אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/נב

יום רביעי י"ט תשרי תשפ"ד - מסכת קידושין דף נב

עזרת נשים

מחלוקת רש"י ותוספות אם נשים אסורות להיכנס לעזרה

בגמרא במסכת קידושין (נב:) תנו רבנן, לאחר פטירתו של רבי מאיר אמר להם רבי יהודה לתלמידיו 'אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים'. דחק סומכוס ונכנס. אמר להם, כך שנה לי רבי מאיר, המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים, לא קידש. כעס רבי יהודה עליהם, אמר להם, לא כך אמרתי לכם אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים, וכי אשה בעזרה מנין. אמר רבי יוסי, יאמרו, מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק דברי תורה מה תהא עליה, וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה, ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קידושיה בעזרה. ועוד, דחקה ונכנסה מאי וכו'.

את טענת רבי יהודה לפיה אין נפקא מינה בדין מקדש בחלקו בקדשי קדשים כיון ש'אשה בעזרה מנין', מפרש רש"י כך: אשה בעזרה מנין, דקתני קדשי קדשים, והרי אם יוציאום חוץ לעזרה - אפילו לעזרת נשים - הם נפסלים ביוצא, ונשים אין נכנסות לה כדתנן באבות הטומאות בפרק קמא דמסכת כלים, ע"כ.

ומדברי רש"י עולה שאשה אסורה להיכנס לעזרה - עזרת ישראל ועזרת כהנים - כך גם נוקט רבינו בחיי בפירושו לתורה (ויקרא י יד) כשהוא מפרש את לשון הפסוק "תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך אתך": לא אמר 'במקום קדוש' [- אלא 'במקום טהור'], לפי שהתיר אכילתה לנשים, והנשים לא היו רשאות ליכנס לחצר אהל מועד, וכמו שאמרו (קידושין נב:) 'אשה בעזרה מנין', כי חצר המשכן דוגמת העזרה שבמקדש, ע"כ.

תמיהת התוספות שלא מצאנו שאסורה ליכנס ואדרבה מותרת בשחיטה ונכנסת כסוטה ונזירה

אמנם התוספות (ד"ה וכי) כתבו על דברי רש"י: ולא דק, דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות ליכנס בעזרה. ואדרבה התוספות מוכיחים ממקורו של רש"י, להפך מדבריו: שהרי בפרק קמא דכלים תנן, החיל מקודש הימנו שאין טמא מת נכנס לשם. למעלה הימנו, עזרת ישראל, שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבים עליה חטאת. למעלה הימנו, עזרת כהנים, שאין ישראלים נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה שחיטה תנופה. ולא קתני [- מעלה בעזרת ישראל יותר מעזרת נשים] נשים שאין נכנסות שם.

עוד מוכיחים התוספות שאשה מותרת ליכנס לעזרה, מדברי המשנה במסכת זבחים (לא:) שם מבואר שהשחיטה כשרה בנשים, והרי מקום השחיטה הוא בעזרה, ועל כרחך שאשה מותרת להיכנס לעזרה. וכן מצאנו בדין סוטה ונזירה שנכנסות לעזרה לתנופה.

ולכן נוטים התוספות מפירושו של רש"י ומבארים באופן אחר את דברי הגמרא כך: "וכי אשה בעזרה - להתקדש - מנין", כלומר אין רגילות שתכנס לעזרה כדי להתקדש שהרי בזיון הוא, ומילתא דלא שכיחא היא, ואין נראה שהתנא יעסוק במקרה שכזה.

ביאור התוספות רא"ש בראיית רש"י מדברי המשנה במסכת כלים

ובביאור ראייתו של רש"י מדברי המשנה במסכת כלים, נחלקו המפרשים. התוס' הרא"ש (קידושין שם) פירש כוונת רש"י שכשם שמצינו במשנה עזרת נשים, עזרת ישראל ועזרת כהנים, אזי כשם שישראל אסורים להיכנס לעזרת כהנים "אלא בשעת צרכיהם" וזאת מחמת קדושת המקום, כך גם אשה אינה רשאית ליכנס לעזרת ישראל אלא לצורך. והוסיף התוספות הרא"ש בטעם הדבר שלא מנה התנא אף מעלה זו, וכמו שהקשו התוספות, משום שיש בה מעלה גדולה יותר - שהיא מן התורה - וזאת לענין מחוסר כפורים שנכנס לעזרת נשים ואסור ליכנס לעזרת ישראל, וחייב עליה חטאת. והעדיף התנא לשנות מעלה זו. ולפי זה נמצא שאיסור כניסת נשים לעזרת ישראל אינו איסור דאורייתא, אלא רק מעלה מדרבנן. וכעין זה כתב השער המלך (ביה"ב פ"ז הי"ח ד"ה ולכן).

ודעת הרמב"ם שהמעלות המנויות שם הם דאורייתא, ולדבריו הטעם פשוט שלא שנו חכמים איסור כניסת נשים לעזרת ישראל שאינו אלא מדרבנן. אמנם לדעת הסוברים שנשנו גם מעלות דרבנן, צריך לומר כנוסח התוספות הרא"ש שהעדיף התנא לנקוט מעלה גדולה מזו שהיא מעלה דאורייתא, אף ששנה גם מעלות דרבנן.

דעת היעב"ץ ש'אשה בעזרה מנין' הוא תיקון צניעות כעין שמחת בית השואבה

בדרך אחרת הלך היעב"ץ בהגהותיו לקידושין שם, ופירש כוונת רש"י שכיון שהיתה עזרה מיוחדת לנשים, שהרי לכך היא קרויה 'עזרת נשים', כדי שלא יהיו בערבוביא עם האנשים. ואפילו שם לא היו רשאיות לעמוד כשהיו אנשים מצויים שם, כגון בשמחת בית השואבה, שהרי לכך הקיפוה בגזוזטרא שתעמודנה עליה לראות ולא תהיינה מעורבת באנשים. ואם כן פשיטא שלא היו רשאיות להיכנס לעזרת ישראל כי אם לצורך גדול. וגם לפי דבריו איסור הכניסה לעזרת ישראל הוא מעלה דרבנן, גדר משום צניעות.

צעקת התשב"ץ ורבו על מנהג העולם למול תינוק בחיק אמו בבית הכנסת

ובתשב"ץ קטן (סימן צז אות א) עורר על מנהג העולם שהאשה נכנסת לבית הכנסת ומלים התינוק בחיקה, וכתוב שאינו נראה כלל למהר"ם מנהג זה, ואפילו אם בעלה או אביה או בנה המוהל, כי לאו אורחא דאשה לקשט בין האנשים ולפני שכינה, וכי האי גוונא פרכינן פרק האיש מקדש "אשה בעזרה מנין" - פן יתגרו בה פרחי כהונה. מלבד זאת מוסיף התשב"ץ שני טעמים נוספים: א' שאפילו בעיקר מצוות מילה לא נצטוו הנשים למול את בניהם, ואם כן למה לי כולי האי למולו בתוך חיקה. ב' שבאות לחטוף לאנשים מצוותיהם. ולכן מסיק: ומי שיש בידו למחות, ימחה, ותבוא עליו ברכה ושלום.

ובאות ב' שם הוסיף בעל תשב"ץ: כאשר כתב מורינו ורבינו, צעקתי ימים רבים ולית דאשגח בי, כי מאד מכוער הוא, אע"ג דטרידי בעבידתייהו ולא מהרהרין, מכל מקום הרואין חושדין אותן, ואפילו אדם עם אשתו. ועוד ראיה, וכי בחינם היתה עזרת נשים לבד. ונראה דמצוה הבאה בעבירה היא... וכל איש הירא דבר השם, יש לו לצאת מבית הכנסת, פן יראה כמחזיק ידי עוברי עבירה.

למדנו אם כן מדברי התשב"ץ והיעב"ץ, כי 'עזרת נשים' נתקנה מעיקרה כמקום המיועד לנשים, כך שלא יתערבו בגברים הנמצאים ב'עזרת ישראל'. ומשום כך תמהה הגמרא 'אשה בעזרה מנין', כי אין לאשה להיכנס לעזרה אם לא לצורך גדול, כשהיא סוטה או נזירה, ואף שמעיקר הדין מותרת היא להיכנס לעזרה, ואף כשרה לשחיטה בעזרה, אך כתיקון משום צניעות כניסתה לעזרה אסורה.

ולפי דבריהם כתב בספר הארות בדב"ש (סוטה סימן יג אות ב) לבאר בטוב טעם מדוע לא שנה התנא מעלה זו כמעלה בעזרת ישראל על פני עזרת נשים, לדעת הראשונים הסוברים שנשנו גם מעלות דרבנן, שכן כיון שטעם האיסור הוא משום 'פרחי כהונה' ומשום 'תיקון צניעות', נמצא שאין זה מעלה מצד קדושת המקום, ולכן לא שנה התנא מעלה זו כמעלת קדושה בעזרת ישראל לעומת עזרת נשים.

דעת האחרונים שלא נכנסה אשה לעזרה מפני הכבוד או שמא תפרוס נדה

ובתוספתא (ערכין פ"ב): מעולם לא נראית אשה בעזרה, אלא בשעת קרבנה בלבד. ובחסדי דוד כתב בביאור דברי התוספתא שאין איסור לאשה ליכנס לעזרה, רק שמפני הכבוד לא היו מניחין אותן ליכנס לעזרה אלא לצורך, בשעת קרבנה, במנחת סוטה ונזירה, או בשאר קרבנות, שאף שאין בהם תנופה וסמיכה, מכל מקום נכנסו לשם לעמוד על קרבנם.

עיקר איסור כניסת נשים לעזרה לדעת רש"י, כתב הראש יוסף (חולין ב.) טעם אחר, והוא "שמא תפרוס נדה". והוא על פי המבואר במשנה בסוטה (כ.) שאחר שמשקים את הסוטה "אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידין, והם אומרים 'הוציאוה' שלא תטמא העזרה". ופירשו בגמרא (כ:) שאף שמת אינו אסור במחנה לויה, יש לחוש שמא תפרוס נדה. ועפ"ז חידש הראש יוסף שזהו טעמו של רש"י בביאור תמיהת הגמרא 'אשה בעזרה מנין', שחוששים שמא תפרוס נדה.

נימוקי מהר"י אסאד שלא לשנות המנהג ולקדש בתוך בית הכנסת

בטעם זה משתמש גם רבי יהודה אסאד בתשובה (שו"ת מהרי"א סימן לח) בה הוא מורה לאסור שינוי המנהג לקדש בחופה תחת כיפת השמים, ולקדש בבית הכנסת כפי רצון אחד השרים באותה העיר. בדבריו מצטער רבי יהודה אסאד על "כי בעוונותינו הרבים על ידי עושי חדשות, מבלים הזמן היקר למצוא ראיות לשנות מנהג או להרסו או לקיימו, ומניחים התורת כהנים, הלכות גדולות ועמוקות, מהתעסק בהם, ותורה חוגרת שק.

ובהמשך דבריו הוא מונה בקצרה, יותר מעשרה טעמים לכך שאין לשנות מנהג ישראל לקדש בחופה בחוץ: א' דברי הגמרא בקידושין וברש"י ותוספות 'אשה בעזרה מנין'. ב' שמא תפרוס נדה על ידי ביעתותא כמו בסוטה. [והוא מוסיף ומציין לדברי הראש יוסף הנזכרים - ולכאורה כוונתו שלדבריו זה גופא הטעם של 'אשה בעזרה מנין']. ג' מפני תערובות אנשים ונשים במקום קדוש [ויש להעיר שלדברי היעב"ץ והתשב"ץ זה גופא הטעם של 'אשה בעזרה מנין']. ד' אם היא בנידתה, שאין לה להיכנס לבית הכנסת. ה' אסור לשנות מנהג. ו' קידושין דומיא דמתן תורה שכפה עליהם הר לחופה כמבואר בזוהר. ז' דוגמת קידוש לבנה שנעשה בחוץ. ח' טעם המנהג הוא לתקן מה שעיוותו ישראל בחטא העגל ועשו כן להתיר להם עריות בפרהסיא, ולכן אנו מקדשים בחוץ ומברכים בפהרסיא את ה' על שאסר לנו את העריות. ט' לפרסם שמחה של מצוה, כמו שכתוב 'ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון... קול מצהלות חתנים מחופתם' - בחוצות דווקא. י' בבית הכנסת יש לאסור משום בחוקותיהם לא תלכו, שכך מנהג העכו"ם.

הוכחת רע"א ומהר"י ענגיל מדברי הירושלמי שאיסור כניסת נשים הוא דאורייתא

על כל השיטות הללו אשר מתוכם עולה כי איסור כניסת נשים לעזרה אינה אלא מדרבנן, יש להעיר מדברי הירושלמי (מע"ש פ"ה ה"ג) אליהם ציין רבי יוסף ענגיל בגליוני הש"ס (קידושין שם) ועמד על כך גם רע"א בגליון הש"ס לירושלמי (שם), שמדברי הירושלמי עולה שאיסור זה הוא מדאורייתא. שכן הירושלמי שם דן בביאור הכתוב (במדבר יח לא) "ואכלתם אותו בכל מקום", מהו 'כל מקום', ונוקט שהוא 'בעזרה'. ותמה על כך שכן כתוב (שם) "אתם ובתיכם" והרי אשה אינה נכנסת לעזרה. וכיון שהירושלמי עוסק בקראי, על כרחך שלמד שאיסור כניסת נשים לעזרה הוא איסור דאורייתא.

מדוע קרויה העזרה החיצונית 'עזרת נשים'

ומתוך נידון זה נבוא לדון בטעם קריאת עזרת נשים בשמה זה. ולדברי רש"י שנשים אסורות בכניסה לעזרת ישראל, כתב בספר אפיקי מים (כלים פ"א מ"ח סימן נא) לבאר, שכשם שעזרת ישראל קרויה כן לפי שמותר לישראל לעמוד שם בכל שעה, בשונה מעזרת כהנים שאסור לישראל להיכנס לשם אלא לצורך, כך גם עזרת נשים קרויה כן לפי ששם מותר לנשים להיכנס שלא לצורך, ואילו בעזרת ישראל מותרות להיכנס רק לצורך עבודה.

ולדברי היעב"ץ והתשב"ץ מבואר טעם אחר לקריאת שמה בשם 'עזרת נשים', שכן כל עיקר תקנתה לא היתה אלא כדי שנשים לא יכנסו לעזרת ישראל אלא יעמדו בעזרת נשים - אף שהם מותרות מעיקר הדין להיכנס לעזרת ישראל - וזאת כדי להבדיל בין הנשים לבין הישראלים, וכשם זה כך קרוי גם מקום הנשים בבתי כנסיות ובתי מדרשות בשם 'עזרת נשים'.

ולדעת התוספות שנשים מותרות להיכנס לעזרה אך אין רגילות שתכנס לשם לצורך קידושין שהוא בזיון, לדבריהם לכאורה צ"ב מדוע קרויה 'עזרת נשים' בשם זה. וצריך לומר שלדבריהם כונתה העזרה בשם זה על שם התיקון הגדול שעשו שם בשמחת בית השואבה, וכמו ששנינו במסכת סוכה (נא.): מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים, ומתקנין שם תיקון גדול. ובגמרא (נא:): מאי תיקון גדול, אמר רבי אלעזר, כאותה ששנינו (מדות פ"ב מ"ה): חלקה היתה בראשונה, והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.

הטעם שבתחילה היו הנשים לפנים מהאנשים בשמחת בית השואבה

אמנם יש לדקדק מדברי הגמרא כדעת היעב"ץ והתשב"ץ, שכן עוד איתא בגמרא: תנו רבנן, בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש. והתקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. ומבואר שבתחילה היו הנשים בתוך עזרת נשים והאנשים בחוץ ברחבה של הר הבית ובחיל [- לשון רש"י], ובחסדי דוד (פ"ד מ"א) כתב שלכאורה צריך טעם למה שנהגו תחילה שהנשים ישבו לפנים מהאנשים. וכתב שאולי משום שהגברים בסתמא מרובים מהנשים לכן הניחום בחיל ובהר הבית שהוא מקום רחב יותר מעזרת הנשים.

אמנם לדברי היעב"ץ והתשב"ץ מבואר היטב וקושיא מעיקרא ליתא, כי אכן זה היה מקום הנשים גם בשאר ימות השנה, ותחילה השאירו המצב כפי מה שהוא וכשראו שבאו לידי תקלה הוציאו הנשים לבחוץ, ולבסוף העלום על גבי גזוזטרא.

וכעין זה כתב הבן יהוידע (סוכה שם) ביישוב מה שהוקשה לו "דהמצאה זו של גזוזטרא אינה רחוקה מן השכל, ואמאי לא עשו תקנה זו מתחילה עד שהכריחם הנסיון, דודאי היה ראוי שיחשבו הקלקול שהיה קודם הנסיון". וכתב שהנשים היו מתרעמות אם יוציאום מהעזרה, כיון שאויר העזרה אינו מקודש כמו קרקע העזרה, ולכך היו הנשים מעכבות בדבר זה "ובפרט, כי עזרה זו 'עזרת נשים', ואיך ידחו אותם ממנה ויניחום בגזוזטראות שהוא באויר העזרה".