פרישה/אורח חיים/תרכו

פרישה אורח חיים תרכו

סימן תרכו

א

(א) בסכות תשבו כו'. חסר כתיב:

ב

(ב) אם הסוכה צלתה כו'. כשרה דהא כי שקלת ליה לפסול אכתי צילתה מרובה מחמתה ולא שייך בזה צירוף סכך פסול:

ג

(ג) ויערבם עם הסכך. דאז מהיכא תיתי ליפסל:

ד

(ד) כנגד סכך הכשר פסולה שהרי הצל מן האילן. פי' שהרי האילן הוא למעלה מהסוכה נמצא שעיקר הצל בא בראשונה על ידו והוא מכוון נגד הכשר סוכה וצל הסוכה אין תועלת בו כלל.

שאפי' אם ינטל האילן. פירוש כיון שיש לנו הכשר צל הסוכה לבד מצל האילן נמצא דצל האילן אינו לתועלת כלל ואף על פי שיושבים תחתיו. מ"מ כיון שאינו לצורך כנטול דמי וכאילו אין כאן צל אילן כלל משא"כ לעיל אם הוא מכוון כנגד הסכך הכשר דשם צל האילן הוא במקום שאנו צריכין צל סוכה והוא לתועלת אף ע"פ שאף זולתו היה לנו צל מסכך הכשר מ"מ לא אמרינן כנטולה דמי כיון דהוא עליון והצל בא בראשונה על ידו אמרינן שצל סכך הכשר כנטול דמי. ולפי זה מ"ש רבינו אם ינטל האילן ר"ל צל האילן וק"ל:

ה

(ה) דתנן תקרה שאין עליה מעזיבה מפקפק כו'. לקמן סימן תרל"א ור"ל דבעל העיטור התירו מטעם האחר כו' דבלא טעמא הנ"ל דחילק בין סוכה שכולה מכוסה ליש בה ג"כ אויר התירו אפי' בסוכה שיש בה אויר מטעם דאין עליהם דין סכך פסול ומביא ראייה ממפקפק דהיינו שמסיר המסמרים לחוד וסגי בהכי ואי הוה סכך פסול תחלה לא הוי סגי בהסרת מסמרים שהרי קתני דוקא תקרה שאין עליה מעזיבה הא יש עליה מעזיבה לא מהני פקפוק וכמ"ש לקמן סימן תרל"א ואע"ג דיש לחלק ולומר הא דלא מהני פקפוק במעזיבה משום דשם לא שינה מידי בפקפוקו דהא עדיין המעזיבה עליו ונשאר בפסולו משא"כ כאן דהפסול הוא משום דמחובר במסמרים הוא והרי הסיר המסמרים מ"מ גם במעזיבה י"ל כיון שפקפוקו נסתר שם מעזיבה מעליו וכיון שאין עליה דין סכך פסול א"כ גם בנידון דידן אע"ג דהקנים דלעיל מחוברים כיון שאין עליהן דין סכך פסול והסכך בפני עצמו יש בו שיעור צלתה מרובה מחמתה כשר. ולא מחשבי' הסכך הכשר שכנגד הרעפים כמאן דליתא אף דלא פקפק הרעפים ופסולין עדיין משום תעשה ולא מן העשוי דדוקא בסכך אילן שהוא סכך פסול אמרי' כן. וא"ת באמת למה לא יהיה להם דין סכך פסול מ"ש מאילן י"ל דדוקא אילן מחשב סכך פסול מחמת עצמו דהא אין לו צד היתר בעודו שם אילן עליו דאחר שקצצו אין שם אילן עליו, משא"כ בהסיר המסמרים שלא נשתנה התקרה ולא שמו ולכך אין שם פסול עליו וק"ל:

ו

(ו) ול"ש אם האילן קדם או הסכך כו'. לעיל כתב רבינו בדברי ראבי"ה דלא שנא בין אילן לסכך קודם ולעולם פסול ועתה בא רבינו לאשמועי' דגם לרש"י ולכל הפוסקים דפליגי אראבי"ה ס"ל דאין חילוק בין אילן קדם לסוכה הן לחומרא הן לקולא היינו אם צל הסוכה מרובה מחמתה וחמת האילן מרובה מצילתה דלרש"י בכל ענין כשר אפי' אם האילן קדם ולא כמ"ש ר"ת דאם היה סכך כשר קודם לא מיפסלה מאילן אפי' אם גם האילן צלתה מרובה מחמתה והביא ראייה לדבריו:

ז

(ז) והוא שינענעו לשם עשיית סוכה כו'. לשון דהרי"ף נקט וכתב עליו הר"ן נ"ל דלשם סוכה דקאמר ודאי לאו דוקא דלא בעינן סוכה לשמה אלא משום תעשה ולא מן העשוי אתינן עלה דסוכה לסככה. ומיהו נענוע קרוב לסתירה בעי שמגביה כל אחד לבדו וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו עכ"ל. ובדברי רבינו מוכח להדיא מיניה וביה דלאו דוקא קאמר לשם סוכה דאל"כ ק' הא דכתב מיד אחר זה ז"ל אבל לא נענעו לא אמרינן קציצתו זהו הכשרו עכ"ל ואי בעינן דוקא לשם סוכה הול"ל רבותא דאפי' נענען לא אמרינן נענוע זהו הכשרו עד שינענע לשם סוכה אלא לשם סוכה דקאמר ר"ל לשם צל סוכה דזהו פי' לשם סוכה כמ"ש וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וכמ"ש בסימן תרכ"ט בסיכך בחבילה שהעלה לייבש דצריכה התרה וניענוע עיין שם:

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף