יצחק ירנן/תמידין ומוספין/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ תמידין ומוספין ב

ו

עיין בספרי תועפות ראם דף ס"א.

טו

וכשמוציאין אותו חוץ לעיר מניחין אותו במקום שאין הרוחות מנשבות שם ולא יפזרנו שם שנאמר ושמו שיניחנו בנחת וכו'. והשיג עליו הר"א זה לא נאמר אלא על תרומת הדשן ואין מעילה אלא בתרומת הדשן. וכתב עליו הר"י קורקוס וז"ל נראה שדין ההנאה למד רבינו מההיא דנחלקו רב ור' יוחנן בנהנה מאפר שעל תפוח לאחר שהרימו דר"י סבר שמועלים ורב סבר דאין מועלין והלכה כר"י וכן פסק בהל' מעילה עכ"ל. ועיין להרב בעל טירת כסף דף כ"ו ע"ג שכתב עליו וז"ל והא כבר הכרחנו דאף לר"י דמועלין היינו עד שתצא לבית הדשן וכן נראה (גי') מל' הרמב"ם גופיה פ"ב דמעילה דכתב מועלין עד שתצא לבית הדשן מכלל דאי יצא אין מועלין, ולעיקר קושיית הראב"ד קשה טובא דהא הרמב"ם לא כתב דחוץ למחנה מועלין אלא אסור ליהנות.
והנה למה שהקשה להראב"ד לא קשה דגם הר"א ידע זה אלא כוונתו היא דהאי ושמו לא נאמר אלא על תרומת הדשן ומשו"ה מועלין ותדע דדוקא על תרומת הדשן נאמר דהא אין מעילה אלא בתרומת הדשן ואי איתא כדעת רבינו דקאי גם להוצאת הדשן הנהנה ממנו יהיה מועל ולא באיסור לחוד. ולמה שהקשה על הר"י קורקוס משנים רבות היה כתוב אצלי וכעת ראיתי אותו בס' מעיל שמואל בליקוטים והוא במה שנדקדק בדבריו דקדוק דק שכתב וז"ל נראה שדין ההנאה למד רבינו מההיא וכו', דמה הלשון אומר למד רבינו והכי הו"ל למימר מחלוקת רב ור' יוחנן אלא דכוונתו לתרץ דמ"ש כן הרמב"ם הוא שלמד בהדרגות דכיון שהוא סובר דכשהוא בתפוח מועלין כשהוא חוץ לעיר הא מיהא אין מועלין אבל אסור, וזהו שאמר למד רבינו, וקרא אסמכתא בעלמא. אמנם לעיתות כאלו זכיתי וראיתי לשון מהר"י קורקוס בכת"י וסיים הכי וכיון שכן מה שכתב רבינו כשמוציאין ואסור ליהנות הכונה בעת שמוציאין אותו אבל לאחר לא וכמתני' דמעילה עכ"ל. ומורה מדבריו דאין כונתו לא כמו שהבין הטירת כסף שהביא מהגמ' לאסור גם לאחר ההוצאה מחוץ למחנה ולא כמו שפירשתי כונתו דהוא לאסור בהדרגות אלא דמה שנקט ואסור ליהנות הוא גם מעילה אלא היינו בעת ההוצאה שהוא עדיין ע"ג המזבח או אחר ירידתו מהמזבח אבל משם ואילך שרי. ומ"מ קשה עליו טובא דאיך אפשר לומר שהאיסור שכתב הר"מ הוא על עת הוצאתו מהמזבח והא כתב וכשמוציאין אותו חוץ לעיר מניחין אותו במקום שאין הרוחות מנשבות שם בחזקה ולא חזירים גורפים אותו ולא יפזרנו שם שנאמר ושמו שיניחנו בנחת ואסור ליהנות עכ"ל, הרי דשלא יניחו אותו במקום הרוח ושלא יפזר מפיק ליה מקרא ואהא כתב ואסור ליהנות וזה מורה שהוא על אחר ההנחה בחוץ ולא על שעת ההוצאה שהוא עדיין על המזבח, ועוד עדיין לא נמלטנו מהשגת הר"א דקרא דושמו לא אמר אלא על תרומת הדשן ולא על הוצאת הדשן ואיך הביא קרא דושמו.
עוד כתב הר"י קורקוס וז"ל או אפשר שהוא סובר שמה שאמר תרומת הדשן גם ההוצאה בכלל וקרא דושמו אכל הדשן קאי שבכל מקום שישים אותו יהיה בנחת והוא הנראה בדעתו ומ"מ צ"ע כי לא מצאנו שיהיה טעון גניזה מה שמוציא לחוץ ואנן דרשינן שם תהא גניזתו עכ"ל. ודבריו תמוהים מהסוגיא שזכרנו דכו"ע ביוצא חוץ למזבח שרי ועכ"ל פליגי אלא כשהם חוץ לתפוח. גם רבינו שכתב ומועלין עד שתצא לבית הדשן מכלל דאח"כ שרי. גם רבינו בפי' המשנה רפ"ב דמעילה פי' המתחלת העולה מועלין כתב וז"ל וכשמרימין כל האפר מע"ג המזבח ומשליכין אותו בבית הדשן אין מועלין בו שכבר נעשית מצותו עכ"ל, הרי בפירוש דס"ל דקרא דושמו איירי בתרומת הדשן דוקא. לכן נראה לי מכח דברי רבינו שבפי' המשנה דמ"ש אסור הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והראב"ד שהשיג עליו משום שהבין דברים כפשטן.
וראיתי להרדב"ז בכת"י כתב ליישב להשגת הראב"ד ז"ל וז"ל אבל רבינו סמך על הסוגיא דשלהי תמורה דתנן התם כל הנקברים לא ישרפו וכל הנשרפים לא יקברו ואמר עלה מאי טעמא משום דנקברין אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר ופריך עלה ונשרפין דהקדש אפרן מותר והא תניא כל הנשרפים אפרן מותר חוץ מאפר אשרה ואפר דהקדש לעולם אסור קתני מיהא אפר דהקדש דלעולם אסור אמר רמי בר חמא כגון שנפלה דליקה בעצי הקדש מאליה כיון דלא ידיע מאן דלא הוי איניש דלמעול דליפוק אפרן לחולין רב שמעיה אמר כי תניא הא מתניתא בתרומת הדשן תניא דלעולם אסור דתניא ושמו בנחת ושמו כולו ושמו שלא יפזר, ורבינו פסק כרמי בר חמא והראב"ד ז"ל תירץ כתירוצו של רב שמעיה דתירץ כי תניא ההיא מתניתא בתרומת הדשן תניא הרי לך דהוי פלוגתא דאמוראי ולדעת רמי בר חמא אע"ג דקרא דושמו אצל המזבח בתרומת הדשן כתיב כל הדשן שוה לענין זה עכ"ל. וכמה תמוהים דבריו דמי הכריחנו לזה דלדעת רמי בר חמא אע"ג דקרא קאי בתרומת הדשן ה"ה כל הדשן והיכן רמוז זה ואי אמרת כן לדעת רמי בר חמא אמאי לא נאמר כן לדעת רב שמעיה ג"כ והיאך נתהוה מתירוצו מחלוקת זה, ועוד רבינו בפי' המשנה הביא דברי רב שמעיה לחוד גם כאן בחיבור פי"ט מפסולי המוקדשין הי"ג כתב רבינו הכי כל הנקברים אפרן אסור וכל הנשרפין של הקדש אפרן מותר חוץ מדשן המזבח החיצון והפנימי ודישון המנורה הרי שתירץ תירוץ רב שמעיה ולא תירוץ רמי בר חמא דא"כ הו"ל לומר חוץ שאם נפלה דליקה בעצי הקדש באופן שלא זכיתי לכונתו. והר"א ז"ל השיגו שם וז"ל א"א הרמת הדשן. וכתב מרן וז"ל נראה שטעמו לומר שלא אמרו אסור אלא דשן שהיה מרים כהן בכל יום ממזבח העולה כדכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה ושמו אצל המזבח ודישון מזבח הפנימי והמנורה אינם בכלל זה ורבינו סובר דילפינן מדישון מזבח העולה. ועוד י"ל דרבינו לטעמיה אזיל שהוא סובר דדשן שעל גבי המזבח אסור בהנאה וכמבואר בספ"ב מהל' מעילה עכ"ל. וכמה תמוהים דבריו בפירושו להשגה זאת דמאי קשה לו דדישון מזבח הפנימי והמנורה אינן בכלל זה ואמאי לא והא משנה ערוכה שנינו בפ"ג דמעילה דף י"א דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין ופי' רש"י הדשן שעליהן היה מוציאו ומניחו אצל מזבח החיצון מקום שהוא מניח תרומת הדשן של מזבח החיצון וקודם שהניחו שם לא נהנין ולא מועלין דהכא לא כתיב ושמו כמו שכתוב בדישון מזבח החיצון ובש"ס נפקא ליה מקראי דדישון מזבח הפנימי והמנורה מניחו אצל מזבח החיצון מקום שהיה מניח תרומת הדשן יעו"ש וא"כ שפיר כתב רבינו וכל הנשרפין אפרן מותר חוץ מדשן מזבח החיצון ופנימי ודישון המנורה שאינו מותר דהא לא נהנין קתני ואחר שהניחו אצל המזבח גם מועלים וכמ"ש רש"י בסוגיא שם דף י"ב ד"ה אלא דישון מזבח הפנימי מנא לן שהיה מניחו אצל מזבח החיצון ושיהו מועלין בו לאחר שבא עם תרומת הדשן עכ"ל, הרי דדמי לתרומת הדשן ומאי דנקט רב שמעיה בתירוצו תרומת הדשן דוקא י"ל כיון דמיניה ילפינן לדישון מזבח הפנימי והמנורה והמלמד הוא תרומת הדשן נקטיה וה"ה הנך. גם יישוב מרן בעד רבינו הוא תמוה שכתב דרבינו סובר דילפינן להו מדישון מזבח העולה ונראה מדבריו דמשוינן ליה לתרומת הדשן ממש ומה התם מעת הוצאת המחתה מהמזבח מיד מועלין אף דישון מזבח הפנימי והמנורה כן והוא היפך מתני' שזכרנו דקתני לא נהנין ולא מועלין ואי כונתו מ"ש לתרץ להשגת הראב"ד חוץ דאינו בלשונו אדרבה הוה ליה לתמוה על הר"א, גם במ"ש ועוד י"ל דרבינו לטעמיה אזיל שהוא סובר דדשן שע"ג המזבח אסור בהנאה דבריו תמוהים דכיון דהוא פירש בפירוש ההשגה דבא לחלוק על דישון מזבח החיצון והמנורה מה בא לתרץ במה שסובר דמועלין באפר שעל גבי מזבח, ועוד דנראה מדבריו דהראב"ד פליג עליה בהאי דינא דאפר שע"ג תפוח דס"ל כרב דאין מועלין וא"כ קשה טובא דהו"ל להשיגו שם בפ"ב דמעילה דשם פסק ר"מ ז"ל כר' יוחנן ולא כאן שהוא אגב.
ולענ"ד נראה בכוונת ההשגות שהבין במ"ש חוץ מדשן המזבח החיצון דכלל כולו ואפי' מה שמוציאין לחוץ לעיר ואף אחר שמניחין אותו שם וכמו שנראה ממ"ש בספ"ב דתמידין ומוספין מושמו שלא יפזרנו שם ואסור ליהנות וע"ז השיג וכתב א"א בתרומת הדשן דמועל אבל לא במה שמוציאין לחוץ לעיר והיא ממש השגתו דלשם.
עוד סיים הרדב"ז שם וז"ל וליכא לפרושי דלעולם לית ביה מעילה אבל אסור ליהנות בו מדרבנן וקרא בתרומת הדשן מיירי שהרי כתב בהל' מעילה דשן המזבח החיצון בין קודם תרומת הדשן בין אחרי הרמה מועלין בה ואי איירי בתרומת הדשן דוקא הכי הו"ל למימר דשן תרומת המזבח וכו' אלא ודאי דלא איירי הכא בדיני מעילה עכ"ל. והנה חוץ שכל מה שהקשיתי לעיל שייך לדבריו אלו קשה דמה הכריח מדבריו אלה והא שם קאי רבינו בדשן שע"ג תפוח וכתב דמועלין משום דפסק כר' יוחנן אבל מה שמוציאין חוץ לעיר לכו"ע שרי וכדהכרחנו לעיל וא"כ שפיר י"ל מ"ש כאן רבינו אסור ליהנות היינו מדרבנן וכדכתיבנא לעיל.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.