מזרחי/בראשית/מג

מזרחי בראשית מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

יהודה אמר להם המתינו כו'. ב"ר דאל"כ למה ענה יהודה לבדו כשאמר להם אביהם שובו שברו לנו ואמר העד העיד בנו האיש שזה לכלם נאמר ולא ליהודה לבדו:

ב

לא תראוני בלא אחיכם אתכם. כי מלת בלתי פה משמשת במקום לא כמו מכה בלתי סרה שפירושו מכה שלא תסור עד בלתי שמים עד לא שמים ויחסר בי"ת השמוש כאלו אמר בבלתי אחיכ' אתכ' וכמוהו שבי אלמנה בית אביך בבית אביך ולא כמו בלתי אם גויתינו שפי' לא נשאר אלא גויתינו וכן בלתי לה' לבדו אלא לה' לבדו שא"כ תחסר מלת כאשר שהי' לו לכתוב לא תראו פני בלתי כאשר אחיכ' אתכ' שאין מנהג הכ' לקצר זאת המלה ואמר בשום מקום ולכן המתרגם שתרגם אותו במקום אלא והוסיף מלת כאשר אלהין כד אחוכון עמכון צ"ל שהוא פתרון ענין ולא פי' מלה כמו שכתב רש"י:

ו

אפילו עצי עריסותנו גלה לנו. ב"ר ופירושו מולדתנו העריסו' שמולדתנו שהם הילדי' הקטני' מונחי' בם כמאמר רז"ל אפי' קטני' שבעריסותיהן דאל"כ לנו ולבנינו מיבעי ליה:

ונגד לו שיש לנו אב ואח. הוצרך להוסיף יש לנו אב או אח ולא הספיק לו עם הדברים האלה מפני שפי' על פי הדברים האלה הוא על פי שאלותיו ויחויי' מזה שיהיה פי' ונגד לו כך וכך כפי שאלותיו והוא מקרא קצר שאלו היה פירושו ונגד לו את הדברים האלה ששאל היש לכם אב או אח היה לו לכתוב ונגד לו את הדברים האלה לא על פי הדברים האלה:

כי יאמר אשר יאמר כי משמש בלשון אם ואם משמש בלשון אשר הרי זה שמוש א' מארבע לשונותיו שהרי כי זה כמו אם כמו עד אם דברתי דברי. פי' מה שאמר תחלה כי יאמר אשר יאמר חזר ופירש אותו ואמר מפני שכי משמש בלשון אם ואם משמש בלשון אשר ויחוייב מזה שכי משמש בלשון אשר אחר זה רצה להודיע אנה מצאנו כי בלשון אם ואנה מצאנו אם בלשון אשר ואמר הרי זה שמוש אחד מד' לשונות של כי והוא אי והרי כי זה כמו אם ויהיה זה והאם כמו עד אם דברתי דברי שהוא במקום אשר הרי שכי הוא במקום אם ואם הוא במקום אשר:

ח

נצנצה בו רוח הקדש. דאל"כ ונחיה למה לי היה די לומר שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ולא נמות שפירושו ברעב כדפרש"י:

בנימין ספק יתפס ספק לא יתפס כו'. ב"ר דאל"כ גם אנחנו גם אתה גם טפינו למה לי:

ט

והצגתיו שלא אביאנו אליך מת. שההצג' וההעמד' אינן נופלין רק על החי לפיכך אמרו אין פודין את הקדשים לאחר מיתה מפני שכתוב בהן והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך אותה ולאחר מיתה לאו בת עמידה היא:

כל הימים בעולם הבא. בב"ר זה העולם הבא שכלו יום ובמכות פרק אלו הן הגולין אמר רב יהודה אמר רב נדוי על תנאי צריך הפרה שנ' אם לא הביאותיו אליך וחטאתי לך כל הימים וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מתגלגלין בארון עד שעמד משה ובקש רחמים עליו כו' דליכא למימר דעונשו של יהודה הוה משום דכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן התנאי בטל והמעשה קיים ויהודה דלא כפליה לתנאיה ה"ל כאילו אמר שלחה הנער אתי וחטאתי לך כל הימים דאי אפשר לומר שיהודה היה טועה בדין הזה שלפחו' היה אביו מודיעו כדי שלא יכשל אבל בנדוי על תנאי שצריך הפרה אפשר שהיו יהודה גם אביו טועין בו מפני שלא נודע זה רק ממקרה שקרה ליהודה שנכשל בו כדאיתא במכות משא"כ התנאי שצריך להיותו כתנאי בני גד ובני ראובן שהוא מבואר בתורה ואי אפשר לומר שיהודה ואביו היו טועין בואו אפי' את"ל שידעו זה לא ידעו שהנדוי שקבל בעולם הבא אין לו הפרה ונכשל בו:

י

כי לולא התמהמהנו על ידך. דאל"כ מה היו מתרעמים עליו אם לא היתה המניעה מידו:

כבר היינו שבים. לא שכבר שבנו כפי המובן ממלת שבנו:

עם שמעון. פירוש והייתי מרויח הצער שאתה מצטער בעבורו דאל"כ מאי נפקא מינה אם היו שבים פעמים:

יא

לשון יתר הוא לתקון המלה. כי היה די לומר אם כן זאת עשו אלא שבאה לתקון הלשון ויופיו כאילו אמר כן איה פה תקנה ועצה:

אם כן אזקק לעשות שאשלחנו עמכם. פירוש מלת אם כן אינה דבקה עם אנכי אערבנו הסמוך לה דאם כן היה לו לומר אם כן אשלחנו לא אם כן זאת עשו שזהו אחר הסכמת השלוח רק הוא דבק עם שלחה הנער ואמר אם כן שאזקק שאשלחנו כמו שאמרת איפוא איה פה תקנה ועצה להשיאכם ואל"ף איפוא במקום ה"א:

צריך אני לחזור ולבקש איה פה תקנה ועצה להשיאכם ואומר אני זאת עשו. הוצרך להוסיף צריך אני לחזור ולבקש על מאמר איפוא שפירושו איה פה תקנה ועצה להשיאכם מפני שלא יתכן לומר א"כ שאזקק שאשלחנו איה פה תקנה ועצה להשיאכם כי מזה נראה שאם לא היה נזקק לשלחו היה יודע העצה והתקנה שישיאם ולא היה נבוך בה לומר איה פה תקנה ועצה ואין הדבר כן אלא הכי קאמר א"כ שאזקק שאשלחנו אזקק לבקש איה פה תקנה ועצה להשיאכם אבל אם לא היה נזקק לשלחו לא היה נזקק לבקש העצה וזהו שהוסיף ואמר א"כ שאזקק לשלחו צריך אני לבקש איה פה תקנה ועצה גם הוצרך להוסיף ואומר אני קודם מאמר זאת עשו מפני שלא יתכן לומר זאת עשו אחר מאמר צריך אני לבקש איה פה תקנה ועצה מפני שזאת עשו מורה שהיה יודע התקנה והעצה ומלת איפוא מורה שלא היה יודע התקנה והעצה אבל עם תוספת ואומר אני על זאת עשו הוא כמסופק וכאילו אמר ונראה לי שזאת העצה צריך לעשות:

שהכל מזמרין עליו. לא שהפירות עצמן הן זמרה שהזמר אינו נופל אלא על הדבור מזמור לתודה זמרו לאלהינו זמרו:

יב

משנה פי שנים כראשון קחו בידכם לשבור אוכל שמא הוקר השער. ב"ר לא כסף שני חוץ מהכסף המושב כמו משנה למלך אחשורוש שאם כן היה לו לומר תחלה את הכסף המושב בפי אמתחותיכ' תשיבו בידכם ואח"כ וכסף משנה קחו בידכם וכן תרגמו המתרג' על חד תרין:

משגה הוא שמא הממונה על הבית שכחו שוגג. לא שמא שכחתם אתם ולא נתתם אותו כי כתוב ויראו את צרורות כספיהם המה ואביהם וייראו אלמא ברור היה להם שכבר נתנוהו ולא נשאר הספק אלא על הממונה אם עשה זה בכונה או בשגגה:

יד

ואל שדי מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה הריני מתפלל עליכם. אמר זה מפני שנראה מקשר המקראות שגם זה מכלל הדברים הראשונים וכאילו אמר ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש ואני ידעתי שאל שדי יתן לכם רחמים וגו' לפיכך הוצרך לומר שאין זה דבק עם הדברים הראשונים רק הוא התחלת דבור שאח' שסיים דבריו חזר ואמר מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה והריני מתפלל עליכם וכך הוא בתנחומא:

שדי שיש די בנתינת רחמיו וכדי היכולת בידו ליתן יתן לכם רחמים. דאם לא כן למה קראו כאן בשם שדי:

לרבו' יוסף. ב"ר דאם לא כן אחר למה לי:

ואני עד שובכם אהיה שכול מספק. לא שאני שכול מעתה כפי המובן משכולתי שכלתי דאם כן מאי ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם וגו':

טז

שהיה לו לומר וטבח. על משקל שלח לך שלח העז שהוא צווי לא טבוח שהוא על משקל שלוח שרים שהוא מקור וליכא למימר שהוא צווי על משקל פעול כמו שמור זכור כי לא מצאנו מהפעלים שלמדי"הם ח"ת שיהיה הצווי שלהם רק לגזרת פעל והמקור מהם הוא בהפך שכלם הם לגזרת פעול שלות שרים מבטוח בנדיבים לזבוח ליי' סלוח לו:

יח

ואין דרך שאר הבאים כו'. ולכן וייראו שאין זה אלא לאספם אל משמר:

אל תוך הבית הזה. שכל לשון ביאה אינו נופל רק על תוך הדבר המוקף כגון בית וכיוצא בו אך מפני שכבר הוזכר למעלה ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף כי הובאו בית יוסף קצר פה:

עלילת הכסף. הוצרך להוסיף עלילת הכסף אחר מאמר להתגולל עלינו מפני שאמר סתם להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו ולא פירש מי הוא המתגולל והמתנפל כי לא יתכן לומר שהוא הכסף הכתוב למעלה על דבר הכסף השב באמתחותנו כי הם לא יפחדו מנפילת הכסף עליהם רק מנפילת עלילתו עליהם:

כ

ובלשון ארמי בייא בייא כדאמרינן ביבמות בפרק נושאין על האנוסה ובסנהדרין פרק ארבע מיתות אמר רב יהודה ואיתימא ר' יונתן בייא בייא ופרש"י בלשון ארמי הוי לשון גינוח וצעקה כמו אהה בלשון הקדש ואף על פי שאינו מלשון בעיא ותחנונים מ"מ קרובים הם שהצעקה והגינוח אינה אלא כדי שירחמו עליו והראיה על זה שאחר שפירש רש"י שם גבי היינו דאחרביה לביתא וקלייה להיכלא בייא בייא לשון גנוח וצעקה חזר ואמר שהיו מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע דעבודת כוכבים אלמא כל גניחתם וצעקתם לא היתה רק בקשת רחמים אלא שבקשת הרחמים פעם עושין אותה עם הבעיא והתחנונים ופעם עם הגינוח והצעקה שכשהאדם גונח ומתרעם על מה שעבר מרחמין עליו מלעשות לו כיוצא בו. והרמב"ן ז"ל טען ואמר שזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי ואינו דומה אליה כי בייא כולה מלה אחת היא לא תשתנה ולא יאמר בי ועוד שהמלה ההיא אינה לשון בעיא ותחנונים כמו שאמר הרב אלא לשון צעקה ותרעומת על שקר ועוות דבר ואנקלוס שתרגם בי בבעו לא שהוציא מלת בי מן בעו אבל רדף הענין שהוא בא בכל מקום בענין הבקשה עכ"ד. ונראה לי שאין מכל אלה טענה כלל כי מה שטען שהוא זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי הרי בכמה מקומות סמכו את לשוננו הקדוש בלשונות נכריות ואמרו גבי באש ישרפו אותו ואתהן ואת אחת מהן ולשון יוני ה"ן אחת ואמרו ארבע בתים של תפילי' קרויין טטפת טט בכתפי שתי' פת באפריקי שתי' וכאלה רבות ובלשון ארמי הרבה מאד ישגא אחו בלי מים אתא בקר מי מלל ומאן לימא לן שלשוננו לקחו מהם ולא ההפך ועוד הרי בב"ר אמרו גבי בי אדוני דויגש בייא את מעביר עלינו. ומה שטען כי בייא כולה מלה אחת לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי אינה טענה כי הלשונות אינן לקוחות זו מזו על הרוב אלא בתוספת ומגרעת שהרי אמרו גבי ואתהן ואת אחת מהן ה"ן בלשון יון אחת ואינו כן כי האחד בלשון יוני אונ"ה שהוא בלשוננו הנה כי הה"א בלשוננו אל"ף בלשון יון והנה הלשון שלנו קצר וכתוב הן במקום הנה ועוד הרי בב"ר עשו זה בהדיא כדלעיל. ומה שטען עוד שמלת בייא אינה אלא לשון צעקה ותרעומת לא בעיא ותחנוני' תשובתו מבוארת ממה שפירשנו שהגניחה והבעיא שניהם מורים על בקשת הרחמים ואחר שהמכוון הוא הבעיא תפש העיקר וקראו בשם התכלית לשון בעיא ותחנונים אע"פ שפירוש המלה הוא מענין גנוח וצעקה כמו שפירש הוא עצמו שהמתרגם שתרגם אותו בבעו אינו מפי' המלה אלא מפתרון הענין כמנהגו ברוב המקומות ואל תשיבני ממה שכתב הרב שלשון בעיא ותחנונים הוא בלשון ארמי בייא ומשמע שלשון זה כלשון זה לא שהמכוון בשניהם אחד כי לפעמים יאמר על מכוין הענין שהוא הוא:

ירידה היא לנו. ב"ר לא מלשון ירידה הוא דמפיק לה דהא א"י גבוה היא מכל הארצות וההולכים בה משאר הארצות יקראו עולים כדכתב רש"י בפסוק מהרו ועלו אל אבי ויחוייב מזה בהכרח שההולכים מארץ ישראל לשאר הארצות יקראו יורדים ולמעלה מזה כתוב ויקומו וירדו מצרים ולא דרשו כלום אלא מדכפל בלישניה וכתב ירוד וירדנו הוא דמפיק לה כדדרשו גבי הענק תעניק נתון תתן פתוח תפתח אם גנוב יגנב הקם תקם עזוב תעזוב בפרק אלו מציאות ובכמה מקומות בגמרא ואף על פי שיש לומר דברה תורה כלשון בני אדם ה"מ היכא דליכא למדרש בהו אבל היכא דאיכא למדרש דרשינן:

כג

אלהיכם בזכותכם ואם אין זכותכם כדי אלהי אביכם בזכות אביכם. תנחומא דאל"כ למה לי תרתי בחד סגי:

כה

ויכינו הזמינו עטרוה בכלים נאים. לא שהכינו הוייתה שהרי מוכנת ועומדת היא מעת צאתם מבתיה' כדכתיב ויקחו האנשים את המנחה כו':

כו

ויבא יוסף הביתה מפרוזדור לטרקלין. לא מחוץ כי כבר הובאו בית יוסף:

כח

ויקדו וישתחוו על שאלת שלום. פי' על ששאל בשלומם ובשלום אביהם לא על שנראו לפניו כי כבר כתוב ויביאו לו את המנחה וישתחוו לו ארצה ועוד שאין דרך הקידה וההשתחויה אלא בעת הראותם לפניו לא אחר שדבר להם ושאל בשלומם:

כט

בשאר השבטים שמענו חנינה אשר חנן אלהים כו'. פי' מה שלא ברכו יוסף בלשון ברכה אלא בלשון חנינה הוא מפני שבשאר השבטים שמענו חנינה שנאמר בהם אשר חנן אלהי' את עבדך ובנימין עדיין לא נולד לפיכך ברכו בלשון חנינה כדי שיהיה גם הוא כמותם:

לב

כי תועבה היא למצרים דבר שנאוי הוא למצרים לאכול את העברים. הודיענו בזה שמלת היא שבה אל האכילה עמם לא אל העברים דאם כן תועבה הם למצרים מיבעי ליה:

לג

הבכור כבכורתו מנחש בגביע כו'. בב"ר לא שישבו כן מאליהן כמנהגם לעשות דאם כן מאי ויתמהו האנשים דקאמר על מה היתה תמיהתם:

לד

חלקו עם אחיו ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים. תנחומא דאל"כ למה חמש ידות:

ומיום שמכרוהו לא שתו. ב"ר דאל"כ עמו למה לי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.