בית נתן/ברכות/לב/א
שנא' ואשר הריעותי אמר רב חונה בר חנינא (והגא' ר"י פיק ציין עה"ג סוכה נ"ב וע"ש ושם בדפוס הגי' א"ר יוחנן ובכ"י שם אמר ר' אחא ב"ר חנינא וקרוב לשמוע שגם פה בברכות צ"ל א"ר אחא וטעות כזה שכיח ונקל):
דכתיב ואשר הרעותי ואידך דכתיב הנה כחומר וכו' ואידך דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר רב חיננא אמר:
שהשפעת להם לישראל עד שבלו שפתותיהם מלומר די מי גרם להם שעשו את העגל אמרי דבי ר' ינאי משל אין ארי וכו':
לאדם שהיתה לו בהמה כחושה ובעלת איברים האכילה כרשינין הרבה והיתה וכו':
אר"י משל לאדם שהיה לו בן הרחיצו וסכו והלבישו והאכילו:
ע"כ שכחוני רב נחמן בר יצחק אמר מהכא:
בשביל ישראל ועכשיו שחטא ישראל לך רד מגדולתך מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר וכיון שאמר הרף ממני ואשמידם נתחזק וביקש רחמים עליהם משל למלך שהכה את בנו גדול והיה אוהבו יושב לפניו ומתירא לומר לו דבר אמר המלך אלמלא פלוני אהובי יושב לפני כבר הרגתיך עמד והצילו כך כיון ששמע משה ועתה הניחא לי נתחזק מיד ויחל משה, ועתה הניחא לי אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול כאדם שתופס את חבירו בבגדו ואומר לו איני מניחך עד שתמחול ותסלח לעונות של ישראל:
של רגל א' על אחת כמה וכמה שאינו יכול לעמוד לפניך ולא עוד אלא שיש בי בושת פנים מאבותי שלא יאמרו ראו פרנס שהעמיד הקב"ה לישראל בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים ויחל משה את פני ה' א"ר אלעזר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שהחלהו להקב"ה ורב אמר עד שהתיר לו נדרו (וכ"ה הגי' בעין יעקב וכ"ה מפורש בש"ר פ' תשא א"ל מותר לך וחידוש ממוהרש"א בחי' אגד' שמביא מדרש הנז' ואינו מגיה שצ"ל עד שהתיר ועיי' בפתח עינים מחיד"א ז"ל (וכן הגיה הג' ר"י פי"ק עה"ג עפ"י גמרא (מדרים) [נדרים] ד' ע"ז ע"ב זה הדבר חכם מתיר ובעל מפר וכו' ולא כמו שנדפס עד שהפר לו)):
ושמואל אמר עד שהתיר את עצמו למיתה דכתיב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת רבא אמר א"ר צחק עד שהוחל עליהם מדת רחמים רבנן אמרי חולין היא לך מעשות כדבר הזה תניא א"ר אלעזר בן יעקב (אומר) מלמד שהתפלל משה עד שאחזתו אחילו:
כשם ששמים וארץ יהיו בטלים:
אשר אמרת מיבעי ליה עד כאן דברי התלמיד מכאן ואילך דברי הרב ור' שמואל ב"נ וכו':
יאמרו האומות עולם תשש כחו כנקבה ואין בו כח להציל אותם אמר לו הקב"ה והלא כבר ראה נסים וגבורות שעשיתי להם על הים אמר לפניו יאמרו לפני מלך אחד יכול וכו':
ואולם חי אני אמר רבא אמר הקב"ה למשה חייתני בדבריך:
מנלן ממשה שנא' ה' אלהים אתה וכו':