שערי תשובה/ג/רכט: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(←top) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
רכט) '''החלק החמישי''' נבלות הפה, אמרו רז"ל (שבת לג א) כל המנבל את פיו אפי' נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה, ואמר ישעיה (ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה, ובעבור זאת המנבל את פיו כבד עון ונתעב ונאלח כי עזב והניח הבושה והצניעות שהן המידות הידועות לזרע הקדש והלך על שבילי עזות פנים שהיא מדת הנבלים הרעים, והשנית כי חלל את קדש ישראל, שנאמר (דברים ד ו) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וזה נהג על דרך הסכלים הנמאסים המרוחקים מדרך השכל שכלו יפה אף נעים, ועלה באשם ותעל צחנתם, וכל חכם ונבון שקץ ישקצם ותעב יתעבם, והנה הוא מחלל כלי השכל אשר הוא יקר מכל כלי חמדה, שנאמר (משלי כ טו) וכלי יקר שפתי דעת, והשומע דבר נבלות הפה ענשו גדול כי לא יאטם אזנו ולא יבדל מתוך דוברי נבלה, ועליו יאמר (משלי כב יד) שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' יפול שם. | רכט) '''החלק החמישי''' נבלות הפה, אמרו רז"ל (שבת לג א) כל המנבל את פיו אפי' נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה, ואמר ישעיה (ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה, ובעבור זאת המנבל את פיו כבד עון ונתעב ונאלח כי עזב והניח הבושה והצניעות שהן המידות הידועות לזרע הקדש והלך על שבילי עזות פנים שהיא מדת הנבלים הרעים, והשנית כי חלל את קדש ישראל, שנאמר (דברים ד ו) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וזה נהג על דרך הסכלים הנמאסים המרוחקים מדרך השכל שכלו יפה אף נעים, ועלה באשם ותעל צחנתם, וכל חכם ונבון שקץ ישקצם ותעב יתעבם, והנה הוא מחלל כלי השכל אשר הוא יקר מכל כלי חמדה, שנאמר (משלי כ טו) וכלי יקר שפתי דעת, והשומע דבר נבלות הפה ענשו גדול כי לא יאטם אזנו ולא יבדל מתוך דוברי נבלה, ועליו יאמר (משלי כב יד) שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' יפול שם. | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | <noinclude>{{שולי הגליון}}{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה מ־00:33, 29 באוגוסט 2022
|
< הקודם · הבא > |
רכט) החלק החמישי נבלות הפה, אמרו רז"ל (שבת לג א) כל המנבל את פיו אפי' נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה, ואמר ישעיה (ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה, ובעבור זאת המנבל את פיו כבד עון ונתעב ונאלח כי עזב והניח הבושה והצניעות שהן המידות הידועות לזרע הקדש והלך על שבילי עזות פנים שהיא מדת הנבלים הרעים, והשנית כי חלל את קדש ישראל, שנאמר (דברים ד ו) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וזה נהג על דרך הסכלים הנמאסים המרוחקים מדרך השכל שכלו יפה אף נעים, ועלה באשם ותעל צחנתם, וכל חכם ונבון שקץ ישקצם ותעב יתעבם, והנה הוא מחלל כלי השכל אשר הוא יקר מכל כלי חמדה, שנאמר (משלי כ טו) וכלי יקר שפתי דעת, והשומע דבר נבלות הפה ענשו גדול כי לא יאטם אזנו ולא יבדל מתוך דוברי נבלה, ועליו יאמר (משלי כב יד) שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' יפול שם.