אלשיך/בראשית/מב

אלשיך בראשית מב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וירא יעקב כו'. יקשה (א) אם הכוונה שהיה מיצר יתראו כשבעים בעת רעבון. היל"ל וירא כי יש רעב בארץ ויאמר לבניו כו'. (ב) שא"כ נראה שהיה להם לחם. כי א"א להתראות שבעים אם המה רעבים כפי האמת. (ג) כי עודנו מדבר ולמה נאמר ויאמר פעם שנית. (ד) כי תחלה אמר וירא כי יש שבר ואח"כ אומר שמעתי. (ה) אומרו ולא נמות כי מי לא ידע שאם יחיו לא ימותו. (ו) אומרו וירדו אחי יוסף כו' כי אחר אומר שאת בנימין לא שלח ידוע כי י' הם ולמה נא' עשרה. (ז) אומר בתוך הבאים מה בא ללמד. (ח) או' כי היה הרעב בארץ כנען הוא מיותר:

אמנם לבא אל הענין נקדים ב' דברים. (א) הנודע מספר הזוהר כי בעידן ריתחא אין לאדם להתראות בפני כתות חצונים הנמצאים שם בלי ספק. (ב) כי למדונו רז"ל (שם צ"א) כי ידע יעקב מענין גלות מצרים שזה רמז באומר רדו שמה שהוא מנין רד"ו. ונבא אל הענין אמר וירא כי הנה גם כי נסתלקה מיעקב נבואה כל הכ"ב שנה. לא יבצר ממנו קצת ראיה נבואיי כרואה ואינו רואה בעצם או בדרך חלום:

ובזה וירא יעקב כי יש שבר במצרים וצריך לשלח לבניו לשבור ממצרים על כן אמר אם אומר להם רדו מצרימה וישאר בנימין הלא יקנאו בו כאשר ביוסף על כן מה עשה טרם יאמר דבר הקדים הקדמה כמצטער על צרתם. ואמר למה תתראו כלומר אוי לי למה באה צרה שתתראו. כי תצטרכו להתראות במקום מקטרגים פן יאחזו בכם. ואחר אומר מה שהורה כי קשה עליו צערם הקדמה אל מה שרוצה לומר עשה אח"כ מאמר שני. ויאמר כמפורש הענין הנה שמעתי כי יש שבר כו'. לומר הנה שמעתי שהשבר שיש הוא במצרים. מקום הגלות שכחות המקום מקוים מתי יאחזו בכם וצר לי עליכם כי תתראו שמה בפני כחות המקוים לשעבדכם. ואמר שמעתי ולא אמר ראיתי כי הנה היה חושד את בניו על דבר יוסף כמ"ש ז"ל שאמרו חיה רעה אכלתהו על אריה יהודה:

ובזה אמר אם אומר שראיתי בנבואה. יצטערו פן גם אתנבא מעשיהם ביוסף על כן אמר הנה שמעתי ולא אמר ראיתי ואמר עם כל זה שיש צער כי תתראו מתנחם אני כי טוב טוב הוא כי הלא אין כח למצרים עליכם של מות וטוב הוא צער שם ממות בכאן וזהו או' רדו שמה גם היות מקום גלות ונחיה שם ולא נמות פה ברעב וש"ת א"כ איך לא חשו פן ישתעבדו שמה בגלות ולא יניחם לשוב והלכו. לזה אמר כי שמו מגמת פניהם ג' דברים (א) היותם אחי יוסף כי שבו מאשר נסעו מהאחוה כמו שאמרו רז"ל (שם פ' פ"ד) נסעו מזה ממנין זה וחזרו עתה לקשר האחוה ולמסור עליו נפשם. כנודע מרז"ל (שם פ' פ"א) וזה יאמר וירדו אחי יוסף שהוא לבקשו והולכים בדרך מצוה אינן ניזוקין. (ב) היותם עשרה כי שכינה עמהם. (ג) לשבור בר להחיות כל בית אביהם שהיא מצוה רבה. ובזה לא חשו גם שהוא ממצרים. וזהו וירדו כו' לשבור בר ממצרים ועל מה שחש יעקב מקנאת בנימן שאינו משלחו כהם אמר כי אחר הראותו כי היה מצטער עליהם די להם הוראת הצטערי עליהם. כי מה שאינו משלח את בנימין הנה הוא כי אמר פן יקראנו אסון כי הוא לבדו נשאר מאמו וכיון שהתחילה מדת הדין לפגוע בבניה. קל לפגוע בשאר כנודע וזהו ואת בנימן וכו' כי אמר פן יקראנו וכו'. והיא טענה שאין להם תשובה כי איכה יאמרו חי הוא הפך אומרם לאביהם שהומת. ולרמוז כי היה לבבם שלם בלתי הקפדה על מה שחס אביהם על בנימין יותר מעליהם. וגם במה שרמז שהם אחי יוסף ומכוונים לבקשו כאשר יתבאר אמר ויבאו בני ישראל ולא בני יעקב. לרמז על יושר לבם כאמור שאם לא כן הוא מיותר שידוע שבניו הם. ואמר שבאו בתוך הבאים כמו שאמרו רז"ל (ב"ר פ' צ"א) נפרדים בין העם מפני העין. וש"ת היכן היו כל כך עם שיתפרדו עשרה בתוכם ולא יורגש חברתם. לזה אמר כי היה הרעב בארץ כנען. ועל כן היו באים גם כל יושבי ארץ כנען ובאו בתוכם. ואיך נמצאו יחד לפני יוסף וישתחוו לו. על כן אמר ויוסף הוא המשביר וכו' והוצרכו להתראות לפניו לשבור ממנו וע"כ ויבאו כו' וישתחוו לו כו':

ו

ויוסף הוא השליט על הארץ כו'. והנה טרם נבא אל ביאור הכתובים נשית לב דרך כלל אל אשר עשה יוסף לאחיו. כי הלא מעשים אשר לא יעשו על יד איש צדיק כמוהו עשה למו כי הלא תחלת מעשה דבר אתם קשות ועוד מעט ויאמר אליהם מרגלים אתם. והגיעם עד שערי מות כי הם לא ידעו כי קול דברים היה כי אם שבכל לבבו וכל דעתו היה אומר להשמידם. כמשפט למרגלים את הארץ כי אחת דתם להמית. ועדין לא הטהרו מפחד רעה וישליך אותם הבורה כי אסרם במשמר שלשת ימים ובהציאו אותם ויקח מאתם את שמעון. ובחשבם כי עזרם ה' ויפלטם השיב כסף איש בפי אמתחתו. ומאז יצאו את העיר לא הרחיקו ויצא לבם מיראתם פן יהרגו כגנבים ומה גם בהיותם מריקים שקיהם והנה צרורות כפפיהם. כי שם פחדו פחד המה ואביהם ואימות מות נפלו עליהם. ויהי כי חשבו שמחם ה' כי הביאו את בנימין והיו משיבים אתו ואת שמעון אל אביהם. ותהפך שמחתם לאבל וערבה כל שמחה וימצא הגביע באמתחת בנימין. כי גם על פי גזרתם היתה להמית את בנימין ואת כל אחיו לעבדים. כמאמרם אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לעבדים ומה ראה על ככה איש צדיק כמוהו. להשקותם יין תרעלה זה כמה פעמים. וחלילה לו מעבור על לאו לא תקום ולא תטור:

אמנם הנה כאב רחמן ראה והנה קולר חמשה עונות תלוי על צוארי אחיו. אשר עליהם יתעתדו לגלי צרות גיהנם ה"ה (א) אשר שנאוהו והראו לו פנים זועפות ולא יעלו דברו לשלום כי אם דברי ריבות כאומרם המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול וגו'. (ב) בבואו. אליהם ויתנכלו אותו להמיתו שאמרו רז"ל (שם פ' פ"ד) שהשיסו עליו את הכלבים יאכלוהו. (ג) השליכם אותו הבורה. (ד) מכר' בכסף צדיק. (ה) השקותם כוס תרעלה אל ישראל אביהם. באומרם אליו הכר נא הכתונת בנך הוא ועל כן מאהבתו אותם דאג למו כי איככה יוכל וראה באבדן מולדתו ומה גם כי יחד כלם נתגלגלו על ידו ועונש לצדיק על ידו לא טוב. על כן ראה והנה טוב מאד להביאם לידי חמשת מיני צער. מקבילי' אל חמשת מיני דברי עונות הנאמרים. לנכות בהם עונש גיהנם כי טובה גדולה היא להם מכל מוהר ומתן אשר ינתן להם. כי יחליף וימיר למו צרות הנפש הגדולים בצרות החומר ואף גם זאת היה כמו זר נחשב לו להעשות על ידו לולא זכר את החלומות אשר חלם להם שהיו עתידים ליכנעו תחתיו. על כן מצא אל לבו לעשות אלה למו כי לא יאשם וזה מאמר הכתוב ויזכור את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם כי על מה שזכר את החלומות ערב אל לבו לאמר מרגלים אתם:

והענין כי לעומת מה שדברו לו בקושי ורוגז דבר אתם קשות. ועל אשר התנכלו אותו להמיתו מחפשים דרך יהרגו אל יעבור תחת ידם. והיחלו לנסות על ידי כלבי צאנם כדרך המרגל החוקר ודורש איזה הדרך תלכד העיר אמר להם מרגלים אתם ועל השלישית והיא השליכם אותו הבורה אסרם בבית הסוהר הנקרא בור כמה דאת אמר כי שמו אותי בבור. ועל ששמעון היה אשר השליכו אל הבור הכביד עליו יותר ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם. ועל הרביעית אשר גנבו את יוסף וימכרוהו בכסף כמה דאת אמר כי גונב גונבתי מארץ העברים. הביאם בצער גניבה בחושב' יתפסו כגנבים על ידי הכסף המושב. שכנגד קבלם כסף בשבילו ציערם בזה ע"י כסף ולעומק גביע הקצף אשר השקו את אביהם באמור אליו הכתנת וגו' ציערם על ידי הגביע. הנה זה הוא דרך כלל אל כל הקורות אותם עם יוסף. ולבא אל ביאור הכתובים והתכתם נשים לב אל קצת הערות הראויות להעיר. (א) אומרו ויוסף הוא השליט מי לא ידע כי הוא השליט הלא נאמר למעלה ומהראוי יאמר כי היה הוא המשביר בלבד. (ב) אומרו הוא זה פעמים. (ג) אומרו ויבאו אחי יוסף וגו' אם דרך כל הבא לשבור בר להשתחוות מה יגיד שחדשו הם. (ד) למה שאל מאין באתם ולמה טרם ידבר קשות לא שאל מאין אתם. (ה) למה השיבו יותר מאשר שאל כי הוא שאל מאין באו והם השיבו לשבר אוכל. (ו) למה חזר ואמר ויכר יוסף וגו' אחר שנא' למעלה. (ז) אומרו ויזכור יוסף את החלומות איך נמשך מזה אומרו אליהם מרגלים אתם. (ח) מה הוא הכפל הזה מרגלים אתם לראות את ערות הארץ וגו'. (ט) אומרם אליו לא אדוני איך דוחים תביעתו באמרם ועבדיך באו לשבור אוכל והלא אפשר שמתאנים הם. (י) מי הכריחם להגיד כי כלם בני איש אחד ומה ישיבו על תוכחתו בזה כי אם נאמר כי אין אב מניח כל בניו באומנות כזה לא יתכן כי לא יחוייב שברשיון אביהם הם עושים. (יא) כי הוא אומר שני דברים אחד מרגלים אתם. שנית לראות את ערות הארץ באתם והם לא השיבו רק על אומרו מרגלים אתם והוא חזר והוכיחם ולא הזכיר רק לראות את ערות הארץ וגו'. (יב) מה הועילו אחרי כן באמרם שנים עשר עבדיך וגו'. כי זה היו מאמרם למעלה אלא שמאריכין יותר מעט ולא בזה ולא בקודם ישובו על תביעתו ומה בצע למו להזכיר מה נעשה מהאחד אם איננו או אם ישנו. (יג) באומרו הוא אשר דברתי אליכם וגו'. איך ממאמרם זה אליו תצא נפקותא כי הוא אשר דבר וגו' וגם אומרו מרגלים אתם ולא אמר כראשונה כי ערות וגו'. (יד) אומרו בזאת תבחנו וגו' איך הבאת הקטן מגיד ומחוה אם מרגלים הם אם אין. (טו) באומרו שלחו מכם אחד וגו' איך על בלתי היותם משלחם אחד יודע כי מרגלים הם וההפך בשולחם אחריו וגם שינוי הלשון כי מתחלה אמר תבחנו ואח"כ אומר ויבחנו דבריכם למה ייחס הבחינה הא' אל עצמם ואח"כ אל דבריהם. (טז) באומרו זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא כי הלא בזה יורה כי מה שעשה עד כה הוא מבלי יראת אלהים. כי על כן עתה משלח את כלם זולת הא' ובזה מאשים את עצמו. (יז) איך בהביאם את אחיהם יודע כי כנים הם. (יח) באומרו ויאמנו דבריכם ולא אמר כאשר בתחלה ויבחנו דבריכם או בזאת תבחנו. (יט) באומרו אבל אשמים אנחנו על אחינו כי מלת אבל תורה שלילת הזולת כלומר אבל אנחנו האשמים ולא זולתנו או כיוצא בשלילה כזו. (כ) אומרם אשר ראינו צרת נפשו וגו' למה תולים הדבר אל ראיות חנינתו והעדר שמיעתה ולא במעשה המכירה. (כא) למה עודם אסורים בבית הסוהר בסכנת מות על דבר תביעת מרגלים לא התודו שהיו אשמים כי אם אחרי פוטר' ונהפוך הוא בלי ספק. (כב) בתשובת ראובן הלא אמרתי כו' מה בא לחדש הלא גם הם התודו חטאתם. (כג) אומרו לאמר זה פעמים ולא אחד בהם לאמר לזולת. (כד) באומרם וגם דמו הנה נדרש במה היה נדרש הרי אמר זאת עשו וחיו ופטר את כלם בהבאת הקטן. ומה ראו על ככה לומר שעתה נדרש:

אמנם הנה אין ספק כי אנשים חכמים כאחי יוסף הלא מן התימא הוא שלא הכירוהו כי הן אמת שצדקו רבינו ז"ל במאמרם ז"ל (יבמות דף פ"ח) כי הם הניחוהו בלי חתימת זקן. אך עדין יפלא איך בראותם שנזקקו לבא להשתחוות אל איש שליט על הארץ על עסקי תבואה לא נתנו לבם לאמר כי בא החלום אשר חלם יוסף. והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו' ותשתחוין לאלומתי שמורה שעל דבר תבואה נבא להשתחוות ואולי זה הוא בעל החלומות ומה גם בראותם כי שאול באל להם ולמולדתם והשלום אביהם הזקן כי מה לו לאיש מצרי משלום אביהם. ע"כ אומר כי בא הכתוב לתת טעם לדבר והוא כי המה אמרו בלבם. הנה לעבד מכרנו אותו למצרים מקום אשר עבד איש לא ירים ראש לעלות לגדולה כמשפט מזל מצרים כנודע מרבותינו זכרונם לברכה והוא מאמרנו על פסוק אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים והלא כמו זר נחשב ישדד הוא ית' שר ומערכות השמים בשביל יחיד וזה מאמר הכתוב ויוסף הוא השליט לומר כי אחיו שהשתחוו לו ב' דברים. (א) כי יוסף אשר לעבד נמכר הוא לא יעלה על לב שיהיה הוא השליט. וזה מאמר הכתוב לתת טעם אל סבלם הדבר. (א) כי יוסף אשר היה עבד הוא השליט הלא כמו זר בעיניהם יהיה יוסף. (ב) כי המה אמרו לא ימנע או חלום השבלים הוא כפתרונו משל השררה כאומרם המלוך תמלוך וגו'. או הוא כמשמעו שתיטב תבואתו מתבואתנו ונצטרך אליה ולא יתכן לא זה ולא זה שאם נאמר שהוא מדבר על הממשלה הנה הוא שליט על הארץ כלה והם לא הבינו מחלומו רק על אחיו לבד באומרם המלוך תמלוך עלינו ואם הוא כמשמעו על התבואה גם כן הוא עליו ועל אחיו כאומרו אנחנו מאלמים כו' אך הוא המשביר לכל עם הארץ דרך כלל וא"כ איך יהיה הכולל פתרון הפרטי, וע"י כן נמשך שויבואו אחי יוסף וישתחוו לו ולא חשו אולי יוסף הוא. ועוד יתכן רמז כי גם על החלום הב' שהיא ואחד עשר כוכבים משתחוים שאמר להם יעקב אביהם הבא נבא וכו' להשתחוות לך ארצה לא חשו אולי הדבר הזה הוא ליוסף הוא השליט הזה. כי הלא ויבואו אחי יוסף כלו' ולא אביהם ואמו להשתחוות שהוא השמש והירח ע"כ לא נתנו אל לבם. וזהו ויבואו אחי יוסף כלומר למה שהם האחים ולא השמש והירח ע"כ וישתחוו לו ולא חשו אולי יוסף הוא:

ח

ויכר יוסף כו'. הנה הוא הכורם מיד בראותו אותם אך חשש פן יכירוהו גם הם על כן ויתנכר אליהם לבל יתנו אל לבם כי יוסף הוא אך עדין לגמור ההכרה רצה לשאול מאין באו כי אם יאמרו מארץ כנען יתאמת לו בעצם כי הן המה. ואמר בלבו אם אשאל להם מיד מאין באתם כדי לגמור ההכרה. אולי על ידי כן יתנו לב שמא קרוב הוא אליהם על כן התחיל לדבר אתם קשות. ומתוך כך לאמר מאין באתם למען יראה כי למען דעת אם רעים וחטאים המה שאל מאין באתם כלומר אולי ממקום רעים המה ולא מחמת קורבה. ע"כ בחשבם כי על כן היתה השאלה לבדוק ברעתם אמרו מארץ כנען לשבור אוכל. לשלול כוונה רעה רק לשבור אוכל שאם לא כן היו נדרשים ללא שאלום באומרם לשבור אוכל ובראותו תשובתם שאמרו מארץ כנען אז נגמרה הכרתו בעצם. ע"כ אמר ויכר יוסף כו':

ט

ויזכור יוסף כו'. הנה היה אפשר יעלה על רוח יוסף כי כאשר נתקיים חלום האלומים שקמה אלומתו ונתקיימה תבואתו. ועל ידי כן וישתחוו לאלומתו כן יתקיים החלום הב' והוא השמש וירח כו' כאשר היה כי כמה פעמים אמרו לו עבדך אבינו והיה לו לחוש פן על ידי עלילות דברים יתגלגל שישפילו מעלת אביהם לפניו על כן אמר ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם כו' לומר כי לא זכר רק מה שחלם להם ולא מה שחלם לאביו ועל ידי שלא זכר לא נתן אל לבו כי אם בחינת אחיו על כן ויאמר אליהם מרגלים אתם שנתגלגל הכנעת אביהם גם הוא אליו שאם היה שם על לב ענין אביו לא היה עושה. ויתכן היה במאמר אביו באומרו הבא נבא שאמרו רבינו ז"ל (ברכות דף ל"ד) שאמר לו כשם שאי אפשר באמך שכבר מתה כן אי אפשר בשאר ועל דרך זה אפשר חשב יוסף שענין השמש והירח היו דברים בטלים שבחלום ואשר באחיו קיים:

והנה בכוונת ויכוח יוסף ואחיו בעלילת דבריו ותשובותיהם לפי פשוטו של מקרא רבו הדעות ואחשבה כי הנה טוב מאד לחתור היבשה לבקש מנוח לכף רגל מדרשי אגדה על פשטי הכתובים והוא כי הנה רבינו ז"ל במדרש (ב"ר פרשה צ"א) כמספרים אשר לא כתיב בספר ממעשה שהיה הם אמרו כי בהכנס בני יעקב במצרים בתוך הבאים נכנסו בי' פתחי שערים בעיר כל אחד בפתח אחד מפני העין והובאו פתקין משוערי העיר מכל באי שערי העיר ובכל פתקא של כל שער ושער מצא שם אחד מאחיו בו. ויצו לסגור כל אוצרות התבואה רק א' ובו הוא עצמו משביר לכל עם הארץ למען לא יבצר מהם עת מצא לפניו ובעוד ג' ימים לא בא מהם גם א' אז שלח לבקשם וימצאום בשוק של זונות. הנקיש בגביע ואמר אני רואה שמרגלים אתם אומרו לו כך צונו אבינו אל תכנסו בשער א' אמר להם בשוק של זונות מה טיבכם אמרו לו אבידה אבדה לנו. אמר להם אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם ואח"כ מכרתם אחיכם לערבי אחד מיד נזדעזעו ואמרו שנים עשר כו' והשנים היכן הם אמרו לו האחד איננו והקטן את אבינו היום אמר להם הביאו אחיכם כו':

והנה מכל ויכוח זה על ב' השאלות אין דבר כתוב בספר והן אמת כי לפי מה שאחשוב בכונת המסרה נמצאו דבריהם הלא היא כי נחנו ה' במקרא. (א) כלנו בני איש אחד נחנו. (ב) ונחנו מה כי תלינו עלינו (שמות י"ג). (ג) ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם כי על ה' (שם). (ד) נחנו נעבור חלוצים (במדבר ל"ב). (ה) נחנו פשענו ומרינו כו' (איכה ג') והוא כי בה נסדרו כל טענות ויכוחם כי אמרו בני איש אחד נחנו. וע"כ נחנו מה כי תלינו עלינו לומר שאנו מרגלים אין תלונות בואנו בעברה פתחים עלינו כי אם על אבינו שצוונו כך מפני העין. והשיב יוסף גם שנודה זה הנוגע אלינו שלא הייתם מרגלים למה חטאתם לה' ללכת בשוק של זונות. וזהו ונחנו מה שעשה עיקר מהיותכם עלינו מרגלים כי הלא לא עלינו על שתצרו אלינו היא תלונותיכם שיש לנו עליכם כ"א על ה' שחטאתם לה' ללכת בשוק של זונות אז השיבו ואמרו נחנו נעבור חלוצים לבקש את אחינו וכמ"ש ז"ל (ב"ר פ' צ"א) שאמרו לאתקטלא. והטעם כי נחנו פשענו בו כדברך שנמכר לערבי אחד ועל כן באנו לשוק זה כי היה יפה מראה. הנה מצאנו להם סעד מהמסרה אך אשר לא כתוב בספר הוא והן אמת כי מה שהכריחם לומר כי נכנסו בעשר שערי העיר אפשר שאל"כ מאין לאין מצא תואנה ופתחון פה לומר להם מרגלים אתם אך לומר שמצאום בשוק של זונות נראים כמתנבאים על כן אומר כי אף גם זאת נמצא כתוב בספר:

וע"י שתי הקדמותם אלה נתוך כל תיבות המקראות על נכון ויותרו הל הספקות עם שנצא ממרכז מאמרם בהמשך הענין למען יישב המקרא נינקוט מיהא תרתי ואומרה על פי שתי הקדמות רז"ל האחד שנכנסו בעשרה שערים והב' שהלכו לשוק של זונות ג' ימים כי הם אלה דברי יוסף אליהם על האחד מרגלים אתם כי על כן לרגל את הארץ בפעם אחד נכנס כל אחד בשער אחד והראיה כי לא כשרים אתם כי הלא את ערות הארץ הוא שוק של זונות כי שם מקו' זמה וערוה באתם לראות ומאן דעביד הא עביד הא והם על מאי דסליק מיניה השיבו ואמרו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל לומר אין צריך לזה ראיות עמוקות כי אם לדחות ולומר לא אדוני כי הלא ועבדיך באו מזי רעב לשבור אוכל ואשר נודד הוא ללחם איה לא ישוטט לבו להתאות תאות המשגל ליטמא בזמה. וזהו לא אדוני כי לא בכונה לראות ערות הארץ באנו כי הלא ועבדיך באו בטרדת רעב לשבור אוכל להשיב נפש ולא יעלה על לבך פנינו אל חמדת טומאת זמה. ועל האח' כי מרגלים אנחנו הנה כלנו בני איש נחנו ומפני העין נתחלקנו בשערים לבא בתוך הבאים וחיסרו האל"ף ולא אמרו אנחנו לרמוז אל חסרון האחד ומעתה כנים אנחנו לא היינו מרגלים ויען ויאמר לא כי ערות כו' לו' אם לא שנמצאתם בשוק של זונות היינו מקבל התנצלותכם על שנכנסתם בשערים רבים מפני העין. אך אני רואה שבר יד טענתכם זו במה שערות הארץ באתם לראות כי אשר אמרתם להשיב על זה כי עבדיך באו לשבור אוכל אינה טענה מספקת לבטל הערעור ההוא כי מאשר ערות הארץ באתם לראות אקח ראיה על זה וזהו או' לא כי ערות הארץ כו' לו' לא כדבריכם שלא מרגלים אתם כי הלא ערות הארץ באתם לראות כי היתכן שמרתם עצמכם מעיני הזולת ועינכם לא שמרתם מהביט בזונות ומזה ראיה כי מרגלים אתם ע"כ על זאת השיבו ואמרו י"ב עבדיך אחים כו' והא' איננו כלו' ואותו אנו מבקשים בשוק של זונות כדרך לבקש את נער משולח:

יב

ויאמר אליהם כו'. כשומעו והא' איננו אמר הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם והוא בשום לב אל אומרו וידבר אתם קשות שהוא דבור של קושי ואח"כ בלשון אמירה שהוא חיבה ונחת אמר להם מרגלים אתם באומרו ויאמר וזה כוון בשמעו האחד איננו לומר עתה שאמרתם כי אבדתם א' ובאתם לבקשו עתה תבינו מה שקודם אומר לכם מרגלים אתם דברתי קשות נראה על לא דבר וא"כ בהזכיר הדבר הרע מרגלים אתם היה בנחת ובשצף קצף. אך הוא כי לא נעלמו ממני מעשיכם ועל מה שעשיתם קודם בואכם פה שהוא מה שאמרתם עתה כי אבדתם אח כי מידכם היתה זאת לו ומה גם לרז"ל (שם) שבפירוש אמר להם בגביע אני רואה כי מכרתם אותו לערבי אחד כי זה יותר רע ויותר אמתי מעין היותכם עתה מרגלים כי זה ספק וזה אומרו הוא אשר דברתי אליכם כו' לו' שאמרתם והא' איננו תבינו כי הוא אשר דברתי אליכם קשות שהוא לשון דבור כדי לאמר אח"כ בלשון אמירה ונחת מרגלים אתם כי נהפוך היא הראוי כי בהזכיר היותכם מרגלים היה ראוי ליאמר ברוגז משא"כ מקודם אך הוא כי תחלה רגזתי על מה שהיה בקרבי מאשר עשיתם תחלה לאחד שאיננו ואח"כ בענין היותכם עתה מרגלים לא דברתי ברוגז כל כך כי קל הוא החשד הזה מענין אחיכם שאמת היה הדבר:

או יאמר עתה שאמרתם והאחד איננו שאבוד מעולם הוא הנני חוזר אל תביעותי כי הוא אשר דברתי מרגלים אתם כי הלא אם כשר היה לא הייתם מבקשים אותו בשוק של זונות בייחוד וממנו אקח ראיה ללמוד עליכם כי כמוהו כמוכם. והנה דרך המלכים להכות ביסורין רעים את הנחשדים למרגלים וכן ראוי לעשות אך אתם קשים מלהודות. אך בזאת תבחנו בבא אחיכם הקטון כי הוא בשצף קצף ייסורין קלים יגיד לי מה מעשיכם ומה עשיתם לאחד שאיננו באופן כי הבחנת כשרנתכם אם כנים או מרגלים אתם תלויה בבא אחיכם הקטון כי נער ורך הוא לסבול ייסורין ועל פי הגדתו ממעשיכם אשכילה אם כנים אתם והנה מהראוי היה חי פרעה אם תצאו מזה אפילו אחד מכם עד בא אחיכם הקטון הנה ע"י שליח מזולתכם פן תיעצהו בדרך עצות שקריות שלא יגלה רעתכם ובזאת תבחנו עצמכם בעצם כי הוא יגיד מעשיכם אך הנני מוותר לכם שלא אעכב את כלכם כי אם שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם וגם שאותו האחד יוכל ליעץ אותו לא יהיה כל כך בעצם כמו בהיות כולכם עמו כי איננו דומה עצת כלכם לעצת אחד כי לא תהיה כל כך חזקה שלא אבחין מתוך הדברים אם אמתים או מועצות שקר המה. וגם שלא תבחנו עצמכם בעצם כאשר אם לא היה הולך איש מכם הנה לפחות ויבחנו דבריכם האמת אתכם כלומר בפנימיותכם ע"י האומר והשערה וחקירה שכלית יבחנו הדברים אם אמתיים או שקריים הם וזהו של מעלה אמר בזאת תבחנו שייחס הבחנה אל עצמם ועתה אמר ויבחנו דבריכם שיחס ההבחנה אל הדברים ועל פי דרכו הורה להם רחמנות שלא אמר אאסור אתכם רק האסרו כלומר מדעתכם וגם לא נתנם במאסר אלא אספם אל מקום שמור כאומרו ויאסוף אותם אל משמר וגם לא אמר אשלח מכם א' רק שלחו מכם על פי בחירתם. והנה כשמעם המר להם עד מות כי אמרו בלבם אם יבא הקטון כי יחקור אותו כלנו מתים כי הלא בשאלו מאתו מה מעשיהם של אלו ומאותו הא' שאמרו והאחד איננו ובאו לבקשו בשוק של זונות מה טיבו של האחד ואיך נאבד ומה היה לו כי הלא יענה ויאמר לא ידעתי מה היה לו כ"א שאם צדיק תמים היה וישלחהו אביו לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן ולא שב כ"א שאחיו אלה באו אל אביהם ובידם כתנות אחיהם טבולה בדם ודקו רה במדקרות חרב ויאמרו אל אביהם הכר נא הכתונת בנך היא אם לא ויכירה ושם ישבנו גם בכינו ויתאבלנו עליו. והנה על פי הדברים האלה אז יחרץ האיש אדוני הארץ לאמר הנה כי אנשי דמים אתם כי את אחיכם הרגתם ונתחייבתם את ראשיכם ומה גם למאמרם ז"ל כי מלך מצרים היה אז מושל בארץ כנען כי ע"כ אמרו ז"ל (ב"ר פ' ע"ה) על פסוק באנו אל אחיך וגם הולך לקראתך שאמרו שהיה רוצה ללכת מצרימה ליקח עליו מכס ארץ כנען להאחז עם יעקב בדברים. וגם יתפשם בדברי שקר כ"א אמרו אל אביו כי מת איך עתה יאמרו איננו ומבקשים אותו ועוד יוסיף להחזיק במאמר וכי מרגלים הם וא' דתם להמית ע"כ מאנו לעשות הדבר כי רע עליהם המעשה אז ויאסוף אותם אל משמר כו' עד יום הג' ויאמר אליהם זאת עשו וחיו לו' רואה אני כי בני מות אתם כי ע"כ מאנתם יבא אחיכם הקטון פן אחקור אותו ע"כ למען תחיו אוותר אתכם ולא אחקור דבר כי הלא את האל"ים אני ירא כלומר ולא אתם כי אני חס עליכם ואתם לא חסתם והויתור כי אחיכם א' בלבד יאסר בבית משמרכם כו' ואת אחיכם הקטון תביאו אלי ויאמנו דבריכם כי לא אחקור ואדרוש אותו להבחין דבריכם כ"א ויאמנו דבריכם. כי מיד אאמין אתכם כי אומר שכשאשר היה צדק ואמת אשר אמרתם כי יש לכם אח הקטון עם אביכם כן גם כל יתר אמריכם אמת וההטבה הזאת לא שאחשוב שכך הוא האמת רק כדי שלא תמותו אם אחקור. כי תגל רעתכם ואני חפץ בחייכם וזהו ויאמנו דבריכם ולא תמותו. ואז שמח ועל העדר שאלה לקטן ויעשו כן:

כא

ויאמרו איש כו'. הנה טבע לשון אבל יורה שדוחה דבר אחד ומקיים דבר אחר זולתו מה שאין צודק בזה. ואם אמרנו שעל ראות' כי ריחם עליהם האיש אדוני ארץ שהוציאם מהסוהר ואמר ויאמנו דבריכם ולא תמותו שעל זה אמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו כלומר ולא האיש הזה כי הוא שאינו אחינו ריחם עלינו משא"כ אנחנו שלא ריחמנו על אחינו היה זר כי ראינו צרת נפשו בהתחננו והיא מבלי נתחנן לו היטיב לנו. ע"כ אבל אנחנו אשמים ולא הוא אך כל זה איננו שוה כלל כי הלא על כל פנים לא ינצל האיש אדוני הארץ מהיות אשם כי העליל עלילות על לא חמס ואסרם בבית הסוהר שלא כמשפט ואיך יאמרו כי הוא אינו אשם אבל אנחנו אשמים. אמנם יתכן כי מתחלה עודם אסורים בבית הסוהר על ערעור מרגלים שאחת דתה להמית והיו מטים להרג היה נראה בעיניהם כי לא אשמים היו כי אם היה על דבר אחיהם לא שפכו דם ואיך יסתכנו עליו ואם על דבר אשר ציערנו את אבינו באומרו אליו הכר נא והיה זה לנו כשפיכות דם הלא א"כ איפה איך מצטער גם הוא כי הנה לא יניחנו להוליך לו אוכל להשיב נפש. ע"כ היו תמהים באומרם אולי אבינו קבל דבת יוסף חלילה והוא באשם על כך וגם על עצמם יפלא בעיניהם בחשבם כי בלתי אשמים המה ככתוב בפרשת וישב. אך בראותם ב' דברים. (א) שהוציאם ממאסרם והבטיחו' שיאמנו דבריהם. (ב) כי אומרו להם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתוכם. אז אמרו אבל אשמים אנחנו כו'. לומר הנה עד כה היה נראה כי גם אבינו היה כאשם. כי על כן מנעו ממנו אוכל להשיב נפש אך עתה אשר צונו ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם. מודים אנחנו כי אבל אשמים אנחנו ולא הוא ומאשר יצאנו מהצרה לרוחה אנו גוזרים ואומרים. כי לא היתה הצרה על דבר אבינו כי אם על אחינו. ולא משפט מות רק כי ראינו צרת תחינתו ולא שמענו כי על כן בהיות הדבר נקל באה כבר ועברה ממנו הצרה הזאת ויוציאנו לרוחה. וזהו היות טעם של מלת באה בבי"ת מלעיל והוא כי באה כבר ולא מלרע שהיה המשמעות שהביאה הווה והוא כי על כן יצאה ממסגר נפשינו. כי אם היה על דבר אבינו והיינו כמחוייבי מיתה עדיין היינו בצרה. ועל כן לא הכירו הדבר עד צאתם לרוחה אז ויען ראובן אותם לאמר כלו' כדי לאמר הם הוידוי בדרך האמתי ולא כמאמרם. כי הן אמת שאמרו כי אשמים היו. אך אמרו כי כבר נוכה העון וחלף עבר אין לאמר כך כי אם באופן יכירו רעתם וישובו מעונם. וז"א לאמר והוא באו' להם הלא אמרתי לכם כו' כי גם שלא אמרתי בפי' ולא תחטאו הכונה היתה לאמר אל תחטאו בילד למבינים והוא כי לא אמר נשליך אותו אל הבור רק השליכו למען יבינו כי רע עליו המעשה ולחטא חשב אותו. ואשר יצאתם ממאס' אינו שכבר נוכה העון אך הוא כי עד כה לא לקיתם רק על מה שדברתם קשות ועל מה שהתנכלתם אותו להמיתו ועל שהשלכתם אותו הבורה. שע"כ היו הג' דברים מה שדבר אתם קשות ומ"ש להם מרגלים אתם ומה שאסרם בבית הסהר אך מה שעשיתם אח"כ שהיה שפיכות דם או דומה לו כי ראובן לא ידע איך היה הנה עתה נדרש כי מאשר שולח בעד בנימין לדרוש ממנו. איך היה ענין הא' שאיננו הנה כאלו כבר נדרש. כי הלא עזב ענין המרגלים ודורש דמים. וזה הובאה אל מה שנעשה בשמים והתעתדו לקבל העונש. וזהו וגם דמו כו' וכמשז"ל (ב"ר פ' ל"א) שמרבה הגם את דם הזקן. יאמר כי על ג' דברים טעו. (א) הלא אמרתם כי על אביכם לא הייתם לוקים. ועל אחיכם על לא דבר חמור רק אשר ראיתם בהתחננו כו'. וגם אמרתם כי הצרה כבר באה ועברה. לא כן הוא כ"א וגם דמו כי דם שניהם עליכם וגם הוא דבר חמור שהוא שפיכות דמים וגם לא באה כבר ועברה כ"א עדין לא התחלתם. כי הנה נדרש ליפקד כמדובר. ועוד יתכן כי עודם בבית הסוהר היו אומרים בלבם כי עון המכירה היה מחייבם מיתה כי עזה כמות מכירתו לפניו יתב'. ועד ממהר אצלינו ענין י' הרוגי מלכות, ע"כ היו שותקים ומקבלים עליהם את הדין וגם מפני החרם שלא לגלות המכירה לפני הבלתי יודעה כראובן שלא ידע מה נעשה והיה כעת עמהם. אך בצאתם מאפלה לאורה אמרו לא כמחשבתנו כי אשר דמינו כי עון מיתה היה עלינו. לא כן היה כי אבל אשמים אנחנו אשמה מה בלבד. ולא על גוף המעשה כי ראוי היה לכך לדעתם כמפורש בפר' הקודמ'. על הביאו שמע שוא שהיו קוראים לבני הלחנות עבדים. גם במה שתקנו לבל ילכדו במצודת גונב איש ומכרו כמפורש שם בפסוק. כי אחינו בשרינו הוא כו'. אך אשמתינו אינה כ"א שראינו צרת נפשו בהתחננו כו' והיינו קשים מעבור על פשע ומקבל תשובתו. לכן לקינו מדה כנגד מדה והוא כי חטאנו בראיה ושמיעה. כי ראינו צרת כו' ולא חסה עליו עינינו וגם לא שמענו שלא נכנסו תחנוניו באזנינו ע"כ באה אלינו הצרה הזאת בייחוד והוא על שלא שמענו תחנוניו שמענו קשות ודברי עלילות. ועל אשר ראינו כו' כנגד זה במחשכי' הושיבונו בבית הסוהר כי שם נסתמים עיניהם מלראות וזהו אחר הצרה הזאת מדה כנגד מדה. ועל עצמות המעשה אין עלינו כובד עון. ע"כ באה כבר. ועבר' ונחה שקטה תביעת המרגלים כי יאמינו דברינו. והנה ראובן תאב לדעת מה נעשה מיוסף. כי לא ידע כי לא נמצא אז אתם כי כאשר שב אל הבור היה להשיבו אל אביו וכששב אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו. אין גילה את אזנו מפני הנדוי והוא לא ידע. אך ראה שהיו אומרים כי לא היתה אשמתם רק על בלתי שמוע תחינתו. ע"כ ויען ראובן אותם לאמר כלומר כדי שיאמרו ויגלו הדבר כי זאת תאותו. וזה או' לאמר והיו דבריו הלא אמרתי לו' אם מה שעשיתם אינו ש"ד. כ"א דבר אחר ועודנו חי. מתייחס לחטא קל הלא גם מזה התרתי אתכם. כי הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד כלומר אפי' מציאות קל כי הלא לילד יחשב בלתי ראוי ללקות כי אין עליו אשמת דבר. כי גם שאמרתי אל תשפכו דם לא היתה הכוונה כי ד"א שלא יהיה שפיכת דם תעשו רק עשיתי הקדמה לאט לכם. לאמר אח"כ אל תחטאו כלל בילד וזה אליכם לאמר כו'. כי למה שהי' אליכם. שהייתם לוהטים להורגו. לא אמרתי מיד אל תחטאו כ"א מה שהיתה הקדמה לומר אחרי כן אל תחטאו. והנה כל זה הוא אם היה חטא קל. ולא שפכתם דמו. אך מה שאני רואה לא כן הוא. כ"א שדם שפכתם כי הלא גם דמו הנה נדרש והם עמדו לא ענו מפני החרם כי עודנו עומדת שלא לגלות. או יאמר אבל אשמים כו' והוא כי כלל לימדונו רז"ל (שם) כי כל מקום שנא' ויאמרו איש אל אחיו הם שמעון ולוי גם ידענו כי הם היו בצרת יוסף העיקר. כמד"א ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו כו' וכן ארז"ל (ב"ר פ' כ"א) כי שמעון הוא שהשליכו הבורה. ע"כ אפשר כי עתה אמרו כתמהים איש אל אחיו הם שמעון ולוי אבל אשמים אנחנו ולא שאר האחין על אחינו. כי אנחנו היינו העיקר ואיך לקינו כא' כלנו. אך אין זה כ"א כי ראינו כלנו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו דרך כלל. ע"כ באה אלינו כלנו הצרה הזאת. כי כמשפט העושים הוא משפט הבלתי מוחים: ויען ראובן לשמעון ולוי המדברים ויאמר אותם לאמר כלו' אותם שהוא את יתר אחינו. יצדק מאמרכם זה לאמ' שלקו על שלא מיחו בכם כי אני כבר מחיתי כי הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו כי גם שאמרתי השליכי אותו כו' הכוונה היתה לאמר אל תחטאו. שע"כ לא אמרתי לא נשליך אלא שלא שמעתם שלא הבנת'. כד"א שמענו אדוני ל' הבנה. כ"כ הייתם להוטים. או יאמר ויען ראובן אותם שמעון ולוי האומרים אבל אשמים אנחנו שמטילים האשם על כלם. אני או' כי אותם ראוי לאמר ענין האשם כי הם אשר אמרו לכו ונהרגהו כי הלא בלעדי שאני נוגע לי. פן יאמרו שעל אומרו י"א ככבי' אני מצילו. אך אתם הגדולים מהשאר הלא דברתי אליכם בפרט. היה ראוי לאמר לאחרים אל תחטאו בילד. אם היו הם רוצים להרע לו הגדולים מוכיחים הקטני' וכן הוא כי אל שניהם דבר באומרו ויאמר אליהם ראובן שהוא אל איש ואחיו הנזכר ולא שמעתם והנכם היום מקבלי' הדבר. ובלכתי לא ידעתי מה עשיתם אך רואה אני כי דם על כלכם כי גם דמו הנה נדרש מכלכם. והנה בזה היו מחייבים את ראשם. אם ישמע יוסף כי יאמר שופכי דמי' אתם. וגם יש ראיה כי מרגלים אתם ע"כ אמר הכ' והם לא ידעו כי שומע יוסף כו':

כד

ויסב מעליהם כו'. הנה יוסף ראה ג' דברים (א) מה שהזכירו צרת נפשו בהתחננו (ב) אשר היו תוהים ושבים מהרע אשר גמלוהו (ג) מאמר ראובן באומרו הנה נדרש ע"כ על הא' ויסב מעליהם ויבך מצרתו אשר הזכירוהו ולהשקיט התעוררות נהמת לבו מעליהם ע"י בכייתו. ועל הב' וישב אליהם על כי שבו וניחמו על הרעה וידבר אליהם. ועל הג' ויקח מאתם את שמעון למען יאמינו לקול ראובן כי הלא שמעון היה האו' לכו ונהרגהו. כמאמר ז"ל כי ויאמרו איש אל אחיו כו' הם שמעון ולוי:

והנה בב"ר אמרו. וז"ל (שם) שלח יוסף אצל פרעה ואמר לו שלח לי ע' גבורים מאצלך שמצאתי לסטים. ואני מבקש ליתן עליהם כבלים כיון שקרבו אצלו צווח בהם כיוון ששמעו קולו נפלו על פניהם ונשתברו שניהם. שנא' שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו. והיה מנשה יושב לפני אביו אמר לו קום אתה מיד עמד מנשה והכהו מכה א' והכניסו בבית האסורין כו' והנה ראוי לשים לב מי הכריחם לרז"ל את כל הדברים האלה בין מהע' גבורים בין ממנשה:

אמנם מענין הגבורים הכריח דברי אליפז (איוב ד') באו' שאגת אריה וקול שחל כו' כי הלא משאגת אריה וקול שחל אינו דרך כפירים לינתק שיניה' וגם פסוק שאחריו ליש אובד כו' אין לו ענין אל הקודם. וגם מניה וביה מה יתן ומה יוסיף אם בני לביא יתפרדו. וגם שני הכתובים עם הקודמים אין להם ענין כלל:

אמנם ימשכו אחר פסוק זכור נא כו' לומר ראה והביטה השגחתו ית' להטיב לטובים וההפך לרשעים הפך מחשבתך כי הלא זכור נא מי הוא נקי אבד. כיעקב שבקש ארמי לאבדו. או יוסף שנגנב ונמכר למצרים לא אבד ואיפה ישרים הם ישראל נכחדו כאשר ראיתי נכחדו חורשי און. באומרם הבה נתחכמה לו למושיען של ישראל. שנשבע שלא להביא מבול. וזרעו עמל בפועל להשליכם אל המים. יקצרוהו מדה כנגד מדה. כי מנשמת אלוה כמד"א נשפת ברוחך כו' יעבדו. ומרוח אפו כמד"א וברוח אפיך כו' יכלו בים סוף ולא בלבד מציל צדיק ומאבד רשעים. כ"א גם מחזיק את הצדיקים ומוסיף בהם אומץ על שונאיה' גם טרם עת פקודתם. כי הלא שאגת אריה יהודה. וקול שחל. ושיני כפירים נתעו משאגתם וקולם. והנה הקורא יהודה אריה. הוא מפורסם. משא"כ בשמעון שיקרא שחל. וע"כ הוצרך לפרש מתי היה קול שחל הנז' ואמר ליש אובד מבלי טרף כו' והוא כשאמר להם יוסף אחיכם א' יאסר כו' ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם. כי אז לבלתי הניח את אביהם אובד ברעב. לא חשו אל הפרדם משמעון וזהו ליש' אובד כו'. לומר מתי היה זה בזמן שעל שהיה ליש. הוא יעקב אובד מבלי טרף ביתו ע"כ ובני לביא יתפרדו מאחיהם. כי אז מקול שחל הוא שמעון הנפרד מאחיו. שיני כפירים נתעו הם גבורי פרעה שהיו ע'. כמספר ר"ת של כפירי' נתעו ואומר' כי אח"כ ע"י מנשה נאסר יהיה הוקשה למו אומ' וישב אליהם וידבר אליהם. שהוא מיותר שמה ראוי יאמר וישב וידבר אליהם.

אך הנה בפסוק הוזכרו בסמוך יוסף ומנשה באומרו לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינות'. והנה המליץ הוא מנשה כמ"ש ז"ל (שם) בבראשית רבה. וע"כ אומרו ויסוב מעליהם ויבך. וישב אליהם חוזר אל יוסף הנזכר תחלה. ואומרו וידבר אליהם שהוא מוחלק מוישב אליהם. יחזור אל המליץ הנזכר הוא מנשה שבא וידבר דברי קושי ויקח ויאסור את שמעון:

כה

ויצו וכו' ראוי לשות לב כי לא היה ראוי להודיענו רק כי צוה להשיב כסף איש בפי אמתחתו. אך צוותו ימלאו את כליהם בר ולתת להם צידה. אין לסיפור צורך מזה. וגם החילו בלשון רבים וימלאו את כליהם בר ויצא בלשון יחיד ואמר ויעש להם כן. ועוד שסוף פסוק מיותר שהיל"ל וימלאו את כליהם בר וישיבו את כספיהם איש אל שקו ויתנו להם צידה לדרך ויחזור הכל אל אומרו ויצו. וכמו שבמילוי השקים הזכיר קיים מצותו ולא דבריו. כן בהשבת הכסף ותת הצידה. יזכור הקיום ולא דברי מצותו ולשתוק מויעש כו' וכן אומרו וישא את שברם כו' הוא מיותר ועוד מה הי' שהא' מצא כספו במלון ואחיו לא מצאו צרורות כספיהם עד היותם מריקים שקיהם בבית היתכן שלא נתן מספוא לחמורו במלון רק הא' בלבד:

אך כוונת יוסף לצער את שמעון ולוי מלכל השאר לכפרתם כי הם היו עיקר בצרתו ובגדול היחל ויקח מאתם את שמעון ובהשבת הכסף שם כסף לוי באופן יאונה לידו מיד למען יצטער מיד ולאחיו באופן לא ירגישו עד קרב ביתם והוא בלשון הכתוב באומרו ויפתח האחד את שקו וכו' והנה הוא בפי אמתחתו וכו'. יראה כי היה השק מלא בר ולחם לאנשים. וקרוב אל פי השק היתה אמתחת מלאה מספוא לחמור ופי השק תפור עליה. וצוה להשיב כסף כל אחד מהם בתוך הבר בשק בפנים. וזהו להשיב כספיהם איש אל שקו ואת כסף לוי שם בפי אמתחת אשר בפי השק. למען ימצאנו מיד בפותחו במלון. ועל כן אחיו עד היותם מריקים שקיהם לא הרגישו. ובזה יובן מאמר הכתוב באומרו וימלאו שהיל"ל למלא. על דרך אומר ולהשיב וכן באומרו ולהשיב כספיהם איש אל שקו כי מהראוי יאמר ולהשיב כסף איש אל שקו. ולא אחר אומרו כספיהם לומר איש וכו' כאלו האיש הושם אל שקו. וגם אומר אל שקו ולא אמר בשקו ועוד אומרו ויעש ולא אמרו ויעשו על דרך אומרו וימלאו. אך על שלשה דברים צוה לבא כוונתו אל הפועל. (א) ימלאו בני ביתו את כליהם בר ולא בעליהם כמנהג. לבל ירגישו בהשבת הכסף וגם בלי מדה. (ב) ולהשיב כספיהם בבר הנזכר. שהוא תוך הבר שבשק אך ישנו להנקרא איש כי איש מהם הוא לוי. כמד"א איש אל אחיו שהם שמעון ולוי לא יושב כספו בבר הנזכר וגם לא בשקו בעצם שהוא תוך השק פנימה. רק אל שקו כדבר קרוב אל החוץ. כמופקד אל השק שהוא באמתחת שבשק למעלה. לא בשק עצמו. והוא מטעם הנזכר וזה כיוון באומרו וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו כי מלת הוא מיותרת. אך יאמר כי כספו שלו הוא היה בפי אמתחתו בלבד. (ג) ולתת להם צידה לדרך. והוא כי חש פן לאכול בדרך יקחו מבר ולחם שבתוך השקים. וימצאו צרורות כספם. על כן נתן להם חוץ משקיהם צידה לדרך. לבל יצטרכו להריק שקיהם או לקחת מהם בדרך. והנה מכל הצוויים הללו לא עשו בני ביתו כי אם אחד. וזהו וימלאו את כליהם בר. אך להשיב כספיהם כו' ולתת להם צידה. היה קשה בעיניהם שהיה ויתור גדולה שבת כסף וגם צידה אחרת זולת מילוי כליהם. על כן התרפו עד יצוה השנית כי המזון היה יקר בימים ההם. וגם יתכן כי לא ידעו איזה כסף מיוחד לכל איש לתתו בשקו המיוחד לו. ומה גם באופן הנזכר לשום של לוי בפי האמתחת שהוא אל השק ולא בשק בעצם. ומי מגרי ביתו ידע לכוין. על כן אחרי צוותו להם בלשון רבים וראה שלא היו עושים וקם ויפש כן בעצמו. וזהו ויצו וימלאו כו' כי זה עשו מיד. אך מה שצוה להשיב כו' ולתת כו' ויעש להם כן כלומר הוא בעצמו. וזה אמר כן כי להעשות כן כמצותו עשה בעצמו. אך בשובם שינוי ואמרו לאשר על בית יוסף והנה כסף איש בפי אמתחתו מה שלא היה כן רק ללוי. כי יראו פן יאמרו שהם הטמינוהו תוך הבר למצוא תואנה אם ימצא. לאמר כי ממלאי השקים נתנוהו שם בהחפזם על כן אמרו כסף איש בפי אמתחתו. לומר כי אם הם העושים לא היו שמים אותו בפי האמתחת. שיתפסו מיד כגנבים. וסיפר הכתוב כי כל כך היו נחפזים לצאת מתוך מצרים פן תתרגש למו צרה כקודמת וגם מדאגת רעבון בית אביהם כי לא המתינו עד קשר המשואות עד צאתם מהעיר. רק וישאו את שברם על חמוריהם ויצאו משם כי לא האמינו לצאת. אך אחרי צאתם יקשרו משואותם:

כו

ויפתח האחד וכו'. הלא כמו זר נחשב. כי האחד שנמצא הכסף בפי אמתחתו לא חרד והמה יצא לבם ויחרדו כו'. וגם אומרו והנה הוא מיותר. וכן אומרו וגם הנה וכן אומרו ויצא לבם. מה ענין הוציאת הלב ההיא וכן אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת:

אמנם יתכן כי לוי היה כמוצא שלל וכמבשר בעיניו כי ראה כי הושב כספו אשר הביא אתו באומרו שאם להעליל עליו היתה שימה. לא היה שמים אותו הכסף עצמו כי יוכל לומר לא יעלה על לב נותן לו בר ולחם בשנת רעב בלא כסף. אך ודאי קבלו ממנו ואין זה רק השבה להטיב לי. וגם אם כוונו לומר שלקחתי לא יצדק בכסף שלי שאוכל לומר משגה היה שלא לקחוה. ועוד ראיה כי היה ניתן במקום מוכן ומזומן לימצא בפי אמתחתי שאם לתופסי כגנב כוונו המשימים לא היו שמים אותו במקום מצאנו ויחביאנו כי אין אדם גוזל ושם הגזלה במקום ימצאנו מיד:

וזה מאמר הכתוב וירא כספו והנה הוא כלומר מוכן לימצא. וזה מאמרו להם הושב כספי שנתתי אני כי ידעתי שנתתיו ודאי והושב וגם הוא שלי שאם להתעולל כוונו לא בכסף של עצמי היו עושים. והראיה כי הנה גם הוא באמתחתי לימצא ומזומן כמשמעות לשון הנה כלומר ואם כן אין זה רק בשורה כי מתנה ניתנה לי ועל כן לא נצטער וכשמוע אחיו כל כך התפעלו כי ויצא לבם ודעתם ויחרדו וכו' לומר הלא חשבת כי טובה היתה לך נהפוך הוא כי אינו רק רע ולא לך לבדך כי אם לכלנו. וזהו לאמר כלומר מה שראוי לאמר הוא מה זאת עשה אלהים הוא מדת הדין לנו הפך מאמרך שהיה רחמים ומתנה טובה:

או יאמר אל תחשבו כי אולי עכבתי כספי כי אינו רק שהושב אחר שנתתיו ואין לומר אולי שבתי ולקחתיו דרך גניבה כי וגם הנה באמתחתי ולא היתי שם אותו במקום אתפס מיד לגנב אך אין זה רק מציאה על דרך האמור בקודם והשיבו לאמר כבקודם:

עוד יתכן על דרך זה במה שידענו מדין התורה כי המוציאה מציאה אע"פ שיודע כי תמשך לו רעה ממנה חייב לברך כעת שהחיינו אם הוא לעצמו לבד או הטוב והמטיב אם הוא לו ולאחרים עמו על כן אמר הושב כספי כלומר ועלי להודות שהחיינו עם שאפשר תמשך רעה מזה. וגם אין ההודאה הטוב והמטיב רק אלי לבדי ולא לאחרים עמי כי גם הנה באמתחתי וזכיתי בה ומה גם למדרש רבינו ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"א) האומרים כי יוסף לא אסר את לוי כי אם את שמעון כי אמר הנה לוי חכם וכהן גדול אם אקחנו יקומו כלם עלי והכינו כי על ידי כן ידע יותר מדין התורה:

או שיעור הענין הושב כספי ועלי להודות גם שהיה נמשך רעה אחרי כן כ"ש שלא תמשך רעות גניבה. כי וגם הנה באמתחתי שלא יוכלו לומר שגנבתיו כי לא היה לי לשום אותו באמתחתי נוסף על היותו כספו אז השיבו אחיו ואמרו הנה חשבת לאמר הודאה על כי רעתך היא טובה כעת ולא כן הוא כי אם מה שראוי לאמר הוא ברוך דיין האמת. וזהו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו הוא דיין האמת לנו כי לא תאמר כי עדיין לא עשה וכעת היא טובה כי אם שכבר עשה כי הלא אחר כי זאת היא תחבולה להתעולל עלינו אם כן גם מעתה רעה היא וזה אמר עשה אלהים לומר כי כבר עשה ואינו עתיד ליעשות. והנה לפי האמת טענת לוי היתה טענה. כי אם להתעולל היתה הכוונה לא היו שמים כסף עצמו וגם בפי אמתחתו כמדובר ואדרבה היה ראוי להודות. לזה אמר ויצא לבם כי מרוב התפעלות יצא לבם ודעתם ולא כן דברו:

וכן אחשוב דעת רז"ל (תענית דף ק') האומרים כי זה מאמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו כו' כי אולתם סילפם דרכם ועל ה' היו מתלוננים ואמרו מה זאת עשה אלהים לנו. ואיך יתכן עשו שלמים דבר כזה אם לא שלדעתם אומרו ויצא לבם הוא שיצא דעתם מהם ולא בדעת דברו:

ואם נדקדק אומרו מה זאת. וגם בטעם תבי"ר במלת זאת נאמר כי לוי בהיותו עם שמעון מחזיק בצרות יוסף וראה כי שמעון נאסר ועתה הוא בפרטות לקה חש פן עליו לבדו היתה הרעה וזה אומרו הושב כספי וגם הנה באמתחתי בפרטות כלומר אלי נוגעת הרעה אז השיבו ואמרו לאמר מה זאת כלומר הביטה וראה מה זאת כמודים בהמשך הכנעה משוכה ברמז תבי"ר כלומר שהיא צרת גניבה ועל ידי כסף שהוא מעין אשר גנבנו את אחינו ונמכרהו בכסף וא"כ מה שראוי לאמר הוא מה זאת עשה אל"ים לנו כי כלנו אשמנו בדבר ושיעור הכתוב מה שראוי לאמר בהכרח מה זאת בירידה ושפלות כרמוז התבי"ר הוא עשה אל"ים לנו ולא לך לבדך:

ובמדרש (רבה פ' צ"א) ר' לוי כד דמך ר' סימון אמר שבטים מציאה מצאו כתיב ויצא לבם ואנו שאבדנו את ר' סימון על אחת כמה וכמה ע"כ. וראוי לשית לב כי זה הק"ו יש לו פירכא כי שם היו יראים פן יהרגו כגנבים. ועל כן ויצא לבם מה שאין כן באבידת הצדיק אך יהיה על דרך תשובת השבטים אל לוי והוא כמאמר ר' יהודה בן בבא על סילוק ר' ישמעאל ורשב"ג אם הקב"ה היה חפץ להטיב לנו באיזה זמן היה ראוי אלא בימי פלוני ופלוני אלא ודאי שצרה עתידה לבא הנה כי סילוק הצדיקים הוא הוראת ביאת צרה אחרי כן דומה למציאת הכסף של השבטים וזהו הק"ו ומה אם השבטים שאם שכעת היא טובה וראוי לברך הטוב והמטיב באשר הוא שם עכ"ז ויצא לבם על הרעה האפשרית לימשך אנו שאבדנו כו' כי הכל צרה בין מה שהוא עתה באשר הוא שם בין לעתיד על אחת כמה וכמה:

כט

ויבאו אל יעקב כו'. אומרו לאמר הוא בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת וגם למה תייחס התורה הדבר אל מקרה באומרו הקורות אותם. ועוד אומרו כמרגלים את הארץ בכ"ף הדמיון והוא לא אמר רק מרגלים אתם בלי דמיון וגם מלת ויתן בלתי צודקת וכן לראות את ערות הארץ שנ' להם לא הזכירוהו וגם לא אשר אסרם במשמר שלשת ימים ואשר אסר את שמעון ולא את הכסף המושב באמתחת האחד ועל דרך זה שינויים רבים ממעשה שהיה. ועוד אומרו שאמר האיש בזאת אדע כי כנים אתם ולא אמרו כי לא מרגלים אתם ואח"כ מזכירים שני דברים כאומרו והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם ויקשה כי הלא בכלל היותם כנים הוא כי לא מרגלים הם:

אמנם לזה נשית לב אל מלת הקרת אותם שהיא חסירת ווי"ן ואומר כי היו נכווים בשתי אשות אומרים בלבם אוי לנו אם נאמ' את כל הרעה אשר מצאתנו כי ימאן אבינו לתת את בנימין לבל הכניסו בקרב צרה ואוי לנו אם לא נאמר כי באיזה טענה נשאל מאתו את בנימין ע"כ ספרו דרך נקלה וגלו טפח והסתירו טפחיים ושלא החזיקם למרגלים ממשי רק כמרגלים וגם לא שאסרם במשמר ואת שמעון. וז"א את כל הקרת ולמה עשו כן להגיד בחסרון לזה אמר לאמר כלומר מה שעשו כן הוא כדי לאמר לו מה שעתידים לאמר שיתן את בנימין שאם יסתירו הכל או אם היה שמוע כל צרתם לא היה משלחו:

או תהיה כוונת אומרו לאמר לומר שהגידו באופן שלא תראה לו צרת השגחה בעצם לבל ירך לבבו רק שיראה בעיניו כי מקרים הם. וזהו ויגידו לו באופן שאת כל הקורות אותם הוא מה שיאות לאמר ולא שמצאום עונות ורעות בל יפול פחד על יעקב וימאן לשלח את בנימין והוא כי החילו ואמרו דבר האיש וכו'. לומר ראה נא כי איננה צרה בעצם רק כמקרה בעלמא בקול דברים ובלי אסון בדבר כי הלא לא מתחלה חשבנו למרגלים כי אם שמתוך דברו דברי קושי מתוך הכעס הפליג לדבר ולומר ענין מרגלים ולא שהיה כן דעתו בעצם רק שהיינו נראים כמרגלים ולא עוד אלא שנכנס בקושי גדול ע"כ כי בצאתו במאמר היינו כמרגלים נחשבנו כמקבלי מתנה בערך הקודם כי לבני תמותה היינו בעינינו תחלה. וזהו אומרו דבר קשות כל כך עד שחשבנו למתנה צאתו אחר כך באומרו שהיינו כמרגלים כי זה נקל יותר. וזהו ויתן אותנו והוא במה שהיה בכ"ף הדמיון. וזה הוראה כי קול דברים הכל היה. והראיה כי בלי יסורין כדרך הנעשה לנחשדי' למרגלים. האמין לנו באמור אליו כנים אנחנו כו'. עם שלא היתה טענה מספקת לבטל חשדת מרגלים אם היתה החשדה בעצם. והוא כי אמרנו לו כנים אנחנו אנשי אמת וא"כ אמור מעתה כי לא היינו מרגלים כי אין דרך אנשי אמת לשום עצמם בזה. אם לא לאנשי רשע חייבי מות למלכם באמור להם בזאת תנצלו אם תרגלו לי את עיר פלוני ושם יסתכנו כי בלעדי זה הם מטים להרג אם יחשוכו אך אנשי אמת לא יאשמו עצמם בכך. והראיה כי אנשי אמת אנחנו הוא כי שנים עשר אחים בני אבינו כו'. ועל פי הסמנים האלו ידרש עלינו בארץ כנען מהקרובים אלינו והם יגידו אם כני' או אנשי רשע אנחנו. כי ארץ כנען ממלכות מצרים. ארז"ל שהיתה בימים ההם כי אמרו בב"ר (פ' ע"ה) שהיה חפץ עשו ליקח מכס ארץ כנען ממלך מצרים להאחז עם יעקב או בזה אפשר כוונו דרך אחרת באומרו בארץ כנען. לומר איך יתכן בני ארץ כנען שאתם מושלים בם ירגלו את ארץ מצרים לקחתה. והיה בזה התנצלות אל מה שגלו היותם שנים עשר ושעוד להם אח כי כל שאר יושבי ארץ כנען אין להם חיבור אתם ובעד מי ירגלוה:

ונחזור אל הענין כי אמרו ראה נא כי אין ידו כבדה עלינו כי הלא השיב ואמר אלינו בזאת אדע כי כנים אתם ובזה אדע כי לא מרגלים אתם והוא אם במה שאמרתם אלי לא שקרתם אדע כי כנים אתם והוא כי אמרתם שהקטון את אביכם במה שאדע שלא שקרתם. בזה אחשיבכם לכנים ובמה יודע איפה כי אמת הוא שאח קטן לכם שם אם לא בהביאכם אותו אלי ואראנו וזהו אומרו בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד וכו'. והוא כי אמר אין אדם קונה חזקת איש אמת וכשרון אם לא בשני דברים כי בתרתי הויא חזקה על האחת אמר בזאת אדע כי כנים אתם במה שתרחמו על אביכם ואנשי בתיכ' שלא תחושו על עזיבת אחד מכם אתי כדי להחיותם ברעב. וזהו אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו כי זה הוא פעולת אנשי אמת לרחם. אך בזאת בלבד לא יספיק להיות חזקה שכנים אתם ללמוד מזה כי לא מרגלים אתם. אמנם הביאו אחיכם הקטן אלי שהוא הדבר הב' שבו יודע כי אנשי אמת אתם. ובזה ואדעה כי לא מרגלים אתם במה שאראה כי כנים אתם בשני הדברים הנאמרים באמת. וזהו ואדעה כי לא כו' כי כנים וכו' ראה נא כי אין כוונתו להרע אותנו כי לא בלבד יסיר מלבו על ידי כך היותנו מרגלים כי אם גם ייטיב לנו שאת הארץ נסחרו. וזה אמר ואת הארץ תסחרו. ששינו מפני השלום:

לה

ויהי הם מריקים כו'. ראוי להבין. (א) מה היה שבהמצא כסף לוי בפי אמתחתו יצא לבם ויחרדו חרדה גדולה ועתה שמצאו צרורות כספיה' של כלם נאמר כ"א וייראו. (ב) במאמר יעקב אותי שכלתם יוסף ושמעון איננו כו' כי הלא מאז באו ראה כי יוסף ושמעון אינם ושאת בנימין יקחו ולא אמר דבר. (ג) אומרו עלי היו כלנה שאם הוא שיתעתד מעתה לצרות אחרות ראוי יאמר יהי ולא יהיו לשון עבר. (ד) מה עלה על לב ראובן לומר את שני בני תמית. וכי הורג נפשות נקיים היה אביו ולא עוד כי אם שגם בניו של יעקב הם כמשז"ל (בראשית רבה פרשה צ"א) שעל כן קראו בכור שוטה. (ה) שאחר אומר אם לא אביאנו אליך למה חזר ואמר תנה אותו וכו' שהיל"ל תנה אותו לי או כמאמר יהודה אחרי כן שלחה הנער אתי ולא תנה אותו ע"י וזולת הייתור באו' ואני אשיבנו אליך אחרי אומ' אם לא אביאנו. (ו) גם ראוי לשים לב אל השינו מהבא' להשב'. (ז) באו' לאמר כי לא לשיאמ' אביו לזולת אמר לו ראובן את ב' בני כו'. (ח) או' לא ירד וכו' אם הכונה שירא מהאסון מה ענין או' עמכם. וגם מה יעשה משמעון הממושכן בעדו ומה יעשה הוא וכל ביתו בלא לחם אם לא יתן את בנימין. (ט) אומרו והוא לבדו נשאר שיראה מיותר:

אמנם הנה ידוע משל רז"ל האומרים כי מלפא תכלא לא בהתא כי הרע מועט מבעית והמרובה משקיט כן יתכן כי בהמצא הכסף באמתחת הא' בלבד נחרדו חרדה גדולה ויצא לבם ועתה שראו איש צרור כספו בשקו יראו ושקטו מהפלגה. וז"א וייראו בלבד:

עוד יתכן כי מתחלה בראותם הכסף באמתחת לוי אשר היה עיקר בצרת יוסף אמרו בלבם אין זה כ"א חרב עון יוסף שנמכר בגנבתנו ודמו הנה נדרש כי עתה על דבר הכסף המושב נהרג כגנבים תחת כ' הכסף שלקחנו במכירתו וילקו האשמים ולא ראובן אשר לא חטא. אך בראותם איש צרור כספו גם ראובן אשר לא חטא בו. אז אמרו בלבם אין זה על דבר יוסף וא"כ איפה לא תהיה רק צרה קלה כי זולת עון יוסף אין בנו זולתו בעצם על כן היקל מוראם. והנה עד כה האמין להם לכל אשר סיפרו לו מענין שמעון ובנימין אך בראותו את צרורת כספיהם נהפך לבו בקרבו ויתמרמר כי אמר היעלה על לב כי בהיות הרעב גדול מאד יותן למו משא עשרה חמורים אוכל כאשר יוכלון שאת בלא כסף ובלא מחיר כי הושב כספיהם אחור. אך אין זה כי אם שהחליפו את שמעון בשבר אשר שוברים וחלוף שמעון הוא כל נשואותם עמוסות ועל כן התמרמר ויאמר אותי שכלתם ומזה אדון גם על יוסף כי לא טורף כי אם שאיננו כי גם אותו מכרתם ויחדיו היו שוים כי יוסף איננו ושמעון איננו. ומזה אשפוט כי גם את בנימין תקחו מעצמכם למכרו גם הוא כאחיו ולא מאדוני הארץ יצא הדבר. וזה אומרו ואת בנימין תקחו ושמא תאמרו וכי כל אחד מאלה האם לא אחינו בשרינו הוא ולמה תחשדנו על אכזריות כזה הלא הוא כי עלי היו כלנה והוא כי אין צרת האח דומה לצרת האב. וזהו עלי היו כלומר ולא עליכם. כי על פן לא תרגישו צרת אחיכם כאשר ארגיש אני צרת בני. וזהו אומרו גם כן בפתח דבריו אותי שכלתם לומר השיכול הוא אותי ולא לכם על כן אינכם שמים אל לב כמוני. ועל כן היטיב אשר דבר אליו ראובן בצד מה באומרו את בני תמית אם לא אביאנו אליך כלומר הלא אמרת כי על כי השיכול לא לנו כי אם לבדך לא חששנו על כן הנני ממשכן את שני בני כי עתה על ידי כן גם אני אדע שיכול וכמוני כמוך נהי' ובכלל הדבר כיון לומר כי כמאמרך שאין אנו מרגישים צרת אחינו גם עתה לא תרגיש בצרת בן בנך ועם כל זה צדק אביו בתשובתו אליו כמאמרם זכרונם לברכה (שם) שאמר אליו בכור שוטה וכי בניך לא הם בני כלומר הנה טענתך זאת היתה צודקת אם הייתי בלתי קרוב אליך שבניך לא היו בני ממש היתה תשובה להיות שיכול כנגד שיכול אך בהיותך בן לי ובני בנים הרי הם כבנים לא אמרת כלום כי גם זה שיכול לנפשי. וגם ראובן לא נעלם ממנו תשוב' זו עם היות שהלך לשיטת אביו כמדובר אך אף על זה פקח עינו כי גם כיוון לראות מה ישיב לענות בו ע"פ דרכו כי אם יאמר אליו וכי ברך לא הם בני. יענה בתריה ויאמר הלא אנחנו יוצאי חלציך לזרים תחשבנו ומה גם עתה את בנינו כי הנה עלינו אינך שם על לב אם נלך ונשוב פן יקראנו אסון כי אם על בנימין וזהו אומרו ויאמר ראובן אל אביו לאמר כלומר שאמר דבר אל אביו כדי לומר אביו אליו שעם שמאמר ראובן הוא בלתי נכון אמר כן לראות מה ישיב לו אביו לענות גם הוא על פי דרכו כאמור:

והוא על דרך מאמרם זכרונם לברכה (דברים פרשה ב') על פסוק ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר שפירשו אומרו לאמר כדי שיאמר לו ה' תשובה שאמר איני זז מכאן עד שתשיב לי. ויעקב הבין דרכו ואמר לא ירד בני עמכם. כי אף שאניח אתכם ללכת לא ילך גם הוא ולא שאתם אינכם בני כמוהו רק כי אחיו מת והתחילה מדת הדין לפגוע בבני אמו והוא קרוב לאסון יותר על דרך מה שכתבו זכרונם לברכה (בבא קמא דף צ"א) מת אחד מן המשפחה תדאג כל המשפחה שהוא כנופל אבן מקיר כי הקרובה אליה קרובה ליפול גם היא. ושמא תאמרו כי גם לפי דברי קרה אסון את שמעון שאמרתי ושמעון איננו ולמה לא אחוש גם עליכם אינו דומה כי זה הוא לבדו נשאר ואינו דומה בנין של שני אבנים לבד שנפילת האחד מקרבת נפילה השניה שאין לה במה לסמוך. לגדר אבנים רבות כי אף שרועה התרועעה בנפול אחת מהנה לא יתעתדו לגלים הנותרים כי רבות הנה ונסמכות זו על זו באופן שאני מתיירא יקראנו אסון כי גם בדרך אשר תלכו בה עמו בטוחים מצרה גם כן שם אפחד בל יקראנו אסון:

ובאומר אם לא אביאנו וחזר ואמר תנה כו' אם לא אשיבנו יהיה כי השיב על כל דברי אביו כי הנה חשדם על שמעון שהרגוהו לדעת רבינו ז"ל (ב"ר פרשה צ"א) או שהחליפוהו באוכל לפי דרכנו וגם על בנימין באומרו ואת בנימין תקחו כאשר כתבנו בסמוך לכן על האחד שהוא על שמעון אמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך. על בנימין אמר תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך ועל כן בבנימין שנוטלו בתורת פקדון אמר לשון השבה. ואם חזר הכל על בנימין יאמר אם תשלח אותו עמנו כמונו כמוהו שלא בתורת פקדון את שני בני תמית אם לא אביאנו ואם בתורת פקדון אל תמסרנו ביד איש אחד פן יסתלקו האחרים מאחריותו וגם לא את כלם כאחד פן יהיה כקדרה דבי שותפי. וגם לבל יהיו לך נתבעים רבים יחד על כן תנה אותו לכל אחיו אני ערב עליהם שהוא ערב קבלן תן לו ואני ערב כן אמר תנה אותו להם ואני אביאנו שהוא רצה מזה גובה רצה מזה גובה ועל היות החלוקה השניה דרך פקדון אמר בלשון השבה:

ועל דרך רבותינו זכרונם לברכה (שם) שאמר לו אביו שוטה בניך לא הם בני יתכן לפי דרכנו כי כהתימו לומר את שני בני תמית אם לא אביאנו אמר לו כן ואז פנה אל דרך אחר והוא תנה אותו כו' ערבות כמדובר והשיב יעקב ואמר הנה כל זה איננו שוה. רק אם יראתי היתה מכם או מהאיש אדוני הארץ אך לא כן הוא רק על אסון הדרך וזהו לא ירד בני כו' כמפורש למעלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף