אלשיך/בראשית/מג

אלשיך בראשית מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ויהי כאשר כלו כו'. ראוי לשים לב (א) אם הרעב כבד והמה רבים שבעים נפש איך יצוה על מעט אוכל ומה גם אחר שכלו לאכול את השבר. (ב) תשובת יהודה העד העיד כו' למה לא הזכיר מאמרו למעלה שלדעת אם לא מרגלים הם היה רוצה את בנימין ומהראוי יאמר העיד בנו האיש שאם לא נביא את אחינו כי מרגלים אנחנו. (ג) אומרו לאמר זה פעמים ולא אחד בהם שיהיה לאמר לזולת. (ד) למה חוזר ואמר אם ישך משלח כו' ואם אינך משלח כו' כי האיש אמר כו' כי הלא כל זה נאמר כבר. (ה) אומרו למה הרעותם לי להגיד וכו' הלא היתה צודקת תלונתו זאת באומרם אליו מתחלה שאמרו לאיש אדוני הארץ שנים עשר אחים אנחנו כו'. (ו) או' שאול שאל האיש כו' מה זו שאלה כפולה וכן באומרו הידוע נדע מה זו ידיעה כפולה. (ז) אומרו לאמר העוד כו' מה ענין אומרו לאמר. (ח) אומרו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה כי אומרו ונקומה הוא מיותר. (ט) אומרו ונחיה ולא נמות שאם יחיו ודאי שלא ימותו ומה ריבה באומרו גם אנחנו גם אתה גם טפינו ולמה הקדים את עצמם לאביהם. (י) אומרו אנכי אערבנו מה הוסיף על אומרו תחלה שלחה הנער אתי כי ודאי לא אמר ישלחנו אותו אם לא להתחייב באחריותו וגם למה כפל ואמר מידי תבקשנו והיא הערבות עצמו. (יא) מה היא הנפקותא שאמר א"כ איפה ואיך נמשך צוויו קחו מזמרת הארץ בכליכם ממאמרו זה של יהודה ולא מקודם לכן ומה ענין המנחה ואם הוא לשחדו על העלילה ועל הכסף המושב למה היה מעט צרי ומעט דבש לאדוני הארץ והלואי יתפייס במרובה. (יב) אומרו קחו בידכם השיבו בידכם ולא אמר השיבו אתכם. וגם הטעם שאומר אלו משגה הוא מלבד שלא יתכן יהיה משגה בעשרה שקים הוא טעם לפגם כי אם הוא משגה נעלם מאדוני הארץ למה יעורר אותו כי ימשך שיתבעם מחמת גניבה. (יג) למה ביקש רחמים באל שדי מבשם זולתו (יד) אומרו כאשר שכלתי שכלתי כי ישלח להם ה' את אחיהם אחר ואת בנימין ומה גם אם אומרו אחר הוא יוסף אם כן איך יאמר כאשר שכלתי שכלתי:

אמנם הנה השבטים נועצו לבלתי הוסיף לדבר דבר עד תכלה פרוסה מן הסל כי אז לא ימאן אביו לתת למו כמאמר ז"ל (ב"ב דף קע"ג) שאמרו הניחו לו לזקן כו'. וגם הוא חשב מחשבות לאמר אם מה שאומרים מהאיש אדוני הארץ תואנה היא ואינו אלא שהם חפצים לקחתו מטעם קנאה כי הוא שלו בביתו והמה נודדים ללחם ובצרו'. וע"כ רצו יהיה עמהם בצרה גם הוא כהם או מטעם זלות כמאמרו ואת בנימין תקחו לכן זאת אעשה אמתין עד יכל' פרוסה כי אז לא ירעיבו עצמ' ונשיהם וטפם ברעב מחמת קנאה ואם הוא מעלילת אדוני הארץ ויש סכנה בדבר על כן עוד זאת אעשה והוא כי בשולחי אותם אומר להם שלא יקנו ממצרים שיעור רב כי אם מעט אולי יתרצו לבלתי הוליך את בנימין באומרם שינסו בלכתם לפני אדוני הארץ אולי יפותה ויוכלו לו באומרם אליו מצער הזקן ואם אין יאמרו אליו כי הן מעט הוא אשר יקחו אוכל כי לא יהיה רק כדי סיפוק צורכם עודם בהליכה ובחזרה ואז בלכתם לשוב לשבור אוכל יביאוהו עמהם אם יראו כי כלתה הרעה ואין תקנה אם לא יביאוהו ע"כ הצד השוה שבהם שלא דבר הוא והם דבר עד אשר כלו לאכול את השבר כמדובר ואז היה דברו שובו שברו לנו מעט אוכל מן הטעם הנזכר.

ועל פי דרכו רמז להם שני דברים אחד באומרו שובו כלומר כי הם מורגלים בדרך ההוא כי חזרה הוא להם משא"כ בבנימין כי לא נסה ללכת. שני באומרו שברו לומר כי לפי האמת אינו חושד אותם שהחליפו את שמעון בבר כי אם שקונים בדמים ושובו שברו כי גם שרמז להם שהחליפוהו באומרו אותי שכלתם פתאומיות הצרה תקפתו בעת ההיא לאמר כך וגם באומרו לנו רמז היותו חס גם על עצמם וטפם כאשר על עצמו כי כלם בחוסר לחם. ועל כן השיב יהודה ואמר אל יעלה על רוחך שנוכל ללכת להביא מעט אוכל לנסות בין כך ובין כך אם יתפייס האיש מבלי בנימין כי הלא אלו דבריו לא תראו פני כו'. וא"כ א"א לנסות בלכת לקנות מעט וזהו אם ישך משלח נרדה ונשברה לך אוכל כלומר אפילו לשבור מציאות אוכל בין רב למעט צריך שתשלחנו וע"כ החליט ואמר אם אינך משלח לא נרד כלל גם אם נמות ברעב ואומרו לאמר אפשר יאמר תדע מה טעם ויאמר אליו יהודה ולא כל אחיו הלא הוא לאמר כלומר מה שעתיד הוא לאמר אנכי אערבנו כו'. ועל כן מעתה התחיל הוא לדבר

עוד יתכן כי הנה יהודה היה נכוה בשתי אשות אומר בלבו אוי לי אם אומר שאנו בסכנת מרגלים אם לא ילך שאם כן לא יקבל ערבותי כי יאמר כי אם אני בסכנת מות איך אבטיח את בנימין וערביך ערבא צריך ואם על הראשונים הוא מצטער איך יבא להוסיף את בנימין להכניסו גם הוא בסכנה ואוי לי אם לא אומר אלא שרוצה לראות את אחינו בשצף קצף עלינו כי אם כה אומר מאן ימאן אבינו לתתו לנו על כן מה עשה הסתיר דבר הסכנה והיקל הסבה ואמר כי לא היה רק כי אמר לא תראו פני בלתי אחיכם כאלו אין דבר רק עשות חפצו הפליג בהתראות למען יהי' בטוח הסכנה בנער משולח ושיש אימות מות אם מאן הוא לשלח כי על כן הפליג להתרותו. וז"א העד העיד כלו' התראות כפולות התרה כי זה יורה עוצם התפעלות בעבור רצונו ונסתכן ורוב בטחון אם ילך הנער כי לא אמר מרגלים אתם ואתכם בחרב אהרוג אם לא יבא כי אם לא תראו פני כי לא שם עונשם כי אם הסתר פנים מהם ובכללו העדר מכירת אוכל:

וזהו ענין אומרו לאמר זה פעמים באומרו ויאמר אליו יהודה לאמר העד העיד וכו' לאמר והוא לומר מה שויאמר אליו וכו' ולא אמר טעם עלילת המרגלים הוא לאמר למה שעתיד לאמר אנכי אערבנו על כן אמר העיד וכו' ולא מסכנת מרגלים פן לא יבטח בערבות כי גם הוא בסכנה ואיך יהיה ערב על זולתו וכן מה שאמר העד העיד שהזכיר התראה כפולה הוא לאמר לא תראו וכו' כלומר למה שהוא עתיד לאמר טעם קל ומשולל סכנה רק העדר ראות פנים בלבד והיה מקום לאביו למאן באומרו כי אין פחד על כן הפליג בהתראות ויכפלם למען הראות כאשר החזיק בדבר כי אם לא ירד אחיכם אתם תעלה חמת המלך ויעשה רעה. ויהי בשמוע יעקב את דברו כי לא חזקה עליהם אימת מות על דבר המרגלים כי אם שאמר שלא יראו פניו בלתי אחיכם אז אמר הנה עד כה שאמרתם כי להשקיט עלילת התרים את הארץ הוצרכתם להגיד דבר החרשתי כי אמרתי שבזה נצלתם ממות אך עתה שתאמרו כי אין רע כי אם שתאב לראות את אחיכם ושגם שמעון אינו בסכנה אם לא תקחו את בנימין אם כן איפה למה הרעותם לי לאמר העוד לכם אח על כן השיבו ואמרו כן הדבר כי לא היינו מטים להרג אם נמשך מהביא את בנימין כי דבר המרגלים הבל הוא כי כשגגה יצאה מלפני השליט. אך הוא כי שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו ונגד לו וכו' לומר ראה נא את אשר התנכל למען נבא להגיד כי יש לנו אח כי הלא שאול שאל האיש שתי שאלות. (א) לנו כלומר אם אחים אנחנו ומי הגדול מחבירו וסדר גדולתינו. (ב) למולדתינו צאצאינו אשר הולדנו וכל זה כדי לאמר אח"כ העוד אביכם חי ומזה לשאול עוד ולומר היש לכם אח ונגד לו מהאח על פי שלשת השאלות הראשונות כי התחיל בשאלות רחוקות לימשך קו לקו אל שאלת האח לגנוב דעתינו שנחשוב כי כאשר בשאלות ראשונות אין דבר כי אם רצון מלך לספורי דברים כן גם השאלה הרביעית וזהו ונגד לו זאת הרביעית על פי הדברים האלה בהמשך הדברים. וזה הידוע נדע כי יאמר וכו' לומר הידוע משאלות ראשונות נדע באחרונה כי יאמר הורידו את אחיכם הנה מכלל הדברים יצא כי כל ישעו וכל חפץ אינו על סכנת מות. רק שחפץ לראות נער קטן ממנו כיוצא בנו באופן כי אין פחד. אז אמר יהודה שלחה הנער אתי כלומר מאסון הדרך אל תירא. כי שלחה הנער ובמצותיך ילך כי תשלחנו כי הולכים בדרך מצוה אינם נזוקים ומה גם מצות כיבוד אב כי רבה היא. ואם תירא שנכשל אנו אותך שלחנו אתי כי לא יעשו דבר בלעדי ולא תתעכב עוד בדברים ומועצות. כי אין צריך בשש כי אם ונקומה ונלכה כי הלא חיי ס"ו נפש תלויים מנגד. ואמר ונחיה ולא נמות. לומר ונחיה מתביעת מרגלים כי גם שעד כה הסתיר אימת מות גלה בעת דוחק הצרה. וגם לא נמות ברעב כי כלתה פרוסה ומה שאמרתי ונחיה הוא גם אנחנו שמרבה הגם את שמעון. ומה שאמרתי ולא נמות הוא גם אתה שמרבה הגם את בנימין. כי גם אם ישאר פה הוא בכלל הסכנה גם טפינו מרבה הגם את טף בנימין. וטוב ליכנס בספק נפש אחת מלבא בדם שבעים נפש בודאי והוא בכללם:

ובאומרם נקומה ונלכה ולא אמרו נקום ונלך. יתכן רמזו כי בהיות בנימין אתם יהיו עשרה ושכינה עמהם ויצליחו בהליכתם ועל כן הטילו שתי ההי"ן יתירות. והנה יעקב ראה כי הלא יטיל קנאה שמורה שאינו משלחו עם יתר אחיו כי אם עם יהודה. ועוד כי הלא גלה היות להם סכנת מות מעלילת מרגלים. כי על כן אמר ונחיה כמדובר ובכן בראות יהודה כי אביו שתק ולא שת לבו. אז אמר אנכי אערבנו וכו'. לומר אם רע בעיניך על אומרי שלחה הנער אתי שמורה כי לא תבטח באחי לשלחו אתם באחריותם. הנני שב ואומר כי איני רק ערב עליהם והם המופקדים מאתך וגם עליהם אחריות כי אנכי אערבנו. והוא מאמר יעקב אח"כ ואת בנימין קחו. ועל השנית מצרת אדוני הארץ מידי תבקשני שאלתם עמי בכוחי הגדול בידי כ"ש שלא אצטרך להלחם. כי אם והביאותיו אליך ושתהיה ההבאה באופן יעמוד חי לפניך. והוא אומרו והצגתיו לפניך והוא כי ידע שבהוליך אותו ינוח ישקוט האיש מכל תביעותיו. כאומרו ויאמנו דבריכם שנזכר לעיל. וכשמוע אביהם את דבריו כי הכין יהודה את עצמו למלחמה כאמור. זכר את אשר קרה לו עם עשו. שהכין עצמו למלחמה ולתפלה ולדורון וע"י כן הצליח. על כן אמר אם כן איפה עתה שהכנת עצמך למלחמה. הכינו עצמכם גם עתה לדורון. קחו מזמרת כו' והורידו כו' אך התפלה אני אעשנה. והיא ואל שדי יתן לכם כו' אשר בשמותיו ית' אלו הבטחני ית' הבטחות יתן לכם רחמים לפני האיש.

או יאמר כי שם שדי המורה שידוד ודין יתן לכם רחמים כי יתהפך לכם לרחמים לפני האיש. עם היותו בעל בחירה:

והנה במדרש (בראשית רבה פרשה כ"א) אמר רבי לוי בשם רבי תנחום בר חנילאי תאמר אותה החרדה שהחרדתי את אבא ויאמר מי איפה הוא שנזדעזעה עלי כאן. ולפי דעתם אפשר אמר הנה עד כה חשבתי היתה אימת מות עליכם מעלילת מרגלים. או מהכסף המושב. ואמרתם אותי שכלתם. כי מידם היתה מה שיוסף איננו ושמעון איננו. ודמם נדרש. וגם את בנימין תקחו ועל שלשתם תסתכנו כולכם ועלי היו כלנה. אך בראותי גודל בטחון יהודה באומרו הביאותיו והצגתיו אמר א"כ אין סכנת מות עליכם רק חרדה אלי לפנים. כנגד מה שהחרדתי את אבא שיאמר מי איפה. ולכן כאשר עשיתי מצות אבא. והבאתי מטעמים ונתברכתי. גם אתם הוליכו מטעמים כמצות אביכם וזהו זאת עשו קחו במצותי קחו וכו'. וע"י כן ואל שדי יתן וכו' כאשר כשהחרדתיו ברכני בשני שמות אלו וישלחני באומרו ואל שדי יברך אותך וכו':

עוד יתכן באומר א"כ איפה והוא כמאמרם ז"ל (שם כ"ח) בפסוק חיה רעה אכלתהו. כי לא חשד רק את יהודה שהוא אריה שהרגו ולהיותו בעל בחירה יכול לו ועל כן היה ירא יקרם אסון. כי קול דמי אחיהם צועקים עליהם מן האדמה על ההורג ועל הבלתי מוחים. אך עתה שראה כי מלבד ששם נפשו על בנימין גם כן אמר וחטאתי לאבי וכו' אמר בלבו אלו היה דם יוסף עליו כבר חטא לאביו. ואיך יפלא בעיניו היותו חוטא לאביו. והוא לא היה חושד את זולתו. על כן אמר אם כן כדבריך איפה הוא כלומר אשר חשבתי שלא היה איפה כי מת. עתה יראה כי איפה הוא בעולם הזה. כי אם בעל בחירה לא פגע בו ודאי שבעלי חיים לא יכלו לו כי צדיק היה ולכן שאין עליכם דם נפש. אל תיראו והורידו לאיש מנחה. ובזה יספיק כי אל שדי יתן לכם רחמים וכו'. אך לא תורידו הרבה רק מעט מכל דבר מעט צרי. ומעט דבש. בל יראה כי אשמים אתם בעיניכם. ובזה אמר ושלח לכם את אחיכם אחר. אחיכם הוא שמעון. אחר הוא יוסף כמאמרם ז"ל (שם ל"א) ואת בנימין כי בטח לבו. כי יוסף חי. ומזה ימשך כי גם על דבר הכסף אין פחד התפס כגנבים. על כן וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב עצמו תשיבו בידכם ואל תיראו שיהיה הכסף עצמו עליכם למזכיר עון ליתפס כי אין עליכם דם נפש שיאונה לכם עליו משפט מות כי אם איזה עון שוגג הוא שחטאתם ממקום אחר תחת ההנאה החומרית ההיא כבר באה עליכם החרדה הזאת והלכה לה. וזהו אולי משגה הוא אשר בכם ולא עון מזיד ועל כן נבטח בה' מן השמים תרוחמו:

או יאמר וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף וכו' תשיבו בידכם וכו'. כי הנה דרך ההולכים לקנות תבואה בעתות היוקר ברבות הקונים שכל א' מוליך צרור כספו בשקו. והמשביר הבר נותן בכל שק כשיעור המעות שמוצא בתוכו. ומתוך כך יקרה לפעמים לפי רוב הקונים. ישכחו מהביט אל תוכו. ועודנו הצרור בשק ימלאוהו בר ולחם. על כן אמר יעקב הזהרו שכסף משנה תקחו בידכם ממש. מזומן לתתו. ולא לתוך השק. וכן הכסף המושב תשיבו בידכם גם הוא. ולא בתוך השק. אולי משגה שנעשה הוא זה. כי שמתם כספיכם בשקים עודם ריקים ויתנו האוכל אל תוכם. וע"י כן נמצא הכסף תוך האוכל. ולא היה מושב בידים. ואת אחיכם קחו כלומר כולכם בערבות יהודה כמאמרו השני ולא כבראשון באומרו שלחה הנער אתי כמדובר למעלה. ואל שדי יתן לכם רחמים וכו' לומר הנה אני לא אדע אם פרידת בנימין יקרב מיתתי. טרם יבא ואראנו. על כן מה שאבקש הוא שאל שדי יתן לכם רחמים ושלח לכם את אחיכם גם שלא ישלחו אלי. כי ואני כאשר שכלתי עד כה מיוסף ושמעון. שכלתי מבנימין מעתה עד יום מותי. אם אמותה טרם יביאוהו לפני. והוא מאמר יהודה באומרו אל יוסף לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת. אביו מצרתו כפירש"י וע"ד רז"ל (שם) שאומרו אחר הוא יוסף באופן שהוא שיהיו בחיים שניהם יאמר. ובכלל התפלה הוא. כי ואני יהי רצון שכאשר שכלתי מהמשולחים לכם שהם בחיים. כן יהיה מה שאני חושב לשכול מבנימין בשלחי אותו כי יעמוד חי:

יד

ויקחו וכו'. אמר כי עשו מצות אביהם. כי ויקחו את המנחה ומשנה הכסף כדי שבזכות זה תתקיים התפלה שהיא שאל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. על כן הלכו ויעמדו לפני יוסף שהוא האיש. ולא לפני אשר על ביתו תחלה כמנהג. כדי שתחול התפלה שיתן להם רחמים לפני האיש:

טו

וירא וכו'. חש פן ימנעו מלאכול להיותם מלומדים בשחיטה ומליחה. כי הכל היו מקוימים כנודע. ע"כ צוה יוסף שלא יטבחו ויכינו הבישול. עד בואם הביתה ויראו כי הכל בכשרות. וזהו הבא את האנשים. ואז וטבח טבח שיהי' טבח היא שחיטה. וגם והכן שהוא מליחה ובשול. שיראו כי הכל בכשרות. וזהו ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף. משא"כ בית פרעה וכיוצא כי לא היה נעשה בכשרות רק ביתה יוסף:

יז

ויראו האנשים וכו'. ראוי להבין מה זו היראה. (א) האם היום היחלו להיות בית יוסף. (ב) האם יחפוץ להתגולל עליהם מי יעכב בידו. גם שלא יבאו בית יוסף. (ג) מה הוא הכפל להתגולל ולהתנפל. (ד) שאחר בכייתם על עצמם. בוכים על חמוריהם. (ה) אומרו בתחלה כאלו הלכו שתי פעמים. ויערער על הראשונה:

אמנם הנה בראותם כי לא דבר בם במקום קביעותו ששם משביר לכל עם הארץ ולא בית פרעה כ"א בית יוסף. אמרו אין זה כי אם לעשות משפט מעוקל. במקום שאין אנשים כאשר במקום הוועד. כי שם גדולים וטובים שיבוש מהם. והוא כ"א היה שם היו אומרים היתכן שהיו גוזלים ומשימים באמתחותם שיחפשו ויתפשו. ועוד האם בפעם הראשונה שבאו לשבור אוכל חמדו לגזול. שעוד לא ימכרו להם וימותו ברעב. אך בביתו אין מכלים. על הטענה הראשונה אמר על דבר הכסף השב באמתחותינו. ועל השנית אמר אנו מובאים במקום שאין דובר אליו דבר וגם כיון בהבאתו אותנו פה. והיא להתגולל עלינו לגלגל מזו אל הראשונה. לומר כי כאשר עשינו זאת. כן צדק בתביעת מרגלים. כי העושה זה עשה האחרת. מה שלא היה יכול לעשות בבית הועד. כי שם יעידון יגידון. כי נדרש אם יביאו את הקטן יאמנו דבריהם ולא יחקור עוד. וזהו להתגולל עלינו. וש"ת איך יביא ראיה מזו אל הראשונה. כיון שזו הוא עשה. כי שם כספנו באמתחותינו. לז"א ולהתנפל עלינו. כי עתה אשר עשה בכסף. יפיל עצמו עלינו בבית בכח גדול לומר כי אנו עשינו. ועוד סיבה אחרת שעליה התחכם להביאנו תוך ביתו הלא הוא ולקחת אותנו וכו'. והוא כי אם בבית מועדו במקום גדולי המלכות אשר לפניו. גם שנתחייבו לא יספיק לקחת גם חמורינו מפני האמת לאות. אך בביתו יעשה כרצונו לקחת גם חמורינו. ולא נוכל לשלחם באוכל להשיב נפש אבינו וכל ביתו. וימיתו ברעב יחד כלם. בזה נוחם יסתר: יח ויגשו וכו' ויאמרו וכו'. (א) ראוי לשום לב למה דברו פתח הבית. (ב) או' ל' בי. כי אינו ל' בקשה. וגם לא בקשו דבר רק מתנצלים לפניו. (ג) מהו כפל ירד ירדנו. כי הנה זה אפשר כיוונו רז"ל (שם פ' צ"ב) באומרם ירידה היא לנו שהוצרכנו לשבור אוכל. נמצאו כי הירידה ראשונה היא מעלה והשנית ירדה מצרימה. (ד) אומרו בתחלה שהוא מיותר וגם ידוע שהוא לשבור אוכל ולא היל"ל אלא ויהי כי שבנו בדרך במלון וכו'. (ה) כי טוב היה להם לשתוק כי אין תובע דבר. (ו) כי מיד באומרו והנה כסף איש בפי אמתחתו היל"ל לא ידענו מי שם כספנו באמתחותינו. (ז) מאן מוכח שכן הוא כי לא ידענו מי שם כספם וכו'. (ח) באומרו שלום לכם למה חזר ואמר אל תיראו. (ט) אומרו נתן לכם מטמון וכו' איך ישית לב לומר מה שהוא פליאה ויראה כפטומי מילי שישימוהו תוך האמתחות:

אמנם הנה המה הובאו בית יוסף ויגשו בלבד אל פתח הבית לראות אם יקבל התנצלות כי הם חשדו כי זה עשה בערמה. ואם לא יקבל טוב לדבר בפתח שהוא קרוב לצאת וידונו בית הועד שהאנשים שם. ויאמרו כאיש א' בלשון יחיד בי אדוני לא דרך חניפות רק בי ובלבי אתה אדוני של כלנו אחד. עם היותך עבד לשר והתחילו ויאמרו ירוד ירדנו וכו'. לומר הלא מי שיגנוב מהשר לא יהיה בפעם הא' רק אחר פעמים שלש שהתנהג בחסידות כי לא יורגש. אך לא בתחלה:

עוד טענה ב' כי לא יעשה כן מי שהולך לשבור בר בימי רעבון. כי עוד לא יתנו לו אוכל וימות ברעב. וב' טענות אלו ירוד ירדנו לומר דרך תימה האם ירוד ירדנו ב' פעמים לא כן היה רק בתחלה בפעם הא' והיתכן שבתחלה גנבנו. ועוד כי היה לשבור אוכל. שעוד לא יותן לנו אוכל להשיב נפש ולא החזרנו מיד. כי לא ראינו עד בדרך במלון. ואין לומר אולי היה כסף איש בשולי אמתחתו. ושכחתם ושמתם הבר עליו. כי הלא מצאנו בפי האמתחת ואין לומר שגנבנו והחזרנו. כי הלא ונשב אותו בידנו וגם אין לומר שלנסות אם תרגישו השבנו. שא"כ היה לנו להטמין עד ראות דבריכם אך זה וזה מוכן בידינו לתת. אך הושם בידים ואין הספק אלא שאנו לא ידענו מי שם כספנו אלא אתה:

כב

ויאמר שלום וכו'. אמר הנה אתם יראים על עצמיכם ולא על חמוריכם וחפצים לתת כסף ראשונה. והנה על עצמכם שלום לכם ועל חמוריכם אל תיראו והכסף המושב לא נקבל כי הנה אלהיכם ואלהי אביכם וכו' לומר אל תתמהו על פלא כפול תת הוא ית' מטמון ושומו ג"כ תוך האמתחות כי הלא גם לכם זכות כפול כי הוא ית' אלהיכם וגם אלהי אביכם מהיותו אלהיכם נתן לכם מטמון. ומהיותו אלהי אביכם נתנו באמתחותוכם ואם תפחדו פן אדוני יתבענו מכם אין פחד כי הנני מודה כי כספיכם בא אלי ומידי יבקשנו:

או יאמר הלא מצאתם איש צרור כספו בשקו. וא"א שגנבתם כל איש כסף עצמו בצרור שלו אם לא שהנחתי כסף כל איש בצרור שלו שאלו הייתי מתיר הכסף ונותנו בכלל יתר המעות. איך יתכן בירר כל אחד מכם כספו בין מעותי וצררו בצרור שלו. והנני מעיד כי כספיכם בלתי צרור בא אלי באופן בלתי החשדה.

או יאמר לא ימנע או נתתם לי כספיכם או לא נתתם ונשאר בידכם אם נתתם אלהיכם וכו' נתן לכה מטמון ואם לא נתתם כספיכם בא אלי מעצמי מן השמים. וז"א בא ולא אמר נתתם לי באופן שלא יבצר מהיות נס או אצלי או אצליכם:

או יאמר ראו עתה כי ה' נתן לכם מטמון כי הנה כבר כספיכם בא אלי ובכן מטמון משלו נתן לכם ה' ושמא תאמרו אולי לב אדוני לא כן היא עמכם ואני הוא המדבר על לבבכם מעצמי על כן ויוצא עליהם את שמעון שיספר להם טוב לב אדוניו כמשז"ל (ב"ר צ"א) ויאסור אותו לעיניהם לעיניהם בלבד רק הוציאו מיד וכן או' כי בהיות יוסף בבור. היה שמעון זורק עליו אבנים ויוסף היה עתה זורק לו פטומות. וגם היות שמעון בלתי אסור בבית הסוהר הורה באומרו ויוצא אותו עליהם שלא היתה ההוצאה מהסוהר שתהיה יציאתו אל כל העולם רק אליהם כי מהם בלבד היה נסתר:

כג

ויבא האיש וכו'. כנגד מה שיראו פן יקחם לעבדים. ויתן האיש בעצמו מים וירחצו רגליהם. שאדרבה יעבדום לרחוץ רגליהם וכנגד אומרם ואת חמורינו אמר ויתן מספא לחמוריהם מתנת חנם. וזהו אומרו ויתן מספא לחמוריהם ע"י עצמו. ואמר ויכינו את המנחה ולא הוליכוהו אליו מיד במקומו עד בואו הביתה הוא כי שמעו וכו'. והוא כ"א היו נותנים אותה תחלה היו עושים עצמם אשמים ונותנים שוחד. כי הלא שאר הבאים לשבור אוכל אין מביאים מנחה על כן הכינו במקום ששמעו כי שם יאכלו אתו לחם כמחזיקים טובה על מה שמאכילם:

כז

וישאל להם כו'. אחר אומרו השלום אביכם. בכלל הוא שעודנו חי וכן בתשובתם שלום לעבדך לאבינו. ומה צורך לומר עודנו חי. אך באומרו ותחי רוח יעקב ארז"ל (שם צ"ד) כי חיותו האמתי הוא רוח קדשו שהיה בו תמיד. וע"י עצבותו על יוסף נסתלקה ממנו. וע"י כן לא ידע מענין יוסף ועל זה יהיה מה ששאל יוסף ואמר השלום אביכם. ובמה אדע השלום לו ביודעי העודנו חי האם היותו בו הוא רוח קדשו. ובלבו היה שמצרתו והעדר שלומו נמנעה רוח קדשו ממנו. והמה הסתירו ויאמרו שלום וכו' עודנו חי. שאם לא יאמרו שעוד רוח קדשו בו אולי יאמר שעל שהוצרו את אחיהם שאמרו עליו והאחד איננו נהיה הדבר:

כח

וישא עיניו וכו'. אומר בן אחיו בן אמו מיותר. ולכן אומרו הזה אחיכם. ודאי כי זה הוא וגם למה נתייחדה לו ברכת אלהים יחנך וידוע מאמרם ז"ל (ב"ר פ' צ"ב):

אמנם זכר מאמר המלאך אליו נסעו מזה כי נסעו ממנין ז"ה ולא חשבו אחוה עם בני רחל. והנה ראה יוסף כי היו מרחמים על בנימין בגדר אחים כאשר סיפר יהודה. ממה שהתעצמו בשבילו ואמר אליו לא יוכל הנער לעזוב את אביו. וכן מאשר קראוהו קטן עם היותו בן ארבעים שנה שהיא הוראת רוב חיבה. והיה יוסף כמתמיה איך חשבוהו לאח אחר היותו מרחל והראותם בחינת חיבה עמו. וז"א וירא את בנימין אחיו כלומר שהיה אחיו לו לבדו להיותו בן אמו רחל ולא אחיהם. כי נסעו ממנין ז"ה והוציאו את בני רחל. ואמר הזה אחיכם הקטון לומר הזה חשבתם למנין ז"ה שנסעתם ממנו חשבו אחיכם עם שהוא בן אשה אחרת התחשבוהו לאח לכם וגם זה הוא גדול בן ארבעים שנה ואמרתם שהוא קטן. שתורו בזה חיבה יתרה אז אמר אלהים יחנך. שיתן חנך בעיניהם תמיד כי עד כה מן התימה הוא:

או אם עד כה שם הרחמים נתן חנך בעיניהם יהי רצון שגם אלהים הוא מדת הדין יחנך כדי שלא יהיה הפסק בהסכם מדת הדין:

ל

ויאמר וכו'. אומר ויבקש לבכות כמו זר נחשב כי הלא הבכי מאליו בא בלי יבוקש. אך בראותו את אחיו נכמרו רחמיו על כל השנים שנצטער על צרתו. והיה בקרבו כאש בוער' עצורה לו ובקש לכבות האש ויבא החדרה ובכה ורחץ פניו להעבירו. ולא נכבה אשו משום חציו והוצרך להתאפק וז"א וירחץ כו' ויתאפק כו':

לא

וישימו לו וכו'. עורכי השלחן לא השוו את אדוניהם עם זולתו וישימו לו לבדו ולהם לבדם. אך הוא לא רצה רק וישבו לפניו והושיבום הבכור כבכורתו וכו' הוא כי היו ארבעה בכורות ולא השוה הבכורות יחד רק כל בכור כבכורתו כי לא יושוה דן וגד לראובן רק כל בכור לפי גדרו וכן הצעיר כצעירתו כל פרטי לפי ערך צעירתו ועל השגיחו בכל הפרטים האלה ויתמהו וכו':

לג

וישא וכו'. יש אומרו שחמש של בנימין היו כי כל אחד מבניו ואשת יוסף נתנו מנה אחת והשלים הוא ואפשר לומר כי ראה יוסף את אחיו בפניו והכיר כי לא טעם טעם חטא כנודע (שבת דף נ"ה) כי הוא מד' שמתו בעטיו של נחש והראה מהם יתרונו בפניהם כי המה חטאו ועל כן היה יתר עליהם חמש ידות כי מלבד מנה אחת שניתנה לו על גופו ככל א' מהם עוד לו חמש ידות כנגד ה' שמות שיש לנפשו על חמש בחינותיה יחי"דה חי"ה נפ"ש רו"ח נשמ"ה שלא פגם באחת מהנה: או יהיה כי יתרון בנימין על השבטים הוא ששכינה שורה בחלקו שהוא אכסניא לה וידוע שהיא נקראת ה"א על כן היה יתרונו עליהם ה' ידות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף