טעמא דקרא/בראשית/מג

טעמא דקרא בראשית מג

יא

מעט צרי ומעט דבש. שלח לו ו' דברים וי"ל שרצה לשלוח לו מכל מין שמברכין עליו ברכה כללית (לאפוקי פת ויין שהיא ברכה פרטית) מעט צרי תחת ברכת הריח שצרי הוא הראשון לסמני הקטרת, מעט דבש ברכת שהכל, נכאת הוא שעוה כדפירש"י הוא ברכת האור ששעוה להדלקה (עי' תו' שבת כ' ב' ד"ה עד), לוט הוא ברכת הראי' כמ"ש בברכות נ"ד ב' על לוט מברך זוכר את הצדיקים [ושלח מין שנקרא כן לרמז הענין], בטנים ושקדים האדמה והעץ.

טז

וטבוח טבח והכן. בחולין צ"א א' פרע להן בית השחיטה. פירש"י שלא יאמרו בשר נחירה אני אוכל לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאע"פ שלא ניתנה תורה מקובלין היו מאבותיהן.

וקשה אם שמרו מצות איך אכלו משחיטתו שהרי סבורים היו שהוא מצרי ושחיטת גוי נבלה. ונראה מכאן ראי' לד' הרמב"ם פ"ד משחיטה הי"ב שגוי שאין עובד ע"ז שחיטתו מותרת מה"ת והן ידעו ביוסף שאין עובד ע"ז עי"ז שאמר את האלקים אני ירא.

לב

וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים וגו' לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים. פירש"י בשם התרגום מכיון שהעברים אוכלים בהמות שהן ע"ז של המצרים. וקשה למה לא אכל יוסף עמהן הרי אסור לומר שהוא עובד ע"ז אפי' במקום סכנה כמ"ש ביו"ד סי' קנ"ז ס"ב. וי"ל שהוא אכל לבדו מפני כבודו ולא מפני הע"ז שאם מפני הע"ז הי' יכול לאכל עם המצרים.

לד

ותרב משאת בנימין ממשאת כולם חמש ידות וישתו וישכרו עמו. לפי פשוטו יש לומר שהוא השתדל לשכרם כדי שלא ירגישו שהוא נתן הגביע באמתחתם ויחשבו אולי מחמת שכרותם שכחו ונתנו הגביע בכליהם ולכן השתדל ביותר לשכר את בנימין שנתן באמתחתו הגביע.

הפטרת מקץ עיין במלכים (מ"א פ"ג) והפטרת שבת חנוכה עיין בתרי עשר.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)