אבן האזל/תמידין ומוספין/ב

אבן האזל ‏ תמידין ומוספין ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

י

הרמת הדשן מעל המזבח בכל יום מצות עשה שנאמר והרים את הדשן והיא עבודה מעבודות כהונה, ובגדי כהונה שתורם בהן הדשן יהיו פחותין מן הבגדי' שמשמש בהם בשאר עבודות שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והרים את הדשן אינו אומר אחרים שיהיו בגדי חול אלא שיהיו פחותין מן הראשונים לפי שאינו דרך ארץ שימזוג כוס לרבו בבגדים שבישל בהם קדירה לרבו.

הכ"מ תמה על דברי הרמב"ם דהא בקרא כתיב והרים את הדשן קודם ופשט את בגדיו ובקרא דופשט כתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מקום טהור, ובגמ' ביומא דף כ"ג אמרו זה על הוצאת הדשן ולא על הרמת הדשן וכתב מד' הריטב"א דילפינן דהרמת הדשן צריכה בגדים פחותים מדכתיב ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו, ואמרו שם בגמ' ילבש לרבות את השחקים פי' בגדי כהונה פחותים וכתב הכ"מ דעפ"ז אפשר ליישב דברי רבינו דמדכתיב ילבש ילפינן דתרומת הדשן הוי בבגדים פחותים, א"כ כי כתיב ופשט את בגדיו לאו אהוצאת הדשן לבד קאי אלא אף אהרמת הדשן, ולדעתי קשה ליישב כן דעת הרמב"ם דהא לא הזכיר קרא דילבש וכתב עיקר הלמוד מקרא דופשט את בגדיו.

ונראה דהמל"מ הקשה על מש"כ הרמב"ם בהל' י"ב שאין הוצאת הדשן עבודה דהא איתא בירושלמי פ"ב דיומא זר שתרם ר' יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור וטעמא משום דלא הוי עבודת מתנה ואח"כ אמר שם הוציא שאר הדשן תפלוגתא דר' יוחנן ור"ל, ומוכח דהוצאת הדשן עבודה דאל"כ אמאי מחייב לר' יוחנן ור"ל נמי לא פטר אלא משום דהוי עבודת סילוק, וכתב בזה דיש לומר דבירוש' מיירי בהוצאת הדשן מעל המזבח, והרמב"ם מיירי בהוצאתו לחוץ ולא ידעתי מנלן לחלק בין הוצאה להוצאה עכ"ד, וכתב בזה בשיח יצחק וכיון לדבריו בשירי קרבן דהוצאתו לחוץ ע"כ בלא בגדי כהונה דחוץ למקדש אין דין ללבוש בגדי כהונה, ובפרט אבנט דהוי כלאים, ודבריהם תמוהים דהא עבודות ושרפת פרה צריך כהן ועוד דמראות נגעים צריך כהן והוא גם חוץ לירושלים ואין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם.

לכן נראה דהבבלי והירוש' חולקים בזה דהא בבבלי פליגי ר' יוחנן ור"ל, דר"ל אמר כמחלוקת בהוצאה כך מחלוקת בהרמה, ור' יוחנן אמר מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה דברי הכל עבודה היא, ור"ל אמר דגם הרמה לאו עבודה היא, וא"כ הוא דלא כהירוש' דאמר דלר' יוחנן חייב זר שתרם וכן זר שהוציא ולר"ל פטור משום דלא הוי עבודת מתנה, ובבבלי גרסינן שם בברייתא ופשט ולבש בגדים אחרים (והוציא את הדשן) [זה בודאי לא גרסינן דכן ליתא בתו"כ וכן ליתא בפירש"י], שומעני כדרך יוהכ"פ וכו' מה ת"ל אחרים פחותים מהם, ר' אליעזר אומר אחרים והוציא לימד על כהנים בעלי מומים שכשרים להוציא הדשן, נמצא דרק ר"א דריש אחרים והוציא, אבל ת"ק דלא דריש כן לא קאי והוציא על שלפניו והוא קרא בפני עצמו, אבל ופשט ולבש קאי על הרמת הדשן, ועל זה כתיב שילבש אחרים פחותים מהם, וצריך לומר עוד דהרמב"ם מפרש דמה דאמר ר' יוחנן מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה דברי הכל עבודה היא אין הפי' דבהוצאה פליגי אי הוי עבודה אלא הכונה דבהרמה ודאי לא פליגי אם בע"מ כשרים דהא ודאי עבודה היא ובעיא כהונה, ומה דפליגי בהוצאה הוא רק אי דרשינן אחרים והוציא ללמד דבע"מ כשרים להוציא, ואי לא דרשינן כן א"כ אף דודאי לא הוי עבודה כיון דאינה עבודת המזבח אחר שכבר הוציא הדשן מן המזבח מ"מ צריך כהן, דקרא כתיב והוציא וזה ודאי קאי על הכהן המוזכר, וכן מפורש במעילה דף ט' דאמר ר' יוחנן כיון דכתיב ולבש הכהן וגו' כיון דצריך לבגדי כהונה בקדושתיה קאי, ונמצא דאף דאינו עבודה צריך כהן, וכמו מראות נגעים דלאו עבודה היא ובעיא כהונה.

עוד צריך לומר דמה שכתב הרמב"ם דהוצאת הדשן לחוץ לא הוי עבודה אין כונתו דהורדת הדשן מעל המזבח הוי עבודה, דזה אינו דהורדת הדשן מעל המזבח ודאי לא הוי עבודה דהא חידש לכתוב בהל' י"ד על הוצאת הדשן לחוץ שלא היה פייס ולא כתב זה בהל' י"ג על הורדת הדשן מעל המזבח, אלא משום דזה ודאי לא הוי עבודה מיוחדה כיון דלא הוזכר זה בכתוב והוא רק בכלל עבודת המזבח המוטל על הכהנים שיהיה מקום לעבודה ולהקטרת העולות והאימורים, אבל הוצאת הדשן לחוץ כיון שהיא מצוה מיוחדה ומפורשת בכתוב לכן כתב דלא היה לה פייס כיון דאינה עבודת המזבח והמקדש, וכן שאינה עבודה, ורק שהצריכה התורה כהן, איברא שראיתי שהר"ח מפרש מחלוקת בהוצאה היינו אי הוי עבודה, אבל הרמב"ם ודאי אינו מפרש כן אלא הוצאה לדברי הכל לא הוי עבודה.

והנה המל"מ כתב בטעמו של הרמב"ם דהוצאת הדשן לא הוי עבודה, דהוא משום דביומא דף כ"ה אמר דטעמא דרב דליכא חיוב מיתה בזר בהרמת הדשן משום דהוי עבודת סילוק ולא עבודת מתנה, ולוי חולק ואומר דרבי רחמנא לכל דבר המזבח, ואם הוצאת הדשן הוי עבודה א"כ ת"ל דהוי עבודה שיש אחריה עבודה ובזה לא מצינו מחלוקת, ודבריו תמוהים דמטעם זה דהוצאת הדשן לא הוי עבודה אינו מיושב אם היינו אומרים דהוצאת הדשן הוי גמר דתרומת הדשן, דהא שם אמר בטעמא דזר שסידר את המנורה דפטור משום שיש אח"כ הדלקה, ופריך הדליק ליחייב ומשני הדלקה לאו עבודה היא, וחזינן דאף דהדלקה לא הוי עבודה כיון שהיא גומרת עבודת סדור המנורה אינו חייב על סדור המנורה, ומוכרח לומר דהוצאת הדשן אינו שייך לתרומת הדשן דעבודת תרומת הדשן נגמר בזה שהניחו אצל המזבח, ואין ראיה מזה דהוצאת שאר הדשן מעל המזבח לא הוי עבודה, לכן צ"ל כמש"כ דהוצאת הדשן מחוץ למחנה לא הוי עבודת המזבח, והוצאת הדשן מעל המזבח ודאי לא הוי עבודה דלא כתיב בקרא והוא רק בכלל עבודת המזבח המוטל על הכהנים אבל אינה עבודה מיוחדה וכנ"ל.

יב

כיצד תורמין וכו' ונוטל את המחתה ועולה לראש המזבח ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש ויורד למטה לארץ.

וחותה מן הגחלים, כתב המל"מ לא ידעתי למה השמיט רבינו הא דאיבעיא לן ביומא דף כ"ד בעי רבי אבין תרומת הדשן בכמה מתרומת מעשר ילפינן לה או מתרומת מדין, ת"ש דתני ר' חייא נאמר כאן והרים ונאמר להלן והרים מה להלן בקומצו אף כאן בקומצו עכ"ל, ונראה דהנה רש"י שם בד"ה ת"ש כתב ת"ש דמהרמת קומץ ילפינן לה לא יפחות מאומד מלא הקומץ ואם רצה להוסיף יוסיף דהא ליכא למימר דוקא קאמר דהא לא אפשר לפשוט ברמץ גחלים רותחות ידיו לקמוץ עכ"ד רש"י, ולפירושו הוא ילפותא גמורה רק בצד אחד שלא יפחות משיעור קומץ באומד, ונראה דהרמב"ם אינו רוצה לפרש כן דהיכן מצינו ג"ש למחצה והיה אפשר לומר דגם על שלא יוסיף על האומד גמרינן אלא דגם זה קשה כיון דעכ"פ א"א בשיעור קומץ מדוקדק, לכן מפרש דדרשא דר' חייא הוא רק להוציא שלא נאמר דצריך שיעור תרומה ונלמוד או מתרומת מעשר או מתרומת מדין, ועל זה למד ר' חייא מדין והרים דכתיב בקומץ ואמר מה להלן בקומצו אף כאן בקומצו, והיינו דסגי אפי' בשיעור קומצו, ומזה ילפינן דא"צ שיעור כלל כיון דע"פ רוב חותה הרבה יותר משיעור קומץ בהמחתה, לכן ילפינן רק מוהרים דכתיב בקומץ דלא נתנה תורה כאן שיעור שתהיה התרומה לפי חשבון הדשן הנשאר.

והנה הכ"מ הביא דברי הריטב"א שלא היה חותה מן הגחלים של העצים אלא מן הגחלים של אברים שנשרפו, וכתב הלח"מ שזהו מדברי התו"כ ושם איתא יכול עצים ת"ל עולה, ומפרש הריטב"א כפשוטו דדוקא מדשן אברי העולה, אבל הראב"ד בתו"כ שם כתב יכול עצים פי' יכול אפר העצים בלבד ת"ל עולה שאף מן העולה היה מרים, ודברי הראב"ד אינם מבוארים דכיון דבקרא כתיב אשר תאכל האש את העולה, וגם ד' התו"כ בפשוטו ג"כ מתפרשין כד' הריטב"א דאפר העצים אינו מקיים בהם תרומת הדשן למה לו לפרש באופן אחר.

ונראה דגם כונת הראב"ד אינו דיש דין באפר העצים שיהיה מועיל לתרומת הדשן, אלא דמשום דא"א שבשעת שיחתה מהאפר והגחלים שלא יהיה שם גם אפר העצים, לזה מפרש דאין כונת התו"כ שיהיה בהמחתה רק אפר ודשן העולה, אלא דכונת התו"כ יכול עצים יכול אפר העצים בלבד שיוצא בזה שיחתה אפר העצים ת"ל עולה שאף מן העולה היה מרים, והיינו שהוא להשגיח שיהיה בהחתוי גם אפר העולה, אלא דמזה מוכח קצת כמו שכתבתי שלהלכה אין שיעור כמה לחתות, וצריך רק שידע שנמצא במחתה גם דשן אברי העולה וכנ"ל.

טו

ואע"פ שאין הוצאתו לחוץ עבודה אין בעלי מומין מוציאין אותו. וכשמוציאין חוץ לעיר מניחין אותו במקום שאין הרוחות מנשבות בו בחזקה, ולא חזירים גורפין אותו ולא יפזרנו שם ושמו שיניחנו בנחת ואסור ליהנות בו.

השגת הראב"ד ושמו שיניחנו בנחת, א"א זה לא נאמר אלא על תרומת הדשן ואין מעילה אלא בתרומת הדשן.

כתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס נראה שדין ההנאה למד רבינו מההיא דפ"ב דמעילה שנחלקו רב ור' יוחנן בנהנה מאפר של תפוח לאחר שהרימו הדשן, דר"י סבר שמועלים ורב סבר שאין מועלים והלכה כר"י, וכן פסק רבינו בהל' מעילה עכ"ל, ולדבריו סובר הרמב"ם דגם מהאפר שהוציאו כבר והניחו מחוץ לעיר מועלים בו, והוא תימה דלהדיא תנן במעילה דף ט' העולה מועלים בה משהוקדשה וכו' ואין מועלים בעורות, אבל מועלים בבשר עד שתצא לבית הדשן, וכן כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' מעילה הל' ב' ומה דסבר ר' יוחנן דמועלים באפר שעל גבי תפוח הוא קודם שיצא לבית הדשן וזהו שכתב הרמב"ם שם בהל' ט"ו דשן המזבח החיצון בין קודם הרמת הדשן בין אחר הרמה מועלים בו שהוא קודם שיצאו לבית הדשן, ועיינתי במרכה"מ ומצאתי שכבר תמה בזה והביא שכבר עמד בזה הברכת הזבח במעילה שם והניח בצ"ע, וכתב בזה המרכה"מ דכונת הרמב"ם לדין דלא נהנין ולא מועלים, וסובר רבינו דאע"ג דכתיב ושמו אצל המזבח דרשו מיניה דרך אסמכתא לאסור ליהנות בו אפי' משיצא לבית הדשן, וכן משמע בסוף תמורה, ומפרש בזה מה דאמר הגמ' שם בדף י"א מזבח החיצון דכתיב ביה ושמו אצל המזבח וקשה אם נאמר דדין לא נהנין ילפינן זה מושמו אצל המזבח דהא להדיא אמרינן בכמה דוכתי דמושמו ילפינן דתרומת הדשן מועלים בו אפי' לאחר הרמה.

והנה הרמב"ם בפ"ב מהל' מעילה הל' י"ד כתב דשן המזבח החיצון בין קודם הרמת הדשן בין אחר הרמה מועלים בו, והנה לפי"מ דאמר הגמ' בפסחים דף כ"ו והרי תרומת הדשן דנעשית מצותה ויש בה משום מעילה דכתיב ושמו אצל המזבח שלא יפזר ושמו שלא יהנה משמע דדרשינן דגם אחר ששמו אצל המזבח יש בו משום מעילה, וזה ודאי דשאר הדשן אחר שמניחים אותו בבית הדשן אין בו מעילה כדתנן בדף ט' וכנ"ל, וא"כ הא השמיט הרמב"ם עיקר דינא דתרומת הדשן יש בו מעילה גם אחר שהניחו אצל המזבח, ומוכח דאינו מפרש דילפינן מושמו דאחר ששמו אצל המזבח מועלים בו, אלא דמועלים בו קודם ששמו וזה ילפינן מושמו שישימו כולו ושלא יהנה בו קודם שיניחנו, ולכן הוא דין אחד דין שימת תרומת הדשן ודין הוצאת שאר הדשן דקודם שהניחו מועלים בו ואחר שהניחו במקומו אין מועלים בו, ולפי"ז נצטרך לפרש דמה דאמר הגמ' בכמה דוכתי והרי תרומת הדשן דנעשה מצותו ומועלים בו הך נעשה מצותו אינו על מצות תרומת הדשן דזה אינו עיקר מצות הדשן ועיקר מצות הדשן הוא שיעשה דשן ושתהיה העולה על מוקדה ושיגמר ההקטרה ויעשה הקטרת העולה, ועל זה ילפינן מושמו שיש בו קדושה ואסור ליהנות בו.

שוב ראיתי שהתוס' ביומא דף נ"ט הביאו דברי הריצב"א דליכא כלל מעילה בתרומת הדשן לאחר הרמה ומה דאמר מועלים הוא לאו דוקא אלא דאיכא איסורא דאורייתא ולא משמע כן בדברי הרמב"ם שכתב בין קודם הרמת הדשן בין אחר הרמה מועלים בו משמע דגם בתרומת הדשן עצמו מועלים בו אחר הרמה, אך לפימש"כ בדעתו יהיה כונתו דמועלים בו עד אחר שישימו אותו אצל המזבח, וכן בשאר הדשן עד אחר שיניחוהו בבית הדשן, אכן לפי דברינו נצטרך לומר דמה שכתב הרמב"ם כאן ואסור ליהנות בו זה קאי על קודם שהניחו בבית הדשן, אבל לא משמע הלשון כן, לכן יש לומר דבזה כונתו לדברי הירושלמי שהביא הריצב"א דאסור ליהנות גם בבית הדשן רק שאין מועלים, וזה אינו לומד מושמו וכתב רק ואסור ליהנות בו, וזהו מדיליף בירושל' מאל מקום טהור דכתיב בקרא דוהניח מחוץ למחנה אל מקום טהור, ולפי"ז יהיו ד' המרכה"מ נכונים רק לא בזה שכתב שדרשו דרך אסמכתא מקרא דושמו, ועיין עוד בד' הרמב"ם בפי"ט מהל' פסוה"מ הל' י"ג שכתב וכל הנשרפים של הקדש אפרן מותר חוץ מדשן המזבח החיצון והפנימי והמנורה, ולפי"ז יהיה כונתו גם שם דגם אחר שהניח בבית הדשן אסור בהנאה.

אח"כ נתיישבתי דלפימש"כ דמה דילפינן מושמו דמועלים בתרומת הדשן זהו שלא נאמר דכבר נעשה מצותו משנעשה דשן נגמרה מצות הקטרה, אבל אחר ששמו אצל המזבח ואין שום מצוה ועבודה לעשות בהדשן נפקעה הקדושה לגבי מעילה. נכונים ד' המרכה"מ אלא דא"צ לומר שזו דרך אסמכתא דבאמת מצינו דילפינן שני הדינים מקרא דושמו א' דבתרוה"ד יש בו מעילה עד שהניחו אצל המזבח. ב' דגם אחר שהניחו אצל המזבח אף דאין בו מעילה מ"מ אסור בהנאה. כדאיתא סוף תמורה על מה דתניא ואפר הקדש לעולם אסור. דאמר בתרומת הדשן תניא דלעולם אסור דתניא ושמו בנחת ושמו כולו ושמו שלא יפזר. ומפורש דלעולם אסור וזהו גם אחר שהניחו אצל המזבח. ונמצא דילפינן שני דינים מושמו א' דלא נימא דאחר שנעשה דשן אין בו קדושה. ומה דיש מצוה בתרוה"ד זהו רק להסירו מעל המזבח וילפינן מושמו דיש דין בדשן עצמו וממילא לא פקעה קדושתו ומועלים בו כיון דיש עוד מצוה בהדשן אבל אחר ששמו ואין עוד שום מצוה לעשות בו אין מועלים בו. אלא דמ"מ כיון שקבעה התורה מקום מיוחד ודרשינן ושמו כולו ושמו בנחת ושלא יפזר ילפינן מזה דאסור בהנאה. ופירש"י שם וכיון דטעון גניזה אסור בהנאה א"כ באמת שני הדינים ילפינן מושמו קודם הנחה דמועלים בו ולאחר הנחה דאסור בהנאה. וסובר הרמב"ם דחד דינא הוא הדשן של תרוה"ד קודם הנחה ולאחר הנחה. וכן דשן המזבח קודם שיוציאו לבית הדשן ואחר שהוציאו וכנ"ל ומה שכתב דאסור בהנאה הוא ג"כ מושמו ומבואר הסוגיא דמעילה דף י"א כמש"כ המרכה"מ דזהו לדין לא נהנים ולא מועלים ולמדו זה בדשן מזבח הפנימי ומנורה שהוא כדין דשן מזבח החיצון.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.