פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/לו

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

זה. עש"ך הביא טעם האוסרין שמא יצא הרוח בנתיים וראיה מריאה דאוושא ולב"י צ"ל דריאה דאוושא מספק טריפה שמא הם זה כנגד זה וכבר התבאר בט"ז ולענין דינא הלכה כהאוסרין וכן כתב בנה"ך ואפי' מב' רוחות ומיהו כתב השמ"ח בב' ערוגות ב' נקבים אין לחוש דהסמפון מפסיק ביניהם ולא יבוא הרוח בהם מזה לזה יע"ש וכן הלכה:

ב

אלא שצריכה בדיקה. כלומר נפיחה אבל ניקב קרום א' א"צ ש"ך לכאורה מה שעשה כלומר דל"ת בדיקה המוזכרת בכ"מ היינו פושרין וכאן א"צ כ"א נפיחה וכלשון בה"ג והוא דלא מפקא זיקא אמנם למ"ש התב"ש אות ד' דבעינן פושרין והביא ראיה מש"ך אות ט' דכתב אי היה נקב הוה מבצבץ דלשון בצבוץ נופל במים א"כ י"ל דה"ק דכל ריאה צריכה בדיקה וכאן נפיחה ומ"ש ניקב קרום עליון א"צ יש לעיין דהא בסימן ל"ט אות ה' כתב דכל דאתיליד ריעותא צריך נפיחה והביא לשון הר"מ ז"ל מעולם לא נפחנו ריאה בספרד ובמערב אא"כ נולד לה דבר מה א"כ בוודאי בניקב קרום העליון יש לבדוק ע"י רוק במקום ההוא אלא דאם לא בדק כשירה דיעבד ובנגלד מעכב דיעבד ורובו ככולו. והתב"ש תי' מה שמקשין דברי בה"ג דכאן כתב שצריך בדיקה והא בכל ריאה פוסק דצריך ותי' דכאן פושרין בעינן יע"ש:

ג

בועה אפי' מים זכים. ובל"י אות ג' הביא בפשיטות בשם כה"ג דלא נהיגין הכי. ואמת שהכה"ג בהגהות ב"י אות ה' הביא כן בשם מהרש"ג וי"ל דסובר ב' לריעותא כשר משא"כ דידן באין ה"מ וודאי יש להטריף מטעם ב' לריעותא אלא אפי' בה"מ אין להכשיר כאן כיון דנגלד כל העור עליון ומיהו נגלד פורתא ונמצא בועה מ"ז על מקום הנגלד יש לצדד בה"מ דלא הוה ב' לריעותא עסי' ל"ז סירכא תלויה מבועה מ"ז יע"ש. ובזה מיושב הא דהגיה רמ"א דין דבוע' על נגלד כולו ולא על נגלד פורתא דהוה ב' לריעותא דכאן אפי' מ"ז טריפה ולא מטעם ב' לריעותא אלא כיון דהגיע ההפסד כ"כ חיישינן שמא קרום מחמת מכה עלה בו על הבועא ולא עור הריאה הוא ועיין תב"ש אות י"א ושמ"ח ס"ד ולפי מ"ש א"ש יע"ש:

ד

הוה כקרום. הש"ך עשה כלומר דקשיא ליה על כ"ף הדמיון והכי הוה לומר דהוה קרום מחמת מכה דבועות דעלמא בין עור לבשר הם גדילים ועור של הבועא הוא עור הריאה וכאן דאיגלא אמרינן גם קרום הב' חלף והלך לו וזה עור הבועה הוא וקרום מחמת מכה. וכתב שמ"ח ס"ד דכל שא"א בבדיקה טריפה ונכון יע"ש. וכבר כתבנו באות הקדום דכאן לאו מטעם ב' לריעותא קאתינן עליה דאל"כ הוה לרמ"א לומר בקיצור ומשו"ה אף מ"ז יש לאסור כאן ואף בה"מ ולא בנגלד פורתא:

ה

יש אומרים. הש"ך הביא ג' פרושים או שנפחו מעט ונקרע או שנפחו קצת יותר מהראוי ונקרע סמוך ליובש אף שאין נפרד בציפורן חזינן דיבש הוא (ה"ה וכ"ש במקום היובש נקרע) או שהיה ריעותא דממ"נ אי משערין כמו שהיא נפוחה הרי נקרע אמנם השמ"ח ס"ה ובתב"ש אות י"ב כתב דלא הוה ממ"נ דבחייה יותר חזקה הבהמה מלאחר מיתה וכן הסכים עמו הכר"ו אות ג' וליכא ממ"נ ולא הטריף אלא ביובש או שאר ריעותא דאיגלי בהדייהו דאמרינן כיון דנקרע מסתמא ריעותא הוא ואפי' הלך הריעותא ע"י נפיחה ולזה הסכים הכר"ו ואם נפחוה רק מעט יראה מכר"ו דמכשיר והתב"ש אוסר דיצאה זו משאר רוב בהמות דאין נקרע ע"י נפיחה מועטת ובתי' הג' התב"ש וכר"ו שניהם מתירין אם הריעותא הלכה והקרע במקום אחר ולדידי הדבר הזה צ"ע דניהו דממ"נ ליכא מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ולא שייך לאוקמי' אחזקה מידי דהוה אמים בראש כל שהריעותא מחיים וכ"ש למ"ש התב"ש סימן כ"ט דלא אוקי אחזקה דיצאה מהרוב דרובן אין מים בראש ה"ה כאן וצ"ע לדינא ויש לאסור כתי' הג'  :

ו

ונסתם. הש"ך הביא ב' פירושים מפני מה קרום מחמת מכה אינו קרום וכבר התבאר בט"ז אות ד' ודע דבכ"מ אינו קרום ולאו דוקא ריאה או וושט כן העלו כולן דלא כהרא"ה ב"ה ל"ד ב':

ז

במים. עש"ך הביא דברי מהרי"ו דגם כאן מדקדקים בכלי כמו בצמקה אמנם התב"ש אות ח' כתב דלקמן בעינן שיה' פושרין כל מעל"ע צריך לדקדק בכלי וכאן רק בשעת נפיחה בעינן פושרין אין לדקדק בכלי וכן דחה מ"ש בשם בה"ג דבקיץ במים קרים יע"ש:

ח

פושרין. עש"ך דלפי מה שפירש"י בקרירי לא הוה עצה טובה והר"ב שכתב ואם שמוה בקרירי אין תקנה ואלו לרש"י לא הוה צריך עוד לבדוק אלא כהר"ן והשיג על הלבוש שסותר דבריו תכ"ד דכתב קרים מקרעין והוא כפירש"י ואיך כתב מיד דאם הושם אין תקנה והלא א"צ תקנה. וכדי לא נישוויה להלבוש מאורן של ישראל כטועה ח"ו תכ"ד עיינתי ברש"י מ"ז ב' ד"ה דמטרשי לשון טרשים שמקשין אותה וקרום הדק כשהוא מתקשה נסתם במשמוש היד ופעמים דלא מינקב עילאה ומינקב כי בדיק לה עכ"ל והלבוש הוסיף וז"ל והקרים מקשים הריאה ומותחים קרום עליון ויתקרע בנפיחה ויטריפנה שלא כדין הלכך אם שמו בחמים או בקרים אין תקנה שהרי כבר נכווץ ונסתם הנקב והיינו דמקשה ונסתם במשמוש היד כי כן דרך דבר הקשה וה"ה ע"י נפיחה והוסיף מלת ומותחין היינו שמתכוויץ ג"כ ע"י קרים ומתקרע אח"כ וה"ה דלפעמים נסתם הנקב מאחר דמותחין ומ"ש ויטריפנה שלא כדין נקיט לשון רש"י וגם לשון הר"ן ואמת שהב"י האריך בלשון רש"י שכתב ומים קרים מותחין אותה כשמתקשה ואינו לשון רש"י יע"ש גם שם ד"ה אינו קרים ראיתי בפי' ברש"י דסופו ליסתר וזה דלא כש"ך אות ו' וכבר כתבנו בט"ז אות ד' באורך. כן נראה ליישב קצת *)  :

ט

שוב. עש"ך דמשמע מרמ"א מדכתב שוב אין תקנה הא פושרין אף האידנא יש תקנה ומשמע כן דעת הש"ך רק באוושא אין דעתו כן הא באיגלד מבואר בנה"ך דמהני והבל"י כתב בשם ש"ך דא"א בקיאין באיגלד ולא ידענא מי הגיד לו זה ואדרבה בנה"ך מבואר ההיפוך. ודע דאם ידעינן היכא אוושא היה נראה לכאורה דמשימין גילא או גדפא ודוקא אמנם השמ"ח כתב דא"א בקיאין. וכתב עוד דאם פ"א השמיעה קול ובתר הכי אין משמעת תו אין תקנה דשמא נקרע דבר מה בתוכה יע"ש:

י

שהעביר הטבה ידו. עש"ך דהמחבר הוסיף תיבת בכח גם אהעביר ידו דבעינן בכח ולמקום דחוק לא בעינן בכח ועב"י עיין מ"ש ב"ח:

יא

או שלקחה זאב. כתב הש"ך ה"ה עובד כוכבים אם ידעינן שעשה איזה נקבים תולין בו אף השאר כמו בזאב וה"ה דלא חיישינן שמא מקודם היה נקב ויראה לדידן דנאבדה הריאה טריפה באין ה"מ לא מכשירים בעובד כוכבים אלא בבדקו מקודם הסירכות ולא בלא בדקו כלל ואף התב"ש אות כ"ב דמתיר בנאבד דאין מדרך הטבח להעביר סירכא עד שלא ישאר שום דלדול בעובד כוכבים מודה וכבר כתבנו לעיל דאף התם אין להתיר והעיקר כבה"י ופר"ח בקו"א. שוב ראיתי שזה תלוי במחלוקת הב"ח ושאר אחרונים בסימן ל"ט ס"ג גבי בא עובד כוכבים ונטל ריאה בודקין אותה ושם אבאר וכאן אין להאריך:

יב

תלינן. כתב הש"ך דאין צריך הקפה ואפילו איקפי ולא אידמי כשירה. הנה מ"ש דמוכח דכשו בלא הקפה היינו דבמ"ט אמרינן דלא תלינן בזאב והיינו מטעם חזקה ואם כן היכא דלא איפשר להקיף וודאי כשר כגון שנאבדה דאי ע"י הקפה בלא"ה אמרי' בדף ג' מקיפין בבני מעיים משמע אף היכי שאין לתלות וכן משמע מטור ומחבר שלא כתבו כאן הקפה אלא שיש לומר דאה"נ היכא דא"א להקפות כשירה דאוקי אחזקה אבל כל היכא דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה כמבואר לז"א דאדרבא מש"ה מוכח כמ"ש המרדכי דא"נ איקפי ולא אידמי כשירה והקפה זו וטורח זו למה והיינו דאמרינן בא זאב תולין ולא אידכר הקפה לברורי זה נ"ל כוונתו. והפר"ח החמיר לדינא אי איקפי ולא אידמי. והשמ"ח סי"ב ואות כ"ג היקל כשיש לתלות בשינוי הזמן ומשמוש היד יע"ש ואין להחמיר:

יג

וכל. עש"ך דכל שיש סימן שנעשה מחיים לא מהני הקפה. ואפילו לדידן אם יש עוד צד מקילין כמ"ש הש"ך אות י"ט מ"מ כל שיש סימן אין מקיפין כלל:

יד

או אדום. עש"ך דהמורה צריך ליזהר ולהבחין אם יש לתלות ולומר אחר שחיטה הוה. כתב השמ"ח סי"א דאם עור הריאה תלוי על גבי נקב אין להקל ולומר דוודאי לאחר שחיטה דמחיים הוה כלה העור לגמרי דאין זה ראיה דלא כמורה אחד שהיקל בזה יע"ש:

טו

וכן. עש"ך דמלשון הטור והמחבר שכתבו וכן משמע דחד טעמא כמו בזאב ומשמוש ידא דטבחא תלינן וה"ה הכא תלינן מספקא דנשחטה הותרה כמ"ש ס"ס כ"ה אבל מהר"מ ושאר פוסקים משמע דוודאי הוה שא"א לפרוש מחיים מחמת רחיפת הריאה או כ"ז שאין אפס חום הטבעי אין יוצא ולכאורה נ"מ באם התולעים מרוחקים מנקב דאי ספיקא הוה ס"ס לאיסורא שמא הני תולעים מעלמא ושמא קודם שחיטה פירש עיין אות י"ז וח"י ואלו לטעם דוודאי הוה אף מרוחק מנקב מכשירין דתלינן דנקבים ממורנא דנשחטה הותרה אף בספק השקול כ"ש כאן דלא נעשה הריעותא מחיים דתולין להקל עסי' כ"ט ומ"ש באות ח"י וי"ז יע"ש:

טז

תולעים. עש"ך והנה דעת הרש"ל יש לומר דהוה ס"ס לאיסורא שמא הני נקבים לאו מהני תולעים ושמא כבר פירשו כמ"ש באות ט"ו ולדינא העלה כמהר"מ מלובלין ומ"ש דאף בלא נמצא כ"כ תולעים והביא ראיה מזאב א"י מה הוא דהתם אמרי' נשך וחזר ונשך משא"כ כאן דוודאי אין סברא שתולע א' עשה כמה נקבים ומהר"מ מלובלין ז"ל בתשובה לא אמר אלא כי מי יוכל למנות או שמא נפלו במשמוש ידא דטבחא יע"ש:

יז

שנקבוה כו'. עש"ך בשם הב"ח דווקא ריאה הא כרס ודקין לא והוא העלה אף כל האיברים לבד במוח חיישינן והראה מקום לס"ס מ"ט דשם מבואר בקורקבן כשר. והנה הפרישה בסימן ל"א אות ב' מכשיר ריאה וקורקבן דעור שלו קשה והב"ח משמע אף קורקבן אוסר ואין ראיה מעוף פלומי"ל שהביא הג"א דשם יודעין דעוף זה דרכו בתולעים משא"כ בשאר שמא מעלמא אתו והתב"ש בסימן מ"ח אות ד' וס"ב הסכים כב"ח לאסור בכרס ודקין בקורקבן משמע מדבריו דמתירו מה"ט כמ"ש הפרישה שעורותיו קשים ומ"מ כפי הנראה מב"ח אין ראיה להתיר בקורקבן דמהג"א אין ראיה שאותו העוף ידוע שמיניה קא רבו התולעים ואין דרכן לפרוש אלא לאחר שחיטה ומ"מ לדינא להתיר בקורקבן וכרס ודקין אין לעשות מעשה:

יח

כשירה. הש"ך האריך ותוכן כוונתו דהד"מ העתיק בשם או"ה דברי רגמ"ה הוא בפירשו מקצתן ומצאו מקצתן תוך הנקבים צריך בדיקת השמש לחומרא שמא לא יפרשו אח"כ א"כ אנו רואין שתולעים אלו אין טבעם לבקש חמימות ואף אותם שפירשו קודם שחיטה פירשו ול"מ אם מוצאין תולעין בנקבים ולא יוצאין ע"י חום השמש אסור מאותן תולעים גופא שהרי אין יוצאין ומבקשין חמימות ואומרים שנקבו קודם שחיטה אלא אפילו הריאה שלימה וחתכוה ומצאו בתוך הריאה תולעים צריך בדיקת השמש להחמיר דאם לא יצאו אף אותם שמצא בחוץ הם מחיים וכתב הד"מ אבל לראות אם יש עוד תולעים ולחתוך הריאה אף רגמ"ה מודה דאין צריך אבל דעת שאר פוסקים אם הניח בשמש ולא יצאו כשירה ולכן לא כתבו כלל בדיקת השמש. ויש לראות הכי היה לו לומר אף הניח בשמש ולא יצא כשירה ומה זה שכתב דא"צ בדיקת השמש דמשמע אם הניח ולא יצאו טריפה וז"א מדכתב ומכשירין בכל ענין משמע אף בלא יצאו. והנה לפי העתקת הד"מ הוא כך אבל לפי הנוסחא שהובא ברוקח יש לפרש בע"א והוא ריאה נקובה ולא פירש אחד מהן לחוץ הבדיקת השמש הוא לקולא שאם פירשו לחוץ כשירה וא"ל טריפה דחזינן תולעים אלו אין מבקשים חמימות ואין סובר הטעם דריאה מרחפת וא"א לצאת מחיים אלא מבקש חמימות אבל פירשו מקצתו לחוץ אנו רואין שמבקשין חמימות ואין לחוש לאותן שלא פירשו וכפי הנראה אף שנקובים המה והם בתוך הנקבים הדין כן דאמרינן אותן שלא פירשו נתקשו בתוך החור ואין יוצאין עכשיו. והשתא ל"פ הפוסקים אהדדי רגמ"ה דמצריך בדיקת השמש היינו בלא יצאו כלל לחוץ א"א להכשיר בלא בדיקת השמש וראיה דאמר מורנא לאחר שחיטה פריש הא אם הוא תוך החור וחורו נקוב לחוץ שלא פירש אסור וי"ל הטעם דהוה ס"ס לאיסורא שמא הני נקבים לאו מחמת מורנא ושמא מחיים כי אין סברא שפירש וחזר לחורו משא"כ אם ע"י שמש יוצאין לחוץ יש ראיה דמבקשין חמימות שהרי ע"י השמש יוצאין לחוץ משא"כ בפירשו לחוץ אמרי' מסברא דמבקשין חמימות אבל כשחותכין הריאה ומוצאין תולעים פשיטא דאין צריך בדיקת השמש שוב עיינתי בתב"ש וראיתי שלא פירש כן דברי הש"ך והלענ"ד כתבתי:

ודע דאם נמצא מורנא והנקבים אדומים אין תולין לאחר שחיטה דודאי מחיים פירשו דאודם מוכיח וכ"מ בשמ"ח סט"ז ותב"ש אות ל"ג ועיין לבוש ס"ה היפך וכתב וכן תולעים ודוקא אם אין הניקב אודם. וכן יש לעיין בצלעות נגד הנקבים אם יש שם אודם תולין להחמיר כמ"ש רמ"א בהג"ה עוד אומר לך שפ"א בא אלי ריאה ומלא נקודות שחורות הרבה ואמר הבודק כי הם מחמת מורנא שיש תחתיה והראה בחוש כן ואמר שכשירה היא ואני אומר דטריפה היא דחזינן שניקבו מחיים וקרום מחמת מכה או מראה פסולה היא ואף דלקמן תולין היינו כשנוטלין המוגלא חוזר למראה המותר כמ"ש התב"ש סימן ל"ח ואף אם נאמר שם דלא כתב"ש מ"מ י"ל דמראין הדברים שתולע נקב וקרום העלה או דלקוי הוא כ"כ וסופו ליפסק ע"כ אין להאמין להבודק ההוא שאמר שכן דרך כל הריאות וכבר ידעתי מ"ש הרשב"א בתשובה סי' ל"ח ששקר בימינם יע"ש נ"ל בזה  :

יט

מיהו בזה"ז. הש"ך בשם א"ר דאם יש עוד צד להקל מקיפין והפר"ח אות י"ז והתב"ש אות כ"ה ובל"י בשם כה"ג ורש"ל שא"א בקיאין וכ"כ הפ"ת שבעו"ה אבדה החכמה וקלי הדעת מקילין ע"כ אין להקל אלא להחמיר סומכין על הקפה יע"ש. והנה יש צד שכתב לא ידענא מה הוא ואולי אם נתערבה באחרות דיש דיעות דספק א' בגופו הוה ס"ס עיין מ"ב סל"ז ומ"מ הנך רואה דכולן מחמירין:

כ

אבל. הש"ך העלה דלבשר ודאי כשירה ולחבירו טריפה כמשמעות הגמרא. והש"ד דמכשיר לחבירו היינו כמו שפי' הרא"ה ז"ל בבד"ה ל"ג ב' ועיינתי שם וכוונתו דלחבירו היינו קודם שנכנס לריאה במקום פיצולו שמתפצלין תלתא קני חד ללב ולריאה ולכבדא ואם ניקב במקום פיצולו שהן דבוקין זה לזה אין מגין הא תוך הריאה כשירה ומיהו אנן לא קיי"ל כן ומה שהוכיח הרא"ה מנשפכה כקיתון תי' הרשב"א דאם איתא דניקב הוה נימוח והוה שורייקי חיוורא. ועי' מ"ש בט"ז איך חוזר להכשירו והא בשעה שהיה המחט שם לא היה מי שיגין על הסמפון והתב"ש באות י"ד כאן כתב דאין נ"מ בין הפירושים בקרום שעלה מחמת מכה אי הטעם סופו ליסתר ובין סתימה מעיקרא והרי אתה רואה שיש נ"מ טובא ולטעם דסופו ליסתר לא קשה דהבשר בריא הוא ועיין ט"ז:

כא

הריאה. עש"ך ומדכתב משמע אפילו כולה משמע ה"ה מקצת בעינן בדיקת הסמפונות עיין מה שכתב בט"ז. ומ"ש לחלק בין נתרוקנה במקום א' הלשון משמע דאי נחסר שיעור יותר מרביעית אף בנשפכה טריפה וכבר כתבנו שהתב"ש הכשיר ויש לפרש כוונתו דבשר שנתרוקן גרע מה שאין כן נשפכה דרך להחסר דריאה ספוגיות והדרא בריא או כאן יש בדיקת הסמפונות כמו שכתב הרשב"א כיון שהקלקול כ"כ אי איתא דניקב הוה נמחה מה שאין כן בנתרוקן חיישינן שמא ניקב הסמפון ועיין בט"ז מזה ועיין אות כ"ב ובט"ז אות י"ד ובנה"ך שם:

כב

ולא נימוחו. עש"ך דלא חיישינן שמא ניקב סמפון ואין שם בשר שיגין דאם איתא הוה נמחה ש"ך בשם הרשב"א. מה שאין כן בנתרוקנה דאין הפסד כ"כ חיישי' שפיר. ולענין אי יש לסמוך אבדיקה בזמן הזה י"א שלא לסמוך ואמנם מרמ"א מבואר דבהפסד מרובה אף בעכורים יש להתיר אלמא דיש לסמוך וכן כתב התב"ש. ודע שמה שכתוב בש"ע שוע באבר אין זה מה שקורין גלייזרט אלא טוח באבר מחופה בבדיל ועופרת עיין מ"א א"ח ה"פ תנ"א ועיין לקמן ק"כ לעניין טבילת כלים ולפ"ז יותר טוב ליקח קערה של בדיל שהיא לבנה וכ"ה במהרי"ו הביאו השמ"ח יע"ש:

כג

כשירה. עש"ך והוא פשוט וכ"מ בתוס' שם דאם לא כן אכתי לישני דנראית חסירה בחוץ אחר הנפיחה. ומיהו נפיחה בעינן כדין כל דבר דאיתיליד ריעותא דנופחין לריאה עיין ש"ך בסימן ל"ט:

כד

ויש. הש"ך מצדד להקל ומ"ש שאין עולה יפה לפי סוגיות הש"ס דלישני חסרה ככ"ף כפופה ומיהו אין כ"כ קושיא כמו שכתב בנה"ך אט"ז דחסרה משמע באין שיעור ומשום הכי כתב רק שאין עולה יפה. והתב"ש כתב שאין לזוז מהמנהג ואם הוא תמונת שאר אותיות מחמיר בתב"ש. ומ"מ המיקל בהפסד מרובה אף בכ"ף כפופה לא הפסיד:

כה

הקרום. עש"ך ויראה כוונתו דסמוך למקום האטום היינו הקרום שע"ג האטום ועיין נה"ך ומ"ש שמא משם ולמטה נטמטם ה"ה דהמ"ל שמא במקום החתך היה אטום ועכשיו נחתך ויצא הרוח ודוחק לומר דסובר דבעינן אטום מעל"ע ז"א אלא כל שהוא טריפה ודע דאם מקום אטום רחב הוא סוב הכה"ג דיש לחתוך הרבה פעמים ולבדוק בכל מקום האטום. ואנן בקיאין בבדיקה זו וכן הסכימו כל אחרונים ועיין כה"ג:

כו

אם כו'. וה"ה דם או בשר נרקב תולין האטום בזה ש"ך וכבר נתבאר בט"ז ההבדל בין אטום לצמקה וליבשה:

כז

ואם. הש"ך הביא דעת הרשב"א דריאה מניפה על הלב והר"מ נתן טעם דהוה כניקב ורש"י פירש דהוה לקותא ובט"ז כתבנו מה דנ"מ בין הטעמים לדינא יע"ש:

כתב התב"ש אות נ"ח סירכא מתוך האטום טריפה דא"א בבדיקה שמא הא דלא בצבצה מקודם מחמת האטום ועוד דהוה ב' לריעותא הנה מ"ש דאי אפשר בבדיקה אזיל לשיטתיה בסימן ל"ט דסירכא שלא בדק בנפיחה אף שעברה על ידי מיעוך טריפה וכבר כתבנו בט"ז דיש לצדד ולהקל אמנם מטעם ב' לריעותא יש להטריף עוד כתבו אחרונים חוט אדום בתוך האטום אין לו בדיקה יעוין שם:

ודע דכבר כתבנו אטום כל שהוא אפילו אינו מעל"ע ואפילו בקולשיה שיהיה כ"ש הוה אטום וכן הסכים התב"ש אות נ"ג דלא כפר"ח בשם הראב"ד בס' תמים דעים והתב"ש כתב דלאו הראב"ד חתים עלה ואינו מאמין שיאמר זה הראב"ד. אמנם עתה ראיתי בבל"י אות כ"ח הביא בשם הראב"ד וכ' כ"כ הכה"ג. עיינתי בכה"ג בהגהות הטור אות ל"ד ושם מבואר ההיפך והרבה להשיב דאין נראה כן מרש"י וסמ"ג ושאר פוסקים דאין מחלקין כלל אלא טינרי הוא וליחה קשה ומראיתו נשתנה והדרא בריא וכחילוק שכתב רמ"א משא"כ אטום ואני תמה עליו היאך מזכה שטרא לבי תרי דכאן אות כ"ז הביא דברי הראב"ד בס' תמים דעים סימן י"א וז"ל אטום מעל"ע אבל אותן סלעים שהן מצ"א ומצד הב' עולים בנפיחה כשירה וירצה בזה דראיית הראב"ד מטינרי כמו שאבאר ואיך כתב בסימן ל"ז אות כ"ז דאנו נוהגין להכשיר טונרי מעל"ע והרי אטום הוא ואי לא היה כותב כן הייתי אומר דטינרי תוך ד"א הוה קולשיה ואין אוסר שם אטום כיש מי שאומר כן וגם בזה לא קיי"ל כן וח"ו להתיר אף בקולשיה כמו שכתב התב"ש אות נ"ג וכן נראה מסתימת כל האחרונים דלא חילקו אמנם מאחר שמתיר אף בסומכיה קשיא ועל הפר"ח אות כ"ח לא קשיא דאיהו מטעם הב' שהביא הראב"ד דיובש כל שאין נפרך כשירה והא אין עולה בנפיחה. ולזה יש לתרץ כמ"ש בט"ז גם התב"ש תי' דיובש אה"נ חותכין אי מפקא זיקא ואפי' הכי אין נפרך הרי קרום יבש וניקב כו' אבל הבל"י לא הביא ראיה כ"א מסלעים דהיינו טינרי ע"כ ח"ו להתיר אטום כ"ש ואף בקולשיה ובחוט אדום טריפה ומ"מ בה"מ יש להתיר חוט אדום על ידי בדיקה וכן נראה דעת הפר"ח ועיין תב"ש אות נ"ג:

כח

קלה. פי' הש"ך בעץ נרקב והתב"ש פי' לפי אומד הדעת קלה יותר משאר ריאות:

כט

צמקה. עש"ך אונא שלימה הוה כחסר ול"ד לצמקה מקצת ריאה דחסרון בפנים לא שמיה חסרון יעוין שם ומ"ש דהך בדיקה כמו לקמן אכתי ל"ד דהתם מעל"ע והכא אי לאלתר חוזר כשירה ואם לאו טריפה וכמו שכתב בט"ז ומהאי טעמא אנו בקיאין בזו ולא לקמן דבעינן כל מעת לעת פושרין ולא בקיאין:

ודע דלעיל כתבנו אם בימין ג' ובשמאל ד' וא' צמקה טריפה הוא אמת ויציב ואף שיש לומר דצמקה מטעם חסר קאתינן עלה והכא חסר מעליותא הוא וכי תימא דחסר מטעם סופו לינקב דלא כהר"מ שמנה חסר סוג בפ"ע אכתי הא צמקה מקצת הריאה כשירה דחסרון בפנים לא שמיה חסרון ואף דנראה החסרון מבחוץ לא קי"ל כהר"מ בזה א"כ הרי אתה רואה כל שחסר אין מזיק ה"ה צמקה אין מזיק א"כ ה"ה כאן אלא מכל מקום טריפה דלא סמכינן אבה"ג אלא להחמיר ואין להקל ועוד דהוה ב' לריעותא אמנם בוורדא שצמקה וכמעשה שהיה הביאותיו בט"ז יש לומר אי מטעם חסר הא יש פוסקים מכשירין חסר הוורדא ויש ספיקי טובי שמא בידי שמים ושמא חסר הוורדא כשר ושמא אין הלכה כבה"ג ושמא שיור כט"ד כשירה ועכ"ז אין אני סומך עליו. ומיהו הא ודאי אם צמקה אונא שלימה וא"י אם ב"ש או ב"א אין לעשות ס"ס כלל ולהכשיר גם לסמוך על בדיקתינו בזה אין לסמוך כלל כנ"ל:

ל

אם. עש"ך ויש קצת קושי ההבנה בדבריו ואבאר הנה הרשב"א בארוך וקצר לא ביאר כלום רק בחידושיו דף נ"ה כתב יש להסתפק אי רדף ארי ושחטוה מי תלינן וא"צ בדיקה כההיא דנטל זאב א"ד התם כששחטה הותרה משא"כ כאן דריעותא מחיים והניח בצ"ע ומיהו אם שחטוה מיד א"א בשעה קלה להצטמק עכ"ל. הנך רואה דלא מסופק אלא ברדף ארי אחריה אי בעי בדיקה אבל ברדף אדם אפשר יודה להר"ן דתולין במצוי והר"ן לא פליג עמו בבירור אלא ברדף ארי דלהרשב"א ספק ולהר"ן א"צ בדיקה אם שחטוה יום או יומים אח"כ ובידי אדם אפשר הרשב"א יודה דלא מהני בדיקה והר"ב שהגיה אם הדבר ספק היינו דאי וודאי רדף ארי א"צ בדיקה כר"ן וטעמא יהיב למילתיה להג"ה שאח"כ דמש"ה סמכינן על בדיקתינו ברדף ארי דבלאו הכי יש דעת הר"ן אלא שאין אנו סומכים בלא בדיקה להתיר ומה שנרשם בהג"ה שניה וכ"פ רש"ל יראה דהש"ך ציין כן הנה בסימן צ' (מ"ש ג' הוא ט"ס) בא"ט לא פסק כהר"ב אלא במ"ש דאם ספק א"א בקיאין דלא כאפי רברבי אמנם ברדף ארי ליש"ש א"צ בדיקה ולהר"ב צריך בדיקה כ"ז מבואר להמעיין היטב באותן מקומות שהבאתי. וא"כ לא ידענא למה האשים אדונינו הש"ך למאורן של ישראל בעל הלבושים שהשמיט הגהות רבו בסעיף ט"ו שלא כתב אם הדבר ספק מה נ"מ לדינא כיון שסיים לסוף ואם הדעת נוטה הרבה שבא ב"ש סומכין על בדיקה זו תו אין כאן מכשול לדינא וכ"ת דהש"ך סובר לדעת הר"ב אם נאבדה בלי בדיקה כשירה והעיקר כר"ן והא דכתב ואין להכשיר בלי בדיקה אי איתא לפנינו דכל היכא דאיפשר מבררינן דאין הלשון משמע כן והמעיין בנה"ך יראה שאינו כן. ומ"ש בנה"ך דהר"ב מגיה ואם ספק להודיע לנו דבספק אין סומכין ור"ל דל"ת דהבדיקה היא בראינו אדם רדף ואם כן פשיטא שאין להאשים הלבוש ע"ז אמנם יראה דטעמא יהיב הר"ב בהג"ה א' להג"ה ב' וכ"נ דברי הש"ך כאן דאי להודיע הא כתב בפירוש שאין לסמוך על בדיקתינו אלא אם נראה שבא ב"ש:

והנה אם נאמר כסברת הרשב"א אף ברדף אין תולין אף דיש במה לתלות אם כן אתה רואה דמחיים אוקמי' אחזקה דאיסורא הואיל ויצאה בהמה זו מהרוב ואף שיש לה חזקה ברורה דכשנולדה לא היה הריאה צמקה אפ"ה אוסר בלי בדיקה כ"ש במים בראש. אמנם מכמה מקומות מוכח אף בספק מחיים כל ששכיח להיתרא יותר מלאיסורא תולין ועיין בסימן מ"ט ונ' ועוד דספק קניא או דורס תולין במצוי אף שהספק מחיים והיינו דהיה לו חזקה מבוררת והא כאן נמי היה חזקה מבוררת במעי אמה לא היתה צמוקה הריאה וא"כ כפי הנראה דבה"מ ונאבדה הריאה וא"א לבדוק יש לצדד ולהקל ובפרט שהט"ז היקל ברדף ארי ושחטוה אח"כ יום או יומים ואפשר מש"ה הקשה הש"ך על הלבוש שהשמיט להגהות רבו וצ"ע לדינא:

לא

ואם הש"ך הביא דעת מהרש"ל דב"ש אין צריך בדיקה ואם בדקוה ולא חזרה הרי ע"כ מקודם הפחידוה ב"א וכבר נתבאר שמה שציין רש"ל ב"פ היינו בספק אין בקיאין דלא כא"ר. וכתב התב"ש ברדף ארי ונרתעת דאל"כ אין לך בהמה שלא שמעה קול רעם ויפה כתב. עוד הביא דב"ש הבהמה כשירה והריאה טריפה כמ"ש בסימן ס"ט ולא הבינותי למה כי לא מצאתי לאחד מהפוסקים שיאמר זה ואי משום שאין הדם יוצא ע"י מליחה מנא ליה ועוד צלי היה להתיר וצ"ע:

לב

כשירה עש"ך דבריאה אין חילוק בין קופא לבר או לגו דסמפון רחב הוא ובא למקום צר ושם בע"כ דוחקת וניקבה אף בקופא והרא"ש והר"ן כתבו בשר הריאה רך הביאו התב"ש וא"י דמ"מ הסמפון קשה:

לג

יש עש"ך חולק על הב"ח ומ"ש דמה נ"מ בנפיחה זו לא הבינותי דודאי נ"מ אם אין המחט נקובה לחוץ דחיישינן שמא ניקבה וחזרה ע"י נענוע ואם כן אף שאין ק"ד טריפה דע"כ לא בעינן ק"ד אלא במחט התחובה מעל"ע דאם איתא דמחיים הוה ק"ד דאיכא מידי למיסרך דהא בביה"כ אם ניקבה מב' צדדים ואין המחט לפנינו אפילו אין ק"ד אסור דחיישינן שמא נפלה הטפה דליכא מידי למיסרך כמבואר בסימן מ"ח ה"ה כאן. ומ"ש הב"ח אפילו נקוב לחוץ לא בא לומר כ"ש כשאין נקוב לחוץ דז"א אלא דה"ק אפילו נקוב לחוץ כשאין ק"ד. שוב ראיתי להתב"ש אות צ"ג הרגיש בזה. ולענין דינא הסכים עם הש"ך מהני טעמים שכתב הש"ך דהני איברים אין טבעם שוין ולכתחלה יש לראות אחר ק"ד בחוץ ואם לא ראה כשירה אף דביה"כ י"א הכא כיון דנפחוה די בכך. ואם רוב הנבלעים דרך הוושט כרש"י או כתוס' כתב התב"ש דהתוספות יודו לרש"י דרוב הנבלעים דרך הוושט ובספרי ראש יוסף הארכנו ובסימן מ"ח ומ"ט אבאר:

לד

ואין עש"ך ובח"מ יש להתיר אם ידעו שיש מחט ונפחוה הא לא ידעו ונפחוה וחתכוה כל מלתא דלא רמיה עליה דאינש לאו אדעתיה דומיה דשומן בפסח וכה"ג טובא:

לה

בסמפונא רבה דריאה יש לנפחה לכתחלה דריעותא עכ"פ מיקרי ודיעבד אין מעכב דאפילו בחיתוכה כשירה ולאו כל הריעתות שוין יש מעכב הבדיקה בדיעבד ויש לכתחלה ובסימן ל"ט אבאר:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.