מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/רב

מגן גבורים - אלף המגן ‏ אורח חיים רב

א

א (א) בורא. ולא הבורא. כנסת הגדולה. מגן אברהם.

ואם הוא פרי שדרכו להתליע לא יברך עד שיפתח הפרי. ס"ח (סימן תתנב). ודוקא באגוז, אבל בשאר פירות שיוכל לאכול הקליפה החיצונה ולא יברך לבטלה, בשביל שיוכל לאכול הקליפה החיצונה, אז טוב יותר לברך כשהוא שלם. של"ה.

לא יברך על מאכל או משקה שהוא חם או קר ביותר משום חשש הפסק. של"ה וא"ר.

ומי שבירך על המאכל ולאחר שבירך נמאס בעיניו, יש לו לאכול קצת שלא יהיה הברכה לבטלה. ב"ח סימן ר"ו.

הרוצה לשתות מים ששופך קצת ממנו ישפוך תחלה ואח"כ יברך דתרווייהו איתנייהו משום הפסק ומשום ביזוי ברכה. א"ר.

ב

(ב) בפה"ג. ואף דמשקה אמעיט מפרי כדאמרו בחולין (דף קכ:) פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה, מ"מ ילפינן מעלה שיקרא יין פרי. הרא"ש פרק כיצד מברכין סי' ג' בסופו בשם הרא"ם. ועיין בשיורי ברכה שהביא בשם התשב"ץ שכתב בשם רא"ם דאף דפרי לא איקרי, פרי הגפן מקרי. ע"ש. ויש לדין בזה לענין סיקר במחלוקת הרמב"ם והטור ודוק.

ואם בירך על היין בורא פרי העץ יצא. שיורי ברכה בשם אחרונים והרמ"ע באלפסי זוטא כת"י:

ג

(ג) בין מבושל. ובשו"ת פנים מאירות (ח"ג סי' כ"א) פקפק בזה דיש לחוש לדעת הגאונים לברך שהכל. וכבר כתבנו בשלטי הגבורים שלא ראה דברי התרומת הדשן (סי' כ"ט) דאין לחוש לדעה זו, דעיקר כהתוס' ודעימיה, משום דמפורש בירושלמי כן. וכ"כ בשיורי ברכה בשם הרמב"ן ורבינו ישעיה בספר המכריע סי' כ"ד:

ד

(ד) בשכר. דלאו דוקא שכר תאנים ה"ה שאר המשקין וכדומה, דלא כמ"ש המגן אברהם בשם הש"ך כמו שכתבנו בשלטי הגבורים שכן הוא בתשב"ץ שם להדיא וכן משמע מט"ז ולבוש:

ה

(ה) אם הרוב וכו'. כ"כ התשב"ץ (ח"א סי' פ"ו) והטעם משום דכאן לא אזלינן בתר הטעם רק בתר העיקר ופוטר את הטפל.

והגאון מוהרא"ו ז"ל פקפק דלא שייך עיקר פוטר הטפל רק אם אוכל אותם זה אחר זה ולא במעורב ע"ש. ובאמת שבטור שולחן ערוך סעיף ד' ובתלמידי הרר"י גבי שמן תוך אניגרין ובב"ח מבואר דאף במעורב אמרינן עיקר פוטר את הטפל וכן עיקר. ובזה מיושב קושיות הב"ח שם על הש"ע דהוא גופיה אשמעינן. וממילא לא קשו קושיות הרר"י על הרי"ף ודוק.

ומ"ש עוד הגאון ז"ל מהא דכל חמרא דלא דארי על תלת מיא וכו' התם דרך מזיגה כך הוא וכך יפה לו וז"ב:

ו

ב (ו) לכפול הלבן. עיין מגן אברהם שכתב דאפשר דפול הלבן בימינו נשתנה. ועיין בכנסת הגדולה ביו"ד סי' מ"ד בהגהות ב"י אות כ"ט ובש"ך וט"ז שם ולפי שאין נ"מ לדידן קצרנו:

ז

(ז) לעולם מברך בורא פרי האדמה. ובאבן העוזר כתב שאין לאכלו אלא בתוך הסעודה כמבואר סי' ר"ח סעיף ד' ואם אוכל פחות מכשיעור שאינו צריך ברכה אחרונה אינו צריך לאכול תוך הסעודה כמ"ש הט"ז סי' ר"ח ס"ק ה':

ח

(ח) (והוא) [ובלבד] שלא יהיה מר. דבריו תמוהין כמ"ש הגאון מוהרא"ו דמשיוציאו ודאי מרים הם. אמנם בגוף הדין הדין אמת כדמשמע מרי"ף ורמב"ם שהשמיטו הנך חלוקים ועיין מגן אברהם:

ט

(ט) ויש אומרים וכו'. והעיקר דאין לברך רק בורא פרי האדמה. כמו שכתב המגן אברהם.

ובכל האילנות אם מתקן ע"י האור מברך שהכל. לחם חמודות ומגן אברהם:

י

ג (י) בפה"ע. כן הוא דעת התוס' והרשב"א חולק. ועיין באבן העוזר ובשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ס"ה) ובביאורי הגאון מוהרא"ו ז"ל ובלקוטי פר"ח ובשלטי הגבורים מ"ש בזה והעיקר דאין לברך רק שהכל כמ"ש הפרי חדש והבר"י:

יא

(יא) שהכל. עיין מגן אברהם ובאבן העוזר ובעט"ז. ומ"מ הדין ברור דמברך שהכל ובדיעבד אם בירך בפה"א או בפה"ע יצא. ועיין מגן אברהם (סי' ר"ו ס"ק א').

וגרעיני הקאפ"ע לאחר ששלקו אותם, כשאוכלן מברך בורא פרי האדמה. דין זה בשאלות יעב"ץ סי' קמ"ב בח"ב:

יב

ד (יב) דפת עיקר. ואם שותה עם שאר משקין לרפואה כגון עם שכר או יין שרף או שמתכוין לרפואה ואוכל מעט פת שלא יזיקנו בגרונו, מברך על השמן בורא פרי העץ. מגן אברהם. אבל בט"ז ואליה רבה לא כתבו כן:

יג

(יג) שמן עיקר. אפילו השמן הוא מיעוט. ב"ח. ועיין שלטי הגבורים מה שכתבנו בזה.

ועיין בטור מה שכתב בשם הר"י דהוא הדין שלא לרפואה אם השמן הרבה מברך על השמן. והטור הסכים כן והבית יוסף השמיט דעתו. ובלקוטי פר"ח כתב שהוא מורה בפשיטות כר"י. אבל חלילה להורות כן נגד הבה"ג והרמב"ם והרשב"א. וע' בביאורי הגאון מוהרא"ו ז"ל.

ומיהו מ"ש לחוש לדעת הרמב"ם באכל שמן לבדו, יש לחוש לדבריו. וגם הב"ח יישב דברי הרמב"ם. ועיין בלחם משנה:

יד

(יד) שהכל. המגן אברהם כתב דמהראוי לברך בורא פרי האדמה. אבל העיקר כשולחן ערוך כמו שכתב האליה רבה:

טו

ה (טו) שקדים וכו'. עיין באליה רבה שהאריך הרבה ולבסוף העלה דאינו מברך רק בורא פרי האדמה. ועיין בביאורי הגאון מוהרא"ו ז"ל:

טז

(טז) ואם מתקן וכו'. עיין בביאורי הגאון ז"ל וצ"ע:

יז

ו (יז) צלף. עיין בבר"י בשם הרב מוהר"י פראגי ז"ל בתשובה סימן פ"ה שבזמנינו נשתנה ענין הפרי של צלף ומהראוי לברך על הקפריסין בורא פרי העץ ועל העלין והתמרות שהכל ע"ש. ולפי שאנו לא ראינו הפרי ולא נודע לנו שרשו ע"כ קצרנו:

יח

(יח) ועל הקפריסין. עיין בר"י מה שהאריך בזה. ובלקוטי פר"ח ובביאורי הגאון מוהרא"ו ז"ל. ובשלטי הגבורים מה שכתבנו בזה.

ולענין קליפת מראנצין, דעת הט"ז לברך בורא פרי האדמה וכן עיקר, דלא כמגן אברהם, כמו שכתבנו בשלטי הגבורים וגם הפני יהושע השיג עליו. ודעת האליה רבה בסי' ר"ג לברך שהכל, וכן הביא הבאר היטב הראשון בשם מ"כ שנוהגין כן בכל מדינות ישמעאל. ולדעתינו העיקר כמ"ש:

יט

ז (יט) שהכל. והמברך בורא פרי העץ לכתחלה אין קפידא. ט"ז ועיין שלטי הגבורים. והמדקדק במעשיו יברך על הפאווידלע וכיוצא בו שהוא מרוסק לגמרי בורא פרי האדמה ואם בירך בורא פרי העץ או שהכל יצא. ב"ח. ועיין באליה רבה מ"ש בזה:

כ

ח (כ) שהכל. ובפירות יבשים כגון תפוחים ואגסים וגודגדניות ופלוימן מברך בורא פרי העץ. ב"ח וט"ז דלא כמגן אברהם.

ועל קאווע וטייא מברך שהכל. שו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' מ') ושבות יעקב (ח"ב סי' ה'). אבל בשו"ת פנים מאירות סי' צ"ה בח"א כתב דמדינא יש לברך בורא פרי האדמה וגם בח"ב סי' ק"ץ חיזק דבריו והשיב על השגות השבות יעקב. אבל גם הוא סיים שהוא נוהג לברך שהכל וגם על השאקלאדע מברך שהכל. דברי יוסף סי' י"ד.

ולענין ברכה אחרונה על הקאפ"ע יתבאר אי"ה לקמן סי' ר"ד:

כא

ט (כא) הנובלות. עיין בית יוסף מ"ש בשם רי"ו והשיג עליו. ובב"ח כאן והט"ז סי' ר"ד ובשו"ת שער אפרים (סימן כג) יישבו דברי הרי"ו ורוח ד' דיבר בו וכ"כ בביאורי הגאון מוהר"ו ז"ל ועשלטי הגבורים מה שכתבנו בזה והעלינו דאם לא נגמר בישולם על האילן ומניחן בכומר ובמחצלאות ונתחממו ונגמרו מברך בורא פרי העץ כמו שכתב האליה רבה בשם הלחם משנה על המשניות ועיין בשו"ת פנים מאירות (חלק א' סימן ס"ה) ובשה"ג מה שכתבנו בזה:

כב

יא (כב) גם להרא"ש. דעל כולם אם אמר שהכל יצא ואם אכל הפרי ובירך בורא פרי העץ צ"ע אם יברך שנית על המרק שהכל ועל כן ישתה דבר אחר תחלה ויברך שהכל. מגן אברהם.

וציר של איגורקיס או קאמפסט שקורין זאהרקרויט מברך שהכל. ט"ז ס"ק י':

כג

(כג) אם משך. אחר ג' ימים הוה יין אף שלא משך. ט"ז בשם רלב"ח . ועיין שה"ג שכתבנו דגם הבית יוסף מסכים לזה והבר"י כתב שמדברי הכסף משנה פי"ז ממאכלות אסורות משמע דחולק על מהרלב"ח, וכפי הנראה כוונתו להלכה י"א שם, ואין ראיה לפי מה שכתבנו בשלטי הגבורים דשם מיירי קודם שלשה ימים. ועיין בכנה"ג ביו"ד סי' קכ"ג שם:

כד

יב (כד) אין דרך לאכלם חיים. אף דבכוסס חטה ואורז וקמחא דחטי מברך בורא פרי האדמה אף שאין דרכם בכך, מיני זרעים חשיבי אבל הנהו לא חשיבי. שיורי ברכה בשם ר"י הראשון בפסקיו כת"י:

כה

יג (כה) אגוז גמור. ואתרוג המטוגן בדבש אף דבלא דבש אינו ראוי לאכילה מברך בורא פרי העץ כיון דהוה פרי למעשר. וכן שומשמין שמטגנין ראוי לברך בורא פרי האדמה דלא כטועין המברכין שהכל. שו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ס"ה בסופו):

כו

טו (כו) על הסוקאר. עיין בית יוסף וכסף משנה ובט"ז ובאליה רבה ובשו"ת רדב"ז (ח"ב בלשונות סי' קנ"ה) ובשלטי הגבורים מה שכתבנו בזה:

כז

טז (כז) אין מברך וכו'. וה"ה גלגין וציטווי. מגן אברהם בשם ברכות מהר"ם . והטעם כיון דהוא יבש ואינו ראוי וברטיבא הוא דאיכא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד. ובביאורי הגאון נדפס כאן דמברך בורא פרי העץ כדעת הראב"ד ודעימיה והוא ט"ס וצ"ל על סעיף י"ח דקאי על רטיבתא:

כח

יז (כח) מושקאט. הט"ז (ס"ק י"ד) הקשה דלמה יברכו בורא פרי העץ דלא נטעו אדעתא דהכי. אבל התוס' כתבו דרגילין לאכלו ביובש ג"כ ע"ש ולכך מברכין בורא פרי העץ.

ומי שיש לו שלשול ונותן מישקאט לתוך השכר כדי שיעצור מברך על השכר. אליה רבה דלא כמגן אברהם:

כט

יח (כט) רטובים. בעץ שקורין לאקריץ מברך בורא פרי האדמה. עט"ז בשם ס"ח סי' כ"ב. וע' בלקוטי פר"ח וע' בריטב"א בעירובין דף כ"ח:

ל

(ל) ואם הוא מסופק. היינו אחר שלמד אבל מי שלא למד לא יאכל עד שילך אצל חכם וילמדו. מ"א משמא דגמרא. ועיין בתלמידי רבנו יונה שכתבו דאף בברכת שהכל יצא מידי מעילה אפ"ה צריך ללמוד הברכה הראויה לכל דבר. וע"כ ראוי ונכון לכל הירא וחרד שיהיה שגור בפיו דינים אלו:

· מעבר לתחילת הדף