רלב"ג - ביאור המילות/דברים/כג

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא יקח איש את אשת אביו. הנה סמך זה לענין האנוסה להודיע שאשת אביו הוא שאסורה לו לא אנוסת אביו ואף על פי שנתבאר בכאן שזה האונס קושר אותו אל שיקחה לו לאשה הנה מפני שאינה אשתו היא מותרת להנשא לבנו וכאלו העיר בזה שאם לא רצתה בו מפני היותו זקן והיתה מתרצה בבנו היה ראוי לאב להשתדל לפייסה בזה הענין כי בזה תשקוט קצת תלונתה וזהו אמרו לא יקח איש את אשת אביו כאלו יאמר אשת אביו הוא שלא יוכל לקד' אבל מקדש הוא אנוסת אביו והנה לא תמצא באלו העריות שאמר לא יקח כי אם בזה המקום:

ולא יגלה כנף אביו. רוצה לומר סתר אביו והוא כאלו אמר ולא יגלה ערות אביו:

ב

לא יבא פצוע וגו'. רוצה לומר פצוע ודכא ואמר אחר זה וכרות שפכה למדנו שאלו הפצעים והכריתה והדיבות הוא בכלי ההולדה ולפי ששפיעת הזרע תהיה מהגיד אם בשבילי הזרע אם בהבצים למדנו שבאלו הכלי' אם היתה הפציעה או הדיבה או הכריתה באי זה שיהיה מהם היה זה הנה יקרא באלו השמות רוצה לומר פצוע שפה או דכה שפכה או כרות שפכה והוא מבואר שאלו התארים לא יהיו אלא למי שנעשה לו זה לא למי שנברא בזה החסרון כי לא יתכן שיקרא כרות שפכה אלא למי שנכר' השפכה לא למי שלא כרתוהו לו דבר אלא שנברא בזה חסרון והנה הזהיר בזה המקום שלא יבוא אחד מהם בקהל השם רוצה לומר לקחת אשה מישראל:

ג

לא יבא ממזר בקהל ה'. ידוע עי הולד שיהיה לאיש מאשתו הוא בנו והוא נקרא בן ואמנם מי שיש לו ממי שיאן לו אישות בה בשום פנים הוא הנקרא ממזר ולזה הוא מבואר מצד הוראת הגדר והנה הזהיר מלבא ממזר בקהל השם. רוצה לומר שלא ישא ממזר בת ישראל ולא תנשא ממזרת לישראל וענין הביאה בקהל הוא בעילה באישות ולזה אם קדש ולא בעל אינם עוברים על זאת האזהרה:

גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'. כבר נתבאר אחר זה שאין הרצון בזה הלשון שמהדור העשירי ואילך יהיה מותר לבא בקהל זהרי אמר כן בעמוני ומואבי וזכר שם שהו אסור לבא בקהל עד עולם ולזה תהיה הכונה בזה המקום שעד עולם לא יבא ממזר בקהל יי' ואם אמר אומר כי מזה המקום יתבאר שאינו אסור מעשירי ואילך כיון שלא אמר עד עולם אמרנו כי התורה לא תאמר דברים סותרים זה את זה כל שכן שתאמר אותם עם זה ללא ענין ולזה הוא מבואר שאם היתה הכונה באמרה גם דור העשירי שמדור עשירי ואילך יבא בקהל הנה זה יהיה סותר מה שאמר אחריו עד עולם ועוד שלא היה צריך לזכור זה הסותר אבל יספיק כשיאמר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם עד עולם:

ד

לא יבא עמוני ומואבי בקהל השם. ר"ל אחר שנתגיירו כי קודם זה לא היה צריך להזהיר בו וידענו שהמואבית מותרת מיד כשנתגיירה שהרי מצאנו בבועז שהיה משופטי ישראל ונשא רות המואביה ומצאנו גם כן בשלמה המלך שנשא נעמה העמונית ולזה הוא מובא' שהרצון בזה להזהיר בזכרים לבד מעמון ומואב שלא יבאו בקהל יי' ויעיד על זה מה שאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמי' בדרך בצאתכם ממצרים וזה כי דרך האנשים לעשות הפועל לא הנשים ולזה לא נענשו הנקבות:

ה

ואשר שכר עלים וגומ'. אמר זה בעבור בלק מלך מואב:

ז

לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם. מגיד שאף על פי שאנחנו מחוייבים לקרוא לשלום לאשר נלחם עמו הנה לא נעשה כן לעמון ומואב בהיותינו נלחמי' עמהם באי זה עת שיהיה וזה הוא ענין זאת האזהרה:

ח

לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. הזהיר שלא נתעב אדומי ומצרי מלבא בקהל כמו הענין בעמוני ומואבי אבל כשנתגיירו הדור השלישי יהיה מורת לבא בקהל יי' והם בני בניהם:

י

כי תצא מחנה על אויביך וגו'. אמר כשתצא להלחם על אויביך ושמת העיר במצור בדרך שבני ישראל יעמדו במחנה לצוד על אויביהם צרך שישמרו מכל דבר רע כדי שלא יסור מהם השגחת השם יתעלה:

יא

כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. הנה סמך זה למה שאמר ונשמרת מכל דבר להזהיר שלא יהרהר בעברה ביום ויבא לידי טומאה בלילה וצוה שיצא מן המחנה ההוא לפי שהמחנה ההוא הוא קדוש להיות בו שיכנה וידמה שזה יהיה לבד כשיהיה שם אדון אלהים כאמרו כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך ומזה המקום למדנו שבעל קרי יוצא חוץ מהמקדש שהוא מחנה שכינה והוא אך ממחנה ישראל לא יצא כי אם המצורע כמו שקדם מאמרו בדד ישב מחוץ למחנה מושב וצוהו לטבול ולהעריב שמשו כמשפט מי שתצא ממנו שכבת זרע:

יג

ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגומ'. צוה שיתקנו מקום מחוץ למחנה שיפנו שם לכבוד השם יתעלה שהוא מתהלך בקרב המחנה. עם שבזה ישמור המחנה מהעפוש ההוא ולזה גם כן צוהו שתהיה לו יתד אצל כלי מלחמתו שיחפור בו הארץ כשיפנה ויכסה בעפר צואתו ויהיה זה סבה שלא ירגישו בעפוש ההוא במחנה הקדוש ההוא ויהיה כבוד לשם יתעלה ומזה המקום למדנו שאין ראוי להתפלל ולומר דבר קדושה במקום שיש בו צואה אם לא היתה מכוסה:

טו

להצילך ולתת אויבך לפניך. התכלי הראשון הוא להצילך ואם זכית שתדבק בך מן ההשגחה שיתן אויבך לפניך יעשה זה גם כן:

ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. מגיד שאם יראה השם יתעלה בהם שום חטא ודבר מוגנה תסור שכינתו מהם ולמדנו מזה לפי דרכנו שהערוה לא יספיק בה הכסוי אם היה שתראה והיה זה כן כי ענינה יותר מגונה כי ראותה מביא להרהר בעברה:

טז

לא תדגיר עבד אל אדוניו. הנה זאת האזהרה בעבד כנעני שברח מחוצה לארץ לארץ להמלט מאדוניו הישראלי והראיה על זה כי העד האמור סתם בתורה הוא עבד כנעני והוא מה שאמר בהם מהם תקנו עבד ואמה. והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם:

יז

עמך ישב בקרבך. רוצה לומר בארץ בקרבך לא שיהיה לו עיר לעצמו:

במקום אשר יבחר באחד שעריך. אך לא במקום הבחירה:

בטוב לו לא תוננו. רוצה לומר ביותר נאות לו לצאת ממנו פרנסתו ואף על פי שאיננו יותר טוב מצד עצמו:

לא תוננו. זאת אונאת דברים והנה זה העבד יהיה עתה גר צדק כי העבדים נכנסו ברוב המצות לא יחסר בהם אלא שיצאו משעבוד האדון ואז הם גרי צדק כי לולי שעבוד האדון היו מחוייבים בכל זה מצות אך מפני שעבודו הם פטורים ממצות עשה שהזמן גרמא:

יח

לא תהיה קדשה בבנות ישראל. רוצה לומר פנוי מוכנת לתשמיש לכל אדם:

ולא יהיה קדש מבני ישראל. רוצה לומ' שלא יתפרץ האיש לבעול הפנויות והנה קרא אותו קדש כי העברה תמשכהו לזה וכו' והוא קדש לזה הפעול מרוב המשכו לזה הגנות אם נסתבך בו מעט כי לאי יחשב בזה לחטא מפני היותו פנוי והיא פנויה:

יט

לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית יי' אלהיך לכל נדר. מגיד שעושה אותם נדבה והיר הם כמו בהמה טמאה אשר יקריבו ממנה קרבן להש' שיעריכנה ויכי' בדמיה אך אם נדר עולה או שלמים והביא בהמה או עוף שהם אתנן זונה ומחיר כלב הרי הוא עובר על זאת האזהרה מזה המקום למדנו שאין אסור להקריב למזבח אלא הם עצמם לא חליפיהם ולזה אם היה האתנן או המחיר דמי' וקנה מהם בהמה עוף למזבח אינו עובר על זאת האזהרה והנה הזונה תקרא מי שיש אסור בבעילתה כמו גרושה לכהן הדיוט ואלמנה לכהן גדול ומה שידמה לזה ואולם האחרת שאין אסור בבעילתה תקרא קדשה. ולזה תמצא על הרוב שם הזונה באשת איש ובת איש כהן כי תחל לזנות הנה אמרו אל תחלל בתך להזנותה. ידמה שהוא מזאת הכוונה שאם הי' אשת איש אין ביד האב להזנות' גם לא הוצרך לזאת האזהרה ובכלל הנה הזונה יהיה הרצן בה השטה וחנטיה מדרכי התורה מדבר הבעליה ולזה תהיה הזונה נבעלת בעילה אסורה מן התורה ואולם אתנן זונה הוא מה שיתנה האיש לתת לה בזנות ההוא והוא אתנן לה אחר זנותה כאלו תאמר שאמר לה אם תבעלי לי או לפלוני אתן לך טלה אחר ונבעלה לו ונתן לה טלה אחד תכף הרי זה אתנן זונה ואם לא נתנו לה אלא לאחר זמן מה כיון שלא יחד לה הטלה שנתן לה באתננה אין בו דין אתנן זונה כי לא היה זה אלא פרעון חוב שהיה חייב לה תכף אחר הבעילה והרי נשתנה האתנן וכן אם הקדים לתת לה האתנן קודם הבעילה והקדישה אותו למזבח והקריבתו וקודם בעילה אינו אתנן זונה כי עדיין לא נהיה הזנות. וכבר נתבאר בכלאי הכרם שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולזה אם נתן לה באתננה מה שאינו שלו אינו נפסל עוף קדשים להיותו מוכן אל העופפות והבעלים מטפלין בהבאתו עד העזרה הרי הוא כמו שלו לפסל והנה מחיר כלב הוא שיחליף כלב בבהמה או עוף אחד או הרבה והנה נפסלו אלו למזבח כי הם תעבת השם יתעלה כמו שזכר והנה אחשוב שאמר זה בכלב לפי שהוא שטוף מאד במשכב זכור ולזה מנע מחירו וחשבו כמו אתנן זונה ומזה המקום נלמד שהאתנן שנתן על המשכב זכור הוא פסול למזבח עם שהוא יותר מתועב מאתנן הזונה וראוי שנלמד מזה שהרובע והנרבע פסולין למזבח כי גם המחיר כלב פסלה התורה מפני היותו רובע ונרבע והנה בזאת האזהרה תועלת אחר כללי אך אינו מיוחד כמו הראשון והוא כי הזונה תהיה על הרוב אשת איש והיא ראויה להיות לבעלה לבד וברית הנשים לבעליהן חזק מאד וגם הכלב להיותו חזק האהבה הדמיונית לבעליו היה ראוי שיהיה לבעליו לבד ובריתו עם בעליו חזק מאד והנה הדברים אשר היו כלי להתנכר דבר ממשלה למי שהוא לו אין ראוי שנשימהו כלי להכיר הממשלה לשם יתעלה הנה זהו ביאור מה שצריך לבאר בזאת הפרשה שהגבלנו ביאורה:

כ

לא תשיך לאחיך נשך כסף אבל כל דבר אשר ישך. ידוע שהנשך יהיה מהמלוה לא אל הלוה וזה מבואר מצד הוראת הגדר אך אם יתן לשליח סך מה בשכר מה שיטרח לבקש לו מי שילונו הנה זה נכנס בגדר השכירות לא בגדר הנשך וכן אם הלוה אדם לחבירו והזמינו לפני בית דין לזמן מה ונתן לו סך מה להרויח זמן ההזמנה ההיא לזמן יותר ארוך אין זה גם כן נכנס בגדר הנשך כי איננו אז מלוה לו ממון ואינם גם כן נותן לו זה בשביל הארכת פרעון הממון אבל מצד שהיום ההוא רחוק לו מללכת שם לפני בית דין ולזה יבקש ממנו יום יהיה בו יותר פנוי. והנה אמר נשך כסף נשך אוכל לפי שכבר אמר במה שקדם אך כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ולמד בכאן שאם נתן כספו בנשך כסף או בנשך אוכל וכן הענין באכל עובר בלא תעשה:

נשך כל דבר אשר ישך. רוצה לומר אף על פי שלא היה נשך כסף או נשך אבל מכל מקום כיון שהתנה לתת לו בשכר ההלואה אי זה דבר שיהיה שוה כסף בצד מהצדדים אובר בלא תעשה ולפי שהיה אמרו לא תשיך אפשר שיהיה אזהרה ללוה שלא יסבב לאחיו שיהיה נושך וכבר באה האזהרה למלוה כמו שאמר במה שקדם. את כספך לא תתן לו בנשך. הנה ראוי שנבין שבזה המקום באה האזהרה ללוה עם שהוא מבואר שהלוה גם כן יש לו מבוא בזה החטא כי לא יוכל המלוה להלוות ברבית אם לא יסכים הלוה בנתינת הרבית והנה לזה תהיה אזהרה ללוה ולמלוה ולפי שאטר לאסיך למדנו שאינו מצוה להלוות ברבית לגר תושב או שלא ללות ממנו ברבית:

כא

לנכרי תשיך. היא מצות עשה מפני שהוא עובד עבודה זרה חייבה אותנו התורה להלוות לו ברבית כשירצה ללות ממנו לגרום לו מהנזק מה שאפשר שלא תהיה בו נטיה מהיושר ולזה צוה גם כן במה שקדם לנגוש הנכרי וראוי שיתבאר שאין הכונה בזה לנכרי תוכל להשיך שאם היה הענין כן היה זה המאמר מותר וזה כי כבר התבאר מאמרו לא תשיך לאחיך שאפי' לגר תושב מותר להשיך וכל שכן לנכרי שהרי מצאנו בנבלה שהקדים הכתוב הנתינה לגר תושב על המכירה לנכרי:

למען יברכך ה' אלהיך בכל משלח ידך על הארץ. אין ראוי שיובן מזה שלא תנהג זאת האזהרה כי אם בארץ ישראל כי הוא מבואר כי אין לו התלות בארץ וכבר נזכר במה שקדם בזולת זכירת ארץ ואמנם הכונה בזה הוא שכבר ימשך לה מהטוב בקיום זאת המצוה שיברכך ה' אלהיך בכל משלח ידיך על הארץ ההיא הנבחרת ואולם בזולתה לא ימשך לה כל זה רוצה לומר שתתברך בכל משלח ידך כי אין שאר הארצות מוכנות לברכה כמו זאת הארץ הנבחרת שהיא מוכנת מאד אל שידבק בה ההשגחה האלהית כמו שקדם:

כב

כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו. ראוי שתדע שאין הבדל בזה בין נדר לנדבה והדברים קל וחומר אם בנדר שמה שנדר אינו בעין עובר בכל תאחר כל שכן כנדבה שהיא בעין עם שכבר צריך בה למהר להביאה למקם הבחירה כדי לשמרו שלא יהיה מועל בה אם להיותו נהנה ממנה עם שיעבור עם זה בה בגזה ובעבודה ועוד שהרי מצאנו אחר זה במצות עשה שבזה שפרט ביחד הנדר והנדבה וקרא הנדבה נדר כמו שאמר כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך וזה לאות שבה הנדר הנזכר בכאן כלל הנדבה והנה הנדר שהוא להשם הוא עולה או שלמים או נסכים או ערבים או הקדש לבדק הבית או הדמין כי אלו כולם נקראי' נדר לפי מה שנתבאר בפרשת פינחס ובפרש' אם בחקותי וכבר הזהיר במה שקדם הצואה להביא אלו הנדרים למקום הבחירה לרגל שפגע בו תחלה. ובזה המקום הזהיר שלא נאחר לשלמו וראוי שנחקור מתי יעבור הוא על זאת האזהרה ונאמר שכבר ביאר בפרשת פינחס שהנדר אפשר שישלמהו בכל אחד ממועדי השנה שנאמר אלה תעשו להה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם מגיד שהדברים אחרים יתכן שישלמם באי זה שיהיה משלשה המועדים הנזכרים שם על סדרם ולזה למדנו מזה שלא יעבור בכל תאחר עד שיעברו על הנדר שלשה המועדי' על סדרם והם חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות והנה נכלל במה שאמר לא תאחר לשלמו כל מה שנמשך להשלמת הנדר רוצה לומר כי גם בו יעבור בכל תאחר והמשל אם התנדב בהמה ונפל בה מום קודם שיביאה למקום הבחירה ופראה באחרת הרי הוא מוזהר שלא יעברו על האחרת שהפריש שלשה רגלים ומפני שאמר ובאת שמה והבאתם שמה וגומ' למדנו שכל מה שנדר יחוייב לשלמו כשימצא למי ולזה יתחייב בנדרי העניים תכף אם יש עניים אצלו אמר בספר מלכים על שלמה רק בבמות היא מזבח וגומ' וזה לאות שלא נאסרו הבמות במוחלט עד שנבנה בית המקדש:

כי דרוש ידרשו ה' אלהיך מעמך ודיה בך חטא. וזה שאם לא תשלם נדריך להשם הנה זה יורה על חלשת אמונתך בו ומעוט יראתך ממנו ולזה יגיעך השם יתעלה עונש על זה:

כג

וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. הורה בזה שאין חפץ השם יתעלה באלו הנדרים מצד עצמותם ולזה לא יענישך אם תחדל לנדור ואולם יענישך אם נדרת לו ולא תשלם לסבה שזכרנו:

כד

מוצא שפתיך תשמור ועשית. צוה בזה המקום לשמור דבר הנדרים כלם כדי לעשות מה שנדר ליי' להוציאו מפיו אבל דברים שבלב אינם כלום ולזה אמר מוצא שפתיך והנה מוצא השפתים הוא לפי שמנהג הטבעי מה שכיון בלב ולזה צריך שיסכימו בדבר הנדר פיו ולבו והנה ביאר בכאן שאלו הדברים יכלול בהם הנדבה גם כן אמר נדבה אשר דברת בפיך לפי שכבר שכבר יחשב שהנדבה יספיק בה כונת הלב לבד כי הדבה מייחסת ללב כאמרו אשר ידבנו לבו וכל נדיב לב ולזה ביאר שצריך בזה גם כן הוצאה בפה מה שבלה:

כה

כי תבוא בכרם רעך. ראוי שתדע שאין הרצון בזה שיבא שם בלא רשות בעלים. כי אין ראוי שיעשה עם שהתורה תדבר במה שדרכו להיות כן כמו שהתבאר בשרשים הכוללים ולזה הוא מבואר שהרצון בזה כשיבא שם לעשות מלאכת הבעלים כמו הענין בשכיר וכבר אמר כמו זה בזאת הפרשה גם בבהמות שנא' לא תחסום שור בדישו ולפי שאמר רעך למדנו שאם היה משל הקדש אין השכיר אוכל:

ואכלת ענבים כנפשך שבעך וגו'. מגיד שבמה שהוא עושה הוא אוכל בכר ענבים בקמה שבולים לא במה שאינו עושה ואכלת ענבים ולא שימוץ אותם ולא שיתנם לאחר ואפילו לבניו ולאשתו שנא' ואכלת ואמר "כ ואל כליך לא תתן להזהירו שלא יתן אל כליו ולא יתן לאחרים כי הכל הולך אל מקום אחד והוא מבואר שאוכל מהם די שבעו אך לא אכילה נסה שנאמ' כנפשך שבעך ולפי ששנה המאמ' בה בכרם ובקמה שהם גדולי קרקע ודברים שלא נגמרה מלאכתן למדנו שאין הפועל אוכל בשעת מלאכה אלא מגדולי קרקע ודברי' שלא נגמר' מלאכתן ואין ראוי שנשפוט שהתורה לא התירה לשכיר זה בתלוש שהרי גם לבהמה הזהירה התורה מלחסום פיה מלאכול כמה שתעשה בתלוש כאמרו לא תחסום שור בדישו ומזה נלמד ג"כ ביאור אלו הדברים הסתומים הנזכרים פה והוא שבשעת מלאכה הוא שהתיר זה ולזה יחוייב שיהיה עושה מלאכת בעלים קודם שיאכל והוא החלק הראשון שתחלקהו המלאכה ההיא בזה כאלו תאמר שיבצור וימלא הסל מהענבים קודם שיאכל מהענבים:

ואל כליך לא תתן. ר"ל אך לכליו של בעל הבית תן וזה עוד ממה שיורה שכראוי לתת לכלי הכתוב מדבר ובאמרו וחרמש לא תניף הורה גם כן שכראוי להניף עליו חרמש הכתוב מדבר וראוי שתדע שלא ינהג זה הדין כי אם במי שהיו מעשיהם גמר מלאכה כמו הענין כחריש וקצי' אבל המנכש אינו אוכל כי אין מעשיו גמר מלאכ' ואמ' וחרמש לא תניף להעיד שלא הותר לו לבטל ממלאכת הבעלים בהיותן על קמתו לצורך אכילתו השבלים וירים מפני זה החרמש כי בעת שהוא קוצר אינו מניף החרמש אבל הוא משפילו וכורע עצמו לקצור ומניף החרמש לימינו לשמאלו לקצור או לשמאלו לימינו אם היה אטר יד ימינו אבל אינו מניף אותו אלא בשעה שהוא בטל מלאכתו וזה מבואר מענין החרמש וזה ממה שיחייב שיהיה הפועל זה על דרך שלא תבוטל מלאכת הבעלים ואמר וקטפת מלילות בידך לפי שמאלו השבולי' לא יאכל האדם שעור רב והנה לא הותר לו לצלות ולקלותן כדי שיהיו יותר נאותים לאכילה כי לא התירה התורה אכילתם אלא כמו שהם שנאמר ואכלת ענבים ולזה תהיה אכילת המלילות כדמיון אכילת הענבים כמו שהם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.