מחצית השקל/אורח חיים/רמז

מחצית השקל ‏ אורח חיים רמז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א') אגרת כו' לאשמועינן דאי לא קביע אסור ואי קביע מותר דכ"ז לא שייך בשאר מלאכות:

מותר כו' אפי' בע"ש ר"מ אלשקר. תשובה זו אינ' ת"י ולענ"ד מיירי שיכול להגיע לשם מבע"י אלא באגרת כה"ג אסור אי לא קבע ב"ד דשמא לא ימצאנו בביתו ויצטרך לילך אחריו בשב' וחשש זה יש לחוש גם בחפצים שמא לא ימצא האיש בביתו כו' מ"מ מקילים בחפצים יותר בזה מבאגר' דהא גם באגרת הקשה מ"א בס"ק שאח"ז דלמה נחוש לשמא לא ימצא כו' מ"ש מהאי דסי' רנ"ב ותי' כיון שנושא כ' ישראל וניכר כו' וזה לא שייך בחפצים ולכן מותר:

(ב) (ס"ק ב) אי לא קביע כו' שכל כ' כו' ואין השליח מוסר האגרת ליד בעליו לכן אי קביע ב"ד ל"ל למידי אפי' לא יהיה איש שנשתלח לו בביתו מה בכך הא אינו מוסר האגרת כ"א ליד הב"ד והוא קבוע משא"כ כשאינו קבוע דאם לא ימצא הב"ד יצטרך למסרו ליד מי שנשתלח לו ושמא גם הוא לא יהיה בביתו. ואף שהוא עושה אח"כ בשב' שרי ולא חיישי' לכתחלה. ומותר למסור ליד הגוי מבעוד יום והכא כיון דאפשר שימצא הב"ד במתא ויוכל להגיע שם מבע"י יהי' מותר:

וא"כ בכתב גוי וכן החותם שנחתם האגרת צ"ל חותם של גוי:

ומזה נלמד כו' לא קאי על שלפניו כ"א על גוף הדין דאי לא קביע כו' אסור שמא יצטרך לילך אחריו בשבת כל שכן שלא יאמר לו ראה כו' דודאי יצטרך לילך בשבת:

(ג) (ס"ק ג) הסמוך כו' לבית ראשון. וכ' הב"ח אפי' ידעינן שהב"ד דר בקצה האחר תלינן להקל שמא ימצא הב"ד בבית ראשון וצריך לחלק למה תלינן פה מספק להקל ובלא קביע ב"ד כו' לא תלינן מספק להקל וחיישי' שמא לא ימצאנו בביתו:

ודחה מ"ש בב"י שפי' קבוע ב"ד במתא היינו בעיר שדר בה הישראל ומשלחים כל האגרת ליד הממונה. וע"ז קאמר שיגיע לבית הסמוך לחומה היינו לחומרא שצריך שיגיע קודם שבת לבית הסמוך לחומה בקצה האחר והוא סוף העיר דשמא לא ימצאנו בביתו ויהיה בבית אחר בקצה העיר:

(ה) (ס"ק ה) אע"פ כו' משמע פשיטא כו' והיינו מדקאמר אע"פ כו' אסור משמע שיש דבר אחד שיותר מסתבר לאסור וע"ז אמר לא מיבעיא באותו דבר ודאי אסור אלא אע"פ שיש בדעתו כו' מ"מ אסור ומהו אותו דבר שיותר מסתבר אסור ע"כ ר"ל כשאינו מצפה לתשלום גמול אלא בחנם וע"ז סיים ועיין סי' ד' במ"א ס"ק ז' דע"כ רמ"א לא פי' כן דברי הרב"י:

(ו) (ס"ק ו) בע"ש אסור כו' דאפילו לא קצץ כלל. כ"ש הכא דקצת דומה לקציצה ובס' ת"ש הקשה הא הרב"י ריש סי' פסק כרי"ף ורמב"ם דבדלא קצץ ולא קביע ב"ד אפי' מיום ה' אסור והיינו מדלא העתיקו הרי"ף ורמב"ם דבדלא קצץ דמותר ביום ה' אלא ע"כ ס"ל דהאי ברייתא דקתני בלא קצץ בד' וה' מותר דחאוה מהלכה ואין היתר כ"א בקביע ב"ד כו' או קצץ והרב"י הבי' בשם הר"ן אם שכרו לימים מקרי לא קצץ וא"כ להרי"ף ורמב"ם אפי' ביום א' אסור והא לא התירו בשום אופן אלא קצץ או קביע ב"ד וכיון דהרב"י פסק כהרמב"ם למה כ' בשכרו לימים בע"ש אסור הא אפי' ביום א' אסור עכת"ד ע"ש ולענ"ד הוא הכרעת ב"י מדעת עצמו ניהו דבדלא קצץ כלל כגון בסתם או כדומ' פסק כהרמב"ם מ"מ בשכרו לימים דדומה קצת לקציצה פסק כהרא"ש דדוקא בע"ש אסור אבל ביום ה' מותר:

(ז) (ס"ק ז) שהרי כו' וכ"מ סעיף ב' וכמ"ש מ"א סק"ה מדכתב ל' אע"פ דכ"ש כשהוא בחנם והא הכא מתיר בחנם אע"כ דבסעיף ב' מיירי כשישראל אומר לגוי דכה"ג מוד' הרב"י דאסור. אבל מדברי רמ"א כו' דאל"כ מאי פליג על הרב"י וצ"ל דרמ"א לא דייק ל' הרב"י שכ' בסעיף זה שהרי הגוי מאליו כו' וגם בסעיף ב' מ"ש הרב"י אע"פ כו' לא פי' כמ"ש מ"א דכ"ש בחנם אלא ר"ל לא מיבעיא כשהוא שכיר אצלו לשנה דאינו מצפה לתשלום כלל ודאי אסור אלא אפילו יש בדעתו כו' וכן פי' בס' ת"ש דלא כמ"א:

(ח) (ס"ק ח) מותר כו' אפי' יתן לו שכר כצ"ל ר"ל שדעתו ליתן לו שכר אבל לא פי' לו שיתן לו שכר דאל"כ מאי בא לאשמועינן ר"ל אם פי' שיתן לו שכר היינו קצץ ואי בחנם הא לפי הבנת רמ"א הרב"י מתיר בחנם בכל גווני ואכתי קשה מאי בא לאשמעינן אלא ע"כ דמיירי שאינו בחנם ודעתו ליתן לו אלא שלא א"ל כן בפי' דכה"ג אסור כמ"ש סעיף ב' מכל מקום אם הגוי הולך מעצמו מותר. ואע"ג דהאידנא כו' מ"מ אסור דעכ"פ איסור דרבנן איכ' דהא עכ"פ גם האידנ' כרמלית מיהו הוי:

וכ"מ בגמרא שבת דף י"ט אך ראיה זו לא הבנתי דע"כ ר"י מצד חומרא החמיר על עצמו דע"כפ קצץ מותר מדינא ואף על פי כן לא ימצא כ"י מעולם משמע אפי' ע"י קציצה. אח"כ ראיתי בראב"ן כו' מביא ראיה לדבריו דאפי' הולך מעצמו אין היתר וקולא כ"א אפי' לא קביעי כו' אבל עכ"פ צריך שיגיע קודם שבת בבית דס"ל דהא הוא מפ' מאי דמוקי הש"ס הא דאמר ב"ה בלא קצץ בעינן שיגיע לבית הס"ל מיירי בקביע ב"ד במתא. ולפי' ראב"ן ר"ל שהלך בלא"ה שם ואפ"ה בעינן ב"ה שיגיע לבית הסמוך לעיר:

(ט) (ס"ק ט) ע"ש באגרת כו' כיון די"א דזה מקרי קצץ. ר"ל אע"פ שבסי' רמ"ד מבואר בש"ע אם שכרו לכל המלאכות מודה הרמב"ם דאסור כמ"ש מ"א שם ס"ק י"ד מ"מ הכא שרי אפי' לדעת הרב"י בסעיף א' דפסק כהרמב"ם בלא קצץ אפי' ביום א' אסור מ"מ כיון די"א דזה מקרי קצץ לכן הקיל הרב"י בזה אך אותו י"א לא הובא בש"ע אלא הרב"י בספרו הארוך בסי' רמ"ד הביא בשם הגהות מרדכי שכ' בשם הרא"ם דגוי המושכר לשנה או פחות אדעתיה דנפשיה עביד כו' ואין עליו למחות כשבא לכבות הדליקה ודמי קצת לשולח אגרת דאם קצץ מותר עכ"ל ומשמע לרב"י שם דאפי' שכרו לכל מלאכות מתיר המרדכי עיין שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.