הר המוריה/תמידין ומוספין/ב

הר המוריה ‏ תמידין ומוספין ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

תוקד

על וכו'. עי' רמב"ן בריש פרשת צו שכתב שעל דרך הפשט הפסוק הזה קאי על קיום האש יעו"ש היטיב וע"ע בתו"כ שם צו פ"ב פרשה א' תמיד אף בשבת אף בטומאה יעו"ש היטיב ועיין ירושלמי יומא פ"ד ה"ו וז"ל ולית ליה לר' יהודה מערכת קיומי אש מה מקיים ר' יהודה אש תמיד אש שאמרתי לך תהא תמיד לא תהא אלא על מזבח החיצון עכ"ל מדקא פריך הירושלמי בפשיטות מהך קרא משמע ליה דפשטא דהך קרא מיירי בהכי והנה לכאורה יש לעיין דהא ר"י ס"ל בתו"כ שם דתמיד אף בשבת ואף בטומאה ואף במסעות יעו"ש והא איהו ס"ל דלא הוי מערכה לקיום האש אבל באמת לק"מ דאיהו לא פליג רק דלא היה לזה מערכה בפ"ע אבל מ"מ מודה דהיה מצוה להיות בו אש תמיד ומהאי קרא מפיק לה דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ומילתא דרבינו אתיא ככו"ע ועי' תוס' יומא מ"ה ב' ד"ה תמיד וכו' מבואר היטיב שם כדברינו דהמערכה הגדולה היתה דולקת תמיד אבל יש לעיין א"כ מאי מקשה שם בירושלמי ולית ליה לר"י מערכת וכו' מה מקיים ר"י אש תמיד וכו' הא מאי קושיא דילמא אתי להורות דהמערכה הגדולה היתה יוקדת תמיד. ויש לדחוק וליישב. ועיי"ש בירושלמי וז"ל תמיד תמיד אפי' בשבת תמיד אף בטומאה וכו' לא תכבה אף במסעות בשעת מסעות מה היו עושין לה היו כופין עליה פסכתר ד"ר יהודה ר"ש אומר אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן הא אילו היה המזבח דליק לא היה בגד ארגמן נשרף מה עביד ליה ר"י פסכתר היו כופין עליו מלמעלה מה מקיים ר"י ודשנו את המזבח וירוון כיי דאמר ר"י בן פזי ואכל ושבע ודשן עכ"ל ובהיות כן לכאורה יש לתמוה על רש"י ז"ל שפי' בחומש במדבר ד' י"ג וז"ל ודשנו יטול את הדשן מעליה ופרשו עליה בגד ארגמן ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות ואינו שורפתו שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת עכ"ל ריש דבריו כר"ש ובסופו מסיק כר"י ויש לעיין לכאורה בזה. אמנם במד"ר שם איתא וז"ל על דעתיה דר"ש ודשנו את המזבח ניחא ע"ד דר"י היו מדשנין אותו והיו מניחין שם אש וחוזרין וכופין עליו פסכתר כדי שלא יכבה עכ"ל א"כ י"ל דרש"י אזיל בשיטת המדרש דלר"י נמי היו מדשנין אותו (ועיי"ש בשיירי קרבן מה שמשיג על הקרבן אהרן בתו"כ שם יעו"ש היטיב) וע"ע מה שאכתוב אי"ה בהלכה ד' ובהלכה ה' יעו"ש היטיב.

מצוה

להביא וכו'. עי' עירובין ס"ג א' יומא כ"א ב' נ"ג א' ובתו"כ ויקרא פ"ה.

ג

בבקר

עורכין וכו'. יש לעיין קצת מהא דיומא כ"ז ב' ובתוס' שם ד"ה איכא דאמרי וכו' דדווקא בלילה ועי' בתוס' ל"ג א' ד"ה אביי וכו' דכשר אף בלילה יעו"ש וצע"ק. ועי' בתוס' מנחות צ' א' דשני גזרין כשרים קודם לתרומת הדשן יעו"ש ויש לעיין בזה דאנה מצאו כן וצ"ל דכוונתם קודם לדישון מזבח הפנימי.

שנאמר

ובער וכו'. עי' יומא ל"ג א' וכוונת רבינו י"ל מדכתיב ובער עליה ולא על חבירתה אלמא דמצוה היה להעריך מערכה גדולה ועי' תמיד פ"ב כ"ט א' וביומא כ"ב א' כ"ז ב' כ"ח א' יעו"ש היטיב שצריך לעשות מערכה גדולה ומ"מ דברי רבינו אינם מיושבים כ"כ וצע"ק ולקמן אי"ה יבואר בזה וע"ע בתמיד שם בפי' המשניות לרבינו ועי' תו"כ צו פ"ב.

לעלות

בשני וכו'. עיי"ש ביומא כ"ב א' כ"ו ב' כ"ז ב' כ"ח א' ל"ג א' יעו"ש היטיב וע"ע תוס' מנחות פ"ט ב' ד"ה תמיד וכו'.

עם

תמיד וכו'. עי' יומא כ"ו ב' ועי' תו"כ ויקרא סוף פ"ה יעו"ש ועי' זבחים ס"ב ב' יעו"ש אבל משם אינו מוכרח שיהיה דווקא בשני גזירין וי"ל דמיירי שם בכל המערכות יעו"ש היטיב וע"ע לעיל פ"ז מהל' איסורי מזבח ה"ג יעו"ש. כתב המל"מ וז"ל בירושלמי רפ"ב דיומא מצוה להקדים אש לעצים שנאמר וערכו עצים על האש קדם עצים לאש וכו' יעו"ש (א"ה וגם האש דמערכה שניה קדם לעצים כדאמר אביי אליבא דאבא שאול) עכ"ל והנה מאי דמייתי מהירושלמי דמצוה להקדים אש לעצים כן מבואר ג"כ בתו"כ ויקרא ספ"ה יעו"ש היטיב ובירושלמי שם מבואר עוד יותר מזה דאם הקדים עצים לאש ה"ז יבטל את המערכה הזאת ויקדים אש לעצים דהכי איתא התם קדם עצים לא סידר עד שלא תרם משחיל ונותן מפרק ותורם (כ"ה גירסת הקרבן העדה) יעו"ש היטיב אמנם מש"כ הרב המגיה דה"ה דמערכה שניה קדם אש להעצים לא ידעתי מנ"ל הא הא לא נזכר שם כלל מזה ולא ידעתי מהיכן למד כן אם לא שהוא מפרש כן דהאש של המערכה הגדולה יהיה קודם לסידור שני הגיזרי עצים דהאי וערכו עצים על האש קאי על שני גזרין וע"ז קאמר המגיה דגם האש דמערכה שניה יקדום לסידור שני גיזרי עצים וכדמסדר אביי אליבא דאבא שאול ולפ"ז במערכה הגדולה י"ל דתקדום העצים להאש. וצ"ע בזה.

והנה רבינו השמיט דין זה דיהא אש קודם לעצים ואולי משום דבתו"כ שם משמע קצת דבמחלוקת שנויה דת"ק נפקא ליה כן מדכתיב וערכו הכהנים עצים על האש ור"ש דריש לה התם לענין שני גיזרים בערבין שטעון שני כהנים יעו"ש ושם ביומא כ"ו ב' מייתי לה הש"ס לענין הלכה הא דרשב"י וכן רבינו מייתי להלכה הא דרשב"י וממילא אזיל לה סברת ת"ק ויש לעיין בזה. ועי' בתמיד פ"ב כ"ט א' שמפרש לה להצתת אליתא ועי' רש"י יומא כ"ד ב' שמפרש לה לענין שקרוב לכלות עצי המערכה וכו' ועיי"ש היטיב והכל הטעם משום שיוקדם האש לעצים ועיי"ש בסוף הפרק דמשמע מבואר שתחלה סידר שתי המערכות ואח"כ הצית באש יעו"ש היטיב וצ"ע בזה.

ד

ג'

מערכות וכו'. עי' יומא מ"ד ב' מ"ו א' וכר' יוסי שם ועי' תו"כ צו פ"ב פרשה א' בסופו יעו"ש היטיב ועי' בפי' רבינו למשניות בספ"ק דשבת שפי' שם דבית המוקד היה עשוי למוקד כדי ליקח משם אש למזבח יעו"ש היטיב ולכאורה צ"ע ל"ל שם אש כיון שהיתה מערכה בפ"ע על המזבח גופיה אך עיין במפרש בריש תמיד פ"א כ"ה ב' שכן פי' בשם הר"ח יעו"ש היטיב ובתוס' יומא ט"ו ב' ד"ה ואחת וכו' יעו"ש היטיב ובתוס' ישנים שם.

אלא

לקיום וכו'. עי' מש"כ לעיל ס"ק א' יעו"ש. ועי' יומא ל"ט א' שבראשונה היה נס שאין הכהנים צריכין להביא עצים למערכה יעו"ש וכ"ה בירושלמי שם פ"ו ה"ג. מ"מ מערכה בפ"ע לקיום האש היו צריכין ואין סומכין על הנס וז"ל רבינו בס' המצות עשין כ"ט. היא שצונו להבעיר אש על המזבח בכל יום תמיד והוא אמרו יתעלה אש תמיד תוקד על המזבח וזה לא יתכן אלא במה שצוה בהתמדת שום האש על העצים בבקר ובין הערבים כמו שנתבאר בשני של יומא ובתמיד ובבאור אמרו אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט וכבר התבארו דיני מצוה זו ביומא ותמיד ר"ל מצות מערכת האש אשר יעשו בכל יום במזבח עכ"ל ועיי"ש בס' החינוך בפרשת צו יעו"ש היטיב ולכאורה לא יתכנו דבריו במש"כ דהיינו להשים עצים על האש בבקר ובין הערבים והלא באמת היא היתה מערכה בפ"ע אך י"ל דלכאורה יש לעיין למה לא הזכיר שם כל המערכות והיא מערכה השניה וכן שני גיזרי העצים לכן נ"ל דהתם דלא חשיב פרטי הדינים רק עיקר המצוה והיא מצוה כללית שתהא מערכה על המזבח שתהא יוקדת תמיד אבל שאר המערכות לא איתרבו רק מריבוייא דקרא. והבן.

ועיין בלח"מ מש"כ מזה יעו"ש היטיב שהשיג היטיב על הרא"ם ז"ל. ומה שהקשה על אביי למה לא הזכיר מערכה זו יעו"ש יש ליישב כמו שיישבו התוס' ביומא מ"ה א' ד"ה ר"י וכו' יעו"ש היטיב וזה קרוב לדברי הלח"מ והתימה שלא הביא ולא הזכיר את דברי התוס'.

ה

השמועה

למדו וכו'. שיעור דבריו הוא כך כי לפי פשט הכתוב מורה לכאורה שתהא מערכה אחת על המזבח תוקד בו תמיד יומם ולילה לא תכבה אולם מפי השמועה למדו כמה מערכות שונות והוא הא דכתיב על מוקדה על המזבח קאי על העולה עולת התמיד והוא מערכה גדולה כמבואר ביומא ל"ג א' מ"ה א' ועיי"ש ל"ג א' איתא ואיפוך אנא וכתב רש"י וז"ל ואיפוך להקדים מערכה של קטרת וקרא כסידורה דהא בהקטר כל הלילה קאי עכ"ל ולכאורה הוא משולל הבנה. ונ"ל דה"פ דמהיכי תיתי ס"ד דמערכה שניה של קטרת קודמת למערכה גדולה הא קרא כתיב מערכה גדולה קודמת למערכה שניה לכן פירש"י ז"ל דהכי קא מקשה דנימא היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה קאי על תמיד של בין הערבים והיא מערכה גדולה של ערב ותיכף בבקר יהיה מערכה של קטורת. והבן ועי' לקמן בהלכה י"ג.

זו

מערכה וכו'. גם לא רחוק הוא מפשוטו דה"ק ואש המזבח. ר"ל אש מזבח הפנימי. תוקד בו ר"ל במזבח החיצון עי' ביומא שם ושם. ודע דשם ביומא מ"ה ב' איתא וז"ל אש תמיד למאי אתי מיבעיא ליה לכדתניא אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה לימד על מערכה שניה של קטרת שלא תהא אלא על מזבח החיצון אש מחתה ומנורה מניין ודין הוא נאמרה אש בקטורת ונאמרה אש במחתה ומנורה מה להלן על מזבח החיצון אף כאן על מזבח החיצון או כלך לדרך זו נאמרה אש בקטורת ונאמרה אש במחתה ומנורה מה להלן בסמוך לו אף מחתה ומנורה בסמוך לו ת"ל אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה אש תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא בראשו של מזבח החיצון עכ"ל הגמרא והנה קשה מרישא דמתחיל דאש תמיד קאי על מערכה שניה של קטורת ומסיים דקאי על אש מנורה והנה ספר מרישא לסיפא לבד מאי דקשה דהא בכל מקום אמרינן דואש על המזבח תוקד בו מיירי במערכה שניה וראיתי בתו"כ צו ספ"א שמשם מקור הברייתא הזאת ושם איתא וז"ל ואש המזבח תוקד בו ומניין לאש מזבח הפנימי שלא תהא אלא ממזבח החיצון ת"ל אש המזבח תוקד בו אש מחתה ומנורה מניין וכו' יעו"ש היטיב עד סוף הפרק ושם ניחא דדריש מן פסוק דואש על המזבח דקאי על מערכה שניה של קטורת. שוב ראיתי בילקוט שמעוני פרשת צו רמז תפ"ב וז"ל אש תמיד למאי אתי לכדתניא אש המזבח תוקד בו לימד על מערכה שניה של קטורת וכו' יעו"ש היטיב והנאני שבלי ספק ט"ס נפל בש"ס. שוב פקח ה' את עיני וראיתי שהגר"א בהגהותיו הגיה כן בש"ס. ובזה אתי שפיר דברי התוס' ביומא ל"ג א' בד"ה מכלל דאיכא וכו' שכתבו וז"ל תימה לי א"כ ל"ל קרא דלעיל ואש המזבח תוקד בו למערכה שנייה תיפוק לי מהאי קרא וי"ל דאי מהכא הו"א יעשו מערכה שניה על מזבח הפנימי כדרך שעושין מערכה גדולה על מזבח החיצון כיון דאתיא לצורך קטורת דמזבח הפנימי להכי איצטריך ואש המזבח תוקד בו על המזבח החיצון במקום מערכה גדולה עכ"ל וראיתי בגליון הש"ס ביומא מ"ה ב' שרמז לעיין בתוס' הנ"ל ולכאורה נראה שכוונתו להקשות הא הכא קאמר הש"ס דאתי זה מדכתיב אש תמיד וכו' יעו"ש היטיב ולפי מש"כ אתיין דברי תוס' כמין חומר ופשוט וברור. ועי' בס' יד דוד שב"ה כוונתי לכל מש"כ הוא ועי' ג"כ בס' שיח יצחק יעו"ש היטיב ומה שנראה לענ"ד כתבתי.

זו

מערכה שלישית וכו'. גם זה לא נפיק לגמרי מן פשוטו דה"ק דהאש על המזבח הידוע (דהיינו מזבח העולה) תהא ג"כ יוקדת בו. והוא דעת ר' יוסי אבל ר"י מיבעי ליה להצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח ור' יוסי נפקא ליה הצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח מפסוק ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח יעו"ש ביומא מ"ה א' וע"ע בתו"כ צו פ"ב ובויקרא מ"ה יעו"ש היטיב וע"ע ביומא כ"ד ב' והנה רבינו ז"ל כתב לקמן בהלכה ט' דהצתת אליתא נפקא ליה מוהאש המזבח תוקד בו יעו"ש והנה זה הפסוק לא אתי רק למערכה שניי' של קטרת לכו"ע וכבר הרגיש בזה הלח"מ בהלכה א' יעו"ש היטיב וע"ע בירושלמי פ"ב דיומא ה"א יעו"ש היטיב.

נותנין

אותן וכו'. כן הוא שם ביומא מ"ה ב' ובתו"כ צו ועי' לקמן הלכה י"ג ומה שאכתוב שם בעזר ה'. ויש לעיין קצת דאיתא ביומא שם וז"ל ור"מ עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת יעו"ש ורבינו ס"ל לקמן פ"ג מהל' תמידין ומוספין ה"ב דאי אתה מחזיר עיכולי קטורת יעו"ש היטיב א"כ מנ"ל דמחזירין ע"ג מערכה גדולה ולכאורה משמע כי תלוי זה בזה. והנראה לי בזה דרבינו ס"ל כר' יהושע דס"ל בזבחים פ"ג א' דדווקא עולה ע"ג אישים המזבח מקדש וכמש"כ רבינו לקמן בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין ה"ג יעו"ש היטיב והנה שם מסקינן דר' יהושע ס"ל דמפסוק דאשר תאכל האש את העולה ילפינן מינה דעיכולי קטורת אי אתה מחזיר וממילא ידעינן דעכולי עולה אתה מחזיר וא"כ י"ל דה"פ דעיכולי קטורת אי אתה מחזיר למזבח ומינה דעיכולי עולה (וכן איברים שלא נתעכלו מבערב) מחזיר אותם למזבח ועי' בת"כ צו פ"ב שם מביא דרשה דרבנן דהכא לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שמסלקן לצידי המזבח וכו' יעו"ש היטיב ושוב קאמר מניין לאיברים שפקעו מעל המזבח קודם לחצות יחזיר ומועלים בהם ת"ל אשר תאכל האש את העולה על המזבח עכ"ל ולכאורה קשה היכי נפיק תרתי דרשות מפסוק א' אלא ודאי דפוקעין ואיברים שלא נתעכלו מבערב חד דינא אית להו דתרווייהו ניתנים ע"ג מערכה הגדולה ומינה דווקא עיכולי עולה ולא עיכולי קטרת. ומ"מ אין לבי מתיישב אכתי בזה.

ולכאורה הייתי אומר דרבינו ס"ל דאין מחזירין עיכולי קטורת לאו מהאי קרא דריש לה רק ס"ל כר' ינאי במנחות כ"ו ב' ומשמע שם לכאורה דר' ינאי לאו מהאי קרא דריש לה רק דפסיקא ליה בלא"ה דאין מחזירין עיכולי קטורת יעו"ש היטיב אבל מ"מ דוחק הוא לומר דר"ג ור"י דזבחים שם יהיו קיימי בשיטת ר"מ ולא בשיטת ר' יוסי. והנה לכאורה י"ל דר' יוסי דיומא קאי לשיטתיה בזבחים ק"ח ב' דס"ל דלא מהדרינן פוקעין כלל וא"כ על כרחך הך דאשר תאכל האש את העולה על כרחך לא מיירי בפוקעין ועל כרחך מיירי באיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב. אבל א"כ יקשה א"כ לדידן דס"ל מהדרינן פוקעין א"כ אין מוכח מכאן דמהדרין לגבי המזבח לכן נ"ל דהא דאין עושין מערכה בפ"ע ממילא ידעינן כיון דלא דרשינן מנלן עיי"ש ביומא וע"ע תמיד פ"ב כ"ט א' דסתים לן תנא כר' יוסי ועיקרה דהאי קרא דאשר תאכל האש את העולה על המזבח קאי להדרת פוקעין ולמעוטי פוקעין של קטורת רק ממילא ידעינן כיון דפוקעין מהדרינן ע"ג המערכה וה"ה לאיברים שלא נתעכלו מבערב דמהדרינן לגבי המערכה ועדיין יש לעיין בזה.

ודע עוד דלכאורה הא דכתב רבינו בפ"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ג וז"ל איברים שפקעו מעל המזבח אם יש בהן ממש אפי' פקעו אחר חצות לילה יחזיר שנאמר על מוקדה על המזבח כל הלילה וכו' יעו"ש היטיב לכאורה הוא כר"ג דס"ל בזבחים פ"ג ב' דהאי קרא אתי לאהדורי פוקעין דאילו לר' יהושע דהתם לא קאי האי קרא לזה אבל באמת דברי רבינו שם מיוסדים על אדני פז הש"ס שם וכמש"כ שם. ודוחק לומר דהש"ס ביומא שם ובזבחים יהיה רק אליבא דר"ג ולא אליבא דר"י לכן נ"ל לומר דהאי קרא דעולה על מוקדה אתי להורות דכל הלילה בהקטרה לכל מילי ששייך בו הקטרה וכיון דמרבינן מפסוק דאשר תאכל האש את העולה על המזבח דקאי לפוקעין א"כ ממילא איתרבי ג"כ מהך קרא דעל מוקדה וכו' קאי ג"כ לפוקעין דכשר כל הלילה כן נראה לענ"ד בזה ומ"מ יש עוד לעיין בזה.

ואמנם עוד י"ל דהדרת פוקעין נפקא לי' מהיא העולה על מוקדה ומשם ילפינן נמי דעיכולי קטרת אי אתה מחזיר מדכתיב העולה והאי קרא דאשר תאכל האש וכו' קאי על אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב וכן ראיתי לס' שיח יצחק אבל יותר נ"ל כמש"כ מתחלה והמבין יבין.

ו

לוקה

שנאמר וכו'. עיין יומא מ"ו ב' ובזבחים צ"א ב' ועיין תו"כ צו פ"ב.

אפילו

אפילו

גחלת וכו'. לאפוקי מתי' קמא דזבחים שם דכיבוי במקצת לא שמיה כיבוי רק כתירוץ אחרינא שם דמצוה שאני יעו"ש היטיב וע"ע לעיל פט"ז מהל' מעשה הקרבנות הי"ד יעו"ש היטיב.

וכבה

לוקה וכו'. הטעם שם ביומא משום דלא אינתיקה למצותה יעו"ש היטיב.

שכבה

אותן וכו'. שם ביומא וכלישנא בתרא ואליבא דרבא יעו"ש.

ז

במזרח

המזבח וכו'. פ"ב דתמיד כ"ט א'.

מראה

שהתחיל וכו'. עיין בראב"ד מש"כ בזה ועי' בלח"מ שכתב בזה לפרש כוונתם באר היטיב. ונ"ל כי מה דדחיק לרבינו לפרש פי' זה בחזיתה הוא מטעם שבפרה פ"ג מ"ט איתא שם חלונות בלבד וחזיתה בלבד ועיין בתוס' יו"ט כאן ושם ועיין בהל' פרה אדומה פ"ג ה"ב ובהג"ה שם יעו"ש היטיב בשם התוס' יו"ט וע"ע ברש"י ב"ב ד' א' שנראה מבואר משם דס"ל כדברי רבינו יעו"ש היטיב ומדברי התוס' יו"ט מבואר ששני הגיזרין של עצים היה מסדר מזרחה כדי שיהיה אות שסידור המערכה לצד מזרח יעו"ש היטיב אבל אין נראה כן מדברי הלח"מ שלא קאי זה על שני גזרין לבד רק על כל העצים הערוכים שם וכן נראה מהבאר שבע יעו"ש היטיב. ואי לא מסתפינא אמינא שהאות הוא לרבינו שיהיה החלון מצד מזרח ויהיה לפ"ז דברי רבינו מסכימים עם פי' המפרש ויהיה ג"כ דברי הש"ס שם ל' א' כפי' המפרש שאין אנו מוכרחים לדברי הלח"מ שלרבינו יש פי' אחר בסוגייא. וכן נ"ל כי כן הוא דעת הבאר שבע שבמשנה לא הביא רק פי' רבינו ובש"ס שם הביא פי' המפרש שם יעו"ש היטיב. והטעם שהרוח יהא מנשבת מצד מזרח הוא לפי ששם יכנס הרוח דרך שער מזרחי הפתוח וכמש"כ המפרש שם ל' א' יעו"ש משא"כ בכל הרוחות אין השערים נגד המזבח. וראיתי בבאר שבע שכתב וז"ל לכאורה נראה דפליגי כה"ג נמי גבי סידור המערכה של שריפת פרה אדומה דתנן בפרה פ"ג ועצים היו מסודרין שם ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה אלא שכל המפרשים פירשו התם שחזיתה מערבה כדי שיהיו מציתין את האליתא משם ולא אישתמיט חד מינייהו לומר שהטעם כדי שתהא הרוח מנשבת בה ואולי מפני שרוח מערב הוא חם ורך הלכך לא איסתבר לפרש כדי שתהא הרוח מנשבת בה עכ"ל והנה לפי מש"כ לק"מ דבשלמא כאן היה בעזרה והיה מוקף מחיצות משא"כ התם דהיה במקום שלא מוקף מחיצות והיה הרוח שולט בכל מקום בשוה אולם מ"מ י"ל דאחר שהיה פותח החזית למערב א"כ הו"ל לפרש דלהכי פותחין החזית כדי לשלוט דרך שם הרוח אבל באמת עיין בתוס' יו"ט שם ותראה שמש"כ ולא אישתמיט חד מינייהו לומר שהטעם כדי שתהא הרוח מנשבת בה אינו כן רק שמטעם זה ציוו לפתוח חזית כדי שישלוט הרוח דרך שם.

והוא

הנקרא וכו'. כ"ה ג"כ דעת המפרש שם ורש"י בחולין צ' ב' יעו"ש והנה דעת רבינו שכאשר היה תורם הכהן תרומת הדשן היו באים שאר הכהנים והיו גורפין את כל הדשן לאמצע המזבח ונעשה כעין תפוח ומשם היו מוציאין אותו בפסכתר לחוץ לעיר אל שפך הדשן ורק ברגלים לא היו מדשנין אותו כמבואר לקמן בהלכה י"ג אמנם מהמפרש שם מבואר דבכל יום היו גורפין את האפר למקום תפוח וכאשר היה הדשן רב מאד מאיזו ימים היו מוציאין לחוץ אבל לא בכל יום היה מוציא לחוץ וברגלים לא היו מדשנין כלל רק היה מונח כל הדשן של כל ימות הרגל ע"ג תפוח יעו"ש היטיב ויבואר עוד להלן אי"ה מזה. א"כ לפירוש המפרש פשיטא דלק"מ דלא בכל יום היו מוציאין את האפר והיה נעשה תפוח ואף לרבינו קודם שהוציאו מעל המזבח היו עושין אותו כמין תפוח והוא נקרא תפוח ע"ש סופו. ועיין בלח"מ ובבאר שבע (ועי' בבאר שבע שלכאורה נעלם ממנו שיטת רבינו שבכל יום היו גורפין בפסכתר האפר מע"ג התפוח יעו"ש היטיב ודו"ק ואולי לפי שברבינו אינו מבואר להדיא שבכל יום היו מוציאין אותו לחוץ וי"ל שכאשר רבה על המזבח היו עושין כן ולקמן אי"ה יבואר מזה) ומיושב השגת הראב"ד גם שאר השגות השיבו היטיב ולדבר אחד נתכוונו וע"ע במעילה ט' א' יעו"ש היטיב (וע"ע פ"ב מהל' בית הבחירה ה"ח ובהשגת הראב"ד שם שאזיל לשיטתו דהכא יעו"ש היטיב) וע"ע ברש"י יומא כ' ב' ועי' במל"מ לקמן הלכה י"ג שהערה מזה. ותכלית ענין התפוח לדעת הראב"ד הוא כדי להשלים האמה עשירית לגובה המזבח ויען שבלח"מ נדפס בטעות יעו"ש היטיב לכן באתי להקל אבן מדרך עם ה'.

ח

עצי

תאנה וכו'. שם בתמיד פ"ב כ"ט א' ובזבחים נ"ח א' ועיין לעיל פ"ז מהל' איסורי ביאה ה"ג יעו"ש היטיב שנתבאר זה בארוכה בעזר ה' יעו"ש היטיב.

משוכה

מן וכו'. כ"ה במשנה שם פ"ב דתמיד כ"ט א' והטעם כתב שם המפרש על פי סוגייא דזבחים נ"ח א' ב' דקסבר כוליה מזבח בצפון קאי ואי משיך עוד אמה אחת לצפון תו ליכא כנגד הפתח יעו"ש וא"כ לדידן דס"ל דרוב מזבח בדרום קאי כדאיתא לעיל פ"ה מהל' בית הבחירה יעו"ש א"כ ליתא להאי דינא וכמו שהקשה הלח"מ יעו"ש היטיב ועי' מה שכתב בזה כי אנן לא קי"ל כר' יוסי יעו"ש היטיב ולענ"ד נראה איפכא כי הא דר' יוסי הלכה הוא וכו"ע מודו בה וכמש"כ שם רש"י נ"ח ב' רק דס"ל דאליבא דאמת לא בא לאצרוכי נגד הפתח משמע רק דבעי לאצרוכי דבעינן מערב ודומיא דגחלי אש הנקחות ממזבח החיצון על קטורת יו"כ דכשר כל שנקחות מצד מערב מזבח החיצון כמבואר ביומא מ"ו א' וכן בשירי החטאת הפנימית הנשפכין על יסוד המערבי כמבואר לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"א ושם לא בעינן כנגד הפתח דווקא ה"נ לענין מערכת הקטורת בעינן בצד מערב המזבח אבל לא כנגד הפתח דווקא והכי דייקא לישנא דת"כ אחרי פ"ג וז"ל מעל המזבח יכול כולו ת"ל אשר לפני ה' הא כיצד הסמוך למערב א"ר יוסי זה סימן כל הניטל בחוץ להנתן בפנים ניטל מן הסמוך לפנים וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן על הסמוך בפנים עכ"ל מבואר מזה דדינו שוה לגחלי אש דיוה"כ דכל צד המערב כשר בו והא דבעינן משוך מן הקרן ארבע אמות היינו אמה יסוד ואמה סובב ואמה מקום הקרן ואמה מקום הילוך רגלי הכהנים ומשם ואילך כל הצד כשר בה והא דבעי הש"ס לאוקמה דהמשנה ס"ל דכל המזבח בצפון קאי היינו לאוקמה מילתא דר' יוחנן שם אבל למסקנא דמסיק דלא מוכח מידי מזה דהמשנה אזלא אליבא דר"י הגלילי יעו"ש א"כ י"ל דלא מיירי מזה כל המשנה אי מזבח בצפון קאי אי בדרום והא דאסיק הש"ס דאזלא אליבא דריה"ג היינו ר"ל אפי' לסברת המקשה דהמשנה ס"ל דכל המזבח בצפון קאי וקאמר דאפי' לפ"ז אינו מוכח מכאן דכל המזבח בצפון קאי לר' יוסי די"ל דהמשנה אזלא אליבא דריה"ג אמנם לפי האמת הגמור אין מזה שום הכרע כלל דס"ל למתני' דכוליה מזבח בצפון קאי וכנ"ל והבן היטיב ועי' תוס' יו"ט שם שכ"כ אך בלא שום טעם וסברא ועי' לעיל פ"א מהל' בית הבחירה ה"ז ד"ה משוך מבין.

ועיין בתוס' זבחים שם ד"ה ר"י (נ"ח ב') שהקשו הא המשנה א"א דאתיא כר"י יעו"ש מה שתירצו בזה והתימה על הבאר שבע שכתב זה מדעתו ולא זכר שכבר הקדימוהו התוס' בזה. ועי' תוס' יומא מ"ו א' ד"ה אבל וכו' ותוס' זבחים נ"ח א' ד"ה משוך וכו' שדעתם דלכתחלה בעינן כנגד הפתח בגחלי יוה"כ אבל לא משמע כן ברבינו לקמן פ"ה מהל' עבודת יוה"כ ה"א יעו"ש.

ועיין ירושלמי יומא פ"ה ה"ו וז"ל א"ר יוסה זה סימן כל הניטל מבחוץ להינתן בפנים נוטל מן הסמוך לפנים וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ נותן מן הסמוך לפנים ר' ירמיה בשם ר' פדת גחלים שבכל יום ונר המערבי למדין מגחלים של יוהכ"פ ושני בזיכי לבונה למידין משירי דמים עכ"ל וביאורו פשוט לדעתי דגחלים שבכל יום ואש להדלקת הנר היה נוטל מהסמוך לפנים שהוא הניטל מבחוץ להינתן בפנים ולמידין אותו מגחלי יוה"כ שהוא ג"כ ניטל מבחוץ להינתן בפנים ושני בזיכי לבונה הוא יוצא מבפנים להינתן בחוץ וניתן סמוך לפנים ולמידין אותו משירים שהוא ג"כ יוצא מבפנים להינתן בחוץ וכ"ה מבואר בזבחים נ"ח ב' ולפי שהקרבן העדה ביאר בזה פי' רחוק וזר לכן הנראה לענ"ד כתבתי (שוב מצאתי במפרש לתוספתא יומא פ"ג כדברי יעו"ש).

ט

בכל

מקום וכו'. לפי שלא נקבע לו מקום היכן יהיה ועי' תוס' יומא מ"ה א' ד"ה ר"י וכו' שכתבו דלא היה מצית המערכה השלישית עם שני המערכות ביחד ועיין בלח"מ לעיל הלכה ד' יעו"ש היטיב.

ומצית

בה וכו'. לא ידעתי אמאי כתב זה רק על המערכה השלישית וכי על שתים הראשונות לא היה מצית את האור ויותר נראה שצ"ל ומצית בהן את האש וקאי על כל שלש המערכות ובדוחק י"ל דאולי דעתו ז"ל שהמערכה השלישית עליה היו מציתין את האור וממנה היו לוקחין אש לכל המערכות ועי' בפ"ב דתמיד דדעתו ז"ל דמהמערכה הראשונה היו לוקחין את האור למערכה השניה יעו"ש היטיב וכן י"ל דלמערכה הראשונה היו נוטלין ממערכה שהיא לקיום האש וכן נראה דמאין היו לוקחין לה אש אם לא מהמערכה שהיא לקיום האש אשר יומם ולילה לא תכבה אמנם עי' לרש"י ז"ל ביומא מ"ה א' שם טעם אחר לקיום האש שאם אין אש המערכה מתגבר מוסיפין עליה מזה יעו"ש היטיב אבל מ"מ פי' הראשון נראה לענ"ד יותר וק"ל.

ויעלה

אותה וכו'. זה וודאי קאי על כל המערכות דהא לר"י לא היה כלל מערכה לקיום האש ומ"מ ס"ל דהצתת האליתא היה בראש המזבח כמבואר ביומא שם וכמש"כ לעיל בהל' ה' ד"ה זו מערכה.

ואש

המזבח וכו'. עיין בלח"מ הלכה א' מה שהעיר בזה דרבינו תפס פסוק זה דלא כמר ודלא כמר יעו"ש היטיב וכבר הזכרתי זה לעיל ס"ק י"א יעו"ש. והנה בש"ס איתא שם שתהא הצתת אליתא בראשו של מזבח ופירש"י ביומא כ"ד ב' וז"ל הצתת קיסמים דקים אם הוצרך להצית על המזבח באחת מן המערכות כגון שקרבה מערכה לכלות שנשרפה כל המדורה עכ"ל מבואר מכאן דהצתת אליתא הוא לאחר שקרב המערכה לכלות ושם מ"ה א' כתב רש"י וז"ל להצתת אליתא להצית בהן אור מערכה גדולה עכ"ל מלשונו זה משמע דהאליתא היה כדי להבעיר בהן אש להמערכה וכן נראה קצת מלשון המפרש בתמיד פ"ב כ"ט א' יעו"ש היטיב ורבינו כתב שם דהאליתא היא הגחלת שמסיקין בה מערכה שניה של קטורת יעו"ש היטיב (והובא בלח"מ לעיל סעי' ז') ולא ידעתי איך יפרנס לנו הש"ס דיומא כ"ד ב' ומ"ה א' ודע דבתו"כ צו פ"ב איתא וז"ל והאש על המזבח תוקד בו א"ר יהודה מנין להצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח וכו' יעו"ש היטיב ולא נזכר שם אליתא וכן נראה כאן מלשון רבינו שלא הזכיר שם אליתא וכן י"ל שהיתה גירסתו ביומא כ"ד ב' וביומא מ"ה א' ומפרש דאליתא הוא למערכה שניה אבל למערכה ראשונה לא היתה אליתא ועיין מש"כ לעיל בס"ק ו' יעו"ש היטיב וצ"ע בכל זה.

י

מ"ע

וכו'. עיין יומא כ' א' ושם כ"ב א' ותמיד כ"ו א' וכ"ח א' ב' יעו"ש היטיב וע"ע שם בכל הפרק ב' דיומא יעו"ש היטיב.

פחותים

מן וכו'. וכ"כ רבינו בפ"ה דתמיד בפי' המשניות שם ועיין במרן ובלח"מ מש"כ מזה. ודע כי בתו"כ צו פ"ב איתא כך וז"ל ופשט ולבש יכול כמצות יוה"כ יהיה פושט בגדי קדש ולובש בגדי חול ת"ל בגדים בגדים מקיש בגדים שפושט לבגדים שלובש מה בגדים שלובש הראוים למלאכתו אף בגדים שפושט הראויים למלאכתו א"כ למה נאמר אחרים פחותין מהם עכ"ל ולכאורה אין לדברים הללו הבנה שמתחיל דלא נימא שפושט בגדי קדש ולובש בגדי חול אלמא דפשוט לו דהבגדים שפושט הם בגדי קדש ולא בעי לאתויי ראיה רק על הלבישה דהלבישה יהיה נמי מבגדי קדש וסיים מה בגדים שלובש הם בגדי קדש אף בגדים שפושט הם בגדי קדש אלמא דאיפכא מסתברא דבגדים שפושט היה ס"ד דהם בגדי חול אבל בגדים שלובש פשיטא דהם של קדש וכלפי לייא. לכן נ"ל דה"פ יכול יפשוט בגדי קדש וילבש בגדי חול להוצאת הדשן ת"ל בגדים בגדים לג"ש וכיון שכן דאתי לגז"ש א"כ איפכא הפי' דה"ק קרא דיפשוט את בגדי הקדש אשר לבש בהן בשעת קיטור וניסוך וילבש בגדים אחרים להרמת הדשן ולפי שבכתוב שלמעלה לא נתבאר בהדיא שיהיה של קדש לכן בא הפסוק הזה לפרש שיהיו של קדש הראויים לעבודה רק שיהיו פחותים משאר בגדי קדש וקאי על הרמת הדשן וכמש"כ מרן (ועי' בתו"כ צו דזה אינו דכיון דכתיב בד ממילא נלמד דהם קדושים רק די"ל דמקרא הראשון מיירי היכא דהיה לבוש בגדי חול מחוייב ללבוש בגדי קדש וכאן קמ"ל דמחוייב לפשוט בגדים שלבש בשעת עבודה וללבוש אחרים בשעת הרמה ועי' במדרש רבה במדבר סוף פרשה ד' מבואר פרש"י ועי' ירושלמי שבת פ"י ה"ג יעו"ש היטיב ובש"ק שם שאישתמיטתיה להמדרש הנ"ל) ועוד קצת ראיה מהא דיומא כ"ג ב' דר"ל ס"ל דר"א מכשיר בבעלי מומין בהרמה נמי יעו"ש א"כ על כרחך האי קרא דאחרים והוציא קאי על תרומת הדשן נמי וה"ק ופשט את בגדיו ולבש בגדים. אחרים (בעלי מומין) והוציא וכו' (ר"ל ההוצאה נמי כן דינה) וא"כ אף לר' יוחנן דפליג עליו וס"ל דבהרמה לא פליגי וא"כ לא קאי אחרים על הרמה רק על הוצאה לחודה מ"מ על הא דפשט ולבש לא מצינו דפליג ר"י וקאי נמי על הרמת הדשן וכן לת"ק דפליג עליה דר"א וס"ל דאחרים קאי על הבגדים שהיו פחותין מהראשונים קאי על תרומת הדשן נמי וק"ל ועי' ברמב"ן במלחמות יומא פ"ב דמבואר שם דלדישון מזבח הפנימי נמי בעינן בגדים פחותים יעו"ש היטיב וזה מורה כדברי רבינו (ושלא כדעת תוס' המובא במל"מ לקמן פ"ג הי"ב יעו"ש) וצע"ק דמבואר שם אי כה"ג תורם תרומת הדשן דצריך ללבוש בגדי זהב ולמה גרע דישון מזבח הפנימי מתרוה"ד דמזבח החיצון. (שוב ראיתי בתו"כ שעם פי' הראב"ד ושעם פי' הר"ש ומבואר שם שט"ס בתו"כ וצ"ל להיפך וכמו שהוא ביומא כ"ג ב' וע"ע ברדב"ז ח"ה סי' י"ב).

ועי' מל"מ שהקשה ל"ל דכתיב בגדים לגז"ש תיפוק לי מדכתיב אחרים פחותין מהן מזה ידעינן שפיר דצריך ללבוש בגדי קדש יעו"ש היטיב ויש ליישב דאי הוי כתיב ולבש אחרים אדרבה הו"א דהאי אחרים אתי להורות דילבש דווקא חולין ועי' בקרבן אהרן שם פרשת צו פ"ב אות ו' יעו"ש היטיב וע"ע בתוס' ישנים יומא שם כ"ג ב' יעו"ש היטיב ודו"ק. וע"ע במל"מ מה שתמה על קושיית התוס' בזבחים י"ח ב' ד"ה והתניא וכו' יעו"ש ולענ"ד י"ל דגם להתוס' היה קשה מאי קושיא דילמא בד היינו דווקא חדשים והא דתני משוחקין כשרים היינו משום דכתיב ילבש לרבות שחקים וכקושיית המל"מ אלא ודאי הש"ס דהכא ס"ל דלאו מילבש מרבינן דשחקים כשרים אלא מסברא ידעינן דמשוחקים כשרים וע"ז הקשה להאי סוגייא א"כ ל"ל התם קרא לריבוייא אלא ודאי מדבעי קרא ע"כ משום דמבד הו"א דווקא חדשים א"כ מאי קושיא הכא ועולה ממש למש"כ המל"מ מתחלת דבריו והבן ומ"מ יש לעיין קצת בזה (ועי' לעיל פ"ח מכלי המקדש ה"ד). ומש"כ המל"מ מהא דהירושלמי פ"ג דיומא ה"ו וכתב דמסקנת הירושלמי דבמחלוקת שנויה יעו"ש עיי"ש בקרבן העדה ובש"ק דהכל מודים דשחקים כשרים והא דאמר בד שיהיו חדשים היינו ר"ל שיעשה מדבר חדש ולא ממה שנשתמש בו הדיוט יעו"ש.

וע"ע במל"מ מה שהקשה על שיטת רבינו דפי' כפירוש שני שברש"י דיומא י"ב ב' מהך דזבחים י"ח ב' דאיתא שם דכל מקום שנאמר בד צריך להיות חדשים יעו"ש מה שפלפל בזה ואני אומר דרבינו אפשר גריס כגי' התו"כ בצו שם פ"ב דהך ילבש לרבות שחקים הוא מימרא דר' אליעזר יעו"ש היטיב וא"כ ניחא הכל דר"א דס"ל דאחרים אתי לרבות בע"מ להוצאה א"כ מנ"ל להצריך בגדים פחותים לזה לכן נפקא ליה מדכתיב ילבש ולא ס"ל דכל מקום שנאמר בד הם חדשים ומתורץ בזה קושיית התוס' דזבחים שם ד"ה והתניא וכו' דהברייתא לא נפקא ליה מדכתיב ילבש לרבות שחקים דעל כרחך הך ברייתא אליבא דכו"ע אתיא והם הבינו שם כפי' ראשון שברש"י ביומא שם וכמו שמבואר שם מהתוס' שביומא לכן הקשו אבל לרבינו אין שום קושיא דמפרש דילבש אתי להצריך דווקא שחקים ומכאן יליף לה כמו לר"א דמצריך שחקים להרמה מילבש ה"נ לרבנן דנפקא להו מדכתיב אחרים אתי ג"כ להרמה. שוב התבוננתי וראיתי כי זה אינו וט"ס הוא בתו"כ ובמקום ר"א א' צ"ל ד"א דהא רבי אמר שני תשובות בדבר ועל כרחך הך ד"א מדברי רבי הוא יעו"ש היטיב והבן עוד י"ל דרבינו מפרש כפי' ראשון שברש"י והך אחרים פחותין מהם לא קאי על שחקים כ"א שיהיו פחותין ממעלתן וכמש"כ רש"י כ"ג ב' לחד פי' יעו"ש היטיב. והבן. שוב ראיתי בתו"כ שעם פי' הר"ש ושעם פי' הראב"ד ושעם פי' מלבי"ם ושם הוא כמו שהגהתי.

יא

משיעלה

עמוד וכו'. צ"ע הא ביומא כ"ב א' איתא בהדיא דעבודת לילה היא וכן הוא שם כ"ז ב' ועי' זבחים כ' א' כ"א ב' יעו"ש היטיב דמבואר שם שתרם בעוד לילה סמוך לקריאת הגבר סמוך לו מלפניו או מאחריו והן אמת כי לעיל פ"ה מהל' ביאת מקדש ה"ט כתב שם רבינו וז"ל קידש ידיו ורגליו לתרוה"ד אע"פ שהוא מקדש קודם שתעלה השמש וכו' ומשמע מזה דהקידוש היה משיעלה עה"ש אבל הוא תמוה כי קריאת אנשי המשמר ק"ש היה אחר הזריקה ואז עדיין לא הנצה החמה כמבואר בברכות י"א ב' יעו"ש היטיב וזה היה זמן רב אחר תרוה"ד ועוד דהא משמע דהשחיטה היה בעלות עמוד השחר כמבואר לעיל פ"א ה"ב והיה זמן רב בין תרוה"ד לשחיטה וע"ע לקמן סי' נ"ט וע"ע תוס' יומא כ"ז ב' בד"ה איכא דאמרי וכו' ותוס' שם ל"ג א' ד"ה אביי וכו' יעו"ש היטיב כמבואר שם דתרוה"ד היה רק בלילה ולא ביום. סוף דבר דברי רבינו צל"ע ועי' מש"כ מזה פ"ח מהל' בית הבחירה הי"א ועי' לקמן פ"ד ה"א וצ"ע ועיין לעיל ה"ג ד"ה בבקר עורכין בזה יעו"ש. וצ"ע.

שליש

אמצעי וכו'. יומא כ' א' וזבחים פ"ו ב'.

יב

טובל

ולובש וכו'. היינו קודם הפייס כמבואר בתמיד כ"ו א' וגם הלבישת בגדי קדש היה קודם הפייס כמבואר לקמן פ"ד ה"א יעו"ש ועי' לח"מ.

ומקדש

ידיו וכו'. הא דצריך לקדש ידיו ורגליו מיירי אף בכהן שעבד כל הלילה משום דלינה פוסלת בקידוש ידים ורגלים כמבואר לעיל סי' כ"ג סעי' ח' ותרוה"ד נחשב להתחלת עבודת יום כמבואר שם סעיף ט' אף דמתוס' זבחים כ"א א' ד"ה כיור וכו' מבואר דבכהנים שעשו עבודה בלילה א"צ לקדש לתרוה"ד יעו"ש ובזה ניחא מש"כ שם כ' א' ד"ה מיתיבי וכו' שהך דתרוה"ד פשיטא ליה דמיירי בכהן חדש יעו"ש ומאי פסקא ליה טפי מבזה אלא ודאי משום דאי לאו בכהן חדש למאי צריך כלל לקדש ידיו ובשלמא בכהנים האחרים י"ל דמיירי שהיו ניעורים כל הלילה ומ"מ צריכים קידוש לפי שתימשך עבודה זו עד היום אבל בתרוה"ד לא שייך זה וק"ל אמנם המפרש בתמיד שכתב כאן וז"ל דלינה פוסלת מן קידוש ידים ורגלים וצריך לחזור ולקדש עכ"ל מבואר מזה דס"ל דצריך כאן לחזור ולקדש אף אם היה ניעור כל הלילה וה"ט על כרחך משום דזהו תחילת עבודת יום וכמש"כ. וי"ל דאף התוס' מודים לזה ומש"כ בזבחים כ"א א' דלרבי א"צ כלל קידוש בהי' ניעור כל הלילה היינו דווקא לס"ד דר' יוחנן ס"ל דהעלאת הכיור פסול אף בלילה לעבודת לילה ולכן תירצו דבאמת לתרוה"ד לא היה שום קידוש ומתניתין מיירי ע"כ לראב"ש ובכהנים חדתי אמנם למסקנא דלר"י נמי אינו פוסל העלאת לילה וכשר לעבודת יום א"כ פשיטא דהמשנה דידן אתיא כרבי נמי. ועוד תירצו התוס' שם וז"ל א"נ י"ל שהיה להם מים (תירוץ זה אינו מובן לי ויש לדחוק דהיה רק מעט מים וכדי קידוש לתרוה"ד ותו לא וצ"ע) בכלי שרת אחר כדי קידוש של תרוה"ד עוד י"ל דמקדוש תרוה"ד לק"מ דפסול עבודת לילה דרבנן ויש עוד טעם להכשיר בתרוה"ד טפי מבכולה לילה כדפי' בקונטרס בסמוך עכ"ל ומכל הלין טעמי ניחא נמי אי נימא דאפילו כהן הניעור כל הלילה צריך קידוש לרבי והבן אבל כ"ז להו"א דר' יוחנן אבל למסקנא בלא"ה לק"מ כלל וכנ"ל והא דכתבו התוס' שם כ' א' בד"ה מיתיבי וכו' צ"ל דמסברא בעלמא כ"כ דמיירי בכהן חדתי (ועיין לקמן בסמוך מש"כ ראיה לסברתם יעו"ש) והבן וראיתי בבאר שבע כאן שהעתיק דבור התוס' בזבחים על הך מתניתין יעו"ש היטיב ותמהתי הא התוס' לא כתבו כן רק להו"א ולא למסקנא וברור לענ"ד בעיני ועיין בירושלמי פ"ב דיומא ה"א יעו"ש היטיב שמבואר כדברי אלה דלתרוה"ד צריך קדוש לפי שהוא תחלת עבודה דיממא. ודברי הירושלמי מגומגמין טובא וצריך ביאור יעו"ש היטיב. (ובבאורי לירושלמי נתבאר בעזר ה').

ומש"כ דמזהירין אותו שלא יגע בכלי קודם שקידש ידים ורגלים יש לעיין דהא לעיל פ"ג מהל' כלי המקדש ה"ט מבואר דמותרין אף הלוים ליגע בכלי הקדש ושם על כרחך מיירי בלא קידוש ידים ורגלים דזה לא שייך כ"א בכהנים וצ"ל דהכוונה הוא מחמת העבודה שלא יגע לעשות עבודה בכלי וכן מטין דברי רבינו בפי' המשניות דשם יעו"ש היטיב. וטעם האזהרה כתב המפרש לפי שהיה הולך יחידי כמבואר שם במשנה אין אדם נכנס עמו יעו"ש ועיין בתוס' חדשים כתב הטעם משום דמיירי בכהן חדש כמבואר דהיו אומרים לו היכן המחתה נתונה יעו"ש היטיב ובזה י"ל דמכאן יצא לו להתוס' בזבחים כ' א' ד"ה מיתיבי וכו' שכתבו שזה פשוט לו שכהן התורם היה מיירי בחדש יעו"ש ומכאן דהכא היה פשוט לו כן.

במקצוע

בין וכו'. עיי"ש במשנה שכך היו אומרים לו יעו"ש.

ומפנה

את וכו'. עי"ש במשנה ובזבחים ס"ד א' ועיי"ש במפרש ובתוס' ועי' לקמן פ"ג ה"ה ושם יבואר אי"ה מזה. ועי' במרן בשם הריטב"א דלא היה חותה רק מהגחלים של אברים שנשרפו יעו"ש היטיב ועיין ירושלמי בפ"ב דיומא ה"א וכ"ה בתו"כ צו כמש"כ הלח"מ יעו"ש ועי' בתוס' זבחים ל"ד א' ד"ה שקדש וכו' ובתוס' מנחות ק"א א' ד"ה אע"ג וכו'.

ומה שהקשה מרן בשם הריטב"א דאמאי לא נקרא תרומת גחלים וכו' עיין בלח"מ מש"כ בשם המפרש ועיין תוס' זבחים ס"ד א' ד"ה מן המאוכלות וכו' יעו"ש היטיב וראיתי כאן בבאר שבע דברים שלא ישרו בעיני יעו"ש היטיב והבן.

מוראת

העוף וכו'. שם בתמיד במשנה ובזבחים שם וכתב רש"י ביומא כ' א' ובזבחים כ' א' דהיה נבלע במקומה וכ"כ בחולין קי"ז א' יעו"ש היטיב אבל דעת המפרש בתמיד אינו כן ועיין בתוס' יומא כ"א א' ד"ה נבלעין וכו' ובתוס' זבחים ס"ד א' ד"ה דישון וכו'.

יג

ומקדשין

ידיהם וכו'. עי' במפרש לתמיד פ"ב כ"ח ב'.

סודרין

אותם וכו'. כתב המפרש וז"ל כדי שלא יפסלו בלינה שאין יכולים להקטירן עד אחר שיקטירו איברי תמיד ואם לא סודרן על המזבח היו נפסלין בלינה ואמרינן בזבחים פ"ו א' דאין לינה במזבח וכבש הרי הוא כמזבח לכל דבריו נראה לרבי דצידי מזבח הוא מקום פנוי ואם אין מהצדדין מחזיקין סודרין אותה בסובב או ע"ג כבש ולאחר שיסדרו את המערכות יחזרו את האיברים על המערכה ויציתו בה האור עכ"ל והנה הלשון תמוה דמתחלה כתב שאין יכול להקטירן עד לאחר שיקטירו איברי תמיד וכו' ושוב מסיק וכתב דלאחר שיסדרו את המערכות יחזרו את האיברים על המערכה וכו' דמשמע מזה קודם הקטרת התמיד תיכף כשיסדרו את המערכות יתנו האיברים על האש וצע"ק.

גם במש"כ מתחלה דמיירי לאחר הקטרת התמיד וכו' עי' בהגר"א שכתב וז"ל מש"כ המפרש צ"ל לאחר וכו' (קאי על מש"כ המפרש שם כ"ט א' בד"ה האיברים וכו' יעו"ש היטיב) ל"נ דדווקא ביום אין רשאין קודם לתמיד אבל בלילה שעדיין אינו זמן התמיד פשיטא דשפיר דמי וראיה שמביא מיומא אדרבה משם מוכח להיפך עכ"ל והנה מש"כ וראיה שמביא מיומא אדרבה משם מוכח להיפך נראה לענ"ד פשוט דז"ל המפרש שם ובמסכת יומא אמרינן מניין לאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שסודרין אותן ע"ג האש כדי שלא יפסלו בלינה ואחר מערכה גדולה יסדרם ויקטירם שנאמר אשר תאכל האש את העולה על המזבח כלומר דבר שהתחיל האש לאכול מבערב העולה על המזבח שם אותו על העולה איברי תמיד על המזבח במערבי שלו בסוף פ' טרף בקלפי מ"ה עכ"ל וע"ז כתב הגר"א דאדרבה משם מוכח להיפך דהלשון שבש"ס שם עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן משמע דתיכף שיעשה מערכה גדולה מיד מסדרן עליה ומאי דכתיב את העולה לא קאי כלל אעולת בקר רק איברים ופדרים של עולת הערב שלא נתעכלו (ובאמת גם מסידורא דקרא מוכח כהגר"א דעדיין לא הוזכר כלל הא דעולת הבקר עד פסוק וערך עליה העולה (ודע דלכאורה קשה לי על סידורא דקרא דהא סידור שני המערכות היינו מערכה גדולה ומערכה שניה של קטורת היה אחר תרומת הדשן כמבואר במשנתינו פ"ב דתמיד ובקרא כתיב שני המערכות קודם תרוה"ד ואולי זהו כוונת רש"י ז"ל ביומא ל"ג א' בד"ה ואיפוך וכו' וקרא כסידורה וכו' שהבאתי לעיל ה"ה בד"ה השמועה למדו יעו"ש אמנם עכשו יבואר כמין חומר דהא השתא הכתוב לאו כסידורה דהא תרוה"ד קודם סידור המערכות אמנם כשנאמר דקאי על מערכה הגדולה של בין הערבים א"כ הכתוב כסדורו והבן וצ"ע בזה) דוערך עליה העולה מיירי בתמיד הבקר והבן) וכן ראיתי בבאר שבע שהשיג על המפרש בזה יעו"ש היטיב ועיין במלחמות ה' שהובא במל"מ פ"א ה"ז בד"ה ודע שראיתי וכו' ולקמן פ"ד ה"ו יעו"ש היטיב. וע"ע ברא"ש שם בתמיד שכתב כהגר"א. ומש"כ עוד דהכבש הרי הוא כמזבח לכל דבר וכ"כ לעיל כ"ח א' גבי ולא היו אדם נכנס עמו יעו"ש וכ"כ עוד שם ב' בד"ה צבר הגחלים וכו' יעו"ש היטיב ועי' מש"כ מזה בפ"א מהל' בית הבחירה הי"ג יעו"ש.

כנגד

הסובב וכו'. במשנה בתמיד איתא שם סודרין אותם בסובב על הכבש ופי' שם רבינו כן אולם המפרש פי' שם סודרין אותם בסובב או ע"ג הכבש וכן הוא ביומא מ"ה ב' וכ"ה בתו"כ פרשת צו פ"ב יעו"ש ועיי"ש ביומא בתוס' יעו"ש היטיב.

בפסכתר

וכו'. עי' בפ"ה דתמיד מ"ה.

וברגלים

לא וכו'. שם בפ"ב דתמיד כ"ח ב' ומבואר שם במפרש דלא בכל יום היו מוציאין אותו מעל המזבח רק כשרבה ע"ג התפוח שלא היו יכולין לסדר המערכות אז מוציאין אותו מעל המזבח וכ"כ התוס' ביומא כ"ז ב' ד"ה איכא דאמרי וכו' וכ"כ רש"י בחולין צ' ב' יעו"ש ועי' במל"מ מש"כ מזה.

יד

שירצה

מן וכו'. יש לעיין הא גם בהורדת הדשן מהתפוח למטה לארץ ג"כ הדין כן כל כהן שרוצה ממלא את ידו בזה כמש"כ לעיל הלכה י"ג רצים אחיו הכהנים וכו' ולמה התנה דווקא בהוצאת הדשן מחוץ למחנה שיהא הדין כן גם מש"כ אח"כ ואין להוצאת הדשן לחוץ פיוס וכו' דמשמע אבל להורדת הדשן היה פייס וזה וודאי אינו. ולפ"ז לשון רבינו יש לעיין בו ואולי י"ל לפי שבתורה כתיב והרים את הדשן וגו' והוציא את הדשן וגו' וקאי על אותו הדשן שעשה בו התרומה וקמ"ל דדווקא בהרמה צריך פיוס אבל בהוצאה שמחוץ לעיר א"צ פייס על הדשן אף על אותו שהורם מן המזבח ואף דתחלתו היה ע"י פייס מ"מ סופו אין בו פייס אבל הדשן שגורפין אותו מן התפוח זה לא נזכר בכתוב כלל ומינה לא מיירי ואף עשיית התפוח לא בעי פייס וכ"ש גריפת התפוח למטה וכ"ש ההוצאה לחוץ לעיר כיון שלא נזכר בכתוב כלל וזה שכתב רבינו ממלא מן הדשן שהורידו למטה וכו' הכוונה שהורידו במחתה ע"י תרוה"ד כן נראה ליישב דברי רבינו שלא יהיו מוקשים כ"כ (ועי' לעיל הי"ב ד"ה מוראת העוף שלדעת רש"י היה מן הנבלעים וא"כ על כרחך והוציא את הדשן וכו' לא קאי על הדשן שהורם).

ומעולם

לא וכו'. כ"ה שם בתמיד פ"ב כ"ט א' וכתב שם המפרש וז"ל אע"ג דנוי הוא למזבח כשיש עליו דשן הרבה אפ"ה כשהגיע העת לפנות את הדשן לא נתעצל כהן להוציא את הדשן מי שמוטל עליו לעשות עכ"ל והרע"ב כתב וז"ל כלומר מה שהיה דשן כ"כ לא מחמת עצלות הכהנים אלא לנוי להראות שקרבנות היו ע"ג המזבח עכ"ל והנה לפ"ז לפי שני פירושים הללו קאי על הורדת הדשן מן התפוח לארץ אמנם לרבינו יש כאן פי' אחר והוא דקאי על הוצאת הדשן ממטה בארץ אל מחוץ למחנה כלשון המשנה שתני מלהוציא את הדשן אמנם לדידהו לאינך רבוותא נמי י"ל דאינהו ס"ל דלא היה מוריד למטה בארץ ומשם היה מוציא מחוץ למחנה רק תיכף כשהוריד מעל המזבח היה מוציא מחוץ למחנה. ולפי' רבינו י"ל דה"ק אע"פ שלאו עבודה היא מ"מ לא נתעצל כהן בזה וכמש"כ לקמן בהלכה ט"ו ושם יבואר אי"ה ועי' בתוס' יומא כ"ג ב' ד"ה יש וכו' שכתבו דטעמא דת"ק דפסל ההוצאה בבע"מ משום דחשיב כמו זר יעו"ש אלמא דההוצאה מיקרי מה שנוטל מע"ג המזבח וכפי' אינך רבוותא יעו"ש היטיב ודו"ק.

טו

אין

בעלי מומין וכו'. פסק כת"ק ביומא שם כ"ג ב' ובתו"כ פרשת צו פ"ב יעו"ש וכו"ע מודו דלת"ק אין בע"מ מוציאין אותו ומש"כ מרן ופסק כת"ק אליבא דר"י עכ"ל יש לעיין בזה הא גם ר"ל מודה בזה דלת"ק אין בע"מ מוציאין אותו. ועיין מל"מ מה שתמה על מש"כ רבינו דלאו עבודה היא והוכיח מהתוס' שם ד"ה יש לך וכו' דלר"י אליבא דת"ק הוי הוצאה עבודה יעו"ש היטיב ובאמת כ"כ שם התוס' בהדיא שם כ"ז ב' ד"ה איכא דאמרי וכו' שהוצאה לת"ק אליבא דר"י הויא עבודה יעו"ש אמנם שיטת רבינו י"ל דהוא לא ס"ל כתוס' וס"ל דהוצאה לכו"ע לאו עבודה היא ומ"מ ס"ל לת"ק דפסילי בע"מ להוצאה מאחר דהצריכו הכתוב בגדי כהונה ור"א ס"ל כיון דלאו עבודה היא אף דהצריכו הכתוב בגדי כהונה מ"מ בע"מ לא פסילי דזה גזיה"כ דניבעי בגדי כהונה ור"ל ס"ל דכו"ע בין הרמה בין הוצאה לאו עבודה ומשו"ה פליגי בתרוייהו. ולכאורה פשט הש"ס משמע כוותיה בזה דלכאורה אין הלשון צודק כ"כ דקאמר אבל בהרמה ד"ה עבודה היא ולכאורה היכן הוזכר מתחלה אי הוי עבודה אי לא הוי עבודה דקאמר ד"ה עבודה היא והכי הו"ל לומר ד"ה בע"מ פסולין אלא ע"כ ה"פ אבל בהרמה ד"ה. ר"ל לד"ה בע"מ פסולין וקאמר הטעם למה הוא כן. עבודה היא. ר"ל לפי שהיא עבודה אבל הוצאה לאו עבודה היא לכו"ע לכן פליגי בזה ור"ל ס"ל אי עבודה היא וכי כשרה בשני כלים אלא ודאי לכו"ע לאו עבודה ולכן פליגי בהרמה נמי. והבן.

ועיין מל"מ שהקשה לר"ל דס"ל דאליבא דכו"ע הרמה לאו עבודה היא א"כ היך יתרץ פלוגתא דרב ולוי ביומא כ"ד א' יעו"ש מה שתירץ אבל נשאר בקושיא מה דאיתא בירושלמי שם פ"ב ה"א דפליגי ר"י ור"ל בפלוגתא דרב ולוי ור"ל ס"ל כרב בדיניה וטעמיה יעו"ש היטיב ובאמת ביותר יש להפליא שם דפליגי נמי בהוצאת דשן אבל באמת י"ל דמשם לק"מ דהטעם דפטר ר"ל בהוצאה שם אין הטעם משום דהוי עבודת סילוק אלא דס"ל דאין זה עבודה אבל בהרמה דקאמר הטעם משום דכתיב עבודת מתנה ולא עבודת סילוק שפיר קשיא ליה דתיפוק לי' דאין זה עבודה ובאמת דמהירושלמי דמחייב לר"י בהוציא זר מבואר דר"י ס"ל דגם הוצאה מיקרי עבודה לת"ק ועיין במל"מ לקמן בד"ה ודע שזה וכו' ורבינו י"ל דס"ל דהירושלמי פליג עם הבבלי בזה וס"ל להירושלמי דר"ל ס"ל דלת"ק בין הוצאה בין הרמה מיקרי עבודה וכן ר"י ס"ל הכי אבל תלמודינו פליג בזה וס"ל דהוצאה לכו"ע לאו עבודה היא ולא פליגי רק בהרמה אליבא דר"א אי עבודה היא אי לאו וכן מצינו בכמה מקומות דפליגי הירושלמי עם תלמודינו ועצמו מלספר.

ומה שהקשה המל"מ מהא דאיתא לעיל פ"ט מהל' ביאת מקדש ה"י דבע"מ אינו אלא באזהרה וא"כ אמאי איצטריך ר"א לאכשורי בבע"מ ורבנן פסלי אמאי והא בשאר עבודות ליכא שום דבר בבע"מ יעו"ש היטיב במחילת כת"ר לא ידעתי התחלה לדבריו וכי מאי זו קושיא והא כתב רבינו שם בפי' דאזהרה מיהא איכא ומקורו מהך דתו"כ אמור פ"ב פרשה ג' וז"ל לא יקרב להקריב לחם אלקיו אין לי אלא תמידים שהם קרויים לחם שנאמר את קרבני לחמי לאישי ושאר כל הקרבנות מניין ת"ל שוב לחם מניין לרבות את הדם ת"ל להקריב ואומר ויקריבו בני אהרן את הדם אליו מניין אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מניין ת"ל לא יגש להקריב מניין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים ת"ל לא יגש להקריב מנין היציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות וההזיות ת"ל לא יגש להקריב יכול יהיו חייבים על כולם ת"ל לחם מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה יצאו אלו שאינו משום עבודה עכ"ל ת"כ והובא מקצתו במל"מ שם בהל' ביאת מקדש יעו"ש היטיב א"כ מבואר באר היטיב שאינו ממעט אלו עבודות רק מחיוב מלקות ולא מאזהרה ומטעם זה אזדא נמי מש"כ המל"מ דהתוס' לא ס"ל הא דבע"מ אינו חייב רק על מה שהזר חייב מיתה יעו"ש היטיב דזה וודאי אינו דהא ברייתא מפורשת בת"כ כרבינו רק דמ"מ אזהרה איכא ובאמת לא ידעתי מה היה לו במש"כ וז"ל והנה פשיטא דבבע"מ דליכא מיתה אף בעבודה דזר חייב עליה מיתה כי ממעטינן מיני' עבודות דאין הזר חייב עליהם היינו אפילו דאזהרה ליכא עכ"ל הא בעצמו העתיק לשון רבינו דאזהרה איכא בשאר עבודות וצע"ג בזה.

ומש"כ עוד המל"מ וז"ל ואין זה מן התימה דאיך יהי' הבע"מ חמור מהזר משום דקרא לא מיעט עבודות אלו אלא מעונש מיתה אבל אזהרה איכא וא"כ גבי בע"מ דלעולם ליכא חיוב מיתה אין חילוק בו בעבודות לעבודות ובכל עבודה אף שאין הזר חייב עליה מיתה בע"מ מוזהר עליה עכ"ל והנה זו הסברא היא בספרי פרשת קרח פיסקא קט"ז וז"ל והזר הקרב יומת לעבודה אתה אומר לעבודה או לעבודה ושלא לעבודה אמרת מה בע"מ שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה דין הוא שיענוש בו לעבודה ושלא לעבודה הא מה ת"ל והזר הקרב יומת לעבודה (עיי"ש בז"א) עכ"ל ועיין בס' המצות ברמב"ן לאוין סי' ס"ט שהובא שם ועיין לעיל במל"מ פ"ט הל' ביאת מקדש הט"ו שהביא זה ג"כ וכן הבאתי שם זה הספרי שם ס"ק ג' יעו"ש היטיב.

ולענין מה שחקר המל"מ אם ר"א מתיר אף בהוצאה שממזבח לארץ יעו"ש היטיב הנה בפשיטות יש לפשוט דהא לר"ל אף הרמה מותר וכ"ש הוצאה שממזבח לארץ והא דכתב רבינו דינו בהוצאה שמחוץ לעיר י"ל דלרבותא נקיט אף דהוזכר ההוצאה הזאת בתורה וע"ד שכתבתי בס"ק מ' יעו"ש היטיב והבן ולדידן דפסקינן כרבנן א"כ ממילא יש בבע"מ איסור כניסה ובאמת לרבינו כל מה שכנגד המזבח הוא בכלל איסור כניסה כמש"כ המל"מ בעצמו בפ"ו מהל' ביאת מקדש ה"א יעו"ש רק י"ל דשם אינו אסור רק למזבח גופיה אבל הדשן היה רחוק מהמזבח כמבואר בהלכה י"ב וא"כ י"ל שמה אי טעמא לא הזכיר רבינו ההוצאה מהמזבח לארץ לפי שבזה יש איסור כניסה ג"כ וממילא ידעינן דאסור ומה שהקשה המל"מ מנ"ל לרבינו דפסול בע"מ בהוצאה שמארץ לחוץ לעיר יעו"ש נ"ל פשוט כיון דרבנן ס"ל דאחרים קאי על הבגדים ולא על הכהנים א"כ ממילא ידעינן דכל דפסול בהרמה פסול בהוצאה ומטעם זה נ"ל ג"כ שלא כתב רבינו דהוצאת הדשן בעי בגדי כהונה כיון שכתב סתם ולא כתב דלא בעי בגדי כהונה ממילא משמע דבעי דמשמע בקרא דחד דין להרמה ולהוצאה ולא נשתנה דינם רק מש"כ רבינו דהרמה בעי פייס ולהוצאה לא בעי פייס הא לשאר דברים הכל שוה ופשוט זה לדעתי.

וראיתי בשיירי קרבן רפ"ב דיומא בירושלמי שכתב דמה שכתב רבינו דהוצאה אינה עבודה לא מיירי רק בהוצאה שמחוץ לעיר אבל בהוצאה שממזבח לארץ גם רבינו ס"ל דהוי עבודה ומ"מ ס"ל לרבינו דבע"מ אסור להוציא אף מחוץ לעיר יעו"ש היטיב ומאד דבריו דחוקין אצלי ומה שבנה יסודו דהא אסור לצאת בבגדי כהונה למדינה וע"כ היה ההוצאה מחוץ למחנה בבגדי חול יעו"ש היטיב תמה תמה אקרא דהא פרה אדומה נשחטת ג"כ בהר המשחה ומ"מ נעשית בבגדי כהונה כמבואר בתוספתא דפרה פ"ג והובא בר"מ ור"ש רפ"ד דפרה ועיין פ"א מהל' פרה אדומה הי"ב יעו"ש היטיב והא דאיתא ביומא ס"ט א' דבמדינה אסור לצאת בהן היינו דווקא שלא לצורך עבודה אבל הכא אף דלאו עבודה היא מ"מ צורך עבודה היא וגזיה"כ הוא דבעי בגדי כהונה ונראה לענ"ד זה פשוט וברור. ואיך אפ"ל כי בהוצאה חוץ למחנה לא בעי בגדי כהונה כיון דבקרא כתיב ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה וכו' אלמא דגם בהוצאת חוץ למחנה בעי בגדי כהונה וכל מחלוקת ת"ק ור"א מיירי הכל מזאת ההוצאה והבן. הן אמת די"ל דהש"ק מפרש הא דכתיב והוציא את הדשן מחוץ למחנה וכו' קאי על הורדת הדשן ממזבח לארץ וכן מפרש רש"י בחומש ועיין מש"כ לעיל ס"ק מ' יעו"ש היטיב אמנם מרבינו מבואר דאינו כן וכמו שנתבאר שם ומפרש דקאי על הוצאת הדשן מארץ לחוץ למחנה והעיקר דלא כהש"ק בזה. ורש"י מוכרח לשיטתו דס"ל דתרוה"ד נבלע במקומו ומאי דכתיב והוציא את הדשן וכו' קאי על אפר התפוח וזהו שצריך בגדי כהונה וכמש"כ ביומא י"ב ב' אמנם מ"מ לא מחלק בין הורדה למטה לארץ ובין הוצאת חוץ למחנה דס"ל שתיכף שמוריד מעל המזבח לא היה מניחו בארץ רק היה מוציאו מחוץ למחנה (עיין לעיל הי"ד בד"ה ומעולם לא) אמנם לרבינו פירשתי כבר דהוא ס"ל דמה שהרים אותו הדשן בעצמו שנעשה בו התרומה היה מוציאו לחוץ. הן אמת כי במעילה ט' א' משמע קצת כי הך דהוציא את הדשן וכו' קאי על הא דאפר התפוח ודלא כרבינו. לק"מ די"ל דהוא מפרש דהך והוציא את הדשן וכו' קאי בין על אותו הדשן שהורם ובין על הדשן שע"ג התפוח והך הדשן שכבר הורם חמיר מהדשן שע"ג התפוח משום דתחלתו היה עבודה גמורה משא"כ אותו שע"ג התפוח וכמש"כ בס"ק מ' והבן ולקמן יבואר עוד אי"ה מזה.

שאין

הרוחות וכו'. זה יצא לו לרבינו ממאי דאיתא בפסחים כ"ז ב' ושמו בנחת ושמו שלא יפזר ועיי"ש כ"ו א' וביומא נ"ט ב' ועיין חולין קי"ז א' זבחים מ"ו א' וכריתות ו' א' ומעילה י"א ב' יעו"ש היטיב ועיין בתו"כ צו פ"ב ועיין בפי' המשניות לרבינו בסוף תמורה יעו"ש היטיב. וכתב הראב"ד וז"ל א"א זה לא נאמר אלא על תרוה"ד ואין מעילה אלא בתרוה"ד עכ"ל וכתב מרן בשם ר"י קורקוס דרבינו למד זה מהא דמעילה ט' א' וכ"פ רבינו בהל' מעילה יעו"ש היטיב אבל לכאורה לא העלה ארוכה דהא שם מיירי בעודו על המזבח ומטעם דעדיין צריך בגדי כהונה להוצאה בקדושתיה קאי אבל כאן דמיירי רבינו בשעה שהוא חוץ לעיר א"כ כבר נעשה מצותו. וע"ע לקמן בפ"ט מהל' פסולי המוקדשין הי"ג כתב רבינו וז"ל וכל הנשרפין של הקדש אפרן מותר חוץ מדישון מזבח החיצון והפנימי ודישון המנורה עכ"ל וכתב ע"ז הראב"ד וז"ל א"א הרמת הדשן עכ"ל והבין שם מרן דמשיג על מש"כ הפנימי ודישון המנורה וצ"ע הא מבואר כן במעילה י"א ב' דדישון מזבח הפנימי לא נהנין ולא מועלין ודוחק לומר דשם מיירי דלא הניחו במקומו אבל הניחו במקומו מותר ליהנות בו כמו דמשמע קצת מלשון רש"י שם יעו"ש היטיב דאדרבה הא מסיק שם רש"י דלאחר שהניחו במקומו מועלין בו דהא נתערב בו קצת מתרוה"ד יעו"ש היטיב ואף דהתוס' השיגו ע"ז בד"ה בשלמא וכו' ומשמע משם דכ"ש לאחר שנדשן דאין בו מעילה יעו"ש היטיב אמנם הא דאין נהנין בו מיירי בכל ענין בין קודם שנידשן בין לאחר שנידשן א"כ מאי השיג הראב"ד.

וע"ע בירושלמי פ"ב דיומא ה"ב יעו"ש היטיב ומבואר שם דמדאורייתא לא נהנין בדישון מזבח הפנימי יעו"ש היטיב ועיין בתוס' יומא נ"ט ב' ד"ה והרי וכו' שהביאו הירושלמי הזה יעו"ש מה שהאריכו בזה (והנראה מהקרבן העדה והשיירי קרבן שאישתמיטתיה להתוס' יעו"ש היטיב דאל"כ לא הוה מפרש מה שפי' ולא היה מקשה על רבינו דלמה לא כתב דיש מעילה אחר דישון מזבח הפנימי (ודע דלפי פי' רבינו יש להקשות על ק"ו דהירושלמי דמה מזבח החיצון אסור דפנימי לא כ"ש יעו"ש והא י"ל דמעילה תוכיח שכן יש מעילה בחיצון ולא בפנימי ורק י"ל דהירושלמי ס"ל דגם בחיצון אין מעילה וכדעת הריצב"א שם בתוס' יומא ורבינו לא ס"ל כהירושלמי בזה וס"ל דבחיצון יש בו מעילה כדמשמע פשט לשון תלמוד דידן א"נ אולי הירושלמי ס"ל דיש מעילה בדשן הפנימי לאחר שנדשן וכדעת הש"ק אך לפ"ז יש להקשות א"כ י"ל מעילה קודם הדישון יוכיח שבחיצון איתא ובפנימי ליתא ואין לומר דס"ל להירושלמי דבפנימי יש מעילה ג"כ קודם הדישון א"כ איך יפרנס לנו משנתנו דמעילה וצ"ע וע"ע בתוס' ישנים ביומא שם וע"ע בחולין קי"ז א' סוף דבר אין אני רואה הכרע לדברי הש"ק שחילק בין קודם דישון דאין מועלין ובין לאחר דישון דמועלין ובקרבן העדה כתב איפכא דאחר דישון אין מועלים וקודם דישון מועלים היפך ממש"כ בש"ק וצ"ע בכל זה ורק לפי שאין כאן עיקר מקומו של דיני מעילה קצרתי) סוף דבר איך יעלה על הדעת שהראב"ד יחלוק על הך דדישון מזבח הפנימי והמנורה דאסור ליהנות בהן.

לכן נ"ל ברור שכוונת הראב"ד שם לא להשיג על דישון מזבח הפנימי והמנורה רק על מש"כ רבינו חוץ מדשן המזבח החיצון ובכלל זה כל הדשן שעל מזבח החיצון וע"ז משיג וכתב שזה אינו אלא מה שהורם מעל המזבח דעליה כתיב ושמו להורות דאסור בהנאה אבל דשן הנשאר על גבי המזבח אע"פ שכל זמן שהוא על התפוח מועלין בו וכמבואר במעילה ט' א' מפני שעדיין צריך בגדי כהונה להוציאו כדאיתא התם אבל לאחר שהוציאו מחוץ למחנה כבר נעשה מצותו ושוב אין שום עבודה נעשה בו מותר ליהנות ממנו וכן י"ל לאחר שהורד מן המזבח ודווקא בנהנה מאפר שע"ג התפוח ס"ל לר"י דאית ביה מעילה ולא לאחר שהורד משם דנגמר כל מצותו ומותר ליהנות ממנו והא דכתיב ושמו אצל וגו' ומינה דרשינן דלעולם מועלין בו היינו דווקא באפר שהורם מעל המזבח. ובאמת פשטיה דקרא משמע כן דהאי ושמו קאי על תרומת הדשן אולם דעת רבינו כי גם הדשן שנתרם מוציאו מחוץ לעיר ואפ"ה יש בו מעילה ולכן על כל הדשן שמניחו מחוץ לעיר עם תרוה"ד ביחד יש בו מעילה דהאי תרוה"ד מתערב בו וכמש"כ רש"י במעילה י"א ב' על הך דהמקדיש דישון בתחלה מועלין בו יעו"ש (ומש"כ התוס' ביומא שם בשם רש"י דקאי על אפר כירה יעו"ש תמוה הוא יעו"ש היטיב) וס"ל לרבינו דהתרוה"ד אף לאחר שיוצא מחוץ למחנה מועלין בו מדנקט ואפר הקדש לעולם אסור שם בפסחים כ"ז ב' ובתמורה ל"ד א' ואף דהוא מחוץ למחנה.

אמנם דעת הראב"ד כי תרוה"ד אינו יוצא מחוץ למחנה רק או דנבלע במקומו או דטעון גניזה וכדעת התוס' דיומא כ"א א' ובזבחים ס"ד א' והא דיוצא מחוץ למחנה הוא האפר שע"ג התפוח ורבינו ס"ל דהכל יוצא מחוץ לעיר והכל אסור בהנאה (ויש סעד וסמך לדברי רבינו שבירושלמי דיומא מפיק שם איסור הנאה מדכתיב אל מקום טהור יעו"ש היטיב וזה מיירי בהוצאת הדשן שמחוץ למחנה והבן) וס"ל לרבינו דזה מיקרי טעון גניזה דקאי על כל הדשן שמוציאין מחוץ למחנה ומניחין אותו שם במקומו המיוחד לו וזה מיקרי גניזתו עיין בסוף תמורה בפי' המשניות לרבינו שם וי"ל דזה תלוי בחילוף הגירסאות דבפסחים כ"ז ב' איתא באפר הטעון גניזה ובתמורה ל"ד א' איתא באפר תרוה"ד יעו"ש היטיב והראב"ד פי' דדווקא של תרוה"ד וכפשט לשון הש"ס דתמורה שם ורבינו אולי גורס כגי' הש"ס דפסחים דכל הטעון גניזה (ובזה יש ליישב קושיית התוס' ביומא כ"א א' ד"ה נבלעין וכו' שהקשו הא טעון גניזה וכו' די"ל דטעון גניזה קאי על שאר הדשן שע"ג התפוח אבל אפר דתרוה"ד הי' נבלע במקומו ודו"ק) וס"ל לרבינו כמו הא דאפר דתרוה"ד נעשה מצותו ומ"מ מועלין בו וה"ה שאר הדשן מועלין בו אף לאחר תרוה"ד כיון דחזינן דהכתוב מחמיר בזה אף דנעשה מצותו ה"ה בשאר האפר. ומעכשו גם דברי רבינו בכאן הם מבוארים היטיב ודו"ק. אמנם במעילה ט' א' משמע לכאורה דבאפר שע"ג התפוח לאחר שהורד מעל המזבח אין מועלין בו יעו"ש היטיב במשנה ובגמרא שם. וצ"ע בכל זה וה' יאיר עיני. אם לא שנאמר שרבינו לא לענין מעילה קאמר רק לענין איסורא בעלמא. שוב ראיתי כן להצאן קדשים שם במעילה ט' א' כ"כ יעו"ש היטיב.

ודע כי נתקשיתי במש"כ התוס' בחולין קי"ז א' ד"ה אין וכו' שהדשן לפני תרומה אין מועלין בו יעו"ש היטיב וכ"כ בזבחים מ"ו א' ד"ה אין לך וכו' יעו"ש היטיב וצ"ע שהוא נגד מה דאיתא במעילה ט' א' דהכל מודים דלפני תרוה"ד מועלין בו יעו"ש היטיב ועיין בתוס' יומא נ"ט ב' ד"ה אין וכו' ותוס' מעילה י"א א' ד"ה אין וכו' ועי' לקמן פ"ב מהל' מעילה הי"ד יעו"ש היטיב.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.