בית נתן/ברכות/לא/ב

בית נתן ברכות לא ב

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

בדבר זה מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי (ומן תיבת א"ד עד לכף זכות ל"ג בכ"י עיין במוהרש"א בחא"ג שכ' דהאי איכא דאמרי כל זה בילקוט אינו וכן נראה מפירש"י בספר שמואל דלשון אחר הוא ודרשו כן משום דמלת לא כמיותר):

שתיתי א"ר אלעזר מכאן לחושדין אותו בדבר שאין בו שצריך להודיעו ויען עלי ויאמר לכי לשלום אר"א מכאן לחושד את חבירו בדבר שאין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר ואלהי ישראל יתן את שאלתך אל תתן את אמתך לפני בת בליעל אר"א מכאן לשיכור שמתפלל כאלו עובד עכו"ם כתיב הכא לפני בת בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מקרבך מה להלן עכו"ם אף כאן עכו"ם:

שתתן לי בן אחד ביניהם משל למלך בשר ודם שעשה סעודה גדולה וזימן כל אנשי עירו בא עני אחד ועמד על הפתח ולא השגיחו עליו אמר אדוני מלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פת אחד ביניהם:

ואם לאו תראה אלך ואסתתר לפני אלקנה בעלי ויקנא בי וישקני במי סוטה ואין אתה עושה תורתך פלסתר דכתיב ונקתה ונזרעה זרע הניחא למאן דאמר אם היתה עקרה נפקדת שפיר אלא למאן דאמר אם היתה יולדת בצער יולדת בנחת אחד יולדת שנים קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים מאי אם ראה תראה ד"ת כלשון בני אדם (כך היא גי' כ"י וכל מה כתוב אצלינו מן דתניא ונקתה ונזרעה זרע מלמד שאם היתה עקרה נפקדת ד"ר ישמעאל א"ל ר"ע א"כ ילכו וכו' אלא מלמד וכו' עד אחד יולדת שנים לא גרסינן כלל בג' כ"י הנז' ובזה הונח לנו מה שהרגיש הגאון ר"י פיק עה"ג וז"ל סוטה פ"ד דף כ"ו ושם מוחלפת השיטה וע"ש בתוס' ובתוס' מנחות י"ז וצ"ע קצת עכ"ל

ובספר מעשה רב מהג' מו"ה בצלאל רנשבורג כתב בזה וז"ל בגמרא ונקתה ונזרעה זרע מלמד שאם היתה עקרה נפקדת דברי רבי ישמעאל נ"ב עיין סוטה דף כ"ו ע"א ושם הגירסא מהופכת דברי ר"ע אמר לי ר"י וכו' והיא נראה עקרית דבכריתות די"א ע"א מפורש דרבי ישמעאל סבירא ליה דברה תורה כלשון בני אדם ור"ע לא ס"ל הכי וכמ"ש שם בתוס' ישנים ד"ה ורבי ישמעאל וכו' יעוש"ה ודו"ק וגירסא דהכא צ"ע. שוב הסכמנו דלאו דוקא נאמר הכא דברה תורה כלשון ב"א כי אם הכונה דהכא באמת דברי אדם הן שדרכו בכפל הלשון והוא מאמר חנה שאמרה אם ראה תראה והוא נכון אמנם אחר העיון ז"א מלשון הירושלמי שזכרו התוספו' בכריתות שוב ראיתי במשנה למלך פ"ו מהלכות דעות הרגיש בקושייתי ועיין תוס' סוטה דכ"ד ע"ב ד"ה ורבי יונתן וכו' הביאו סוגיא דברכות כמו שהיא בסוטה ומהרש"א שם דכך הוא הנכון ומהמ"ל נעלמו כל דברי התוס' וגם דברי המוהרש"א דסוטה שם עכ"ל

והגאון אלפי מנשה כתב וז"ל שאם היתה עקרה נפקדת וכו' עיין סוטה שמהפך דברי רבי ישמעאל לר"ע ונראה להוכיח כגרסא דשם משום דמסיים א"כ מאי אם ראה תראה דברי תורה כלשון בני אדם ומאן אית ליה האי סברה רבי ישמעאל אבל ר"ע דורש על כל קוץ וכו' וכך מצינו שאמר ר"ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש עכ"ל הרב אלפי מנשה

והרב מעון הברכות בדף ס"ה רצה להוכיח דגי' דהכא עיקר ואין בדבריו ממש וכנראה שנעלמו ממנו דברי התוספות שם בסוטה שמביאים הגי' דסוגיין כמו שהוא שם בסוטה וכמ"ש המוהרש"א שם וכמה נכון גי' הכ"י דלא גרסינן זה כלל בכאן וממילא אין מקום לדבריו שהגירסת דכאן הוא עיקר אלא בודאי העיקר גירסא הוא דשם וכמו שכתבו הגאונים הנז'):

דברי תורה כלשון בני אדם וזכרתני ולא תשכח את אמתך א"ר אלעזר שלש אמהות הללו למה אמרה חנה:

זרע אנשים מאי ניהו זרע אנשים רב אמר גברא בגוברין וכו':

לא ארוך ולא גוץ לא אוכם ולא צחור לא חכם ולא טפש:

א"ר אלעזר מכאן ששמואל מורה הלכה בפני רבו היה שנא' וישחטו את הפר ויביאו הנער אל עלי אייתי תורא לקורבנא אמר להו שמואל שחטוהו אמרי ליה ליתי כהן ולישחוט אמר להו מי כתיב ושחט הכהן את בן הבקר ושחט את בן הבקר כתיב ואח"ך והקריבו בני אהרן את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שהיא כשרה בזר שחטוה אמרוה קמי עלי אמר להו מימר שפיר קאמר מיהו הוה ליה מורה הלכה בפני רבו וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה איתיוה לקמי דעלי אתיא אימיה והא בכיא קמיה אמרה ליה אני האשה הנצבת עמכה בזה אמרה ליה אחיל ליה אמר לה שבקי להאי לימות ונבעי רחמי אנא ואת ויהבין לך אחרינא דעדיף מיניה אמרה ליה אל הנער הזה התפללתי (כמה נוסחא זו מרווחת וכל הקושיות שהקשו המפרשים עפ"י נוסחת הדפוס נוחים עפ"י נוסחת הכ"י ועיי' בצל"ח וז"ל כאן מצאה התמיה מקום איך דבר השכיח ונוהג תמיד מימות משה ועד עתה לא פסקו הקרבנות ואיך נשכח מכל הכהנים דבר זה שזר כשר לשחיטה עד שעלי הכהן טעה בזה ועש"ב שפר זה של שמואל קרבן נשים היה ובזה טעה עלי וכו' בדרך הזה דרך הרב חיד"א בס' ראש דוד בפ' תרומה דס"א ע"ב ד"ה ואפשר עש"ב ולפי גי' כ"י יבא הכל על נכון ולא נעלם זה הלימוד מהכהני' וכש"כ מעלי הכהן הס מלהכיר ואפילו הישראלים היו יודעים זה הלימוד כי כפי גי' הכ"י מבואר שתכף ששמעו ממנו זה הלימוד שחטו הפר ולא הלכו לשאול את פי עלי ואם היה אצלם לאיסור שישראל ישחט איך עשו מעשה עפ"י נער קטן הפך המקובל אצלם אלא בודאי הגמור כ"ע הוו ידעי הא דשחיטה כשרה בזר אלא שהכהנים היו נוהגים סלסול בעצמן שישחטו הם שעל הרוב הם היו בקיאים יותר מישראל כי לא אמרו שהכהן אסור לשחוט אלא שגם בזר כשרה וכמו שמצינו בשליחות השעיר ביוהכ"פ שכשר בזר מדכתיב איש ואפ"ה עשו הכהנים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו כמבואר ביומא דס"ו והנה בשעתה שהביאו את הפר לשחוט לא היה שם עלי הכהן וגם לא שום כהן אחר והעומדים שם אמרו ליה ליתי כהן ולישחוט כיון שהכהנים היו נוהגים סלסול לשחוט בעצמם והשיב להם שמואל מי כתיב ושחט הכהן וכו' לעכב בשביל זה אה"נ אם היו שם כהנים היו גם הם רשאים לשחוט אבל כיון שאין שם כהנים לשחטיה ישראל שהשחיטה כשרה בזרים גם לכתחלה והשומעים הבינו דבריו שהדין עמו שאינו צריך להדר אחר כהן ולכן תכף ומיד שחטוהו על פיו כי גם הם ידעו שהשחיטה כשרה בזר ואחר ששחטו הלכו ואמרוה קמי עלי שעל פיו שחטוה בישראל ולא עכבו לחזור אחר כהן הגם שמנהג היה שהכהן היה שוחט והשיב להם עלי מימר שפיר וכו' ולא שאל לו עלי כלל מנא לך הא כמו שכתו' בנוסחתינו ועיי' בצל"ח מה שכתב בזה שרצה להבחין חכמתו ולפי גי' הכ"י אינו צריך לזה שתכף אמר להם זה הלימוד והשומעים ספרו לעלי כל דבריו וא"כ אין מקום לשאול מנא לך הא כיון שהוא בעצמו פירש שיחותיו ועולה הכל על נכון):

דדים להניק בהן דדים שבראתי בי למה (ובכ"י לא כתב דדים הללו ולפי גי' הכ"י אין מקום למה שכתב היד יוסף הנז"ל שהיתה מורה באצבע על הדדים):

וא"ר אלעזר משום ר' יוסי בן זמרא כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה מרעה לטובה אמר רב נחמן בר יצחק וחוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת מאי תקנתי ליתיב תעניתא על תעניתיה וא"ר אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנא' ותתפלל אל ה' לא נאמר על ה' (וכן גי' הכ"י לעיל ד' ל' ע"ב והיא מרת נפש ותתפלל אל ה' ונ"ב בנוסחתי' על ה') (אמר ננ"ק האי מימרא כל