רש"י/גיטין/נד/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(תבניות ניווט) |
(הערת שוליים) |
||
שורה 16: | שורה 16: | ||
'''ובלבד שלא יתכוון ללקט.''' בכוונת ביטול: | '''ובלבד שלא יתכוון ללקט.''' בכוונת ביטול: | ||
'''אף המתכוין כו'.''' אלמא במזיד נמי בטיל: | '''אף המתכוין כו'.''' אלמא במזיד נמי בטיל{{הערה|מבואר בדברי רש"י שלכו"ע אסור ללקט דאין מבטלין איסור לכתחילה, ונחלקו אם נאסר בליקט במזיד. אמנם הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/מאכלות אסורות/טז#כה|מאכלות אסורות פט"ז הכ"ה]]}} פסק כר"י וכתב דמותר לכתחילה ללקוט. ועיין חקרי לב {{ממ|[[חקרי לב/יורה דעה/נד|יו"ד סימן נד ד"ה אכן נראה]]}} שהעיר שפשטות הסוגיא משמע כדעת רש"י.}}: | ||
'''אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת.''' אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת וכיון דלא שכיחא לא אחמור בה רבנן אבל נפילת איסור בהיתר שכיחא: | '''אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת.''' אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת וכיון דלא שכיחא לא אחמור בה רבנן אבל נפילת איסור בהיתר שכיחא: |
גרסה אחרונה מ־21:09, 11 במאי 2022
נפלו ונתפצעו. אגוזי פרך אין בטלין אפילו באלף מפני חשיבותן נתפצעו האגוזים של ערלה ואח"כ נפלו לתוך של היתר יעלו נפלו תחלה ואח"כ נתפצעו:
אחד. שפצען שוגג שלא נתכוין כדי לבטל חשיבותן ולהעלותן באחד ומאתים כדין ערלה בין שפצען מזיד שנתכוין לכך:
לא יעלו. אפילו באלף דקניס ר"מ ורבי יהודה שוגג אטו מזיד אע"ג דהך עלייה שהוא מעלה ומבטל אגוזי פרך איסורא דרבנן בעלמא הוא ואפילו שלמים דמדאורייתא אין חילוק בין חשוב לשאינו חשוב דהכל בטל דכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות ורבנן הוא דגזור:
דאתי לאיערומי. ולהתכוין ויאמר שוגג הייתי ולא נתכוונתי כדי להעלותן:
הרי זה לא ילקט. דכל זמן שהיא במקומה כמחובר חשיבא ולא בטלה וכי לקיט לפירות ומבטל להו במאתים הוי מבטל איסור לכתחילה:
ואם ליקט. ולא נמלך:
יעלו. דה"ל שוגג דלא נתכוון ללקט ע"מ לבטל דסבור שכבר בטלו במחובר:
ובלבד שלא יתכוון ללקט. בכוונת ביטול:
אף המתכוין כו'. אלמא במזיד נמי בטיל[1]:
אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת. אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת וכיון דלא שכיחא לא אחמור בה רבנן אבל נפילת איסור בהיתר שכיחא:
כל שבידו. לעשות בשעה שמודיעו:
נאמן. ורישא כגון שעודן בידו לטמאן ולפגלן וגבי קרבנות בכהן העובד קמיירי כגון שהודיעו בין שחיטה לזריקה ואמר פיגלתיה בשחיטה שעדיין בידו לפגלו בשאר עבודות אבל ביום פלוני שכבר יצאו מידו לאו כל כמיניה:
רבא אמר. אע"פ שאין בידו נאמן וסיפא כגון דאשכחיה מקמי האידנא ולא אמר ליה והשתא א"ל:
שורת הדין. כלומר הדין נותן:
אתה אומר כן. שאינו נאמן אבל רבי יוחנן אמר משום רבי יוסי כו':
האמינתו. ואפי' לאחר זמן כדמפרש:
כהן גדול ביוה"כ. בפר ושעיר שלפני ולפנים שהוא שם יחיד ואין רואהו ואם אמר פגול מהימן דהא כתיב המקריב אותו לא יחשב (ויקרא ז) וקרי לא יחשב מחשבת פיגול ואם חשב פיגול יהיה:
ומנא ידעינן. ביוה"כ דפגיל אי לאו דמהימן:
ודלמא . כי אמר קרא פיגול יהיה דשמעינן דפגיל בקול רם דאמר הריני מזה על מנת להקטיר אימורין חוץ לזמנן:
ומשני אי לאו דמהימן. לומר בשעת עבודה פיגלתי אע"ג דשמעניה דפגיל נמי דלמא לבתר עבודה קאמר:
הכי גרסינן דלמא דחזיניה בפישפש. ודלמא בכה"ג מהימן דחזינן בפישפש דבשעת אמירה היה מזה.
פישפש פתח קטן שהיה בבית החליפות פתוח להיכל ושנים היו אחד בצפון ואחד בדרום כדתניא בזבחים באיזהו מקומן (דף נה:) שני פישפשין היו בבית החליפות אחד בצפון ואחד בדרום כדי להכשיר את כל העזרה לשחיטת קדשים קלים שנהיה קורין בכל הרוחות ושחטו פתח אוהל מועד (ויקרא א) וגם לול קטן היה פתוח לבית הכפורת והאי דמקשי הכא דלמא דחזיניה בפישפש אהזאות דעל הפרוכת בהיכל קאי וגבי עבודות דלפני ולפנים נמי איכא לאקשויי דחזיניה דרך לול:
ואין אתה נאמן כו'. הואיל ואין בידך:
ולעבר עלייהו קולמוס. לשמן כתב על גבי כתב ולקדשיה:
ולא הטיל בו דלת. ונמצא שם כתוב כדרכו אבל שלא לשמו הוא:
מעביר עליו קולמוס. לשמו:
כוליה ס"ת. כל אזכרות שבו:
גוילים. קלפים:
- ↑ מבואר בדברי רש"י שלכו"ע אסור ללקט דאין מבטלין איסור לכתחילה, ונחלקו אם נאסר בליקט במזיד. אמנם הרמב"ם (מאכלות אסורות פט"ז הכ"ה) פסק כר"י וכתב דמותר לכתחילה ללקוט. ועיין חקרי לב (יו"ד סימן נד ד"ה אכן נראה) שהעיר שפשטות הסוגיא משמע כדעת רש"י.