רש"י/דברים/יח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(העלאת דפים בצורה אוטומטית - הטקסט פורסם ברשיון נחלת הכלל באתר 'ספריא')
 
(תיקון עיצוב, והסרת ניקוד (מכמה סיבות), אולי בעתיד נעלה רש"י מנוקד לצד הרש"י הרגיל)
שורה 3: שורה 3:


{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
 
== א ==
== א ==


'''כל שבט לוי.'''  בֵּין תְּמִימִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין (ספרי):
'''כל שבט לוי.'''  בין תמימין בין בעלי מומין {{ממ|ספרי}}:


'''חלק.'''  בַּבִּזָּה:
'''חלק.'''  בבזה:


'''ונחלה.'''  בָּאָרֶץ (שם):
'''ונחלה.'''  בארץ {{ממ|שם}}:


'''אשי ה'.'''  קָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:
'''אשי ה'.'''  קדשי המקדש:


'''ונחלתו.'''  אֵלּוּ קָדְשֵׁי הַגְּבוּל – תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, אֲבָל נַחֲלָה גְּמוּרָה ''' לא יהיה לו בקרב אחיו;'''  וּבְסִפְרֵי דָּרְשׁוּ – ''' ונחלה לא יהיה לו''' — זוֹ נַחֲלַת שְׁאָר, ''' בקרב אחיו''' — זוֹ נַחֲלַת חֲמִשָּׁה. וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא, וְנִרְאֶה לִי שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁמֵּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וָאֵילָךְ נִקְרֵאת אֶרֶץ חֲמִשָּׁה עֲמָמִין, וְשֶל סִיחוֹן וְעוֹג שְׁנֵי עֲמָמִין, אֱמוֹרִי וּכְנַעֲנִי, וְנַחֲלַת שְׁאָר לְרַבּוֹת קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי, וְכֵן דּוֹרֵשׁ בְּפָרָשַׁת מַתָּנוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְאַהֲרֹן (במדבר י"ח) "עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי וְגוֹ'" לְהַזְהִיר עַל קֵינִי וּקְנִזִּי וְקַדְמוֹנִי. שׁוּב נִמְצָא בְדִבְרֵי רַבִּי קְלוֹנִימוּס הָכֵי גָּרְסִינָן בְּסִפְרֵי: ''' ונחלה לא יהיה לו.'''  אֵלּוּ נַחֲלַת חֲמִשָּׁה, ''' בקרב אחיו'''  אֵלּוּ נַחֲלַת שִׁבְעָה, נַחֲלַת חֲמִשָּׁה שְׁבָטִים וְנַחֲלַת שִׁבְעָה שְׁבָטִים; וּמִתּוֹךְ שֶׁמֹּשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ לֹא חִלְּקוּ נַחֲלָה אֶלָּא לַחֲמִשָּׁה שְׁבָטִים בִּלְבָד, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה הִנְחִיל לִרְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וִיהוֹשֻׁעַ הִנְחִיל לִיהוּדָה וְאֶפְרַיִם וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וְשִׁבְעָה הָאֲחֵרִים נָטְלוּ מֵאֵלֵיהֶן אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, מִתּוֹךְ כָּךְ הִזְכִּיר חֲמִשָּׁה לְבַד וְשִׁבְעָה לְבַד:
'''ונחלתו.'''  אלו קדשי הגבול, תרומות ומעשרות, אבל נחלה גמורה ''' לא יהיה לו בקרב אחיו.'''  ובספרי דרשו, ''' ונחלה לא יהיה לו''' , זו נחלת שאר, ''' בקרב אחיו''' , זו נחלת חמשה. ואיני יודע מה היא, ונראה לי שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ חמשה עממין, ושל סיחון ועוג שני עממין, אמורי וכנעני, ונחלת שאר לרבות קיני וקנזי וקדמוני, וכן דורש בפרשת מתנות שנאמרו לאהרן {{ממ|במדבר י"ח}} על כן לא היה ללוי וגו' להזהיר על קיני וקנזי וקדמוני. שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס הכי גרסינן בספרי: ''' ונחלה לא יהיה לו.'''  אלו נחלת חמשה, ''' בקרב אחיו'''  אלו נחלת שבעה, נחלת חמשה שבטים ונחלת שבעה שבטים. ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד, שכן משה הנחיל לראובן וגד וחצי שבט מנשה, ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים ולחצי שבט מנשה, ושבעה האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע, מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד:


== ב ==
== ב ==


'''כאשר דבר לו.'''  "בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל, אֲנִי חֶלְקְךָ" (במדבר י"ח):
'''כאשר דבר לו.'''  בארצם לא תנחל, אני חלקך {{ממ|במדבר י"ח}}:


== ג ==
== ג ==


'''מאת העם.'''  וְלֹא מֵאֵת הַכֹּהֲנִים (ספרי; חולין קל"ב):
'''מאת העם.'''  ולא מאת הכהנים {{ממ|ספרי. חולין קל"ב}}:


'''אם שור אם שה.'''  פְּרָט לְחַיָּה:
'''אם שור אם שה.'''  פרט לחיה:


'''הזרע.'''  מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁל יַד שֶׁקּוֹרִין אשפלד"ון (חולין קל"ד):
'''הזרע.'''  מן הפרק של ארכבה עד כף של יד שקורין אשפלד"ון {{ממ|חולין קל"ד}}:


'''הלחיים.'''  עִם הַלָּשׁוֹן. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת הָיוּ אוֹמְרִים זְרוֹעַ תַּחַת יַד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"ה) "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ", לְחָיַיִם תַּחַת תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק"י) "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל", וְהַקֵּבָה תַּחַת "הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ" (במדבר כ"ה):
'''הלחיים.'''  עם הלשון. דורשי רשומות היו אומרים זרוע תחת יד, שנאמר {{ממ|במדבר כ"ה}} ויקח רמח בידו, לחיים תחת תפלה, שנאמר {{ממ|תהילים ק"י}} ויעמד פינחס ויפלל, והקבה תחת האשה אל קבתה {{ממ|במדבר כ"ה}}:


== ד ==
== ד ==


'''ראשית דגנך.'''  זוֹ תְּרוּמָה, וְלֹא פֵּרֵשׁ בָּהּ שִׁעוּר, אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ נָתְנוּ בָהּ שִׁעוּר – עַיִן יָפָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים, עַיִן רָעָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, בֵּינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, וְסָמְכוּ עַל הַמִּקְרָא שֶׁלֹּא לִפְחֹת מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ"ה) שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַחִטִּים, שִׁשִּׁית הָאֵיפָה חֲצִי סְאָה, כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן חֲצִי סְאָה לְכֹר הֲרֵי אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, שֶׁהַכֹּר שְׁלוֹשִׁים סְאִין (תלמוד ירושלמי תרומות פ"ד):
'''ראשית דגנך.'''  זו תרומה, ולא פרש בה שעור, אבל רבותינו נתנו בה שעור, עין יפה אחד מארבעים, עין רעה אחד מששים, בינונית אחד מחמשים, וסמכו על המקרא שלא לפחת מאחד מששים שנאמר {{ממ|יחזקאל מ"ה}} ששית האיפה מחמר החטים, ששית האיפה חצי סאה, כשאתה נותן חצי סאה לכר הרי אחד מששים, שהכר שלושים סאין {{ממ|תלמוד ירושלמי תרומות פ"ד}}:


'''וראשית גז צאנך.'''  כְּשֶׁאַתָּה גּוֹזֵז צֹאנְךָ בְּכָל שָׁנָה תֵּן מִמֶּנָּה רֵאשִׁית לַכֹּהֵן, וְלֹא פֵּרֵשׁ בָּהּ שִׁעוּר, וְרַבּוֹתֵינוּ נָתְנוּ בָהּ שִׁעוּר אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, וְכַמָּה צֹאן חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז? חָמֵשׁ רְחֵלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כ"ה) וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר רֵאשִׁית גֵּז – שְׁתַּיִם, צֹאנְךָ – אַרְבָּעָה, תִּתֶּן לוֹ – הֲרֵי חֲמִשָּׁה (עי' ספרי וחולין קל"ה):
'''וראשית גז צאנך.'''  כשאתה גוזז צאנך בכל שנה תן ממנה ראשית לכהן, ולא פרש בה שעור, ורבותינו נתנו בה שעור אחד מששים, וכמה צאן חיבות בראשית הגז חמש רחלות, שנאמר {{ממ|שמואל א כ"ה}} וחמש צאן עשויות. רבי עקיבא אומר ראשית גז, שתים, צאנך, ארבעה, תתן לו, הרי חמשה {{ממ|עי' ספרי וחולין קל"ה}}:


== ה ==
== ה ==


'''לעמד לשרת.'''  מִכָּאן שֶׁאֵין שֵׁרוּת אֶלָּא מֵעוֹמֵד (ספרי; סוטה ל"ח):
'''לעמד לשרת.'''  מכאן שאין שרות אלא מעומד {{ממ|ספרי. סוטה ל"ח}}:


== ו ==
== ו ==


'''וכי יבא הלוי.'''  יָכוֹל בְּבֶן לֵוִי וַדַּאי הַכָּתוּב מְדַבֵּר, תַּלְמוּד לוֹמַר ''' ושרת''' , יָצְאוּ לְוִיִּים שֶׁאֵין רְאוּיִין לְשֵׁרוּת (ספרי):
'''וכי יבא הלוי.'''  יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר, תלמוד לומר ''' ושרת''' , יצאו לויים שאין ראויין לשרות {{ממ|ספרי}}:


'''ובא בכל אות נפשו, ושרת.'''  לִמֵּד עַל הַכֹּהֵן שֶׁבָּא וּמַקְרִיב קָרְבְּנוֹת נִדְבָתוֹ אוֹ חוֹבָתוֹ וַאֲפִלּוּ בְמִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ (בבא קמא ק"ט); דָּ"אַ — עוֹד לִמֵּד עַל הַכֹּהֲנִים הַבָּאִים לָרֶגֶל שֶׁמַּקְרִיבִין (בַּמִּשְׁמָר) וְעוֹבְדִין בַּקָּרְבָּנוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת הָרֶגֶל כְּגוֹן מוּסְפֵי הָרֶגֶל וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמִּשְׁמָר שֶׁלָּהֶם (ספרי; סוכה נ"ה):
'''ובא בכל אות נפשו, ושרת.'''  למד על הכהן שבא ומקריב קרבנות נדבתו או חובתו ואפלו במשמר שאינו שלו {{ממ|בבא קמא ק"ט}}. ד"א, עוד למד על הכהנים הבאים לרגל שמקריבין {{ממ|במשמר}} ועובדין בקרבנות הבאות מחמת הרגל כגון מוספי הרגל ואף על פי שאין המשמר שלהם {{ממ|ספרי. סוכה נ"ה}}:


== ח ==
== ח ==


'''חלק כחלק יאכלו.'''  מְלַמֵּד שֶׁחוֹלְקִין בָּעוֹרוֹת וּבִּבְשַׂר שְׂעִירֵי חַטָּאוֹת, יָכוֹל אַף בִּדְּבָרִים הַבָּאִים שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָרֶגֶל, כְּגוֹן תְּמִידִין וּמוּסְפֵי שַׁבָּת וּנְדָרִים וּנְדָבוֹת, תַּ"לֹ ''' לבד ממכריו על האבות'''  חוּץ מִמַּה שֶּׁמָּכְרוּ הָאָבוֹת בִּימֵי דָּוִד וּשְׁמוּאֵל שֶׁנִּקְבְעוּ הַמִּשְׁמָרוֹת וּמָכְרוּ זֶה לָזֶה, טֹל אַתָּה שַׁבַּתְּךָ וַאֲנִי אֶטֹּל שַׁבַּתִּי (שם):
'''חלק כחלק יאכלו.'''  מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, ת"ל ''' לבד ממכריו על האבות'''  חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טל אתה שבתך ואני אטל שבתי {{ממ|שם}}:


== ט ==
== ט ==


'''לא תלמד לעשות.'''  אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת, כְּלוֹמַר לְהָבִין מַעֲשֵׂיהֶם כַּמָּה הֵם מְקֻלְקָלִים, וּלְהוֹרוֹת לְבָנֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָךְ וְכָךְ, שֶׁזֶּה הוּא חֹק הַגּוֹיִם (ספרי; סנהדרין ס"ח):
'''לא תלמד לעשות.'''  אבל אתה למד להבין ולהורות, כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקלקלים, ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך, שזה הוא חק הגוים {{ממ|ספרי. סנהדרין ס"ח}}:


== י ==
== י ==


'''מעביר בנו ובתו באש.'''  הִיא עֲבוֹדַת הַמֹּלֶךְ, עוֹשֶׂה מְדוּרוֹת אֵשׁ מִכָּאן וּמִכָּאן וּמַעֲבִירוֹ בֵין שְׁתֵּיהֶם (עי' סנהדרין ס"ד):
'''מעביר בנו ובתו באש.'''  היא עבודת המלך, עושה מדורות אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהם {{ממ|עי' סנהדרין ס"ד}}:


'''קסם קסמים.'''  אֵי זֶהוּ קוֹסֵם? הָאוֹחֵז אֶת מַקְלוֹ וְאוֹמֵר אִם אֵלֵךְ אִם לֹא אֵלֵךְ, וכֵן הוּא אוֹמֵר (הושע ד') עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ (ספרי):
'''קסם קסמים.'''  אי זהו קוסם האוחז את מקלו ואומר אם אלך אם לא אלך, וכן הוא אומר {{ממ|הושע ד'}} עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו {{ממ|ספרי}}:


'''מעונן.'''  רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵלּוּ נוֹתְנֵי עוֹנוֹת – שֶׁאוֹמְרִים עוֹנָה פְּלוֹנִית יָפָה לְהַתְחִיל, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵלּוּ אוֹחֲזֵי הָעֵינַיִם:
'''מעונן.'''  רבי עקיבא אומר אלו נותני עונות, שאומרים עונה פלונית יפה להתחיל, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים:


'''מנחש.'''  פִּתּוֹ נָפְלָה מִפִּיו, צְבִי הִפְסִיקוֹ בַדֶּרֶךְ, מַקְלוֹ נָפַל מִיָּדוֹ (ספרי; סנהדרין ס"ה):
'''מנחש.'''  פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך, מקלו נפל מידו {{ממ|ספרי. סנהדרין ס"ה}}:


== יא ==
== יא ==


'''וחבר חבר.'''  שֶׁמְּצָרֵף נְחָשִׁים אוֹ עַקְרַבִּים אוֹ שְׁאָר חַיּוֹת לְמָקוֹם אֶחָד:
'''וחבר חבר.'''  שמצרף נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד:


'''ושאל אוב.'''  זֶה מְכַשְּׁפוּת שֶׁשְּׁמוֹ פִּיתוֹם וּמְדַבֵּר מִשִּׁחְיוֹ וּמַעֲלֶה אֶת הַמֵּת בְּבֵית הַשֶּׁחִי שֶׁלּוֹ:
'''ושאל אוב.'''  זה מכשפות ששמו פיתום ומדבר משחיו ומעלה את המת בבית השחי שלו:


'''וידעני.'''  מַכְנִיס עֶצֶם חַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ יַדּוּעַ לְתוֹךְ פִּיו וּמְדַבֵּר הָעֶצֶם עַל יְדֵי מְכַשְּׁפוּת (שם):
'''וידעני.'''  מכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר העצם על ידי מכשפות {{ממ|שם}}:


'''ודרש אל המתים.'''  כְּגוֹן הַמַּעֲלֶה בְזַכְרוּתוֹ וְהַנִּשְׁאָל בְּגֻלְגֹּלֶת (שם):
'''ודרש אל המתים.'''  כגון המעלה בזכרותו והנשאל בגלגלת {{ממ|שם}}:


== יב ==
== יב ==


'''כל עשה אלה.'''  עֹשֶׂה כָּל אֵלֶּה לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא כָל עֹשֵׂה אֵלֶּה, אֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן (ספרי):
'''כל עשה אלה.'''  עשה כל אלה לא נאמר, אלא כל עשה אלה, אפלו אחת מהן {{ממ|ספרי}}:


== יג ==
== יג ==


'''תמים תהיה עם ה' אלהיך.'''  הִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בִתְמִימוּת, וּתְצַפֶּה לוֹ, וְלֹא תַחֲקֹר אַחַר הָעֲתִידוֹת, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁיָּבֹא עָלֶיךָ קַבֵּל בִּתְמִימוּת וְאָז תִּהְיֶה עִמּוֹ וּלְחֶלְקוֹ:
'''תמים תהיה עם ה' אלהיך.'''  התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקר אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו:


== יד ==
== יד ==


'''לא כן נתן לך ה' אלהיך.'''  לִשְׁמֹעַ אֶל מְעוֹנְנִים וְאֶל קוֹסְמִים, שֶׁהֲרֵי הִשְׁרָה שְׁכִינָה עַל הַנְּבִיאִים וְאוּרִים וְתֻמִּים:
'''לא כן נתן לך ה' אלהיך.'''  לשמע אל מעוננים ואל קוסמים, שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותמים:


== טו ==
== טו ==


'''מקרבך מאחיך כמני.'''  כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ, ''' יקים לך'''  תַּחְתַּי, וְכֵן מִנָּבִיא לְנָבִיא:
'''מקרבך מאחיך כמני.'''  כמו שאני מקרבך מאחיך, ''' יקים לך'''  תחתי, וכן מנביא לנביא:


== כ ==
== כ ==


'''אשר לא צויתיו לדבר.'''  אֲבָל צִוִּיתִיו לַחֲבֵרוֹ:
'''אשר לא צויתיו לדבר.'''  אבל צויתיו לחברו:


'''ואשר ידבר בשם אלהים אחרים.'''  אֲפִלּוּ כִוֵּן אֶת הַהֲלָכָה לֶאֱסֹר אֶת הָאָסוּר וּלְהַתִּיר אֶת הַמֻּתָּר (סנהדרין פ"ט):
'''ואשר ידבר בשם אלהים אחרים.'''  אפלו כון את ההלכה לאסר את האסור ולהתיר את המתר {{ממ|סנהדרין פ"ט}}:


'''ומת.'''  בְּחֶנֶק. ג' מִיתָתָן בִּידֵי אָדָם – הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע, וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ וְנֶאֱמַר לַחֲבֵרוֹ, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲ"זָ. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ וְהָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי נָבִיא וְהָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ – מִיתָתָן בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק י"ט) אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ (סנהדרין פ"ט):
'''ומת.'''  בחנק. ג' מיתתן בידי אדם, המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו ונאמר לחברו, והמתנבא בשם ע"ז. אבל הכובש את נבואתו והעובר על דברי נביא והעובר על דברי עצמו, מיתתן בידי שמים, שנאמר {{ממ|פסוק י"ט}} אנכי אדרש מעמו {{ממ|סנהדרין פ"ט}}:


== כא ==
== כא ==


'''וכי תאמר בלבבך.'''  עֲתִידִין אַתֶּם לוֹמַר כְּשֶׁיָּבֹא חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר וּמִתְנַבֵּא "הִנֵּה כְלֵי בֵית ה' מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה" (ירמיהו כ"ז), וְיִרְמְיָהוּ עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ "אֶל הָעַמֻּדִים וְעַל הַיָּם וְעַל יֶתֶר הַכֵּלִים" שֶׁלֹּא גָּלוּ עִם יְכָנְיָה, "בָּבֶלָה יוּבָאוּ" עִם גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ (שם):
'''וכי תאמר בלבבך.'''  עתידין אתם לומר כשיבא חנניה בן עזור ומתנבא הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה עתה מהרה {{ממ|ירמיהו כ"ז}}, וירמיהו עומד וצווח אל העמדים ועל הים ועל יתר הכלים שלא גלו עם יכניה, בבלה יובאו עם גלות צדקיהו {{ממ|שם}}:


== כב ==
== כב ==


'''אשר ידבר הנביא.'''  וְיֹאמַר דָּבָר זֶה עָתִיד לָבֹא עֲלֵיכֶם וְתִרְאוּ שֶׁלֹּא יָבֹא, ''' הוא הדבר אשר לא דברו ה''''  וַהֲרֹג אוֹתוֹ. וְאִם תֹּאמַר זוֹ בְמִתְנַבֵּא עַל הָעֲתִידוֹת, הֲרֵי שֶׁבָּא וְאָמַר עֲשׂוּ כָךְ וְכָךְ וּמִפִּי הַקָּבָּאֲנִי אוֹמֵר? כְּבָר נִצְטַוּוּ שֶׁאִם בָּא לְהַדִּיחֲךָ מֵאַחַת מִכָּל הַמִּצְווֹת לֹא תִשְׁמַע לוֹ (דברים י"ג) אֶלָּא אִם כֵּן מֻמְחֶה הוּא לְךָ שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְהַר הַכַּרְמֶל שֶׁהִקְרִיב בְּבָמָה בִּשְׁעַת אִסּוּר הַבָּמוֹת, כְּדֵי לִגְדֹּר אֶת יִשְׂרָאֵל, הַכֹּל לְפִי צֹרֶךְ שָׁעָה וּסְיָג הַפִּרְצָה, לְכָךְ נֶאֱמַר (פסוק ט"ו) אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן (סנהדרין פ"ט):
'''אשר ידבר הנביא.'''  ויאמר דבר זה עתיד לבא עליכם ותראו שלא יבא, ''' הוא הדבר אשר לא דברו ה''''  והרג אותו. ואם תאמר זו במתנבא על העתידות, הרי שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקבאני אומר כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצוות לא תשמע לו {{ממ|דברים י"ג}} אלא אם כן ממחה הוא לך שהוא צדיק גמור, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת אסור הבמות, כדי לגדר את ישראל, הכל לפי צרך שעה וסיג הפרצה, לכך נאמר {{ממ|פסוק ט"ו}} אליו תשמעון {{ממ|סנהדרין פ"ט}}:


'''לא תגור ממנו.'''  לֹא תִמְנַע עַצְמְךָ מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה (ספרי), וְלֹא תִירָא לֵעָנֵשׁ עָלָיו:
'''לא תגור ממנו.'''  לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה {{ממ|ספרי}}, ולא תירא לענש עליו:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}

גרסה מ־12:59, 14 באפריל 2020

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png יח

א

כל שבט לוי. בין תמימין בין בעלי מומין (ספרי):

חלק. בבזה:

ונחלה. בארץ (שם):

אשי ה'. קדשי המקדש:

ונחלתו. אלו קדשי הגבול, תרומות ומעשרות, אבל נחלה גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו. ובספרי דרשו, ונחלה לא יהיה לו , זו נחלת שאר, בקרב אחיו , זו נחלת חמשה. ואיני יודע מה היא, ונראה לי שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ חמשה עממין, ושל סיחון ועוג שני עממין, אמורי וכנעני, ונחלת שאר לרבות קיני וקנזי וקדמוני, וכן דורש בפרשת מתנות שנאמרו לאהרן (במדבר י"ח) על כן לא היה ללוי וגו' להזהיר על קיני וקנזי וקדמוני. שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס הכי גרסינן בספרי: ונחלה לא יהיה לו. אלו נחלת חמשה, בקרב אחיו אלו נחלת שבעה, נחלת חמשה שבטים ונחלת שבעה שבטים. ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד, שכן משה הנחיל לראובן וגד וחצי שבט מנשה, ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים ולחצי שבט מנשה, ושבעה האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע, מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד:

ב

כאשר דבר לו. בארצם לא תנחל, אני חלקך (במדבר י"ח):

ג

מאת העם. ולא מאת הכהנים (ספרי. חולין קל"ב):

אם שור אם שה. פרט לחיה:

הזרע. מן הפרק של ארכבה עד כף של יד שקורין אשפלד"ון (חולין קל"ד):

הלחיים. עם הלשון. דורשי רשומות היו אומרים זרוע תחת יד, שנאמר (במדבר כ"ה) ויקח רמח בידו, לחיים תחת תפלה, שנאמר (תהילים ק"י) ויעמד פינחס ויפלל, והקבה תחת האשה אל קבתה (במדבר כ"ה):

ד

ראשית דגנך. זו תרומה, ולא פרש בה שעור, אבל רבותינו נתנו בה שעור, עין יפה אחד מארבעים, עין רעה אחד מששים, בינונית אחד מחמשים, וסמכו על המקרא שלא לפחת מאחד מששים שנאמר (יחזקאל מ"ה) ששית האיפה מחמר החטים, ששית האיפה חצי סאה, כשאתה נותן חצי סאה לכר הרי אחד מששים, שהכר שלושים סאין (תלמוד ירושלמי תרומות פ"ד):

וראשית גז צאנך. כשאתה גוזז צאנך בכל שנה תן ממנה ראשית לכהן, ולא פרש בה שעור, ורבותינו נתנו בה שעור אחד מששים, וכמה צאן חיבות בראשית הגז חמש רחלות, שנאמר (שמואל א כ"ה) וחמש צאן עשויות. רבי עקיבא אומר ראשית גז, שתים, צאנך, ארבעה, תתן לו, הרי חמשה (עי' ספרי וחולין קל"ה):

ה

לעמד לשרת. מכאן שאין שרות אלא מעומד (ספרי. סוטה ל"ח):

ו

וכי יבא הלוי. יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר, תלמוד לומר ושרת , יצאו לויים שאין ראויין לשרות (ספרי):

ובא בכל אות נפשו, ושרת. למד על הכהן שבא ומקריב קרבנות נדבתו או חובתו ואפלו במשמר שאינו שלו (בבא קמא ק"ט). ד"א, עוד למד על הכהנים הבאים לרגל שמקריבין (במשמר) ועובדין בקרבנות הבאות מחמת הרגל כגון מוספי הרגל ואף על פי שאין המשמר שלהם (ספרי. סוכה נ"ה):

ח

חלק כחלק יאכלו. מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, ת"ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טל אתה שבתך ואני אטל שבתי (שם):

ט

לא תלמד לעשות. אבל אתה למד להבין ולהורות, כלומר להבין מעשיהם כמה הם מקלקלים, ולהורות לבניך לא תעשה כך וכך, שזה הוא חק הגוים (ספרי. סנהדרין ס"ח):

י

מעביר בנו ובתו באש. היא עבודת המלך, עושה מדורות אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהם (עי' סנהדרין ס"ד):

קסם קסמים. אי זהו קוסם האוחז את מקלו ואומר אם אלך אם לא אלך, וכן הוא אומר (הושע ד') עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו (ספרי):

מעונן. רבי עקיבא אומר אלו נותני עונות, שאומרים עונה פלונית יפה להתחיל, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים:

מנחש. פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך, מקלו נפל מידו (ספרי. סנהדרין ס"ה):

יא

וחבר חבר. שמצרף נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד:

ושאל אוב. זה מכשפות ששמו פיתום ומדבר משחיו ומעלה את המת בבית השחי שלו:

וידעני. מכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר העצם על ידי מכשפות (שם):

ודרש אל המתים. כגון המעלה בזכרותו והנשאל בגלגלת (שם):

יב

כל עשה אלה. עשה כל אלה לא נאמר, אלא כל עשה אלה, אפלו אחת מהן (ספרי):

יג

תמים תהיה עם ה' אלהיך. התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקר אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו:

יד

לא כן נתן לך ה' אלהיך. לשמע אל מעוננים ואל קוסמים, שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותמים:

טו

מקרבך מאחיך כמני. כמו שאני מקרבך מאחיך, יקים לך תחתי, וכן מנביא לנביא:

כ

אשר לא צויתיו לדבר. אבל צויתיו לחברו:

ואשר ידבר בשם אלהים אחרים. אפלו כון את ההלכה לאסר את האסור ולהתיר את המתר (סנהדרין פ"ט):

ומת. בחנק. ג' מיתתן בידי אדם, המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו ונאמר לחברו, והמתנבא בשם ע"ז. אבל הכובש את נבואתו והעובר על דברי נביא והעובר על דברי עצמו, מיתתן בידי שמים, שנאמר (פסוק י"ט) אנכי אדרש מעמו (סנהדרין פ"ט):

כא

וכי תאמר בלבבך. עתידין אתם לומר כשיבא חנניה בן עזור ומתנבא הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה עתה מהרה (ירמיהו כ"ז), וירמיהו עומד וצווח אל העמדים ועל הים ועל יתר הכלים שלא גלו עם יכניה, בבלה יובאו עם גלות צדקיהו (שם):

כב

אשר ידבר הנביא. ויאמר דבר זה עתיד לבא עליכם ותראו שלא יבא, הוא הדבר אשר לא דברו ה' והרג אותו. ואם תאמר זו במתנבא על העתידות, הרי שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקב"ה אני אומר כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצוות לא תשמע לו (דברים י"ג) אלא אם כן ממחה הוא לך שהוא צדיק גמור, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת אסור הבמות, כדי לגדר את ישראל, הכל לפי צרך שעה וסיג הפרצה, לכך נאמר (פסוק ט"ו) אליו תשמעון (סנהדרין פ"ט):

לא תגור ממנו. לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה (ספרי), ולא תירא לענש עליו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.