כף החיים/אורח חיים/רמז: הבדלים בין גרסאות בדף
אוצר האוצר (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| (2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
''' | א) '''[סעיף א'] שולח אדם אגרת וכו'.''' הא דנקט אגרת לאשמעינן רבותא דאעפ"י דכתב יד ישראל ניכר ביד עכו"ם שרי בקצץ. ב"ח. עו"ת או' א' והמ"א סק"א כתב דה"ה בכל מלאכות בעינן קצץ כמ"ש סי' רנ"ב ומה שנקט אגרת לאשמעינן דאי לא קביע בי דואר אסור לשלוח אפי' מיום ראשון יעו"ש. ודוקא אגרת אם לא קצץ ולא קביע בי דואר אסור לשלוח אפי' מיום ראשון משום דניכר כתיבת ישראל אבל שאר כלים וחפצים שאין ניכרים מותר לשלוח אפי' בע"ש ואפי' בלא קצץ כל שיכול להגיע לשה בע"ש. א"א או' א' ואו' ב' יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ו' ועיין א"ר או' א' ואו' ג' ובדברינו לעיל סי' רמ"ו או' כ': | ||
== ב == | == ב == | ||
''' | ב) '''שם שולח אדם אגרת וכו'.''' וכן מותר לשלוח שאר חפצים וכלים ביד גוי אפי' בע"ש סמוך לחשיכה כל שיוצא מפתח ביתו של ישראל מבע"י אם קצץ לו דמים בשכר הליכתו שאז אינו עושה בשביל ישראל אלא בשביל עצמו לקבל השכר שקצץ לו ואינו נראה כשלוחו של ישראל. ובלבד שלא יאמר לו שילך גם בשבת שאמירה לגוי שבות אף שאומר לו קודם השבת. וכן לא יאמר לו ראה שתהא שם באחד בשבת או בשני וכיוצא בזה אם ידוע לו שא"א לו להיות שם אם לא שילך גם בשבת שהרי זה כאומר לו לך בשבת. ר"ז או' א' ועיין לקמן או' ז': | ||
== ג == | == ג == | ||
''' | ג) '''שם. שולח אדם אגרת וכו'.''' נראה דאם חולה בע"ש תקיף ליה עלמא טובא ואחיו או קרובו בכפר ולעתותי ערב סמוך לכניסת שבת שהכביד עליו החולי אמר לאשר על ביתו שישלחו להביא לאחיו שרוצה שימצא אצלו שזהו נח"ר לו וכדי לצוות על בניו וכיוצא. נראה דשרי לשלוח לו אגרת אפי' בכתב ישראל ואפי' בלא קצץ והגם שברור הדבר שהגוי לא יגיע לכפר קודם השבת אפ"ה יש להקל כדי שלא תטרף דעתו של חולה ואיכא משום פיקוח נפש דגדולה מזו התיר מרן ז"ל לקמן סי' ש"ו סעי' ט' בשבת גופיה יעו"ש. פתה"ד או' א' ועיין בדברינו לשם בס"ד: | ||
== ד == | == ד == | ||
''' | ד) '''בזמן''' דבר ומגפה וחולי רע. דהעולם שרוי בצער התרתי לכתוב אגרת בע"ש סמוך לחשיכה ולשולחה ע"י גוי אפי' בשבת ובפרט לצורך החולה לידע מהם בכל כה"ג יש להקל ופשוט ואפי' ע"י גוי לכתוב בשבת עצמו דהכל לפי העת והזמן רו"ח: | ||
== ה == | == ה == | ||
''' | ה) '''שם. והוא שקצץ וכו'.''' דאז בדידיה קטרח ולא בשביל ישראל. ט"ז סק"א: | ||
== ו == | == ו == | ||
''' | ו) '''שם. שלא יאמר לו לילך בשבת.''' אבל אם הגוי אומר בעצמו שרוצה לילך בשבת א"צ למחות. ב"י עו"ת או' א' מש"ז או' א': | ||
== ז == | == ז == | ||
''' | ז) '''שם. שלא יאמר לו לילך בשבת.''' וגם צריך שיצא בה מפתח ביתו של ישראל קודם השבת. רמב"ם פ"ו דין ך' ובס' א"ז דף פ"ב כתב בעוד שהשמש זורח. והביאו א"ר או' ב' וכן שלא לומר לו ראה שתהא שם ביום א' או ביום ב' וכיוצא בזה וידוע שא"א לו להיות שם אלא א"כ ילך בשבת דהוי כאלו אומר לו לך בשבת ואפי' קצץ אסור. מ"א סק"ב. א"ר שם: | ||
== ח == | == ח == | ||
''' | ח) '''שם. שלא יאמר לו לילך בשבת.''' ונראה דאסור ליתן אגרת לגוי המכירו אפי' בקצץ שהוא יתן האגרת בשבת על הפאס"ט שהרי מייחד מלאכתו בשבת ואפי' במקום שיש עירוב ומ"מ נראה דבהפסד יש להתיר בכה"ג דהוי שבות דשבות במקום פסידא דמותר. ח"א כלל ג' או י"א יעו"ש: | ||
== ט == | == ט == | ||
''' | ט) '''שם. אי לא קביע בי דואר וכו'.''' פי' שפעמים יושב ופעמים אינו יושב שהולך למקום אחר או שלא יש בי דואר כלל. ובי דואר פרש"י שלטון העיר ולו רגילין לשלוח אגרות. והטור כתב איש ידוע שכל כתב שמביאין לעיר נותנין אותו לידו והוא מגיעו למי שנשתלח לו עכ"ל והטעם דאי לא קביע בי דואר אסור כתב הב"ח דשמא לא יהיה בעיר אותו שנשתלח לו האגרת ויהא צריך השליח לילך אחריו בשבת אבל כשיש שם אדם ידוע לא חיישינן שמא לא יהא בביתו דכל מי שממונה לקבל האגרות קבוע הוא בעירו תמיד או מעמיד איש במקומו עכ"ל. וכ"כ הט"ז ומ"א סק"ב. ונראה שזהו מה שקורין עכשיו. פאס"ט מיישט"ר. ט"ז שם: | ||
== י == | == י == | ||
''' | י) '''שם. אי לא קביע בי דואר וכו'.''' מיהו אם אמר לעכו"ם שילך לשם וימסור לבני ביתו אם לא ימצא האיש בביתו ודאי שרי כל שיכול להגיע לבית הסמוך לחומה ראשון שהאיש שם. מש"ז או' ב': | ||
== יא == | == יא == | ||
''' | יא) '''שם. אי לא קביע בי דואר וכו'.''' ואע"ג דשאר כלים שרי ליתן לעכו"ם כל שיכול לעשותו מבע"י אפי' לא קצץ ואפי' שהוא עושה אח"כ בשבת שרי כמ"ש סי' רנ"ב סעי' ב' שאני הכא כיון שכתב ידו של ישראל נושא וניכר מעשה ישראל יאמרו בשבת נתן לו להוליך וא"כ בכתב של עכו"ם שרי. מ"א סק"ב. תו"ש או' ב' וכן החותם שנחתם בו האגרת צ"ל חותם של עכו"ם. מחה"ש. והא דשרי כתב עכו"ם אפי' בלא קצץ היינו בשיכול להגיע לשם בע"ש קודם חשיכה וכמ"ש לעיל או' א' יעו"ש וכ"כ הר"ז או' ו': | ||
''' | יא) '''אסרו''' עליו על ר' יוסי הכהן ואמרי לה על רבי יוסי החסיד שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי לעולם. שבת י"ט ע"א. ולפ"ז יש להזהר כל השנה לכתוב ע"ג הכתב בלשון לעז וכן שמעתי מגדול אחד. כר"ש: | ||
== יב == | == יב == | ||
''' | יב) '''שם. לבית הסמוך לחומה.''' פרש"י לבית הסמוך לחומת העיר שנשתלח שם. וכ"כ הטור. והיינו בית ראשון הסמוך לחומה מבפנים. אבל בב"י כתב שמדברי הרמב"ם פ"ו נראה שהוא מפרש שהבי דואר קבוע בעיר שממנו שולחין הכתב וצריך שהות ביום כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה שהוא הבית היותר רחוק שבעיר קודם שבת שמא ביתו הוא שם עכ"ל וכן פירש מהר"י בירב והב"ד בס' תומת ישרים סי' קנ"ו. ועיין בכ"מ פ"ו מה"ש דין ך' שכתב פי' אחר בדברי הרמב"ם יעו"ש. מיהו הרלב"ח סי' ק"ה כתב דאפי' לדברי הרמב"ם הפי' הוא כדברי רש"י והטור יעו"ש. והביאו הב"ח וכתב דהכי נקטינן יעו"ש. אבל הרדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' כ"ב הסכים כפי' מהר"י בירב יעו"ש. וכ"נ מדברי השה"ג פ"ק דשבת יעו"ש. והב"ד כנה"ג בהגה"ט. ומיהו בזה"ז ליכא חששא בענין המכתבים משום דאיכא קצץ דהיינו שיש חוק קבוע ליקח מכל מכתב לפי המקום שנשלח לשם וגם איכא בי דואר שהוא מקום הפאס"ט בכל מקום ומקום מקום שמשתלח משם ומקום שנשלח לשם אלא רק צריך ליתן המכתב לפאס"ט בעוד שהשמש זורחת אך יזדמן באיזה מקום שלא יש מקום הפאס"ט או שיש לו דבר נחוץ שאינו יכול להמתין עד שילך הפאס"ט ורוצה לשלוח מכתב לבדו צ"ל קצץ וליתן המכתב קודם חשיכה כדי להנצל מחששות: | ||
== יג == | == יג == | ||
''' | יג) '''שם הגה. ויש מתירין אפי' לא קצץ וכו'.''' ואפי' ידוע שלא יוכל להגיע לשם קודם שבת. מ"א סק"ד. ר"ז או' ה' ולדעת המתירין גם בכל המלאכות שרי בד' וה' אפי' בלא קצץ. ודעה הראשונה ס"ל דבלא קצץ אדעתא דישראל קעביד ואהור אפי' בד' וה' תו"ש או' ד': | ||
''' | יג) '''ונראה''' דאף לסברא הראשונה אם הוא דרך קרוב כגון מהלך יום א' ומשלחו ביום ב' או' ג' שרי שאף שלא ימצאנו בביתו יש לו שהות הרבה ללכת. מ"א שם. ומיהו עיין בס' ברכת המים דף ו' ע"ג דלא הסכים לדברי המ"א הנז' יעו"ש אבל דעת האחרונים כהמ"א. א"ר או' ז' תו"ש שם. א"א או' ד' ר"ז או' ג' ואם שרי לאחוז או לקרות אגרת שבא בשבת עיין לקמן סי' ש"ז סעי' י"ד ובדברנו לשם בס"ד: | ||
== יד == | == יד == | ||
''' | יד) '''[סעיף ב'] אעפ"י שלא פירש וכו'.''' מתשו' הרשב"א שהביא ב"י שכתב דכל שהזכיר לו שיתן לו שכרו שרי ובטור שכתב אם פסק בסכום ידוע יש לומר ידוע במקום ההוא קצת קצבה כמה נותנין מש"ה סמכא דעתיה דעכו"ם אבל אם אינו יודע כלל אפשר אף בהזכיר לו שיתן שכר אסור. מש"ז או' א' וכ"כ התו"ש או' ה' דכיון שקצץ עמו צריך ליתן לו כמנהג הפועלים וסמכה דעתו ע"ז עכ"ל משמע דאם ליכא מנהג פועלים לא סמכה דעתיה ואסור. וא"כ אי ליכא מנהג ידוע כמה נותנים צריך לפרש לו בהדיא כמה נותן לו כדי שתסמוך דעתו דעכו"ם ובדידיה קטרח לקבל שכרו: | ||
== טו == | == טו == | ||
''' | טו) '''שם. אעפ"י שיש בדעתו וכו'.''' משמע פשיטא כשאינו מצפה לתשלום שכר כלל דאסור אלא אעפ"י שמצפה לשכר אסור כיון שהישראל לא הבטיחו עדיין. מ"א סק"ה: | ||
== טז == | == טז == | ||
''' | טז) '''[סעיף ג'] אם הוא בע"ש אסור וכו'.''' היינו בדלא קבוע בי דואר במתא. עו"ת או' ב' ולדעת הרמ"א לעיל סעי' א' בהגה אפי' לא קצץ כלל בה' מותר. מ"א סק"ו: | ||
== יז == | == יז == | ||
''' | טוב) '''[סעיף ד'] אם העכו"ם מוליך הכתב בחנם וכו'.''' פי' דישראל ביקש ליתן לו שכר ואינו רוצה לקבל ממנו דאז ודאי משום הטובה שעשה לו ישראל פעם אחרת והוי כקצץ. ולעיל בסעי' ב' דכתב אעפ"י שיש בדעתו וכו' אסיר מיירי דאם יתן שכר לכותי נוטל ממנו ולפיכך כשאינו יודע הכותי שיתן לו שכר עושה על דעת ישראל ואסור. עו"ת או' ג': | ||
== יח == | == יח == | ||
''' | חי) '''שם. שהרי העכו"ם מאליו וכו'.''' משמע דדוקא כשהעכו"ם אומר מאליו לישראל להוליך לו הכתב אבל כשישראל אמר לו לילך אסור אפי' בחנם וכ"מ ממ"ש סעי' ב' אבל מדברי רמ"א בהגה משמע שהרב"י ס"ל דהכל שרי וכ"מ סי' רמ"ב סעי' ב' יעו"ש. מ"א סק"ז: | ||
== יט == | == יט == | ||
''' | יט) '''שם הגה. ויש חולקין וכו'.''' דעת הט"ז סק"ג להתיר כס' ראשונה אבל הלבוש סתם לאסור אלא א"כ שהעכו"ם מתחיל לומר לישראל שילך לו בחנם. וכ"פ הא"ר או' ח' וע"כ הנכון לקצוץ לו איזה דבר כדי לצאת מפלוגתא: | ||
== כ == | == כ == | ||
''' | כ) '''שם בהגה. דכל שעושה בחנם אסור.''' משום דעל דעת ישראל הוא עושה. עו"ת או' ג': | ||
== כא == | == כא == | ||
''' | כא) '''[סעיף ה'] אם העכו"ם הולך מעצמו וכו'.''' קמל"ן דלא חיישינן שמא ירבה הדרך בשביל ישראל. עו"ת או' ד': | ||
== כב == | == כב == | ||
''' | כב) '''שם. מותר בכל גוונא.''' אפי' בחנם שאינו מקוה לשכר פעלו. לבוש. והמ"א סק"ח פי' בכל גוונא היינו אפי' לא קביע בי דואר במתא דאף אם לא ימצאנו בביתו לא ילך העכו"ם אחריו דהא הישראל לא שלחו יעו"ש. ונ"מ דלדעת הלבוש שכתב אפי' בחנם ר"ל ואפי' בע"ש וכמו בסעי' הקודם דמיירי בחנם ומותר אפי' בע"ש אלא דהחילוק הוא דשם מיירי העכו"ם מתחיל לומר לישראל והכא אפי' הישראל מתחיל לומר לעכו"ם שרי משום דהולך מעצמו. אבל לדעת המ"א דהכא מיירי בשדעתו ליתן לו שכר אלא שלא קצץ ובעלמא היכא דלא קצץ ולא קביע בי דואר אסור אפי' מגיע לשם בע"ש קודם חשיכה כמ"ש בסעי' א' אבל הכא שרי אם מגיע לשם קודם חשיכה כיון דהולך מעצמו אבל אם אינו מגיע לשם קודם חשיכה אסור וכמ"ש המ"א שם. וכ"פ א"ר או' ט' א"א או' ח' ר"ז או' י"ב: | ||
== כג == | == כג == | ||
''' | כג) '''[סעיף ו'] אסור לשלחו ע"ש באגרת.''' כ"כ ב"י בשם מהרי"א. והטעם כתוב שם במהרי"א משום דהישראל נהנה מזה הנאה גמורה שיעשה זה בשבת ובימים אחרים יתעסק במלאכה אחרת עכ"ד וכתב עליו ב"י ולפי טעם זה נראה דאפי' בד' וה' אסור. וכ"כ הלבוש. אלא שכתב ב"ד לפי מ"ש הרמב"ם פ"ו שהשוכר את העכו"ם לימים הרבה מותר לעשות לו מלאכה בשבת אפשר דכה"ג שרי ואפשר דלא שרי אלא בשוכר את העכו"ם לעשות לו מלאכה מיוחדת כגון כתיבת ספר וכיוצא יעו"ש. וע"כ כיון שנסתפק בדעת הרמב"ם פסק כמהרי"א לאסור בע"ש ולהתיר בד' וה' משום דבלאו הכי יש מתירין בד' וה' אפי' לא קצץ ואפי' לא קביע בי דואר כע"ש בסעי' א' בהגה יעו"ש. וכ"כ העו"ת או' ה"ט וכ"פ המ"א סק"ט דבד' וה' מותר. א"ר או' יו"ד. א"א או' ט' ר"ז או' יו"ד: | ||
== כד == | == כד == | ||
''' | כד) '''שם הגה. רק לשליחות אגרת יש מתירין וכו'.''' אפי' בע"ש שהעכו"ם בדידיה קטרח. ולפי הי"א דאסרי לעיל בסי' רמ"ד סעי' ה' זה ג"כ אסור. לבוש. ומיהו עיין בדברינו לשם או' מ"ו שכתבנו שדעת מרן ז"ל והאחרונים להתיר כס' הראשונה יעוש. וא"כ ה"ה לכאן: | ||
גרסה אחרונה מ־15:20, 20 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
א) [סעיף א'] שולח אדם אגרת וכו'. הא דנקט אגרת לאשמעינן רבותא דאעפ"י דכתב יד ישראל ניכר ביד עכו"ם שרי בקצץ. ב"ח. עו"ת או' א' והמ"א סק"א כתב דה"ה בכל מלאכות בעינן קצץ כמ"ש סי' רנ"ב ומה שנקט אגרת לאשמעינן דאי לא קביע בי דואר אסור לשלוח אפי' מיום ראשון יעו"ש. ודוקא אגרת אם לא קצץ ולא קביע בי דואר אסור לשלוח אפי' מיום ראשון משום דניכר כתיבת ישראל אבל שאר כלים וחפצים שאין ניכרים מותר לשלוח אפי' בע"ש ואפי' בלא קצץ כל שיכול להגיע לשה בע"ש. א"א או' א' ואו' ב' יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ו' ועיין א"ר או' א' ואו' ג' ובדברינו לעיל סי' רמ"ו או' כ':
ב[עריכה]
ב) שם שולח אדם אגרת וכו'. וכן מותר לשלוח שאר חפצים וכלים ביד גוי אפי' בע"ש סמוך לחשיכה כל שיוצא מפתח ביתו של ישראל מבע"י אם קצץ לו דמים בשכר הליכתו שאז אינו עושה בשביל ישראל אלא בשביל עצמו לקבל השכר שקצץ לו ואינו נראה כשלוחו של ישראל. ובלבד שלא יאמר לו שילך גם בשבת שאמירה לגוי שבות אף שאומר לו קודם השבת. וכן לא יאמר לו ראה שתהא שם באחד בשבת או בשני וכיוצא בזה אם ידוע לו שא"א לו להיות שם אם לא שילך גם בשבת שהרי זה כאומר לו לך בשבת. ר"ז או' א' ועיין לקמן או' ז':
ג[עריכה]
ג) שם. שולח אדם אגרת וכו'. נראה דאם חולה בע"ש תקיף ליה עלמא טובא ואחיו או קרובו בכפר ולעתותי ערב סמוך לכניסת שבת שהכביד עליו החולי אמר לאשר על ביתו שישלחו להביא לאחיו שרוצה שימצא אצלו שזהו נח"ר לו וכדי לצוות על בניו וכיוצא. נראה דשרי לשלוח לו אגרת אפי' בכתב ישראל ואפי' בלא קצץ והגם שברור הדבר שהגוי לא יגיע לכפר קודם השבת אפ"ה יש להקל כדי שלא תטרף דעתו של חולה ואיכא משום פיקוח נפש דגדולה מזו התיר מרן ז"ל לקמן סי' ש"ו סעי' ט' בשבת גופיה יעו"ש. פתה"ד או' א' ועיין בדברינו לשם בס"ד:
ד[עריכה]
ד) בזמן דבר ומגפה וחולי רע. דהעולם שרוי בצער התרתי לכתוב אגרת בע"ש סמוך לחשיכה ולשולחה ע"י גוי אפי' בשבת ובפרט לצורך החולה לידע מהם בכל כה"ג יש להקל ופשוט ואפי' ע"י גוי לכתוב בשבת עצמו דהכל לפי העת והזמן רו"ח:
ה[עריכה]
ה) שם. והוא שקצץ וכו'. דאז בדידיה קטרח ולא בשביל ישראל. ט"ז סק"א:
ו[עריכה]
ו) שם. שלא יאמר לו לילך בשבת. אבל אם הגוי אומר בעצמו שרוצה לילך בשבת א"צ למחות. ב"י עו"ת או' א' מש"ז או' א':
ז[עריכה]
ז) שם. שלא יאמר לו לילך בשבת. וגם צריך שיצא בה מפתח ביתו של ישראל קודם השבת. רמב"ם פ"ו דין ך' ובס' א"ז דף פ"ב כתב בעוד שהשמש זורח. והביאו א"ר או' ב' וכן שלא לומר לו ראה שתהא שם ביום א' או ביום ב' וכיוצא בזה וידוע שא"א לו להיות שם אלא א"כ ילך בשבת דהוי כאלו אומר לו לך בשבת ואפי' קצץ אסור. מ"א סק"ב. א"ר שם:
ח[עריכה]
ח) שם. שלא יאמר לו לילך בשבת. ונראה דאסור ליתן אגרת לגוי המכירו אפי' בקצץ שהוא יתן האגרת בשבת על הפאס"ט שהרי מייחד מלאכתו בשבת ואפי' במקום שיש עירוב ומ"מ נראה דבהפסד יש להתיר בכה"ג דהוי שבות דשבות במקום פסידא דמותר. ח"א כלל ג' או י"א יעו"ש:
ט[עריכה]
ט) שם. אי לא קביע בי דואר וכו'. פי' שפעמים יושב ופעמים אינו יושב שהולך למקום אחר או שלא יש בי דואר כלל. ובי דואר פרש"י שלטון העיר ולו רגילין לשלוח אגרות. והטור כתב איש ידוע שכל כתב שמביאין לעיר נותנין אותו לידו והוא מגיעו למי שנשתלח לו עכ"ל והטעם דאי לא קביע בי דואר אסור כתב הב"ח דשמא לא יהיה בעיר אותו שנשתלח לו האגרת ויהא צריך השליח לילך אחריו בשבת אבל כשיש שם אדם ידוע לא חיישינן שמא לא יהא בביתו דכל מי שממונה לקבל האגרות קבוע הוא בעירו תמיד או מעמיד איש במקומו עכ"ל. וכ"כ הט"ז ומ"א סק"ב. ונראה שזהו מה שקורין עכשיו. פאס"ט מיישט"ר. ט"ז שם:
י[עריכה]
י) שם. אי לא קביע בי דואר וכו'. מיהו אם אמר לעכו"ם שילך לשם וימסור לבני ביתו אם לא ימצא האיש בביתו ודאי שרי כל שיכול להגיע לבית הסמוך לחומה ראשון שהאיש שם. מש"ז או' ב':
יא[עריכה]
יא) שם. אי לא קביע בי דואר וכו'. ואע"ג דשאר כלים שרי ליתן לעכו"ם כל שיכול לעשותו מבע"י אפי' לא קצץ ואפי' שהוא עושה אח"כ בשבת שרי כמ"ש סי' רנ"ב סעי' ב' שאני הכא כיון שכתב ידו של ישראל נושא וניכר מעשה ישראל יאמרו בשבת נתן לו להוליך וא"כ בכתב של עכו"ם שרי. מ"א סק"ב. תו"ש או' ב' וכן החותם שנחתם בו האגרת צ"ל חותם של עכו"ם. מחה"ש. והא דשרי כתב עכו"ם אפי' בלא קצץ היינו בשיכול להגיע לשם בע"ש קודם חשיכה וכמ"ש לעיל או' א' יעו"ש וכ"כ הר"ז או' ו':
יא) אסרו עליו על ר' יוסי הכהן ואמרי לה על רבי יוסי החסיד שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי לעולם. שבת י"ט ע"א. ולפ"ז יש להזהר כל השנה לכתוב ע"ג הכתב בלשון לעז וכן שמעתי מגדול אחד. כר"ש:
יב[עריכה]
יב) שם. לבית הסמוך לחומה. פרש"י לבית הסמוך לחומת העיר שנשתלח שם. וכ"כ הטור. והיינו בית ראשון הסמוך לחומה מבפנים. אבל בב"י כתב שמדברי הרמב"ם פ"ו נראה שהוא מפרש שהבי דואר קבוע בעיר שממנו שולחין הכתב וצריך שהות ביום כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה שהוא הבית היותר רחוק שבעיר קודם שבת שמא ביתו הוא שם עכ"ל וכן פירש מהר"י בירב והב"ד בס' תומת ישרים סי' קנ"ו. ועיין בכ"מ פ"ו מה"ש דין ך' שכתב פי' אחר בדברי הרמב"ם יעו"ש. מיהו הרלב"ח סי' ק"ה כתב דאפי' לדברי הרמב"ם הפי' הוא כדברי רש"י והטור יעו"ש. והביאו הב"ח וכתב דהכי נקטינן יעו"ש. אבל הרדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' כ"ב הסכים כפי' מהר"י בירב יעו"ש. וכ"נ מדברי השה"ג פ"ק דשבת יעו"ש. והב"ד כנה"ג בהגה"ט. ומיהו בזה"ז ליכא חששא בענין המכתבים משום דאיכא קצץ דהיינו שיש חוק קבוע ליקח מכל מכתב לפי המקום שנשלח לשם וגם איכא בי דואר שהוא מקום הפאס"ט בכל מקום ומקום מקום שמשתלח משם ומקום שנשלח לשם אלא רק צריך ליתן המכתב לפאס"ט בעוד שהשמש זורחת אך יזדמן באיזה מקום שלא יש מקום הפאס"ט או שיש לו דבר נחוץ שאינו יכול להמתין עד שילך הפאס"ט ורוצה לשלוח מכתב לבדו צ"ל קצץ וליתן המכתב קודם חשיכה כדי להנצל מחששות:
יג[עריכה]
יג) שם הגה. ויש מתירין אפי' לא קצץ וכו'. ואפי' ידוע שלא יוכל להגיע לשם קודם שבת. מ"א סק"ד. ר"ז או' ה' ולדעת המתירין גם בכל המלאכות שרי בד' וה' אפי' בלא קצץ. ודעה הראשונה ס"ל דבלא קצץ אדעתא דישראל קעביד ואהור אפי' בד' וה' תו"ש או' ד':
יג) ונראה דאף לסברא הראשונה אם הוא דרך קרוב כגון מהלך יום א' ומשלחו ביום ב' או' ג' שרי שאף שלא ימצאנו בביתו יש לו שהות הרבה ללכת. מ"א שם. ומיהו עיין בס' ברכת המים דף ו' ע"ג דלא הסכים לדברי המ"א הנז' יעו"ש אבל דעת האחרונים כהמ"א. א"ר או' ז' תו"ש שם. א"א או' ד' ר"ז או' ג' ואם שרי לאחוז או לקרות אגרת שבא בשבת עיין לקמן סי' ש"ז סעי' י"ד ובדברנו לשם בס"ד:
יד[עריכה]
יד) [סעיף ב'] אעפ"י שלא פירש וכו'. מתשו' הרשב"א שהביא ב"י שכתב דכל שהזכיר לו שיתן לו שכרו שרי ובטור שכתב אם פסק בסכום ידוע יש לומר ידוע במקום ההוא קצת קצבה כמה נותנין מש"ה סמכא דעתיה דעכו"ם אבל אם אינו יודע כלל אפשר אף בהזכיר לו שיתן שכר אסור. מש"ז או' א' וכ"כ התו"ש או' ה' דכיון שקצץ עמו צריך ליתן לו כמנהג הפועלים וסמכה דעתו ע"ז עכ"ל משמע דאם ליכא מנהג פועלים לא סמכה דעתיה ואסור. וא"כ אי ליכא מנהג ידוע כמה נותנים צריך לפרש לו בהדיא כמה נותן לו כדי שתסמוך דעתו דעכו"ם ובדידיה קטרח לקבל שכרו:
טו[עריכה]
טו) שם. אעפ"י שיש בדעתו וכו'. משמע פשיטא כשאינו מצפה לתשלום שכר כלל דאסור אלא אעפ"י שמצפה לשכר אסור כיון שהישראל לא הבטיחו עדיין. מ"א סק"ה:
טז[עריכה]
טז) [סעיף ג'] אם הוא בע"ש אסור וכו'. היינו בדלא קבוע בי דואר במתא. עו"ת או' ב' ולדעת הרמ"א לעיל סעי' א' בהגה אפי' לא קצץ כלל בה' מותר. מ"א סק"ו:
יז[עריכה]
טוב) [סעיף ד'] אם העכו"ם מוליך הכתב בחנם וכו'. פי' דישראל ביקש ליתן לו שכר ואינו רוצה לקבל ממנו דאז ודאי משום הטובה שעשה לו ישראל פעם אחרת והוי כקצץ. ולעיל בסעי' ב' דכתב אעפ"י שיש בדעתו וכו' אסיר מיירי דאם יתן שכר לכותי נוטל ממנו ולפיכך כשאינו יודע הכותי שיתן לו שכר עושה על דעת ישראל ואסור. עו"ת או' ג':
יח[עריכה]
חי) שם. שהרי העכו"ם מאליו וכו'. משמע דדוקא כשהעכו"ם אומר מאליו לישראל להוליך לו הכתב אבל כשישראל אמר לו לילך אסור אפי' בחנם וכ"מ ממ"ש סעי' ב' אבל מדברי רמ"א בהגה משמע שהרב"י ס"ל דהכל שרי וכ"מ סי' רמ"ב סעי' ב' יעו"ש. מ"א סק"ז:
יט[עריכה]
יט) שם הגה. ויש חולקין וכו'. דעת הט"ז סק"ג להתיר כס' ראשונה אבל הלבוש סתם לאסור אלא א"כ שהעכו"ם מתחיל לומר לישראל שילך לו בחנם. וכ"פ הא"ר או' ח' וע"כ הנכון לקצוץ לו איזה דבר כדי לצאת מפלוגתא:
כ[עריכה]
כ) שם בהגה. דכל שעושה בחנם אסור. משום דעל דעת ישראל הוא עושה. עו"ת או' ג':
כא[עריכה]
כא) [סעיף ה'] אם העכו"ם הולך מעצמו וכו'. קמל"ן דלא חיישינן שמא ירבה הדרך בשביל ישראל. עו"ת או' ד':
כב[עריכה]
כב) שם. מותר בכל גוונא. אפי' בחנם שאינו מקוה לשכר פעלו. לבוש. והמ"א סק"ח פי' בכל גוונא היינו אפי' לא קביע בי דואר במתא דאף אם לא ימצאנו בביתו לא ילך העכו"ם אחריו דהא הישראל לא שלחו יעו"ש. ונ"מ דלדעת הלבוש שכתב אפי' בחנם ר"ל ואפי' בע"ש וכמו בסעי' הקודם דמיירי בחנם ומותר אפי' בע"ש אלא דהחילוק הוא דשם מיירי העכו"ם מתחיל לומר לישראל והכא אפי' הישראל מתחיל לומר לעכו"ם שרי משום דהולך מעצמו. אבל לדעת המ"א דהכא מיירי בשדעתו ליתן לו שכר אלא שלא קצץ ובעלמא היכא דלא קצץ ולא קביע בי דואר אסור אפי' מגיע לשם בע"ש קודם חשיכה כמ"ש בסעי' א' אבל הכא שרי אם מגיע לשם קודם חשיכה כיון דהולך מעצמו אבל אם אינו מגיע לשם קודם חשיכה אסור וכמ"ש המ"א שם. וכ"פ א"ר או' ט' א"א או' ח' ר"ז או' י"ב:
כג[עריכה]
כג) [סעיף ו'] אסור לשלחו ע"ש באגרת. כ"כ ב"י בשם מהרי"א. והטעם כתוב שם במהרי"א משום דהישראל נהנה מזה הנאה גמורה שיעשה זה בשבת ובימים אחרים יתעסק במלאכה אחרת עכ"ד וכתב עליו ב"י ולפי טעם זה נראה דאפי' בד' וה' אסור. וכ"כ הלבוש. אלא שכתב ב"ד לפי מ"ש הרמב"ם פ"ו שהשוכר את העכו"ם לימים הרבה מותר לעשות לו מלאכה בשבת אפשר דכה"ג שרי ואפשר דלא שרי אלא בשוכר את העכו"ם לעשות לו מלאכה מיוחדת כגון כתיבת ספר וכיוצא יעו"ש. וע"כ כיון שנסתפק בדעת הרמב"ם פסק כמהרי"א לאסור בע"ש ולהתיר בד' וה' משום דבלאו הכי יש מתירין בד' וה' אפי' לא קצץ ואפי' לא קביע בי דואר כע"ש בסעי' א' בהגה יעו"ש. וכ"כ העו"ת או' ה"ט וכ"פ המ"א סק"ט דבד' וה' מותר. א"ר או' יו"ד. א"א או' ט' ר"ז או' יו"ד:
כד[עריכה]
כד) שם הגה. רק לשליחות אגרת יש מתירין וכו'. אפי' בע"ש שהעכו"ם בדידיה קטרח. ולפי הי"א דאסרי לעיל בסי' רמ"ד סעי' ה' זה ג"כ אסור. לבוש. ומיהו עיין בדברינו לשם או' מ"ו שכתבנו שדעת מרן ז"ל והאחרונים להתיר כס' הראשונה יעוש. וא"כ ה"ה לכאן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |