ"ע ליישב ואף לקמן בסמוך דף נ"ג משמע מלשון רש"י בד"ה יכול לא יחלקו דלרש"י נמי יכול למכור מיהו כבר כתבתי שם בכוונת רש"י דאם לא נאמר קרא קאמר דאי לאו קרא הייתי אומר מסברא אבל למסקנא אפשר דרש"י לא ס"ל כן. ועדיין צ"ע:

גמרא נימא מתניתין דלא כר"י הגלילי דתניא ומעלה מעל בה' וכו'. כבר הארכתי בחידושי לב"ק דיש לדקדק מאי קושיא דלמא דוקא לענין שבועת הפקדון הוא דרבי קרא דכתיב בה' וכיחש ובעמיתו וכיחש משא"כ לשאר מילי דהא כמו כן מצינו דר' שמעון סובר בפרק הזהב דף נ"ח דאפילו קדשי קדשים שחייב באחריותן חייב שאני קורא בה' וכיחש אע"ג דלכ"ע ממון גבוה הוא א"כ בפשיטות מצינו למימר דר"י הגלילי מוקי להאי קרא דבה' וכיחש לקדשים קלים שחייב באחריותן וכתבתי שם דעיקר הקושיא אהא דמוקמינן התם מתניתין דנכסים שאין בהן מעילה כר"י הגלילי משמע דלכל מילי חשיב ליה ר"י ממונו ודייקינן לה מלישנא דר"י גופא דקיהיב טעמא למילתא מפני שהן ממונו אלמא דבלא"ה פשיטא ליה דהוי ממונו וכמו שהארכתי שם א"כ סוגיא דהכא נמי אדהתם סמיך וזה שפירש"י כאן דקרינן ביה בה' וכיחש בעמיתו וכיחש לפי שהן ממונו ודו"ק. וכתבתי שם ג"כ דהא דמקשה התם אשנוייא דמחיים ומחיים מי אמר היינו שרוצה להקשות דע"כ אפילו מחיים נמי לאו לכל מילי חשיב ליה ר"י ממונו אלא לענין שבועת הפקדון וקשיא ליה מתניתין דנכסים שאין בהן מעילה ולפ"ז א"ש דלא מייתי להאי שקלא וטריא דהתם בשמעתין דאדרבא לפי אותה סברא כ"ש דמיתוקמא מתניתין דהכא כר"י הגלילי בפשיטות משא"כ לשיטת התוס' שם דהא דמקשה ומחיים מי אמר לא קאי אמתניתין דהתם דאדרבא לסברת המקשה א"ש טפי אלא אסוגיא דהכא קאי ולפ"ז הכא הו"ל לאתויי כל השקלא וטריא דהתם והלענ"ד כתבתי שם בהרחבת הביאור ע"ש ועיין עוד בסמוך ודו"ק:

שם אפילו תימא ר"י הגלילי כי קאמר ר"י מחיים אבל לאחר שחיטה לא ופרש"י בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר עכ"ל. וכבר פירשתי שיחתי בל' המשנה מה שנ"ל בשיטת רש"י להשוות מסקנא דהכא למסקנא דפ"ק דב"ק וכדמסיק נמי הכא דיקא נמי אלמא דמסקנא דמילתא הכי הוא וכדמשמע נמי בפ"ב דביצה דבעלים נמי לאחר שחיטה משלחן גבוה קא זכו דמה"ט נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט ע"ש ודלא כמ"ש התוס' בפ"ק דב"ק ובחידושי הרשב"א ז"ל בשמעתין דלמסקנא דפ"ק דב"ק לא מפלגינן כלל בין מחיים ולאחר שחיטה אלא בין מתנות כהונה לחלק הבעלים דבמ"כ בכל ענין הוי ממון גבוה ובחלק הבעלים בכל ענין הוי ממון בעלים לר"י הגלילי אפי' לאחר שחיטה ולפ"ז לא הוי האי דיקא נמי לפי המסקנא ונדחקו התוס' והרשב"א בסוגיא דביצה ולפי שיטת רש"י אתי שפיר טפי בפשיטות עד שאני תמה על הרשב"א ז"ל דבחידושיו לב"ק דבריו מטין לשיטת רש"י ז"ל וכאן כתב להיפך. העולה מדברינו דלשיטת רש"י בחלק בעלים נמי מודה ר"י הגלילי דלאחר שחיטה ממון גבוה הוא לגמרי אלא דקשיא לי מנ"ל לר"י הגלילי הא מילתא דהא בסמוך משמע דבמתנות כהונה גופא ילפינן לה מקרא מה אש לאכילה וזה לא שייך אלא במ"כ ולא בחלק הבעלים ול"ל דילפינן חדא מאידן הא ליתא דהא מסקינן בפ"ק דב"ק דמתנות כהונה שאני דאל"כ אפי' מחיים נמי לילפו מהדדי ובשלמא לרבנן דר"י הגלילי דסברי דבכל ענין הוי ממון גבוה אתי שפיר דלדידהו לא איצטריך לילפותא דמה אש לאכילה אלא מסברא פשיטא להו או כדאיתא בירושלמי דשמעתין דילפינן לכולהו ממעשר בהמה דאינו נמכר לא חי ולא שחוט משא"כ לר"י הגלילי דע"כ לא יליף ממעשר בהמה דא"כ מחיים נמי אע"כ דמקרא דומעלה מעל בה' יליף דלא נילף שאר קדשים ממעשר בהמה וא"כ אפילו לאחר שחיטה נמי ויש ליישב דכיון דאשכחן מיהת במעשר בהמה דאפילו חלק בעלים ממון גבוה ממילא משמע דה"ה לשאר קדשים ומש"ה ניחא ליה לאוקמי קרא דומעלה מעל בה' בשאר קדשים קלים מחיים דוקא דאיכא נמי טעמא דאחריותו עליו כמו שפירש"י להדיא בפ"ק דב"ק ע"ש ובחידושינו דהיינו בשלמי חובה דחגיגה ושמחה או בנדר ומש"ה לא דמי למעשר בהמה שאין אחריותו עליו משא"כ לאחר שחיטה דלא שייך טעמא דאחריות יליף שפיר ממעשר בהמה כן נ"ל נכון בעזה"י והאי דמה אש לאכילה אבאר בסמוך. מיהו לכל הפירושים קשיא לי דמשמע מיהא דשלמים מחיים הוי ממון בעלים ומקדשין את האשה ובפסחים דף נ' אמרינן להדיא דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ואפשר דההיא דלא כריה"ג או שנאמר דנהי דלגבי עולתו מדאורייתא לא עשה כלום אפ"ה בשלמיו לא הוי אלא מדרבנן וכדמסקינן נמי שם דיפלו דמיו לנדבה משום קנסא ודו"ק:

שם וכי אשה בעזרה מנין. נראה דודאי ר' יהודא הוי ידע שפיר דמשכחת להא מילתא ואפ"ה הקפיד על סומכוס כיון שדחק ונכנס בלא רשות היה סובר שהוצרך הלכה למעשה וכ"ש שזה היום תחלת מעשיו לא היה לו לישאל דבר שאינו מצוי כלל אפילו לכשיבנה ב"ה וכדאמרינן בעלמא הלכתא למשיחא וכתבו התוספות דהיינו דוקא בדבר שאינו מצוי עי"ל דמסתמא היה רבי יהודא עוסק בדינים אחרים ובא זה ונכנס ושאל לו והוצרך רבי יהודא להפסיק לימודו וכדאמרינן דנזקקין לשואל למעשה וכיון שדבר שאינו מצוי הוא שפיר הקפיד כנ"ל:

שם אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כו' ר' יהודא סבר לך לכל צורכיך ור"י סבר כאש מה אש לאכילה וכתבו תוספות ישנים קשה דלישתוק מלך ולא איצטריך למכתב אש והניחו בקושייא ולכאורה לא קשה מידי דודאי ר' יוסי בשיטת ר"י הגלילי קאי כדמוקמינן מתניתין כוותיה וא"כ שפיר איצטריך מה אש לאכילה דאל"כ לא הוי מפלגינן בין מתנות כהונה ובין חלק בעלים או בין מחיים ללאחר שחיטה והוי מרבי כולהו מומעלה מעל בה' ומש"ה איצטריך קרא דמה אש לאכילה לאיפלוגי בין מתנות כהונה ובין חלק בעלים ואפשר דסברת הת"י כשיטת רש"י שכתבתי דחלק בעלים מחיים שרי ולאחר מיתה הוא דהוי ממון גבוה וא"כ ע"כ יליף ממעשר בהמה או מסברא וא"כ מקשו שפיר כיון דהאי קרא דמה אש לאכילה איירי לאחר שחיטה א"כ למאי איצטריך דניליף במכ"ש מחלק הבעלים אלא דלענ"ד בהא נמי מצינן למימר דקרא מה אש לאכילה איצטריך למחיים באם אינו ענין ועי"ל דנהי דמסקינן בב"ק דמתנות כהונה חמיר מחלק בעלים היינו לבתר דכתיב מה אש לאכילה אבל אי לאו האי קרא היה באפשר לומר להיפך דדוקא חלק בעלים הוי ממון גבוה משא"כ מתנות כהונה הוי ממון הדיוט דומיא דתרומה ותרומת מעשרות וחלה דהוי נמי מ"כ ואפ"ה הוי ממון הדיוט ומש"ה איצטריך קרא כן נ"ל נכון ודו"ק:

שם ושניהם מקרא א' דרשו. ואע"ג דבסמוך משמע דיליף מן לכל בני אהרן תהיה אפשר דמהתם לא משמע אלא דקודם שזכה כ"א בחלקו אין בהם דין חלוקה אבל לאחר שזכה כ"א בחלקו לעולם דהוי ממונו לגמרי מש"ה איצטריך נמי הא דמה אש לאכילה ואכתי לא שמעינן דלא יחלקו א' כנגד חבירו מש"ה איצטריך נמי קרא דלכל בני אהרן תהיה למיסמכיה נמי לואם על תודה לענין דשוו קדשים קלים לקדשי קדשים וממילא דשוין לגמרי כן נ"ל ואפשר דזה כוונת קושיית התוס' ישנים דקשיא להו הא גופא דמקרא דלכל בני אהרן תהיה שמעינן לה וע"כ משמע להו דאיצטריך האי דהכא דה"א דלאחר שזכה הוי ממונו והיינו מדכתיב לך ע"ז מקשו שפיר דלישתוק מלך ולא איצטריך למיכתב אש כן נ"ל ודו"ק ועיין במהרש"א:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.