מראי מקומות/ברכות/לא/ב
מראי מקומות ברכות לא ב
לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות[עריכה]
והדברים תמוהים וכי דוקא מי שהשכינה שורה עליו ויש לו רוה"ק צריך לדון לכף זכות, והנה באמת גם על עלי יפלא האם לא היה מכיר את חנה שהיא אשת אלקנה ונחשבת משבע הנביאות ואיך חשד אותה לשכורה, ויש לומר על פי דברי הרמב"ן ז"ל בפ' תצוה בענין אורים ותומים שכתב שהיה שם שמות הקדושים והם שהיו מאירים דבריהם, שהיה הכהן מכוון בהשמות והיו האותיות מאירים או בולטים אך לצרף האותיות היה צריך הכהן לצרפם על פי רוה"ק כי היכולת לצרף האותיות באופנים שונים, לדוגמא כאשר שאלו מי יעלה לנו בתחילה להלחם עם הכנעני (בתחילת ספר שופטים) ויצאו האותיות „יהודה יעלה”, יו"ד מן לוי, ה' מן יהודה, ד' מן דן, וכן כולם, והיתה היכולת לצרף האותיות על כוונה אחרת, ורק ע"י השפעת רוח הקודש, ידע לצרף האותיות כתיקונם, זהו בקיצור תורף דברי הרמב"ן שם, ולכן כאשר ראה עלי את חנה שהיא מדברת על לבה ורק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, והוא היה מכירה שהיא מהנשים הצדקניות. לכן תמה מאד ע"ז והיה חפץ מאד לדעת מה זה ועל מה זה, ושאל באורים ותומים שלו, ויצאו האותיות בולטים או מאירים בתבנית כזה „הכשר” והוא צרפם שהוראתם הוא „שכרה”, ולכן כתיב ויחשבה עלי לשכרה, ואמר לה כדבר ודאי עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך, ועל זאת ענתה לו הנה לא אדוני, לא אדון אתה בדבר הזה ולא רוח הקודש איכא גבך לצרף האותיות כהוראתם האמתיים, שצירופם באמת הוא „כשרה” כלומר שאני אשה קשת רוח עקרה מתפללת על בנים כשרה אמנו, א"כ למה דנתני לכף חוב לצרף האותיות לומר שהוראתם „שכרה” ולא דנתני לכף זכות שהוראתם הוא „כשרה” שהיתה עקרה (קול אליהו קנג).