שערי תשובה/ג/רל
|
< הקודם · הבא > |
רל) ואמרו רבותינו (פסחים ג.) לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר (בראשית ז ח) ומן הבהמה אשר איננה טהורה, כי בעת ההיא היתה בהמה הטמאה מותרת באכילה אך לא היתה טהורה לקרבן, על כן נחשב לשון מגונה אם יגנה אדם הדברים אשר הם למאכל אדם, והנה חייב האדם להזהר שלא יוציא מפיו דבר מגונה גם כי יביאנו הנחתו לשון מגונה להאריך דבריו ולהרחיב מאמריו, וזה כמו גדר להזהר מנבלות הפה שהוא מן העבירות החמורות וגם גדר להזהר מספור לשון הרע ונתינת דופי בבריות, כמו שאמרו רז"ל על הרחקת הדבור בגנות-אפילו בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, ואמרו רבותינו כי אחד מן הכהנים אמר לפני רבן יוחנן בן זכאי הגיע לחלקי מלחם הפנים כשיעור זנב הלטאה ובדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול, ועוד אמרו רבותינו כי חייב האדם לבחור בדבריו לשון כבוד ולהניח לשון שאינו של כבוד גם כי איננו מגונה בין בדברי התורה ובין בשיחת עסקי העולם ובלבד שלא יאריך דבריו בעבור זה בדברו בדברי תורה, כי חייב האדם לשנות לתלמידיו בדרך קצרה, וענין לשון כבוד הוא דרך הדבור והשיחה אשר דרכו בה נקיי הדעת ומדברי צחות והם שוקלים ומכירים איזה לשון כבוד ואי זה תמורתו, כמו שנאמר (איוב טו ה) ותבחר לשון ערומים, ונאמר (שם לג ג) ודעת שפתי ברור מללו, ונאמר (משלי י כ) כסף נבחר לשון צדיק.