אליה רבה/אורח חיים/רמז

אליה רבה ‏ אורח חיים רמז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] איגרת וכו'. זה לשון מגן אברהם הוא הדין בכל מלאכות בעינן קצץ כמו שכתב בסימן רנ"ב, אלא נקט איגרת לאשמועינן דאי לא קבוע אסור כן נראה לי, עד כאן לשונו. ואשתמיט ליה ביאורי רש"ל שהקשה על הסמ"ג למה לי טעם לפי שיותר ניכר שכתב ישראל ביד כותי לימא משום דמיחזי כשלוחו כמו בעורות לעבדן ותירץ דשאני עורות דהוא אב מלאכה ממש אבל הבאת הכתב אינה כל כך מלאכה וכל שכן עכשיו דלית לן רשות הרבים גמורה והוי ראוי להתיר בלא קצץ לכן אמר משום דניכר יותר וכו', עד כאן. ואם כן לכך הוצרך למיתני איגרת לאשמעינן דבעיא קצץ, וממילא נמי בכתב כותי או כלים או מעות בלא קציצה. ובאמת קשה לי על רש"ל מנלן דילמא סבירא ליה לסמ"ג כמו שכתב באגודה פרק קמא דשבת זה לשונו דוקא איגרת שניכר כתב ישראל אבל שאר מלאכות כגון עורות לעבדן לא בעי קציצה עד כאן לשונו, אם כן שפיר הוצרך הסמ"ג לטעם דניכר יותר. שוב עיינתי בתוס' ור"ן ולכל הפוסקים דפירשו מתניתין דעורות בקציצה וכן מבואר בספר התרומות אף שכתב טעם דסמ"ג, ומה שכתב הב"ח לחלק בין קבלנות לקצץ ליתא כמבואר בבית יוסף סימן רמ"ד ובספר התרומות סימן רנ"ב, גם אם אורחיה ליתן שכר ידוע לכובס כמו שאנחנו נוהגים הוי כקוצץ וזהו פירוש הגהות מרדכי שהביא בית יוסף סימן רנ"ב ודו"ק. ואגודה שכתב דמתניתין מיירי בלא קצץ נראה לי דהבין כן בלשון המרדכי במה שכתב ודוקא באיגרת שכתב ישראל וכו' אבל קצץ לו מעות וכו' ואין ספק אלי שנדפסין בטעות כמו שיראה המעיין, גם דבריו כפולין ומכופלין, אלא נראה כוונת המרדכי על דרך שפירשתי ורש"ל בסמ"ג ודו"ק:

ב

[ב] ובלבד וכו'. וגם צריך שיצא בה מפתח ביתו של ישראל קודם חשיכה רמב"ם פרק ז' עד כאן לשון מלבושי יום טוב, ולשון הרמב"ם קודם בשבת ובספר אדם וחוה דף פ"ב שהשמש לא בא שעדיין השמש זורח. כתב מגן אברהם לא יאמר ראה שתהא שם ביום ראשון או ביום שני וכיוצא בזה וידוע שאי אפשר לו להיות שם אלא אם כן ילך בשבת, עד כאן, ועיין סימן ש"ז ס"ק ט':

ג

[ג] [לבוש] אלא אישראל וכו'. הבין טעם חילוק בין קבוע בי דואר ללא קבוע משום דבאין קבוע בישראל עסיק, ולא נהירא אלא הטעם מבואר בכל הפוסקים דכיון שקבוע מהני כשיכול להגיע לבית הסמוך אבל בשאין קבוע בי דואר רצה לומר הפאש"ט מיינשט"ר דהיינו שהולך לסחורה לפעמים לא מהני אף שיגיע לביתו ממש דחיישינן דיצטרך לילך אחריו ולא יניח הכתב בביתו, ונראה להקל בזה כפוסקים המתירין דהא בראב"ן מתיר בכל ענין. כתב מגן אברהם ואף על גב דשאר כלים שרי ליתן לכותי כל שיכול לעשות מבעוד יום אפילו לא קצץ כמו שכתב סימן רנ"ב הכא כיון שכתב ידו ניכר וכו' ואם כן בכתב כותי שרי עד כאן לשונו. ודבריו תמוהין דלא דמי כלל דהתם יכול לעשות מבעוד יום מה שאין כן הכא שיצטרך לילך אחריו בשבת אם אינו קבוע וכן משמע במגן אברהם גופיה סימן רנ"ב ס"ק ח', ומה שכתב שכן כתב אגודה לא דק דלאגודה בשאר כלים אף שאין יכול לעשות מבעוד יום שרי בלא קצץ, ומה שכתב שכן כתב בספר התרומות ומרדכי כבר כתבתי פירושו בריש סימן זה. ומכל מקום לדינא כתבתי לעיל להקל בכתב כותי וכלים ומעות מטעם אחר:

ד

[ד] לבית הסמוך. רוצה לומר בית ראשון מעיר שנשתלח שם:

ה

[ה] [לבוש] שמא וכו'. כן כתב הרמב"ם ונחלת צבי האריך לתמוה אם כן איך אמר בית שמאי עד שיגיע לביתו הא אין ידוע ביתו עיין שם, ולכך פסק אף בידוע ביתו בעיר מותר בבית הסמוך כיון שיכול להניח שם. ולא עיין בכסף משנה דמתרץ זה דבאמת הכי קאמר עד שיהא ידוע היכן ביתו ואם אינו ידוע בעינן בבית הרחוק לחומרא ובית הלל מקיל בספק, ועוד שראיתי בספר אדם וחוה שם זה לשונו והוא דר בבית הסמוך לחומה, עד כאן, וזה תמוה דאם כן מאי פליג בית שמאי ואולי כוונתו דמספק אמרינן שהוא דרך סמוך וצריך עיון והכא מכל זה נשמע היכא שידוע היכן ביתו צריך שיגיע לשם:

ו

[ו] אף על פי וכו'. משמע פשיטא כשדעתן בחינם אסור כמו שכתב הלבוש סעיף ד', אך על השולחן ערוך קשה דמתיר בסעיף ד', ואפשר דלקמן דישראל אמר לילך בחינם וכותי מתרצה ליה עדיף מהכא שלא הזכירו כלום כן נראה לי ודלא כמגן אברהם:

ז

[ז] שכרו לימים וכו'. זה לשון מלבושי יום טוב יפה כיוון שזה דוקא ליש מתירין והוא פירוש הר"ן להברייתא שהשמיטה הרי"ף והרמב"ם שהם האוסרין דסעיף א', וקשיא על השולחן ערוך דסתם כוותיהו ואף על פי כן כתב לזה דהר"ן בסעיף ג', עד כאן, ולפי זה בלא קצץ כלל אסור אפילו מיום ראשון לדעת הלבוש אבל רמ"א מתיר אם צריך לכך, וטעמא נראה לי משום דאפשר לפרש הברייתא בלא קצץ כלל דלא כר"ן וכן משמע בהרא"ש ואגודה ור"י וכן עיקר. והשתא מתורץ דברי שולחן ערוך דברייתא מיירי בלא קצץ כלל אבל בשכרו לימים הוי כקצץ אלא דחש לדברי הר"ן והחמיר בערב שבת. כתב מגן אברהם דלכולי עלמא אם הוא דרך קרוב כגון מהלך יום אחד ומשלחו ביום שני או ביום שלישי שרי אף שלא ימצאנו בביתו יש לו שהות הרבה ללכת:

ח

[ח] אסור וכו'. אבל רמ"א כתב שתי דעות וסיים וטוב להחמיר, וצריך טעם על הלבוש שסתם לאסור, גם דעת הט"ז נוטה להתיר שאין לחלק בין התחיל כותי או ישראל. ועוד קשה דלקמן סימן רנ"ב סעיף ב' כתב הלבוש גופיה המחלוקות ואפשר דסבירא ליה להחמיר בזה באיגרת יותר כיון שכתב של ישראל ניכר ועיין לעיל ס"ק א'. ולדינא נראה לי עיקר דעת האוסר הכא והתם כי ראיתי ברוקח סימן מ' דאסור בחינם, גם עיקר דעת המתיר כתב בית יוסף בסימן רנ"ב שכן נראה מהגהות מרדכי והוא תמוה דאדרבה בגמרא משמע דבחינם אסור, גם מרוקח וירושלמי והגהות מרדכי שהביא בית יוסף דמצאו עובד בשבת צריך למחות דלא אמרינן בעבידתיה עסיק בטובת הנאה עיין שם, ואין לומר אם כן איך נתן לו בערב שבת יש לומר שהיה שהות לגמרו או נתן ברביעי וחמישי וכן משמע בריש סימן רס"ו כמו שכתב ואפילו לא נתן שכר וכו', ועיין בחושן משפט סימן קכ"ג גבי מורשה בחינם וצריך עיון:

ט

[ט] [לבוש] אפילו בחינם וכו'. אבל לשון השולחן ערוך מתיר בכל גוונא, פירש מגן אברהם אפילו נותנים לו שכר דאם לא כן מאי בא לאשמועינן, עד כאן, ורצה לומר דהא השולחן ערוך מתיר בחינם אלא אפילו בשכר בלא קצץ, ולעניות דעתי יש לומר דמיירי בחינם אלא שלא הזכירו בפירוש וכדפירשתי ס"ק ז'. ולדינא יש לאסור בשכר בלא קצץ אם אין שהות מבעוד יום שיגיע לשם, מיהו כשיש שהות מותר אף בלא קבע בי דואר וכן משמע במגן אברהם:

י

[י] [לבוש] ברביעי וחמישי. אבל מגן אברהם כתב דמותר כיון דיש אומרים דזה מיקרי קצץ כמו שנתבאר סימן רמ"ד עד כאן לשונו. וקשה הא בסימן רמ"ד סעיף ה' כתב רמ"א דלכולי עלמא לא הוי קצץ. ומכל מקום נראה לי להקל ולסמוך בזה על הרא"ש וסייעתו שכתבתי בס"ק ו' דאף שלא קצץ מותר ברביעי וחמישי:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.